חידושי חתם סופר על שבת ז׳

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על שבת ו׳ ע״ב חידושי חתם סופר על שבת ח׳ ע״א »

1 כְּגוֹן דְּאִית לַהּ מְחִיצּוֹת. וְכִי הָא דְּאָמַר עוּלָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קַרְפֵּף יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם שֶׁלֹּא הוּקַּף לְדִירָה, וַאֲפִילּוּ כּוֹר וַאֲפִילּוּ כּוֹרַיִים, הַזּוֹרֵק לְתוֹכוֹ חַיָּיב. מַאי טַעְמָא? — מְחִיצָה הִיא, אֶלָּא שֶׁמְחוּסֶּרֶת דָּיוֹרִין.

2 בִּשְׁלָמָא רַב אָשֵׁי לָא אָמַר כִּדְעוּלָּא, אֶלָּא עוּלָּא מַאי טַעְמָא לָא אָמַר כִּשְׁמַעְתֵּיהּ? אָמַר לָךְ: אִי דְּאִית לַהּ מְחִיצּוֹת ״בִּקְעָה״ קָרֵי לַהּ?! קַרְפֵּף הִיא! וְרַב אָשֵׁי ״רְשׁוּת הַיָּחִיד״ קָתָנֵי.

3 וְהַכַּרְמְלִית. אַטּוּ כּוּלְּהוּ נָמֵי לָאו כַּרְמְלִית נִינְהוּ? כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים. דְּאַף עַל גַּב דְּזִימְנִין דְּדָחֲקִי בֵּיהּ רַבִּים וְעָיְילִי לְגַוַּהּ, כֵּיוָן דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, כִּי כַרְמְלִית דָּמֵי.

4 כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: בֵּין הָעַמּוּדִין נִידּוֹן כְּכַרְמְלִית. מַאי טַעְמָא? אַף עַל גַּב דְּדָרְסִי בַּהּ רַבִּים, כֵּיוָן דְּלָא מִסְתַּגִּי לְהוּ בְּהֶדְיָא — כְּכַרְמְלִית דָּמְיָא. אָמַר רַבִּי זֵירָא אָמַר רַב יְהוּדָה: אִיצְטְבָא שֶׁלִּפְנֵי הָעַמּוּדִים נִידּוֹן כְּכַרְמְלִית.

5 לְמַאן דְּאָמַר בֵּין הָעַמּוּדִים, כׇּל שֶׁכֵּן אִיצְטְבָא. לְמַאן דְּאָמַר אִיצְטְבָא — אִיצְטְבָא הוּא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִים דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ — לָא. לִישָּׁנָא אַחֲרִינָא: אֲבָל בֵּין הָעַמּוּדִין דְּזִימְנִין דְּדָרְסִי לֵיהּ רַבִּים, כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמְיָא.

6 אָמַר רַבָּה בַּר שֵׁילָא אָמַר רַב חִסְדָּא: לְבֵינָה זְקוּפָה בִּרְשׁוּת הָרַבִּים וְזָרַק וְטָח בְּפָנֶיהָ — חַיָּיב. עַל גַּבָּהּ — פָּטוּר.

7 אַבָּיֵי וְרָבָא דְּאָמְרִי תַּרְוַיְיהוּ: וְהוּא שֶׁגְּבוֹהָה שְׁלֹשָׁה, דְּלָא דָּרְסִי לַהּ רַבִּים. אֲבָל הִיזְמֵי וְהִיגֵי, אַף עַל גַּב דְּלָא גְּבִיהֵי שְׁלֹשָׁה. וְחִיָּיא בַּר רַב אָמַר: אֲפִילּוּ הִיזְמֵי וְהִיגֵי, אֲבָל צוֹאָה לָא. וְרַב אָשֵׁי אָמַר: אֲפִילּוּ צוֹאָה.

8 אָמַר רַבָּה דְּבֵי רַב שֵׁילָא: כִּי אֲתָא רַב דִּימִי אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֵין כַּרְמְלִית פְּחוּתָה מֵאַרְבָּעָה. וְאָמַר רַב שֵׁשֶׁת: וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה. מַאי ״וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה״? אִילֵּימָא דְּאִי אִיכָּא מְחִיצָה עֲשָׂרָה הוּא דְּהָוֵי כַּרְמְלִית, וְאִי לָא — לָא הָוֵי כַּרְמְלִית, וְלָא? וְהָאָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב: בַּיִת שֶׁאֵין בְּתוֹכוֹ עֲשָׂרָה וְקֵרוּיוֹ מַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, עַל גַּגּוֹ — מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ, בְּתוֹכוֹ — אֵין מִטַּלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת!

9 אֶלָּא מַאי ״וְתוֹפֶסֶת עַד עֲשָׂרָה״ — דְּעַד עֲשָׂרָה הוּא דְּהָוְיָא כַּרְמְלִית, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לָא הָוְיָא כַּרְמְלִית. וְכִי הָא דַּאֲמַר לֵיהּ שְׁמוּאֵל לְרַב יְהוּדָה: שִׁינָּנָא, לָא תְּיהַוֵּי בְּמִילֵּי דְשַׁבְּתָא לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. לְמַאי הִלְכְתָא? אִילֵּימָא דְּאֵין רְשׁוּת הַיָּחִיד לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה? וְהָאָמַר רַב חִסְדָּא: נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו, אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה — חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ.

10 אֶלָּא דְּאֵין רְשׁוּת הָרַבִּים לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה — מַתְנִיתִין הִיא! דִּתְנַן: הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכּוֹתֶל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ.

11 אֶלָּא כַּרְמְלִית, דְּאֵין כַּרְמְלִית לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה. וְאַקִּילוּ בַּהּ רַבָּנַן מִקּוּלֵּי רְשׁוּת הַיָּחִיד וּמִקּוּלֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים. מִקּוּלֵּי רְשׁוּת הַיָּחִיד — דְּאִי אִיכָּא מָקוֹם אַרְבָּעָה הוּא דְּהָוְיָא כַּרְמְלִית, וְאִי לָא — מְקוֹם פָּטוּר בְּעָלְמָא הוּא. מִקּוּלֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים — דְּעַד עֲשָׂרָה טְפָחִים הוּא דְּהָוְיָא כַּרְמְלִית, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים לָא הָוְיָא כַּרְמְלִית.

12 גּוּפָא, אָמַר רַב גִּידֵּל אָמַר רַב חִיָּיא בַּר יוֹסֵף אָמַר רַב: בַּיִת שֶׁאֵין תּוֹכוֹ עֲשָׂרָה וְקֵרוּיוֹ מַשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, עַל גַּגּוֹ — מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ, בְּתוֹכוֹ — אֵין מְטַלְטְלִין בּוֹ אֶלָּא בְּאַרְבַּע אַמּוֹת.

13 אָמַר אַבָּיֵי: וְאִם חָקַק בּוֹ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה וְהִשְׁלִימוֹ לַעֲשָׂרָה, — מוּתָּר לְטַלְטֵל בְּכוּלּוֹ. מַאי טַעְמָא? — הָוֵי חוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד, וְחוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דָּמוּ. דְּאִיתְּמַר: חוֹרֵי רְשׁוּת הַיָּחִיד כִּרְשׁוּת הַיָּחִיד דָּמוּ, חוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים, אַבָּיֵי אוֹמֵר כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ. רָבָא אוֹמֵר: לָאו כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ.

14 אֲמַר לֵיהּ רָבָא לְאַבָּיֵי: לְדִידָךְ דְּאָמְרַתְּ חוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ, מַאי שְׁנָא מֵהָא דְּכִי אֲתָא רַב דִּימִי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לֹא נִצְרְכָה אֶלָּא לְקֶרֶן זָוִית הַסְּמוּכָה לִרְשׁוּת הָרַבִּים, וְתִיהְוֵי כְּחוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים?! הָתָם לָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, הָכָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ.

15 תְּנַן: הַזּוֹרֵק אַרְבַּע אַמּוֹת בַּכּוֹתֶל, לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה — כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר. לְמַטָּה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ. וְהָוֵינַן בַּהּ: מַאי כְּזוֹרֵק בָּאָרֶץ? וְהָא לָא נָח!

16 וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, בִּדְבֵילָה שְׁמֵינָה שָׁנוּ. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ חוֹרֵי רְשׁוּת הָרַבִּים כִּרְשׁוּת הָרַבִּים דָּמוּ, לְמָה לִי לְאוֹקֻמַהּ בִּדְבֵילָה שְׁמֵינָה? לוֹקְמַהּ בִּצְרוֹר וְחֵפֶץ, וּדְנָח בְּחוֹר!

17 זִימְנִין מְשַׁנֵּי לַהּ, שָׁאנֵי צְרוֹר וְחֵפֶץ דְּמִיהֲדַר וְאָתֵי. זִימְנִין מְשַׁנֵּי לַהּ, בְּכוֹתֶל דְּלֵית בֵּיהּ חוֹר. מִמַּאי? — מִדְּקָתָנֵי רֵישָׁא: זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים — כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר. וְאִי סָלְקָא דַּעְתָּךְ בְּכוֹתֶל דְּאִית בֵּיהּ חוֹר, אַמַּאי כְּזוֹרֵק בָּאֲוִיר? הָא נָח בְּחוֹר!

18 וְכִי תֵּימָא מַתְנִיתִין דְּלֵית בְּהוּ אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַבִּי חִיָּיא: זָרַק לְמַעְלָה מֵעֲשָׂרָה טְפָחִים וְהָלְכָה וְנָחָה בְּחוֹר כׇּל שֶׁהוּא — בָּאנוּ לְמַחְלוֹקֶת רַבִּי מֵאִיר וְרַבָּנַן. דְּרַבִּי מֵאִיר סָבַר חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. וְרַבָּנַן סָבְרִי אֵין חוֹקְקִין לְהַשְׁלִים. אֶלָּא לָאו שְׁמַע מִינַּהּ, בְּכוֹתֶל דְּלֵית בֵּיהּ חוֹר. שְׁמַע מִינַּהּ.

19 גּוּפָא. אָמַר רַב חִסְדָּא: נָעַץ קָנֶה בִּרְשׁוּת הַיָּחִיד, וְזָרַק וְנָח עַל גַּבָּיו, אֲפִילּוּ גָּבוֹהַּ מֵאָה אַמָּה — חַיָּיב, מִפְּנֵי שֶׁרְשׁוּת הַיָּחִיד עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ. לֵימָא רַב חִסְדָּא דְּאָמַר כְּרַבִּי? דְּתַנְיָא: זָרַק וְנָח עַל גַּבֵּי זִיז כׇּל שֶׁהוּא — רַבִּי מְחַיֵּיב וַחֲכָמִים פּוֹטְרִים. אַלְמָא לָא בָּעֵינַן מָקוֹם אַרְבָּעָה עַל אַרְבָּעָה.

פירוש חידושי חתם סופר על שבת ז׳

1 אטו כולהי נמי לאו כרמלית נינהי. פי' דהוה ס"ל פירושו של כרמלי' כרמב"ם כארמלי' והיינו ים ובקעה שאינן לא ר"ה ולא רה"י להכי פריך בפשיטות דכולה כארמלית נינהי. ומשני דאתי לאתוי' קרן זויות וכו' דאית בי' כח ר"ה ורה"י ופירוש הך כרמלית רך ומלא כהירושלמי שבתוס' לעיל וקרוב לזה בפני יהושע ע"ש והמ"ל כרמלית כפשוטו יער וכרמל כפירש"י לעיל ג' ע"ב. וה"ה נמי דהומ"ל כשמעת' דנפשי' דאתי לאיתויי' בין העמודי'. דהיינו יער כמ"ש מרכבת המשנה דיער שיש בו אילנות ובין עמודי' שוים בדיניהם. והא דלא אמר הכי נ"ל משום דיער ובין העומדים שוים לצידי ר"ה דאית בהו חפופי ותלי' בפלוגתת ר"א ורבנן ונהי דקיי"ל כרבנן דצידי ר"ה לאו כר"ה וה"ה יער ובין עמודי' מ"מ לא בעי לאוקמי בריתא דלא כר"א כמ"ש תוס' ד"ה לא נצרכה וכו'. והארכתי בזה ביישוב פסק הרמב"ם ואין להאריך:

2 ל"א אבל בין העמודים דזימני' דדחקי רבים וכו' בקרבן עדה שעל הירושלמי דייק מלשון רמב"ם שכ' איצטבאו' שבין העמודים ובש"ס קאמר לפני עמודי' דתרי מיני נינהו יש בין עמוד לעמוד ויש לפני עמודי'. וס"ל דלהך לשני בתרא לא מיירי ר' יוחנן מקרקע שבין עמוד לעמוד דההיא ודאי ר"ה גמור הוא גם לר"י אלא מיירי מאיצטבא שבין עמוד לעמוד. הא דהוה כרמלי' לר' יוחנן. ור' יהודה אמר דוקא לפני עמודי' הוה כרמלי' אבל איצטבא שבין עמוד לעמוד הוה ר"ה והילכתא כר' יוחנן דאיצטבא שבין עמוד לעמוד הוה כרמלי' מכ"ש שלפני עמודים. אבל קרקע שבין עמוד לעמוד לכ"ע הוה ר"ה ונמצא פסק רמב"ם כר' יוחנן ולא כרב יהודה. ודברי פח"ח. מ"מ האי דקדוק דכ' בין העמודי' אינו כדי. דאין כוונתו בין עמוד לעמוד עומדים איצטבאות. אלא אותן שלפני כל עמוד קורא להו הרמב"ם שבין העמודי' רוצה בין מקום משך עמידת העמודי' שם נמצאי' איצטבאות לפני העמודי'. תדע לך שהרי לבעל קרבן עדה. הך לשנא בתרא. אומר ש"ס טעם איסורא איצטבא שבין עמודי' לרב יהודה משום דדרסי בי' רבי'. ש"מ לר' יוחנן דקי"ל כוותי'. לא איכפת לן בדריסת רבי' כיון דלא ניחא תשמישתי' ואיך כ' רמב"ם זה הלשון בעצמו בטעם איסור בין העמודי' שרצונו קרקע שבין עמודי' משום דדרסי בי' רבי'. תיפוק לי' דזה הוה גם באיצטבא שבין העמודי' ואפ"ה הוה כרמלי'. ואע"ג דרמב"ם השמיט תיבת דזמנין וכ' דרסי לי' רבי'. מ"מ ה"ל למימר בין העמודי' ניחא תשמישתי' אע"כ אמת הוא דהרמב"ם פסק כר' יהודה ודלא כר' יוחנן. וקרקע שבין עמודי' תלי' באילנו' שביער ותלי' בפלוגתא דלעיל אי מדבר בזה"ז הוה ר"ה ובזמן שהי' ישראל שרוי' שם הוה כרמלי' או בהפוך. ויובן מדברי שכבר כתבנו לעיל ואין להאריך יותר:

3 זרק וטח בפני' עיי' תוס' ויפה תי' בחי' רשב"א דמתני' לא מתוקם ברואה פני הקרקע דא"כ ע"כ קפץ את ידו. וצריך לסייע לפתוח ידו. ושוב ה"ל ב' שעשו מלאכה ולא יתחייב אידך חטאת זהו כוונת הרשב"א. ודלא כס' זרע יעקב ע"ש ודע דלצ"ע א"כ לר"ע דקלוטה כמו שהונחה ה"ל כמקום דע"ד כיון שרואה פני הקרקע וכן כ' לקמן רש"י ד"ה והזורק בארץ. א"כ רבה שהקשה לעיל הא בעי' מקום דע"ד רוצה במקום מסוי' דבאויר ר"ה לא בעי מקום דע"ד וע"כ אמקום מסוים הקשה דפשיטא לי' דיד הוה כמקום מסוים וכתי' רשב"א הנ"ל. א"כ מאי משני ר"ע היא הא ר"ע לא אמרה אלא באויר אבל בדבר מסוים מודה דבעי דע"ד וצ"ע לכאורה. אע"כ אומר בטח דע"כ לא נאמרו דברי' הללו אלא כגון לבנה וכותל העומד על הקרקע. חזינן כאלו הקרקע משפע והולך עד למעלה וה"ל פני הכותל והלבינה הרואה פני הקרקע ומחובר לקרקע. ה"ל כמקום דע"ד ולזה נתכוון גם רש"י לקמן ד"ה והזורק בארץ וכו'. אבל קלוטה שהוא באויר ואינו נאחז בקרקע כלל לא אמרי' דהוה כדע"ד. ומיושב נמי קו' מהרש"א מזרק ונח ע"ג זיז כ"ש דמיירי נמי בדבילה שמינה. דהתם שהאילן עומד ברשות אחר והנוף ברשות אחר לא שייך לומר דרואי' כאלו שיפוע העיקור עולה עד פני הנוף שהרי אין הנוף רואה פני אותה הקרקע שבאותו רשות. וזה נ"ל ברור:

4 על גבה פטור משמע אבל אסור ככל פטורי שבת וקשה הא פחו' מ"ד הוה מקום פטור ואפי' לכתחלה זורקי' ע"ג. ויש לדחוק בזה. ואולי יש מכאן ראי' לדברי מהרש"א בגיטין ע"ז ע"ב בתוס' ד"ה פליג וכו' עיי"ש דכוונתו דבמקום פטור המטלטל ואינו מחובר אסור לכתחלה עד שיהיה גבו' עשרה טפחים ע"ש ובס' תוס' שבת סי' שמ"ה סקמ"ד הקשה עליו משמעתי' ולע"ד מכאן ראי' לדבריו:

5 אילימא דאי איכא מחיצה עשרה הא דהוה כרמלי' וכו' פי' דהוה ס"ד דאין כרמלית אלא ים ובקעה דלית להו מחיצות. אבל כל שיש לו מחיצה אינינו כרמלית אא"כ המחיצה גבו' עשרה ונעשה רה"י דאורי' ואז אי אית בי' נמי יותר מבית סאתי' הטילו עליו חומר כרמלית ג"כ כדלעיל בשמעתין. אבל זולת זה אין כרמלית בדבר שיש לו מחיצה והכי הוה ס"ד ועל זה הקשה מבית שקירוי משלימו לעשרה זה נ"ל פשוט בכוונת רש"י ולחנם תפשו עליו תוס' ועיי' פנ"י אמנם לקמן פ' ע"א פירש"י ד"ה והוא שיש חיוב חטאת וכו' ולקמן צ"ט ע"ב ד"ה מוקף לכרמלי' וכו' ובעירובין כ"ד ע"א ד"ה קרפיף וכו'. מבואר דס"ל לרש"י דאם לא יבנה שם בית לא הוה רה"י ע"ש:

6 דעד יו"ד הוה כרמלי' עפירש"י באריכות ומ"ש אך מצינו חומר בכרמלית מרה"ר דאילו בר"ה כה"ג מקום פטור הוא ובטל. ומותר לר"ה ולרה"י עכ"ל מבואר דבאמצע ר"ה נמי שייך מקום פטור אפי' אינינו סמוך לרה"י מצד א'. וצ"ע קצת בלשון רש"י לקמן ח' ע"ב ד"ה מקום פטור וכו'. ובעירובין י"ז ע"א ד"ה ובלבד שלא יחליפו וכו' ולעיל וי"ו ע"א ד"ה אדם עומד וכו' ע"ש היטב:

7 רבא אמר לאו כר"ה דמי פירש"י ואי רחבי' ד' הוה כרמלית ואי לא הוה מקום פטור עכ"ל מבואר דלאביי הוה ר"ה אפי' אין בהם ד' ולטעמי' דס"ל ג"כ הכי גבי עמוד ט' ורבי' מכתפי' עליו דלא בעי מקום ד' וכן דעת רמב"ם שם ודלא כפ' ראב"ד. ולפ"ז מאי דקאמר לקמן וכ"ת דלית בי' דע"ד פי' אכתי לוקמא ר"י למתני' בחור דלית בי' דע"ד דלמטה מעשרה חייב כיון דרבי' משתמשי' בו לא בעי דע"ד ולמעלה פטור דנהי אי כבר הוא רה"י לא בעי דע"ד כרב חסדא. מ"מ לעשות תחלה רה"י בעי גבוה עשרה ורחב ד' וא"כ ה"ל לאוקמי מתני' בחור פחות מדע"ד. לזה דחי דלא בעי לאוקמי' מתני' כן משום דלא ניחא לי' לאוקמא סתם מתני' דלא כר"מ דס"ל חוקקי' להשלי' וניחא לי' טפי לאוקמי מתני' בדבילה שמינה מלאוקמי סתם מתני' דלא כר"מ זהו שיטת רש"י ברורה. ולרש"י לא הוה קשי' ק' תוס' ד"ה אביי וכו' דבריתא דחוקקי' להשלי' אינה סותרת דברי ר"ח כלל דר"ח מיירי כשהוא כבר רה"י תו לא צריך מקום דע"ד. ובריתא מיירי שתעשה החור רה"י בפני הכותל. פשיטא דבעי שיהי' גבוה יו"ד ורוחב ד' וכ"כ רשב"א לעיל ור"ן בשמעתן ורש"י לא חש נמי לק' תוס' מכיפה דבעי' שיהיה ברגליו יו"ד עיין ריטב"א בעירובין שם:

8 אמנם לשיטת הראב"ד והחולקי' ארש"י ורמב"ם לקמן וס"ל בעמוד ט' נמי בעי' מקום דע"ד. וה"ה חורי ר"ה בשמעתין ר"ל למטה מיו"ד נמי מיירי דאית בהו דע"ד. וא"כ הא דאמרינן חוקקי' היינו משום דמיירי באותן חורי' שרגילי' לעשות בשעת בנין רחבי' בפני' וקצרי' מבחוץ ושייך בהו בצד חוץ חוקקי' להשלים כשיטת תו'. וצריכי' לומר דלמטה מיו"ד הוה ר"ה אע"ג דעיקור תשמישתן בפנים ברה"י שהם רחבי' שם דכיון שהם מפולשי' לחוץ לבני ר"ה שוב אין בני הבית משתמשי' בי'. ומג"א סי' שמ"ה סק"ב כתב שאין דין זה אמת שחורים הרחבים בפנים וקצרם בחוץ יהיה להם דין ר"ה ז"א. אלא התוס' כ"כ לס"ד דאביי א"ל לרבא וכ"ת דה"ל לר' יוחנן לאוקמי בחורים מפולשים רחבים מבפנים וקצרים מבחוץ. וס"ל אתה רבא דלמעלה יש להם דין חורי רה"י ולא למטה משום שבני בית אינם משתמשים בו. אפי' תאמר כך מ"מ לא מיתוקם בהכי. דא"כ ע"כ בלמעלה דפטור צריכי' לומר דאין חוקקים להשלים שיהיה בחוץ ג"כ מקום דע"ד דהתוס' ס"ל דבעי' ברה"י כי האי גוני ג"כ מקום דע"ד וכתיר' תוס' ד"ה אמר אביי. וא"כ ע"כ למעלה מטעם אין חוקקים אתאי' עלה א"כ למטה נמי לפטור. ואי למטה כר"מ א"כ למעלה נמי. וכל זה אמר אביי רק ע"ד רווחא דמילתא לרבא אפי' יסבור רבא דלמטה מיו"ד לא הוה רה"י. אבל אין הסברא אמתיו' דאפי' למטה מיו"ד נמי הוה חור רה"י ובלא"ה לא מתוקם בחור שאין בו דע"ד ומפולש דלעולם יש לו דין רה"י זה הוא כוונת מג"א ע"ש ועיי' תוס' שבת. ועיי' חי' מהגאון מה' אלי' ווילנא ז"ל על מג"א ועיין מחצית השקל:

9 זימני' משני לי' וכו' דמיהדר ואתי וזמנין משני לי' בכותל דלית ביה חור. להתוס' י"ל דב' שינויי' שייכי אהדדי. ממ"נ אי איירו בחור שאינו מפולש מיהדר ואתי' ואי במפולש דלא מיהדר ואתי א"כ תיקשי נימא חוקקי' וק"ל:

10 שרה"י עולה עד לרקיע לעיל ד' ח' ע"ב כ' תוס' ד"ה באילן וכו'. דסוגי' דהתם לא אתי' כר"ח ואמנם ר"ן דשמעתי' כ' דידו של אדם שאני דלא בטלי לגבי רשות בעי דע"ד. משא"כ קנה דבטל לגבי רה"י והוה כמונח בארץ. ולפ"ז לית לי' להר"ן תי' תו' ד"ה אמר אביי וכו' דטעמא דביתא כמאן דמלי' דמי' דבזה אין לחלק בין יד לקנה. וע"כ צ"ל דר"ן לא חש לק' תוס' מטעם שכתבתי לעיל בשיטת רש"י דהכא בחורי רה"י בעי' דע"ד לעשותו רה"י דלא מיירי במפולש וכמו שביארתי לעיל בשיטת רש"י וק"ל:

« חידושי חתם סופר על שבת ו׳ ע״ב חידושי חתם סופר על שבת ח׳ ע״א »