מקור תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:א׳
1 משנה: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת נוֹהֶגֶת בָּאֲנָשִׁים וְלֹא בַנָּשִׁים בָּרְחוֹקִין וְלֹא בַקְּרוֹבִין בַּכְּשֵׁרִים וְלֹא בַפְּסוּלִין. וְאֵינָהּ נוֹהֶגֶת אֶלָּא בָרְאוּיִין לְהָעִיד בִּפְנֵי בֵית דִּין וְשֶׁלֹּא בִפְנֵי בֵית דִּין מִפִּי עַצְמוֹ. וּמִפִּי אֲחֵרִים אֵין חַיָיבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בוֹ בְּבֵית דִּין דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים בֵּין מִפִּי עַצְמוֹ וּבֵין מִפִּי אֲחֵרִים אֵינָן חַיָיבִין עַד שֶׁיִּכְפְּרוּ בוֹ בְּבֵית דִּין: וְחַיָיבִין עַל זְדוֹן שְׁבוּעָה וְעַל שִׁגְגָתָהּ. וְעַל זְדוֹן הָעֵדוּת וְאֵינוֹ חַיָיב עַל שִׁגְגָתָהּ. וּמָה הוּא חַיָיב עַל זְדוֹנָהּ קָרְבָּן עוֹלֶה וְיוֹרֵד:
2 הלכה: שְׁבוּעַת הָעֵדוּת כול׳. שְׂעִירִים. מִיעוּט שְׂעִירִים שְׁנַיִם. מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שָׁוִין.
3 כְּבָשִׂים. מִיעוּט כְּבָשִׂים שְׁנַיִם. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין.
4 צִפֹּרִים. מִיעוּט צִפֹּרִים שְׁנַיִם. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין.
5 חֲצוֹצְרוֹת. מִיעוּט חֲצוֹצְרוֹת שְׁתַּיִם. אִם כֵּן מַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁתֵּי. שֶׁיְּהוּ שְׁתֵּיהֵן שָׁווֹת.
6 הָתִיב רִבִּי חַגַּיי קוֹמֵי רִבִּי יוּסֵי. וְהָכְתִיב וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים. מִיעוּט אֲנָשִׁים שְׁנַיִם. וּמַה תַלְמוּד לוֹמַר שְׁנֵי. שֶׁיְּהוּ שְׁנֵיהֶן שָׁוִין. וְהָכְתִיב לֹא תַטֶּה מִשְׁפַּט גֵּר יָתוֹם. הֲרֵי מָצִינוּ גֵר דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ גֵר. יָתוֹם דָּן עִם מִי שֶׁאֵינוֹ יָתוֹם. אַלְמָנָה עִם בְּעוּלַּת בַּעַל. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. מוּפְנֶה לְהַקִּישׁ וְלָדוּן הִימֶּינּוּ גְזֵירָה שָׁוָה. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן וַיִּשָּׁאֲרוּ שְׁנֵי אֲנָשִׁים בַּמַּחֲנֶה. מַה לְהַלָּן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים אַף כָּאן אֲנָשִׁים וְלֹא נָשִׁים וְלֹא קְטַנִּים. הֲרֵי לָמַדְנוּ שֶׁאֵין הָאִשָּׁה דָנָה. מֵעַתָּה אֵין הָאִשָּׁה מֵעִידָה.
7 רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן רִבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי. נֶאֱמַר כָּאן שְׁנֵי וְנֶאֱמַר לְהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. מַה לְהַלָּן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים אַף כָּאן עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים. אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר שְׁנֵי. שֶׁלֹּא יְהֵא אֶחָד עוֹמֵד וְאֶחָד יוֹשֵׁב. אֶחָד מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וּלְאֶחָד אוֹמֵר לוֹ. קַצֵּר דְּבָרֶיךָ. כְּנֶגֶד אֶחָד מַאֲרִיךְ פָּנִים וּכְנֶגֶד אֶחָד מֵעִיז פָּנִים.
8 אָמַר רִבִּי יוּדָן. שָׁמַעְתִּי שֶׁאִם רָצָה הַדַּיָין לְהוֹשִׁיב אֶת שְׁנֵיהֶן מוֹשִׁיב. הָאָסוּר שֶׁלֹּא יְהֵא זֶה עוֹמֵד וְזֶה יוֹשֵׁב. זֶה מְדַבֵּר כָּל צוֹרְכוֹ וְזֶה אוֹמֵר לוֹ. קַצֵּר דְּבָרֶיךָ. רִבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר. אוֹמְרִין לוֹ. לְבוֹשׁ כְּשֶׁלּוֹבֵשׁ. אוֹ הַלְבִּישֵׁהוּ כְשֶׁאַתָּה לוֹבֵשׁ.
9 רִבִּי בָּא בְשֵׁם רַב הוּנָא. צְרִיכִין הָעֵדִים לִהְיוֹת עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁמֵּעִידִין. מַה טַעַם. וְעָמְדוּ שְׁנֵי הָאֲנָשִׁים. רִבִּי יִרְמְיָה בְשֵׁם רִבִּי אַבָּהוּ. אַף הַנִּידּוֹנִין עוֹמְדִין בְּשָׁעָה שֶׁמְקַבְּלֵין עֵדוּתָן. מַה טַעַם. אֲשֶׁר לָהֶם הָרִיב לִפְנֵי יי.
10 כְּתִיב לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וגו׳. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת. מַה תַלְמוּד לוֹמַר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים. אֶלָּא שֶׁלֹּא יוּמְתוּ בָנִים בְּעֵדוּת אָבוֹת וְאָבוֹת בְּעֵידוּת בָּנִים. מִיכָּן שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין שֶׁלַּנִּידוֹנִין.
11 וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן נֶהֱרָגִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִים שֶׁלַּדַּיָינִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂאִם הוּזָם אֶחָד מֵהֶם אֵינוֹ נֶהֱרַג עַד שֶׁיּוּזָם חֲבֵירוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן נִמְצָא נֶהֱרַג עַל פִּיו.
12 וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּיָינִין קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. אָמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי דַיָינִים. מָה הָעֵדִים אֵינָן קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. אוּף הַדַּיָינִין כֵּן.
13 אֵין לִי אֶלָּא אָבוֹת וּבָנִים. שְׁאָר קְרוֹבִין מְנַיִין. אָמַר רִבִּי זֵירָא. וּבָנִים. לְרַבּוֹת שְׁאָר קְרוֹבִין.
14 עַד כְּדוֹן כְרִבִּי עֲקִיבָה.
15 כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְשָׁפְטוּ הָעֵדָה בֵּין הַמַּכֶּה וגו׳. שֶׁלֹּא תְהֵא הָעֵדָה קְרוֹבָה לֹא לַמַּכֶּה וְלֹא לַמּוּכֶּה. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן קְרוֹבִין לַנִּיכֶּה נִמְצְאוּ בֵית דִּין גּוֹאֲלֵי הַדָּם. מִיכָּן שֶׁלֹּא יְהוּ הַדַּיָינִין קְרוֹבִין לַנִּידּוֹנִין. וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִים לַנִּידּוֹנִין. אָמְרָה תוֹרָה. הֲרוֹג עַל פִּי עֵדִים. הֲרוֹג עַל פִּי מַטִּין. מַה הַדַּיָינִין אֵינָן קְרוֹבִין לַנִּידּוֹנִין אַף הָעֵדִים כֵּן. מְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין זֶה לָזֶה. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזְמוּ לֹא מִפִּיהֶן הֵן נֶהֱרָגִין.
16 וּמְנַיִין שֶׁלֹּא יְהוּ הָעֵדִים קְרוֹבִין לַדַּיָינִין. הַגַּע עַצְמָךְ שֶׂהוּזָם אֶחָד מֵהֶן. כְּלוּם נֶהֱרַג עַד שֶׁיּוּזָם חֲבֵירוֹ. אִם אוֹמֵר אַתְּ כֵּן לֹא נִמְצָא נֶהֱרַג עַל פִּיו.
17 בַּכְּשֵׁרִין לֹא בִפְסוּלִין. מְנַיִין. אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲווֹנוֹ. אֶת שֶׁמַּגִּיד וַחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא פָסוּל שֶׁמַּגִּיד וְאֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן.
18 בִּפְנֵי בֵית דִּין. לְהוֹצִיא עֵד אֶחָד. בְּשֶׁאָמְרוּ לֹו. הֲרֵי אַתְּ מְקוּבָּל עָלֵינוּ כִּשְׁנֵי עֵדִים. יְהֵא חַיָיב. תַּלְמוּד לוֹמַר וְהוּא עֵד אוֹ רָאָה אוֹ יָדָע אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ. אֵת שֶׁכָּשֵׁר לָהָעִיד עֵדוּת תּוֹרָה. יָצָא אֶחָד שֶׁאֵינוֹ כָּשֵׁר לָהָעִיד.
19 שֶׁלֹּא בִּפְנֵי בֵית דִּין. אִם לֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲווֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁמַּגִּיד וַחֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם מָמוֹן. יָצָא חוּץ לְבֵית דִּין אֲפִילוּ מַגִּיד אֵין חֲבֵירוֹ מְשַׁלֵּם.
20 וּמְנַיִין לִשְׁנֵי עֵדִים. תַּלְמוּד לוֹמַר. וְהוּא עֵד. הֲרֵי כָאן שְׁנַיִם. כְּרִבִּי יִשְׁמָעֵאל. דְּאָמַר. כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר עֵד סְתָם הֲרֵי הוּא בִכְלָל שְׁנַיִם עַד שֶׁיּוֹדִיעֲךָ הַכָּתוּב אֶחָד. אַשְׁכַּח תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. שְׁנֵי עֵדִים. אֶחָד מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַיָיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אֶיפְשַׁר לוֹמַר. אֶחָד רָאוּי לְצוֹרְפוֹ לְחַיְיבוֹ מִשׁוּם שְׁבוּעַת עֵדוּת וְאַתְּ מְחַיְיבוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת עֵדוּת. וְאַתְּ מְחַיְיבוֹ מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי.
21 קָרוֹב מָהוּ שֶׁיְּהוּ חַיָיבִין עָלָיו מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. יָיבֹא כְהָדָא. דָּמַר רִבִּי בָּא בְשֵׁם שְׁמוּאֵל. שְׁבוּעָה שֶׁנָּתַן פְּלוֹנִי לִפְלוֹנִי וְנִמְצָא שֶׁלֹּא נָתַן. מֵאַחַר שֶׁאֵין בְּיָדוֹ לָבֹא אֵין בְּיָדוֹ לְשֶׁעָבַר. וּכְהָדָא. אֵיכָן שׁוֹרִי. אָמַר לוֹ. אֵינִי יוֹדֵעַ מָה אַתָּה סָח. רִבִּי פּוֹטֵר מִשּׁוּם שְׁבוּעַת הַפִּיקָּדוֹן וּמְחַיֵיב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. מֵאַחַר שֶׁמִּצְוָה לְהַפִיסוֹ אֵינוֹ חַיָיב מִשּׁוּם שְׁבוּעַת בִּיטּוּי. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבָּנִן אֵין מְצֻוֶּה לְהַפִּיסוֹ. מְפַיְיסוֹ עַל הָאֱמֶת וְאֵינוֹ מְפַיְיסוֹ עַל הַשֶׁקֶר.
22 תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. וְנָשָׂא עֲווֹנוֹ. קָרְבָּן. מְנָלָן בֵּית דִּין. הֲגָדָה הֲגָדָה. מָה הֲגָדָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן בֵּית דִּין אַף כָּאן בֵּית דִּין.
23 כְּהָדָא. אֵין מְקַבְּלִין הָעֵדִים אֶלָּא אִם רָאוּ שְׁנֵיהֶן כְּאַחַת. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה אוֹמֵר. אֲפִילוּ זֶה אַחַר זֶה. רִבִּי יִרְמְיָה רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק בְּשֵׁם רַב יִצְחָק שֶׁאָמַר בְּשֵׁם רַב. מוֹדִין חֲכָמִים לְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּעֵידֵי בְכוֹרָה וְעֵידֵי חֲזָקָה. רִבִּי בָּא בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. אַף בְּעֵידֵי סֵימָנִין כֵּן. מֵהָדָא פְשִׁיטָא בְּשֶׁזֶּה אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוּת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי אַחַת בִּכְרֵיסוֹ. לֹא כְלוּם הִיא. כָּל שֶׁכֵּן גַּבּוֹ וְגַבּוֹ. שְׁנַיִם אוֹמְרִים. רָאִינוּ שְׂעָרָה אַחַת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׂעָרָה אַחַת בְּכְרֵיסוֹ. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי בּוּן רִבִּי הוֹשַׁעְיָה בַּר רִבִּי שַׁמַּי. חַד אָמַר. פָּסוּל. וְחַד אָמַר. כָּשֵׁר. מָאן דְּאָמַר פָּסוּל. בְּמֵעִיד בַּחֲצִי סֵימָן. וּמָאן דְּאָמַר כָּשֵׁר. אֲנִי אוֹמֵר. שֶׁמָּא נִשְׁרָה. אֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁתֵּי שְׂעָרוּת בְּגַבּוֹ. וְאֶחָד אוֹמֵר. רָאִיתִי שְׁנַיִם בִּכְרֵיסוֹ. רִבִּי בָּא אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל כָּשֵׁר. רִבִּי חַגַּיי אָמַר. דִּבְרֵי הַכֹּל פָּסוּל. רִבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר. בְּמַחֲלוֹקֶת. רִבִּי יוּדָן אָמַר. בְּמַחֲלוֹקֶת. אָמַר לֵיהּ רִבִּי יוֹסֵי לְרִבִּי חַגַּיי. הָא רִבִּי יוּדָן סָבַר כְּוָותִי. אָמַר לֵיהּ. עַל דְּרַבֵּיהּ אֲנָא פְלִיג כָּל שֶׁכֵּן עֲלוֹי. אָמַר רִבִּי מָנָא. יְאוּת אָמַר רִבִּי חַגַּיי. אִילּוּ שְׁטָר שֶׁמְחוּתָם בְּאַרְבָּעָה חוֹתָמוֹת זֶה מַתִּיר עַל ב׳ וְזֶה מְעוֹרֵר עַל ב׳ וְקָרָא עָלָיו עֶרֶר. שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲתִימָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. וָכָא כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים. רִבִּי חֲנִינָה שָׁמַע לָהּ מִשְּׁנֵי חֲזָקָה. אִילּוּ אֶחָד מֵעִידוֹ שֶׁאֲכָלָהּ שָׁנָה אַחַת וּב׳ וְג׳. וְאֶחָד מֵעִידוֹ שֶׁאֲכָלָהּ ד׳ וְה׳. שֶׁמָּא כְלוּם הוּא. וְאֵין כָּל חֲזָקָה צְרִיכָה שְׁנֵי עֵדִים. הָכָא כָּל סֵימָן וְסֵימָן צָרִיךְ שְׁנֵי עֵדִים.
פירוש חידושי חתם סופר על תלמוד ירושלמי שבועות ד׳:א׳
1 נאמר כאן שני ונאמר להלן וישארו שני אנשים מה להלן אנשים ולא נשים אף כאן אנשים ולא נשים וכו'. בבבלי משמע דאנשים ולא נשים אבל מירושלמי לא משמע כן אלא אנשים אורחא דקרא הוא דוקא איש אתי למעוטי אשה אבל אנשים ואפי' נשים ולא הוה רק כמו כל התורה בלשון זכר נאמרה עיין כסף משנה פ"ט מהלכות עדות ה"ב ובתוס' ב"ק ט"ו ע"א ד"ה השוה ומש"ה יליף ליה שני שני מאלדד ומידד כמ"ש הרא"ש. ונ"ל דאין הכוונה מהי אלדד ומידד היו אנשים ולא נשים דזהוא דוחק אלא הכוונה מה סנהדרין שבעים איש ולא אשה הה"נ עדות אנשים ולא נשים. ונ"ל דלא הו"מ למימר איפכא שני שני גבי סנהדרין משני שני דגבי בעלי ריב מה כאן אפי' נשים דאשה נמי באה לדין הה"נ גבי סנהדרין תהיה אשה כשרה לישב בסנהדרין ואיש דכתיב גבי סנהדרין למעוטי קטן דה"א קטן יניק וחכים מקרי נמי זקן קמ"ל איש ולא קטן ולעולם אשה כשרה מגז"ש. וי"ל דא"כ ל"ל לפניהם שתהיה אשה נדונית ת"ל מדכשירה לדון ע"כ גם היא נדונית מדכתיב התקששו וקשו עי' ר"פ כהן גדול. והנה צ"ל נהי דבתחלה הוה ס"ל להירושלמי דקרא אנידונים קאי שיהיו שניהם שוים מ"מ בתר דדחי ליה ומסיק דמופנה לגז"ש למפסיל נשים ע"כ מדכשירה לדון ע"כ גם היא נדונית מדכתיב התקששו וקשו עי' ר"פ כהן גדול. והנה צ"ל נהי דבתחלה הוה ס"ל להירושלמי דקרא אנידונים קאי שיהיו שניהם שוים מ"מ בתר דדחי ליה ומסיק דמופנה לגז"ש למפסיל נשים ע"כ מוקמיה קרא אעדים דא"ל אנידונים וכי איש בא לדין ואשה אינה באה אע"כ אעדים קאי כצ"ל פי' הירושלמי. אלא דק' לי דילמא אכתי אתי קרא שיהיו שניהם שוים ולמעוטי עבד מדינים דבעיא שיהיו שניהם שוים דאפי' עבד דן עם חברו מ"מ הכל נוגע לרבו של חברו דנ"ל אפי' אם נתנו לו ע"מ שאין לרבו רשות בו מ"מ אם בא עבד אחר וחטפו ממנו אי מתחייב לשלם אחר שחרורו מ"מ התשלומים הם להרב של הנחטף דזה הממון המשתלם יש לרבו רשות בו. וא"כ אתי למעוטי עבד מדינים. וי"ל דא"כ צ"ל לא יומתו למפסל עדותו של עבד ת"ל אי אינו נידון ה"ל עדות שא"א יכול להזימו דכה"ג כ' בשטה מקובצת דב"ק ט"ו ע"א בשם ר"פ שהקשה ל"ל לפניהם שתהיה אשה נידונית ת"ל מדאצטריך קרא למפסל נשים מעדות ואס"ד שאינה נדונית הא ל"ל קרא הא ה"ל עדות שא"א יכול להזימו ותי' דעכ"פ אצטריך קרא למפסל לעדות שאין צריך דין הזמה כגון בן גרושה וחלוצה וחיוב גלות ע"ש. וזה התי' לא שייך הכא דהא בלא יומתו קיימי' דבעינן יכול להזימו ומדאצטריך לא יומתו ש"מ עבד נידון ואייתר שני להפנאה למפסל אשה מעדות ולק"מ. ומה שהקשה המפרש ניליף לה לה מעבד. לק"מ לפמ"ש פ"י פ"ק דגיטין דלה דגבי אשה אינו מופנה דאצטריך וכ' לה לשמה ואידך וכתב לה ולא לה ולחברתה. אך תופשה לא ניתן לה הוא דמופנה. וא"כ לק"מ לפי הכלל שכ' ר"פ דלעולם ילפי' המופנה משאינו מופנה ולא בהיפוך עמ"ש בסוף ס' באר יעקב ועמ"ש בחי' ר"פ המפלת: