חידושי חתם סופר על שבועות מ״א

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על שבועות מ׳ ע״ב חידושי חתם סופר על שבועות מ״ב ע״א »

1 וּמַאן דְּמַתְנֵי לַהּ אַסֵּיפָא – הָכָא הוּא דְּאִיכָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא, אֲבָל הָתָם דְּלֵיכָּא דְּרָרָא דְמָמוֹנָא – לָא.

2 מַאי אִיכָּא בֵּין שְׁבוּעָה דְּאוֹרָיְיתָא לִשְׁבוּעָה דְּרַבָּנַן? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מֵיפָךְ שְׁבוּעָה – בִּדְאוֹרָיְיתָא לָא מַפְּכִינַן שְׁבוּעָה, בִּדְרַבָּנַן מַפְּכִינַן.

3 וּלְמָר בַּר רַב אָשֵׁי, דְּאָמַר בִּדְאוֹרָיְיתָא נָמֵי מַפְּכִינַן שְׁבוּעָה – מַאי אִיכָּא בֵּין דְּאוֹרָיְיתָא לִדְרַבָּנַן? אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ מֵיחַת לְנִכְסֵיהּ – בִּדְאוֹרָיְיתָא נָחֲתִינַן לְנִכְסֵיהּ, בִּדְרַבָּנַן לָא נָחֲתִינַן לְנִכְסֵיהּ.

4 וּלְרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר בִּדְרַבָּנַן נָמֵי נָחֲתִינַן לְנִכְסֵיהּ?

5 דִּתְנַן: מְצִיאַת חֵרֵשׁ שׁוֹטֶה וְקָטָן, יֵשׁ בָּהֶם גָּזֵל מִפְּנֵי דַּרְכֵי שָׁלוֹם. רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: גָּזֵל גָּמוּר. וְאָמַר רַב חִסְדָּא: גָּזֵל גָּמוּר – מִדִּבְרֵיהֶם. לְמַאי נָפְקָא מִינַּהּ? לְהוֹצִיאוֹ בְּדַיָּינִין. מַאי אִיכָּא בֵּין דְּאוֹרָיְיתָא לִדְרַבָּנַן?

6 אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה; בִּדְאוֹרָיְיתָא – שֶׁכְּנֶגְדּוֹ חָשׁוּד עַל הַשְּׁבוּעָה, אָפְכִינַן לֵיהּ שְׁבוּעָה וְשָׂמוּ אַאִידַּךְ; בִּדְרַבָּנַן – תַּקַּנְתָּא הִיא, וְתַקַּנְתָּא לְתַקַּנְתָּא לָא עָבְדִינַן.

7 וּלְרַבָּנַן דִּפְלִיגִי עֲלֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמְרוּ בִּדְרַבָּנַן לָא נָחֲתִינַן לְנִכְסֵיהּ – מַאי עָבְדִינַן לֵיהּ? מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ.

8 אֲמַר לֵיהּ רָבִינָא לְרַב אָשֵׁי: הַאי נָקְטֵיהּ בְּכוּבְסֵיהּ דְּנִשְׁבְּקֵיהּ לִגְלִימֵיהּ הוּא! אֶלָּא מַאי עָבְדִינַן לֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: מְשַׁמְּתִינַן לֵיהּ עַד דְּמָטֵי זְמַן נִגְדֵּיהּ, וְנָגְדִינַן לֵיהּ וְשָׁבְקִינַן לֵיהּ.

9 אָמַר רַב פָּפָּא: הַאי מַאן דְּאַפֵּיק שְׁטָרָא עַל חַבְרֵיהּ, וְאָמַר לֵיהּ: שְׁטָרָא פְּרִיעַ הוּא – אָמְרִינַן לֵיהּ: לָאו כֹּל כְּמִינָּךְ, זִיל שַׁלֵּים. וְאִם אָמַר: לִשְׁתְּבַע לִי, אָמְרִינַן לֵיהּ: אִשְׁתְּבַע לֵיהּ.

10 אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא לְרַב אָשֵׁי: וּמָה בֵּין זֶה לְפוֹגֵם אֶת שְׁטָרוֹ?

11 אֲמַר לֵיהּ: הָתָם, אַף עַל גַּב דְּלָא טָעֵין אִיהוּ – טָעֲנִינַן לֵיהּ אֲנַן; הָכָא, אָמְרִינַן לֵיהּ: זִיל שַׁלֵּים לֵיהּ, וְאִי טָעֵין וְאָמַר אִשְׁתְּבַע לִי – אָמְרִינַן לֵיהּ: זִיל אִשְׁתְּבַע לֵיהּ. וְאִי צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן הוּא – לָא מַשְׁבְּעִינַן לֵיהּ.

12 אֲמַר לֵיהּ רַב יֵימַר לְרַב אָשֵׁי: צוּרְבָּא מֵרַבָּנַן מַשְׁלַח גְּלִימָא דְּאִינָשֵׁי?! אֶלָּא לָא מִזְדַּקְקִינַן לֵיהּ לְדִינֵיהּ.

13 ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״ כּוּ׳. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב אַסִּי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם״.

14 תְּנַן: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, אָמַר לוֹ ״הֵן״; לְמָחָר אָמַר לוֹ: ״תְּנֵהוּ לִי״, ״נְתַתִּיו לָךְ״ – פָּטוּר. וְהָא הָכָא, כֵּיוָן דְּתַבְעֵיהּ בְּעֵדִים – כְּמַאן דְּאוֹזְפֵיהּ בְּעֵדִים דָּמֵי, וְקָתָנֵי פָּטוּר!

15 תְּיוּבְתָּא דְּרַב אַסִּי!

16 אָמַר לְךָ רַב אַסִּי: אֲנָא כִּי אָמְרִי – הֵיכָא דְּמֵעִיקָּרָא אוֹזְפֵיהּ בְּעֵדִים, דְּלָא לְדִידֵיהּ הֵימְנֵיהּ; הָכָא – הָא הֵימְנֵיהּ.

17 רַב יוֹסֵף מַתְנִי הָכִי – אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב אַסִּי: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – אֵינוֹ צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים. וְאִם אָמַר: ״אַל תִּפְרָעֵנִי אֶלָּא בְּעֵדִים״ – צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים. כִּי אַמְרִיתַהּ קַמֵּיהּ דִּשְׁמוּאֵל, אָמַר לִי: יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם״.

18 תְּנַן: ״מָנֶה לִי בְּיָדְךָ״, אָמַר לוֹ ״הֵן״; אָמַר לוֹ: ״אַל תִּתְּנֵהוּ לִי אֶלָּא בִּפְנֵי עֵדִים״; לְמָחָר אָמַר לוֹ ״תְּנֵהוּ לִי״, ״נְתַתִּיו לָךְ״ – חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁצָּרִיךְ לִיתֵּן לוֹ בְּעֵדִים. תְּיוּבְתָּא דִּשְׁמוּאֵל!

19 אָמַר לְךָ שְׁמוּאֵל: תַּנָּאֵי הִיא, דְּתַנְיָא: ״בְּעֵדִים הִלְוִיתִיךָ, בְּעֵדִים פְּרַע לִי״ – אוֹ יִתֵּן, אוֹ יָבִיא רְאָיָה שֶׁנָּתַן. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בְּתִירָא אוֹמֵר, יָכוֹל לוֹמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם״.

20 פָּרֵיךְ רַב אַחָא: מִמַּאי דְּבִשְׁעַת הַלְוָאָה קָאֵי? דִּלְמָא בִּשְׁעַת תְּבִיעָה קָאֵי – וְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ: ״לָאו בְּעֵדִים הִלְוִיתִיךָ? בְּעֵדִים הָיָה לְךָ לְפוֹרְעֵנִי!״ אֲבָל בִּשְׁעַת הַלְוָאָה – דִּבְרֵי הַכֹּל חַיָּיב.

21 אָמַר רַב פַּפֵּי מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא, הִלְכְתָא: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים. וְרַב פָּפָּא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא אָמַר: הַמַּלְוֶה אֶת חֲבֵירוֹ בְּעֵדִים – אֵין צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים, וְאִם אָמַר ״אַל תִּפְרָעֵנִי אֶלָּא בְּעֵדִים״ – צָרִיךְ לְפוֹרְעוֹ בְּעֵדִים; וְאִם אָמַר לוֹ: ״פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, וְהָלְכוּ לָהֶם לִמְדִינַת הַיָּם״ – נֶאֱמָן.

22 סִימָן – רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן, דְּתָנוּ הִלְכְתָא, יָזְפִי וּפָרַע, פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי, עַפְצֵי סִטְרָאֵי, בְּהֵימָנוּתָא כְּבֵי תְרֵי.

23 הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״כִּי פָּרְעַתַּן פָּרְעַתְּ לִי, פִּרְעַן לִי בְּאַפֵּי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן״. אֲזַל וּפַרְעֵיהּ בְּאַפֵּי תְרֵי מֵעָלְמָא. אָמַר אַבָּיֵי: בְּאַפֵּי בֵּי תְרֵי אֲמַר לֵיהּ, בְּאַפֵּי בֵּי תְרֵי פַּרְעֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: לְהָכִי קָאָמַר לֵיהּ ״בְּאַפֵּי רְאוּבֵן וְשִׁמְעוֹן״ – כִּי הֵיכִי דְּלָא נִדְחֲיֵיהּ!

24 הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״כִּי פָּרְעַתְּ לִי, פִּרְעַן לִי בְּאַפֵּי בֵּי תְרֵי דְּתָנוּ הִלְכְתָא״. אֲזַל פַּרְעֵיהּ בֵּין דִּילֵיהּ לְדִילֵיהּ, אִיתְּנִיסוּ הָנָךְ זוּזֵי.

25 אֲתָא לְקַמֵּיהּ דְּרַב נַחְמָן, אֲמַר לֵיהּ: ״אִין, קַבּוֹלֵי קַבֵּלְתִּינְהוּ מִינֵּיהּ – דֶּרֶךְ פִּקָּדוֹן; וְאָמֵינָא לֶיהֱוֵי גַּבַּאי פִּקָּדוֹן, עַד דְּמִתְרְמוּ בֵּי תְרֵי דְּתָנוּ הִלְכְתָא וּמְקַיֵּים תְּנָאֵיהּ״.

26 אֲמַר לֵיהּ: כֵּיוָן דְּקָא מוֹדֵית דְּוַדַּאי שְׁקַלְתִּינְהוּ מִינֵּיהּ – פֵּרָעוֹן מְעַלְּיָא הָוֵי; אִי אָמְרַתְּ לְקַיּוֹמֵי תְּנָאֵיהּ – זִיל אַיְיתִינְהוּ. דְּהָא אֲנָא וְרַב שֵׁשֶׁת, דִּתְנֵינָא הִלְכְתָא וְסִפְרָא וְסִפְרֵי וְתוֹסֶפְתָּא וְכוֹלָּא תַּלְמוּדָא.

27 הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּאוֹזֵיפְתָּךְ״. אֲמַר לֵיהּ: ״לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם״. אֲזַל אַיְיתִי סָהֲדִי דְּאוֹזְפֵיהּ וּפַרְעֵיהּ. אָמַר אַבָּיֵי: מַאי נִיעְבּוּד? אִינְהוּ אָמְרִי אוֹזְפֵיהּ, אִינְהוּ אָמְרִי פַּרְעֵיהּ. רָבָא אָמַר: כׇּל הָאוֹמֵר ״לֹא לָוִיתִי״ – כְּאוֹמֵר ״לֹא פָּרַעְתִּי״ דָּמֵי.

28 הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״הַב לִי מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ״. אֲמַר לֵיהּ: ״לֹא פְּרַעְתִּיךָ בִּפְנֵי פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי?״ אֲתוֹ פְּלוֹנִי וּפְלוֹנִי אָמְרִי: ״לֹא הָיוּ דְבָרִים מֵעוֹלָם״. סָבַר רַב שֵׁשֶׁת לְמֵימַר: הוּחְזַק כַּפְרָן, אֲמַר לֵיהּ רָבָא: כֹּל מִילְּתָא דְלָא רַמְיָא עֲלֵיהּ דְּאִינָשׁ – לָאו אַדַּעְתֵּיהּ.

29 הָהוּא דַּאֲמַר לֵיהּ לְחַבְרֵיהּ: ״הַב לִי שֵׁית מְאָה זוּזֵי דְּמַסֵּיקְנָא בָּךְ״. אֲמַר לֵיהּ: ״וְלָא פְּרַעְתָּיךָ מְאָה קַבֵּי

פירוש חידושי חתם סופר על שבועות מ״א

1 מיפך שבועה. מדלא אמרינן נמי נקיטת חפץ איכא בינייהו ש"מ בהיסת בעי נמי נקיטת חפץ. והקשו תוס' מכאן לפירש"י בכתובות דאמר רב פפא אי פקח אידך כו' עי' בתוס'. ולפע"ד ס"ל דלא שייך התם בדרב פפא משום מיפוך דהשתא תוכל להפוך עליו ואי פקח הוא משלם לה ולא תוכל להפכה עליו אן חכמתיה אדרבא הלא טוב לו אם תהפוך השבועה ויפטור מלשלם לה מעות שלא כדין ומה לו אם תטול מעות עתה ותשבע אח"כ אלא ע"כ משום נקיטת חפץ הוא שמפני חומר שבועה תודה ותחזור לו המעות ומוכח שרב פפא ס"ל דשבועות המשנה דהתם אינה בנקיטת חפץ וש"ס דהכא דלא אמר הך נפקא מניה לא ס"ל כרב פפא דהתם. ובזה מיושב פסק הגאונים שהביא הרי"ף ז"ל דהטוען נגד השטר השבע לי אינו נשבע כ"א שבועה קלה דרבנן והקשה הרי"ף א"כ מאי מקשה לקמן מה בין זה לפוגם שטרו הא התם שבועות המשנה משביעין ליה שהיא חמורה. והא"ש דסמיך הש"ס אסיפא דהך מתני' דפוגם שטרו דקתני ע"א מעיד שהוא פרועה וקשה נמי תיפוק ליה דבלא"ה יכול להשביעו וא"ל דהתם שבועה חמורה והכא שבועה קלה ז"א דלרב פפא קיימינן ומוכח דס"ל התם נמי שבועה קלה כדמוכח מדאמר אי פקח הוא כו'. ומיושב נמי קו' תוספות לקמן בסמוך ד"ה וכי מה כו' דממתני' לא מצי להקשות דמצי למימר שבועה חמורה איכא בינייהו אבל רב פפא לשיטתו מקשה שפיר כנ"ל:

2 ומה שפירש"י התם בכתובות בדרמי בר חמא דסבור בפוגמת יהבינן לה שבועה דאורייתא ופירש"י דלא מפכינן ולא פי' נמי בדרב פפא גבי ע"א מעיד שהוא פרועה דלענין נקיטת חפץ קאמר. י"ל משום דאמר רבא התם לעולם שבועה דרבנן דפרע דייק דמיפרע לא דייק ויהבי רבנן שבועה עלייהו כי היכי דתידוק וקשה בלא"ה נמי תידוק דלמא יטעון הבעל השבע לי וצ"ל משום שבועה קלה אינה חוששת אבל בפוגמת יהבי' לה שבועה חמורה כי היכי דתידוק ואם כן קשה מאי איכא מאי דמסיק רבא ובין מה דהוה ס"ד דרמי בר חמא מעיקרא למימר שבועה דאורייתא ע"כ מיפוך שבועה א"ב ודו"ק:

3 ולר' יוסי דאמר בדרבנן נמי נחתינן לנכסי' כו' עי' תוס' ד"ה ולר"י כו' ולפע"ד לפמ"ש הרי"ף דשמעתין לא איירי כ"א בשבועות היסת שנתקן בדורות האחרונים אבל שבועות המשנה יש לה כל דין שבועת התורה אם כן י"ל דשלשה מיני גזל הם גזל דאורייתא וגזל גמור דדבריהם ובשנים אלו נחתינן לנכסי' והה"נ בשבועת התורה ושבועת המשנה אבל שבועות היסת דינה כגזל דדרכי שלום דלא נחתינן משא"כ לר' יוסי דגם מה שהוא מפני דרכי שלום יש לו דין גזל דרבנן ה"ה נמי שבועות היסת יש לה כל דין שבועות המשנה כנלע"ד ודו"ק:

4 צריך לפורעו בעדים. לפע"ד הוה ס"ד דהש"ס דלא נאמן לומר פרעתי כ"א היכי דאית ליה מיגו דלהד"ם או אפי' כשכבר הודה לו מ"מ נאמן במיגו דמשטה הייתי בך אבל כשהודה בפני עדים לא מהימן לומר פרעתי משום דלית ליה מיגו ולכן מקשה ממתני' ומסיק הש"ס לחלק דוקא כשהלוהו בפני עדים וכמ"ש הר"ן דלא המניה ה"נ לא היה הלוה מאמין להמלוה לפורעו שלא בעדים אבל הודאה בעדים לא: א"נ לפע"ד י"ל מה"ט דוקא כשהלוהו בלא עדים ולא חשש שיכפרנו הכל ויפטור ע"כ אהמונתו סמך שלא יעיז פניו בפני בע"ח לכפור א"כ שוב אינו נאמן עתה לטעון עליו שהעיז פניו אבל כשהלוהו בפני עדים הרי לא המניה וק"ל. וי"ל דשמואל דס"ל דיכול מדינא למימר פרעתי בפני פלוני והלכו למד"ה ה"נ מצי למטען פרעתי סתם מדהימנת ליה להלות לו בעדים ולא חששת שיטעון פרעתי בפני פלוני ופלוני והלכו למד"ה ש"מ מהימן לך ודו"ק:

5 דמעיקרא אוזפי' בעדים דלא לדידיה הימניה. צ"ע מנ"ל דלא המניה דלמא אה"נ דהמניה ומשו"ה אוזפי' בעדים כי היכי דלגבי מהיורשים כמסקנת רב פפא במסכת ב"ב קע"ו ע"א דמלוה בעדים גובה מן היורשין משא"כ בלא עדים וכמ"ש תוס' שם קע"ה ע"א ד"ה המלוה כו' סוף הדיבור ע"ש ונ"ל דרב אשי ס"ל כרבו רב דרב ושמואל אמרי התם תרווייהו דאינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות דשיעבודא לאו דאורייתא והא"ש מה שהקשו תוס' דלשמואל פשיטא להש"ס דאפילו בטוען סתם פרעתי נאמן במיגו דהלכו למ"ה ואלו רב פפא חזינן דלית ליה האי מיגו דגריע הוא כמ"ש הרא"ש ועי' בת"ח. והא"ש כיון דס"ל לשמואל ורב אסי באידך לישנא דהמלוה בעדים אין צריך לפורעו בעדים אע"ג דע"כ לאו לדידיה המניה דאל"ה עדים למה לי דהא ס"ל מלוה ע"פ אינו גובה מן היורשין ע"כ משו"ה אוזפי' בעדים משום דלא המניה ואפ"ה נאמן לומר פרעתי סתם וע"כ משום מיגו דאי בעי אמר הלכו למד"ה א"כ הה"נ באל תפרענו אלא בעדים דלשמואל דנאמן לומר הלכו למ"ה נאמן נמי פרעתי סתם במגו ורב אסי נמי לא פליג אלא משום דלא נאמן בכה"ג לומר הלכו למ"ה דס"ל דמשו"ה אמר ליה אל תפרעני שיהיה צריך לברר לו באיזה עדים פרעו אבל בלא"ה בודאי נמי היה נאמן דמ"ש הלוה בעדים או אמר לו אל תפרענו. הלא לעולם לא המניה. משא"כ רב פפא אע"ג דכשהלוהו בעדים נאמן לומר פרעתי סתם היינו משום דאמרינן דשפיר המניה ועדים שלקח משום דרוצה לגבות מן היורשין דהכי אית ליה לרב פפא בב"ב שם כנ"ל אבל באומר אל תפרעני דלא המניה נהי דמצי למימר הלכו למ"ה מ"מ אינו נאמן לומר פרעתי סתם דמיגו גרוע הוא כנ"ל ודו"ק:

6 כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי הקשו בתוס' נתרץ דיבורי' לא עמדתי בהלואתי ותי' דלהד"ם לא שייך לתרוצי. וצריך לומר אע"ג דרבא נקט לא לויתי כוונתו כל האומר אותו לשון שנשמע ממנו שלא לוה וא"א לתרוצי לא עמדתי בהלוואתי והיינו להד"ם ה"ל כאומר לא פרעתי וכן יש לתרץ במתני' דאין לך בידי פי' שאמר באופן שמובן מניה שלא היה בידו מעולם. ואפ"ה מקשי שפיר ממסכת כתובות דאמר לנו אבינו לא לויתי דא"א לומר כוונתם אביהם אמר להד"ם דזה שייך במלוה התובע ללוה ומשיב להד"ם אבל האב המצוה לבניו בשעת מיתתו לא שייך לצותם להד"ם ע"כ בשעת מיתתו אמר להם לא לויתי מפלוני מנה כלשון הש"ס ממש וקשה שפיר ובזה נסתלקה תלונת המהרש"א בכאן ודו"ק:

7 מילתא דלא רמיה עליה דאינש לאו אדעתיה. מה שהקשו תוס' מב"ב דס"ל לרש"י דצריך לברר ואם אינו מברר מפסיד יש לחלק דהתם הלוה בעדים ודרך לפורעו בעדים כי היכי דלא הימניה לדידיה וכמ"ש לעיל בשם הר"ן ונהי דקיי"ל דנאמן לומר פרעתי סתם מ"מ אי טען פרעתי בפני עדים תפס ליה בדיבוריה משא"כ הכא איירי בהלוה שלא בפני עדים ודו"ק:

8 ואולי י"ל וליישב כל מה שהקשה תוספות שם בב"ב על פירש"י דפרק זה בורר ופירשב"ם דודאי הלכה אין צריך לברר כיון שנאמן פרעתי מדינא עביד דגזים ואמר פרעתי ועדים נמי יודעים בו אבל לבתר דתקנו שבועות היסת ע"כ צריך לדקדק בדבריו דנפקותא גדולה יש דביש לו עדים פטור מהיסת ובדליכא עדים חייב היסת ע"כ אם לא יברר יפסיד שהוחזק כפרן. ובשמעתין דלא הוחזק כפרן אף ע"ג דהוי בתר דתקנו שבועות היסת צריך לתרץ כמ"ש הרמ"ה ז"ל דלא אמר פרעתיך בפני פלוני. אלא בלשון תימה הלא פרעתיך כו' עי' בטור סימן ע':

9 שוב מצאתי דברי הראשונים שכתבתי לחלק בין הלוהו בעדים להלוהו בלא עדים בה"ה פ"ו מהל' טוען ונטען הלכה ה' ע"ש:

« חידושי חתם סופר על שבועות מ׳ ע״ב חידושי חתם סופר על שבועות מ״ב ע״א »