חידושי חתם סופר על נדה ס׳ ב

1 אמר ר"י אמר רב והוא שבדקה עצמה בשיעור וסת הטעם נ"ל משום דכשם דאי היתה א' מהן נדה קודם מציאת הכתם היה תלינן הקלקלה במקולקלת ה"נ בשמצאה בכשיעור וסת דעדיין לא נחית שם טומאה לשום א' מהן אזי תלינן הקלקול בה משא"כ אחר הזמן הזה. ובזה יובנו דברי הרמב"ם דס"ל ג"כ גבי ג' נשים שלבשו חלוק א' בזה אח"ז אי מצאה א' מהן בשיעור וסת תלינן בה ולפי הנ"ל סברתו נכונה וע' מ"ש על זה נושאי כליו:

2 והוא שבדקה עצמה כשיעור וסת לכאורה הך בדיקה היינו קינוח כמבואר לעיל י"ב ע"א. אלא דלפ"ז לא הוה בדקה ומצאה טמאה דמתני' כבדקה ומצאה טהורה דמתני' לקמן בסמוך דהתם בודאי בעינן בדיקה מעליא לטהרה. ומזה ראיה לדברי בעל נוב"י דדוקא בבודקת במטה ומונחת פרקדן הוא דבעינן הכנסה לחורין וסדקין והקינוח דשיעור וסת ל"ה בדיקה מעלייתא משום דאפשר לדם להתעכב בבית הרחם אבל בעומדת ויורדת מהמטה כבר אזי הקינוח הוא בדיקה מעליותא דכותלי בה"ר לא מוקמא דם והוה שפיר בדיקה דשתי המשניות שוה:

3 ובזה י"ל דברי רש"י דשמעתין דפירש דאחר זמן הוא כדי שתרד מהמטה והוא כרב אשי לעיל י"ד ע"ב והש"ס שם הקשה עליו ונשאר בקושיא ואמאי לא פירש כהלכתא כר"ח. וי"ל דס"ל לרש"י דרב אשי ור"ח לא פליגי במציאות דודאי לכ"ע כדי שתרד מן המטה הוא זמן רב משתושיט אלא בהא פליגי רב אשי ס"ל כשהיא במטה ותושיט ידה תחת הכר צריכה בדיקה גמורה בחורין וסדקין מפני שאז עדיין היא שוכבת פרקדן ולכשתרד סגי בקינוח כנ"ל וא"כ שפיר אידי ואידי חד שיעורא הוא דמה שמפסדת בהורדה מהמטה חוזרת ומרווחת בקינוח ור"ח ס"ל לעולם בעי בדיקה מעליותא דלא כנב"י הנ"ל. וא"כ לא הוי חד שיעורא. וכבר הוכחנו דבשמעתין ס"ל ע"כ כנב"י דסגי בקינוח וא"כ ע"כ ס"ל כרב אשי ושפיר פירש"י וק"ל. וצ"ע קצת בלשון רש"י לעיל י"ב ע"א ד"ה לקינוח וק"ל:

4 אימא שמש עכביה לדם תי' תוס' אינו מספיק וכן כ' בסדרי טהרה וצריך עיון על דבריהם דרוב דמים באים בהרגשה והאי כיון דלא ארגשה אמרינן בשעת תשמיש בא ואומר הרגשת שמש הוה. ולולי דבריהם י"ל משום דתשמיש גורם זילת הדם לכן תלינן בתשמיש וזה רמז לן אביי שהוסיף במשלו על משל דר' ירמיה לומר לך כמו שהאצבע גורם לדמע שבעין והוא גם הוא מעכבו מלצאת ה"נ התשמיש גורם זילת הדם והשמש הוא בעצמו חוזר ומעכבו: