חידושי חתם סופר על חולין ל״ח

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

מקור חולין ל״ח
1 גּוֹעָה וְהֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בְּאׇזְנָהּ – הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס. אֲמַר לְהוּ: אִצְטְרִיכָא לֵיהּ לְאַבָּא לְאֹזוֹזֵי אוּנֵּי, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר כֹּל שֶׁאֵינָהּ עוֹשָׂה דְּבָרִים שֶׁהַמֵּתָה עוֹשָׂה.
2 מַאי נִינְהוּ דְּבָרִים שֶׁהַמֵּתָה עוֹשָׂה? אָמַר רַב עָנָן: לְדִידִי מִפָּרְשָׁא לִי מִינֵּיהּ דְּמָר שְׁמוּאֵל – הָיְתָה יָדָהּ כְּפוּפָה וּפְשָׁטַתָּה – דָּבָר שֶׁהַמֵּתָה עוֹשֶׂה, פְּשׁוּטָה וּכְפָפַתָּה – דְּבָרִים שֶׁאֵין הַמֵּתָה עוֹשָׂה.
3 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ; הָא הֶחְזִירָה – כְּשֵׁרָה.
4 אִי מִמַּתְנִיתִין, הֲוָה אָמֵינָא: דַּוְקָא דְּכַיְיפָה וּפָשְׁטָה וַהֲדַר כָּיְיפָה לַהּ, אֲבָל פְּשׁוּטָה וּכְפָפַתָּה – לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
5 מֵיתִיבִי: רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: גּוֹעָה בִּשְׁעַת שְׁחִיטָה – אֵין זֶה פִּירְכּוּס. רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר מִשְּׁמוֹ: אֲפִילּוּ הֵטִילָה רֶיעִי וְכִשְׁכְּשָׁה בִּזְנָבָהּ – אֵין זֶה פִּירְכּוּס. קַשְׁיָא גּוֹעָה אַגּוֹעָה, קַשְׁיָא רֶיעִי אַרֶיעִי!
6 גּוֹעָה אַגּוֹעָה לָא קַשְׁיָא: הָא דְּעָבֵי קָלַהּ, הָא דְּעָמֵי קָלַהּ. רֶיעִי אַרֶיעִי נָמֵי לָא קַשְׁיָא: כָּאן בְּשׁוֹתֶתֶת, כָּאן בְּמַתְרֶזֶת.
7 אָמַר רַב חִסְדָּא: פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ – בְּסוֹף שְׁחִיטָה. מַאי בְּסוֹף שְׁחִיטָה? בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה, לְאַפּוֹקֵי תְּחִלַּת שְׁחִיטָה דְּלָא.
8 אָמַר רַב חִסְדָּא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן: בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה. אֵימַת? אִילֵּימָא בְּסוֹף שְׁחִיטָה, כֹּל הָכִי תֵּיחֵי וְתֵיזִיל? אֶלָּא לָאו בְּאֶמְצַע שְׁחִיטָה?
9 אֲמַר לֵיהּ רָבָא: לְעוֹלָם בְּסוֹף שְׁחִיטָה, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר: כֹּל שֶׁאֵינָהּ עוֹשֶׂה כֵּן בְּסוֹף שְׁחִיטָה – בְּיָדוּעַ שֶׁנִּשְׁמָתָהּ נְטוּלָה הֵימֶנָּה קוֹדֶם לָכֵן.
10 רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ – בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה.
11 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דִּתְנַן, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: הַשּׁוֹחֵט בַּלַּיְלָה, וּלְמָחָר מָצָא כְּתָלִים מְלֵאִים דָּם – כְּשֵׁרָה, שֶׁזִּינְּקָה, וּכְמִדַּת רַבִּי אֱלִיעֶזֶר. וְאָמַר שְׁמוּאֵל: כּוֹתְלֵי בֵּית שְׁחִיטָה שָׁנִינוּ. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה – שַׁפִּיר, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ בְּסוֹף שְׁחִיטָה, לֵיחוּשׁ דִּלְמָא בִּתְחִלַּת שְׁחִיטָה זִינְּקָה.
12 וְדִלְמָא שָׁאנֵי זִינּוּק, דַּעֲדִיף.
13 וּמִי עֲדִיף? וְהָתְנַן, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: דַּיָּיהּ אִם זִינְּקָה, קַל מִדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל, וַעֲדִיף מִדְּרַבָּנַן.
14 אָמַר רָבִינָא: אָמַר לִי סַמָּא בַּר חִילְקַאי, אַקְשִׁי בַּהּ אֲבוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם, וְאָמְרִי לַהּ אֲחוּהּ דְּבַר אַבּוּבְרָם: וּמִדְּרַבָּנַן מִי עֲדִיף? וְהָא תְּנַן: וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: עַד שֶׁתְּפַרְכֵּס אוֹ בַיָּד אוֹ בָרֶגֶל.
15 רַבָּנַן אַהֵי קָיְימִי? אִילֵּימָא אַדְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל – ״כֵּיוָן שֶׁפִּירְכְּסָה״ מִיבְּעֵי לֵיהּ!
16 אֶלָּא פְּשִׁיטָא אַדְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר, וְאִי עֲדִיף, מַאי ״עַד״?
17 רָבָא אָמַר: פִּירְכּוּס שֶׁאָמְרוּ – בְּסוֹף שְׁחִיטָה. אָמַר רָבָא: מְנָא אָמֵינָא לַהּ? דְּתַנְיָא: ״שׁוֹר
18 אוֹ כֶשֶׂב״ – פְּרָט לְכִלְאַיִם, ״אוֹ עֵז״ – פְּרָט לְנִדְמֶה, ״כִּי יִוָּלֵד״ – פְּרָט לְיוֹצֵא דּוֹפֶן, ״שִׁבְעַת יָמִים״ – פְּרָט לִמְחוּסַּר זְמַן, ״תַּחַת אִמּוֹ״ – פְּרָט לַיָּתוֹם.
19 הַאי יָתוֹם הֵיכִי דָמֵי? אִילֵּימָא דִּילִידְתֵּיהּ אִמֵּיהּ וַהֲדַר מִתָה, לְעוֹלָם תֵּיחֵי וְתֵיזִיל? אֶלָּא דְּמִתָה וַהֲדַר יְלִידְתֵּיהּ, מִ״כִּי יִוָּלֵד״ נָפְקָא.
20 אֶלָּא פְּשִׁיטָא, זֶה פֵּירַשׁ לְמִיתָה וְזֶה פֵּירַשׁ לְחַיִּים. אִי אָמְרַתְּ בִּשְׁלָמָא בָּעֵינַן חִיּוּתָא בְּסוֹף לֵידָה – הַיְינוּ דְּאִיצְטְרִיךְ קְרָא לְמַעוֹטֵי, אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ לָא בָּעֵינַן חִיּוּתָא בְּסוֹף לֵידָה, לְמָה לֵיהּ? מִ״כִּי יִוָּלֵד״ נָפְקָא!
21 אָמַר רָבָא: הִלְכְתָא כִּי הָא מַתְנִיתָא – בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה, פְּסוּלָה.
22 בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בַּיָּד, אֲבָל בָּרֶגֶל, בֵּין פָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה, בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה – כְּשֵׁרָה. בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים? בְּדַקָּה, אֲבָל בְּגַסָּה, בֵּין בַּיָּד בֵּין בָּרֶגֶל, בֵּין פָּשְׁטָה וְלֹא כָּפְפָה, בֵּין כָּפְפָה וְלֹא פָּשְׁטָה – כְּשֵׁרָה. וְעוֹף, אֲפִילּוּ לֹא רִפְרֵף אֶלָּא גַּפּוֹ, וְלֹא כִּשְׁכֵּשׁ אֶלָּא זְנָבוֹ – הֲרֵי זֶה פִּירְכּוּס.
23 מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כּוּלְּהוּ תְּנַנְהִי! בְּהֵמָה דַּקָּה שֶׁפָּשְׁטָה יָדָהּ וְלֹא הֶחְזִירָה – פְּסוּלָה, שֶׁאֵינָהּ אֶלָּא הוֹצָאַת נֶפֶשׁ. יָד – אִין, רֶגֶל – לָא; דַּקָּה – אִין, גַּסָּה – לָא. עוֹף אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, דְּלָא תְּנַן.
24 מַתְנִי׳ הַשּׁוֹחֵט לְנׇכְרִי – שְׁחִיטָתוֹ כְּשֵׁרָה, וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר פּוֹסֵל. אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: אֲפִילּוּ שְׁחָטָהּ לֶאֱכוֹל לְנׇכְרִי מֵחֲצַר כָּבֵד שֶׁלָּהּ – פְּסוּלָה, שֶׁסְּתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה.
25 אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: קַל וָחוֹמֶר הַדְּבָרִים, וּמָה בִּמְקוֹם שֶׁהַמַּחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּמוּקְדָּשִׁין – אֵין הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הָעוֹבֵד, מְקוֹם שֶׁאֵין מַחְשָׁבָה פּוֹסֶלֶת בְּחוּלִּין – אֵינוֹ דִּין שֶׁלֹּא יְהֵא הַכֹּל הוֹלֵךְ אֶלָּא אַחַר הַשּׁוֹחֵט?
26 גְּמָ׳ הָנֵי תַּנָּאֵי אִית לְהוּ דְּרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּתַנְיָא: אָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי יוֹסֵי: שָׁמַעְתִּי שֶׁהַבְּעָלִים מְפַגְּלִין.
27 מִיהוּ תַּנָּא קַמָּא סָבַר: אִי שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב – אִין, אִי לָא – לָא, סְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה לָא אָמְרִינַן. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר סָבַר: אַף עַל גַּב דְּלָא שַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב, סְתָם מַחְשֶׁבֶת נׇכְרִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אָמְרִינַן. וַאֲתָא רַבִּי יוֹסֵי לְמֵימַר: אַף עַל גַּב דְּשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב, זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד לָא אָמְרִינַן.
28 אִיכָּא דְּאָמְרִי: בִּדְשַׁמְעִינֵיהּ דְּחַשֵּׁיב פְּלִיגִי, תַּנָּא קַמָּא סָבַר: כִּי אָמְרִינַן ״זֶה מְחַשֵּׁב וְזֶה עוֹבֵד״ – הָנֵי מִילֵּי בִּפְנִים, אֲבָל בְּחוּץ לֹא, חוּץ מִפְּנִים
פירוש חידושי חתם סופר על חולין ל״ח
1 איצטריך לי' לאבא לאזוזי אוני. נראה דרש"י לא רצה לפרש דשמואל קרי לרב בשמו אבא. כיון דשם אביו של שמואל הי' אבא בר אבא אבוה דשמואל. לא הי' לו לישא שמו על שפתיו עיין ש"ך י"ד סי' ר"מ סק"ג ע"כ פי' שקראו כן בלשון כבוד אבי אבי רכב ישראל כמ"ש תוס' ישנים יומא דף פ"ז ע"ש. והא דאיסי דקרא לרב אבא אריכא נראה שלא רצה לקרותו בפני ר' יוחנן לא בלשון רב ולא בלשון אבי רכב ישראל מפני כבודו של ר' יוחנן עיין סי' רמ"ב סכ"א עד שהודיעו ר' יוחנן שרב גדול ממנו:
2 בידוע שנשמתה נטולה הימנה וכו' מלשון זה משמע דכל שלא פרכסה כראוי אין כאן ספק ולוקין עליה משום נבלה וכן פסק רמב"ם. אלא שפסק בספק פרכסה הוה ס' נבלה וצ"ע מ"ש מאם נגע בא' בלילה ולמחר השכים ומצאו מת אפי' הי' מסוכן ומת אמרינן השתא הוא דמת דמוקמי' בחזקת חי' עיין עירובין ל"ה ע"ב והרא"ש בטהרות כ' שם דרבנן לא פליגי אלא בקדשים משום חומרא דטהרות ועט"ז ונה"כ בי"ד סי' שצ"ז. וצ"ל הכא נגד חזקת חי איכא חזקת שאינו זבוח. ועוד מלבד שהיא מסוכנת הרי הוסיף לה מכת חרב סכין של שחיטה ומיגרע גרע דלמא נפיק נשמתה באמצע שחיטה ועיין לקמן בסמוך אי"ה:
3 ואי עדיף מאי עד מ"מ מסידור משנתינו דפרכוס יד ורגל. והדר זינוק. והדר פרכוס יד או רגל דפחות מזינוק. ולרבנן דסגי ביד או רגל כ"ש דסגי בזינוק. והא דפליגי אדר"ש אי שחטה בלילה ומצא כותלי ביה"ש מלאים דם תלינן שזינקה. קשה דלמא לא זינקה ומ"מ נתלכלכו כותלי ביה"ש ע"י נדנוד ופרכוס ואותו הפרכוס לא הי' ביד או ברגל אלא בא' משארי אברי' ועכצ"ל לר"ש אפי' פרכוס בשום אבר מהני ועל זה הקשו רבנן מנ"ל להקל הא לא מהני אלא או פירכוס או פרכוס רגל ומכ"ש זינוק שבפנינו אבל שחטה בלילה ניחוש שלא זינקה אלא שפרכסה בשארי אברי' ואסורה מספק כן י"ל. ולפ"ז הלכה כר"א דזינוק בפנינו עכ"פ מהני ועוד אפשר זינוק שלא בפנינו נמי מוקמי' אחזקת חי כיון דאיכא עכ"פ מעליותא בפנינו או שזינקה או שפרכסה אין לנו לומר שלא הי' הפרכוס כראוי ורבנן דמתניתין דפליגי אר"ש ס"ל כר"ש בריש נדה בחביות ומקוה ולא אזיל בתר חזקה אבל למאי דקיי"ל אזלינן בתר חזקה אפשר הלכה אפי' כר"ש בשחטה בלילה והן הנה דברי הטור סי' י"ז שתמהו עליו שפסק כר"א וכר"ש ולהנ"ל ניחא:
4 ומה במקום שהמחשבה פוסלת לקמן תוס' ד"ה אלא מסתפקינן אולי הך מחשבה הרהור בעלמא ומשנה למלך רפי"ג מפסולי המוקדשים תמה ובאמת אין שום ראי' ממשנה או ברייתא כ"א מדר' יוחנן בשם ר' יוסי בגטין נ"ד ע"ב ומפרש לי' ר"י בר ביסנא בכה"ג ביה"כ משמע בקרבן בעלמא לא מוכח משום דבעינן דשמענא ולא סגי במחשבה ואפשר היינו דאמרינן בשמעתין אדר"ל לא קשי' בתר דשמעי מר' יוחנן פי' מר"י הא דכה"ג ביה"כ דשמענא דפגול דמוכח דפגול בעי דבור וליכא למימר כק' תוס' הנ"ל וק"ל. שוב הראוני שכ"כ בס' מור דרור:
5 מקום שאין מחשבה פוסלת בחולין. הנה אי ס"ד דתקרובות דע"ז לאו דאורייתא א"ש אין מחשבה פוסלת לאסור בהנאה מן התורה אך תוס' לעיל י"ג ע"ב ד"ה תקרובות הוכיחו דאסור בהנאה מדאורייתא מדאמר ר' יוחנן שם מאן תנא דלא כר"א ע"ש נמצא י"ל מאי דאמרינן אדר"ל לא קשי' בתר דשמעה מר' יוחנן פי' דאמר סתם מתניתין י"ג ע"א דלא כר"א מזה מוכח דתקרובות ע"ז דאורי' אסור בהנאה וא"כ מוכח משנתינו דפנים אסור:
6 ה"מ בפנים. למ"ש תוס' קידושין כ"ג ע"ב ד"ה דאמר ר"ה דלמסקנא י"ל כהנים שלוחי דידן נמי נינהו א"כ י"ל משו"ה קרי לי' לבעלים מקריב מפני שכהן שלוחו וכמותו ומקרי מקריב. משא"כ בכותי שאין שליחות לגוי ואין ישראל נעשה שלוחו ומכ"ש לדבר עבירה אפי' ילפינן בעלמא חוץ מפנים הכא א"א למילף וצ"ע:
7 ועלח"מ ספ"ב מה' שחיטה דברי' תמוהים מאוד דפשוט אפי' אי קאי מקריב אבעלים וכן ואכלת מזבחו אבעלים מ"מ אזובח עצמו בודאי נמי קאי. אלא אי קאי אהמקריב ואהזובח לא קאי אבעלים. אבל אי קאי אבעלים קאי נמי אהמקריב ואהזובח אפי' אינו בעליו וא"כ דברי לח"מ צ"ע ורמב"ם אינו מיושב בדבריו וצ"ע: