חידושי חתם סופר על חולין ל״ב

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

מקור חולין ל״ב
1 נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת עִמָּהּ, לְרַבִּי נָתָן – פָּרָה פְּסוּלָה בְּהֵמָה כְּשֵׁרָה, לְרַבָּנַן – פָּרָה כְּשֵׁרָה בְּהֵמָה פְּסוּלָה.
2 פְּשִׁיטָא! נִשְׁחֲטָה בְּהֵמָה אַחֶרֶת לְרַבִּי נָתָן אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ, סָלְקָא דַּעְתָּךְ אָמֵינָא: ״וְשָׁחַט אוֹתָהּ״ אָמַר רַחֲמָנָא, וְלֹא אוֹתָהּ וַחֲבֶירְתָּהּ, וְהֵיכִי דָּמֵי – כְּגוֹן שֶׁשָּׁחַט שְׁתֵּי פָּרוֹת בַּהֲדֵי הֲדָדֵי, אֲבָל בְּהֵמָה דְּחוּלִּין אֵימָא לָא, קָא מַשְׁמַע לַן.
3 חָתַךְ דַּלַּעַת עִמָּהּ – דִּבְרֵי הַכֹּל פְּסוּלָה, נֶחְתְּכָה דַּלַּעַת עִמָּהּ – דִּבְרֵי הַכֹּל כְּשֵׁרָה.
4 מַתְנִי׳ נָפְלָה סַכִּין וְהִגְבִּיהָהּ, נָפְלוּ כֵּלָיו וְהִגְבִּיהָן, הִשְׁחִיז אֶת הַסַּכִּין וְעָף, בָּא חֲבֵירוֹ וְשָׁחַט, אִם שָׁהָה כְּדֵי שְׁחִיטָה – פְּסוּלָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם שָׁהָה כְּדֵי בִיקּוּר.
5 גְּמָ׳ מַאי כְּדֵי שְׁחִיטָה? אָמַר רַב: כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה אַחֶרֶת.
6 אָמְרִי לֵיהּ רַב כָּהֲנָא וְרַב אַסִּי לְרַב: כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה לִבְהֵמָה, וְעוֹף לְעוֹף, אוֹ דִלְמָא אַף בְּהֵמָה לְעוֹף?
7 אֲמַר לְהוּ: לָא הֲוָה בְּדִיחְנָא בֵּיהּ בְּחַבִּיבִי, דֶּאֱישַׁיְּילֵיהּ.
8 אִתְּמַר: אָמַר רַב: כְּדֵי שְׁחִיטַת בְּהֵמָה לִבְהֵמָה, וְעוֹף לְעוֹף, וּשְׁמוּאֵל אָמַר: אֲפִילּוּ בְּהֵמָה לְעוֹף, וְכֵן כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֲפִילּוּ בְּהֵמָה לְעוֹף.
9 רַבִּי חֲנַנְיָא אָמַר: כְּדֵי שֶׁיָּבִיא בְּהֵמָה אַחֶרֶת וְיִשְׁחוֹט. יָבִיא אֲפִילּוּ מֵעָלְמָא? נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין!
10 אָמַר רַב פָּפָּא: עוֹמֶדֶת לְהַטִּיל אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ.
11 אָמְרִי בְּמַעְרְבָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: כְּדֵי שֶׁיַּגְבִּיהֶנָּה וְיַרְבִּיצֶנָּה וְיִשְׁחוֹט, דַּקָּה לְדַקָּה וְגַסָּה לְגַסָּה.
12 אָמַר רָבָא: הַשּׁוֹחֵט בְּסַכִּין רָעָה, אֲפִילּוּ כׇּל הַיּוֹם כּוּלּוֹ – כְּשֵׁרָה.
13 בָּעֵי רָבָא: שְׁהִיּוֹת, מַהוּ שֶׁיִּצְטָרְפוּ?
14 וְתִפְשׁוֹט לַהּ מִדִּידֵיהּ! הָתָם בִּדְלָא שְׁהָה.
15 בָּעֵי רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: שָׁהָה בְּמִיעוּט סִימָנִין, מַהוּ? תֵּיקוּ.
16 רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: אִם שָׁהָה כְּדֵי בִיקּוּר. מַאי כְּדֵי בִיקּוּר? אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּדֵי בִּיקֻּרוֹ שֶׁל חָכָם. אִם כֵּן, נָתַתָּ דְּבָרֶיךָ לְשִׁיעוּרִין! אֶלָּא, כְּדֵי בִּיקּוּר טַבָּח חָכָם.
17 מַתְנִי׳ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט, וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת, אוֹ פָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט, אוֹ שָׁחַט אֶחָד מֵהֶן וְהִמְתִּין לָהּ עַד שֶׁמֵּתָה, אוֹ שֶׁהֶחְלִיד אֶת הַסַּכִּין תַּחַת הַשֵּׁנִי וּפְסָקוֹ – רַבִּי יְשֵׁבָב אוֹמֵר: נְבֵלָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר: טְרֵפָה.
18 כְּלָל אָמַר רַבִּי יְשֵׁבָב מִשּׁוּם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: כֹּל שֶׁנִּפְסְלָה בִּשְׁחִיטָתָהּ – נְבֵלָה, כֹּל שֶׁשְּׁחִיטָתָהּ כָּרָאוּי וְדָבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִיפָּסֵל – טְרֵפָה, וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא.
19 גְּמָ׳ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וְכוּ׳. וְהוֹדָה לוֹ רַבִּי עֲקִיבָא. וּרְמִינְהִי: אֵלּוּ טְרֵפוֹת בַּבְּהֵמָה
20 נְקוּבַת הַוֶּושֶׁט וּפְסוּקַת הַגַּרְגֶּרֶת!
21 אָמַר רָבָא: לָא קַשְׁיָא, כָּאן שֶׁשָּׁחַט וּלְבַסּוֹף פָּסַק, כָּאן שֶׁפָּסַק וּלְבַסּוֹף שָׁחַט. שָׁחַט וּלְבַסּוֹף פָּסַק – נִפְסֶלֶת בִּשְׁחִיטָה הִיא, פָּסַק וּלְבַסּוֹף שָׁחַט – כִּי דָּבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִיפָּסֵל דָּמְיָא.
22 אֵיתִיבֵיהּ רַב אַחָא בַּר הוּנָא לְרָבָא: שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט וּפָסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת, פָּסַק אֶת הַגַּרְגֶּרֶת וְאַחַר כָּךְ שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט – נְבֵלָה!
23 אֵימָא: וּכְבָר שָׁחַט אֶת הַוֶּושֶׁט מֵעִיקָּרָא.
24 אֲמַר לֵיהּ: שְׁתֵּי תְּשׁוּבוֹת בַּדָּבָר, חֲדָא דְּהַיְינוּ קַמַּיְיתָא, וְעוֹד הָא תְּנַן ״וְאַחַר כָּךְ״!
25 אֶלָּא אָמַר רָבָא: אֵלּוּ אֲסוּרוֹת קָתָנֵי, וְיֵשׁ מֵהֶן נְבֵלוֹת, וְיֵשׁ מֵהֶן טְרֵפוֹת.
26 וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי דְּחִזְקִיָּה, דְּאָמַר חִזְקִיָּה: עֲשָׂאָהּ גִּיסְטְרָא – נְבֵלָה, וְלִיחְשׁוֹב נָמֵי דְּרַבִּי אֶלְעָזָר, דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: נִטְּלָה יָרֵךְ וְחָלָל שֶׁלָּהּ – נְבֵלָה.
27 כִּי קָתָנֵי נְבֵלָה, דְּלָא מְטַמְּאָה מֵחַיִּים, אֲבָל נְבֵלָה דִּמְטַמְּאָה מֵחַיִּים – לָא קָתָנֵי.
28 רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: כָּאן – שֶׁשָּׁחַט בִּמְקוֹם חֲתָךְ, כָּאן – שֶׁשָּׁחַט שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם חֲתָךְ. שָׁחַט בִּמְקוֹם חֲתָךְ – נִפְסְלָה בִּשְׁחִיטָה הִיא, שֶׁלֹּא בִּמְקוֹם חֲתָךְ – כִּי דָּבָר אַחֵר גָּרַם לָהּ לִיפָּסֵל דָּמְיָא.
29 וּמִי אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ הָכִי? וְהָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שָׁחַט אֶת הַקָּנֶה וְאַחַר כָּךְ נִיקְּבָה הָרֵיאָה כְּשֵׁרָה! אַלְמָא כְּמַאן דְּמַנְּחָא בְּדִיקּוּלָא דָּמְיָא, הָכָא נָמֵי כְּמַאן דְּמַנְּחָא בְּדִיקּוּלָא דָּמְיָא.
30 אֶלָּא אָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: לָא קַשְׁיָא, כָּאן קוֹדֶם חֲזָרָה, כָּאן לְאַחַר חֲזָרָה, וּמִשְׁנָה לֹא זָזָה מִמְּקוֹמָהּ.
31 גּוּפָא, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: שָׁחַט אֶת הַקָּנֶה וְאַחַר כָּךְ נִיקְּבָה הָרֵיאָה – כְּשֵׁרָה. אָמַר רָבָא: לָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אֶלָּא בְּרֵיאָה, הוֹאִיל וְחַיֵּי רֵיאָה תְּלוּיִן בַּקָּנֶה, אֲבָל בִּבְנֵי מֵעַיִים – לָא.
32 מַתְקֵיף לַהּ רַבִּי זֵירָא: מֵאַחַר שֶׁנּוֹלְדוּ בָּהּ סִימָנֵי טְרֵפָה הִתַּרְתָּ, מָה לִי בְּרֵיאָה, מָה לִי בִּבְנֵי מֵעַיִים!
33 וַהֲדַר בֵּיהּ רַבִּי זֵירָא, דְּבָעֵי רַבִּי זֵירָא: נִיקְּבוּ בְּנֵי מֵעַיִים בֵּין סִימָן לְסִימָן, מַהוּ? מִי מִצְטָרֵף סִימָן רִאשׁוֹן לְסִימָן שֵׁנִי לְטַהֲרָהּ מִידֵי נְבֵלָה, אוֹ לָא?
34 וְאָמְרִינַן: לָאו הַיְינוּ דְּבָעֵי אִילְפָא: הוֹצִיא עוּבָּר אֶת יָדוֹ בֵּין סִימָן לְסִימָן, מַהוּ?
פירוש חידושי חתם סופר על חולין ל״ב
1 נפלה סכין והגביה פי' שלא על חודה דא"כ הי' צריך בדיקת חכם בין השחיטה והיינו שיהוי דר"ש השחיז את הסכין ועף מלשון פי' המשנה לרמב"ם משמע לי דלא בהשחזה על אבן מיירי כפירש"י. אלא השחיז לשון המשכה הוא שהמשיך הסכין בהובאה ועף שלא הספיק להחזירו בהולכה אלא יצא הסכין חוץ לצוואר וצריך להחזירו למקום החתך ושהה בזה. בא חברו ושחט משמע מלשון רמב"ם בחיבורו דאכולי' מתני' קאי נפלה סכין או בגדו או השחיז ועף ושהה ואח"כ גמר הוא או בא חברו וגמר ולא אהשחיז ועף לחוד קאי. עוד משמע משם דמפרש משנתינו נפלה סכין הוא שוגג ונפלו כליו והגביה הוא מזיד דלמה הי' לו להגביה כליו והשחיז ועף הוא אונס ע"ש:
2 ר"ש אומר כדי ביקור ואר"י כדי ביקור טבח חכם ערמב"ם פי' משנה ואין כוונתו לפרש ביקור סכין דמאן דכר שמי' דסכין במתניתין דלימא ר"ש סתם כדי ביקור אלא כדי ביקור סימנים ואין הכוונה לשער בכל טבח אחר שחיטה דההוא כיון דשחיט כדרכו סגי בבדיקה כ"ש אך מיירי במסופק אי שחיט רוב או לא ומראה לחכם או כשהוא עצמו חכם מבקר ובודק ומודד אי הוה רובא כדינו או לא ובאותו ביקור משערינן וזה נקרא ביקור חכם כיון שע"י שאלה והוראה הוא נקרא ביקור חכם וע"ש ולפ"ז לא קשי' מהא דלעיל ט' ע"א אהך דרמב"ם ועת"ח וק"ל:
3 כדי שיגבהנה וירבצנה וישחוט דקה לדקה וגסה לגסה ופירש"י ה"ה עוף לעוף וי"ל הא דלא אמר ריבר"ח עוף לעוף משום דמשנתינו קודם חזרה נישנית ולר"ע לית כאן מעשה נבלה כלל דאפי' פסיקת רוב בין ושט ובין קנה אין כאן נבלה אלא מעשה טרפה רק ברוב איכא הכשר שחיטה מגז"ה וגם הלכות שהי' גמירי בין רוב סי' זה לסי' אחר. אבל באותו סי' עצמו לא שייך שיהוי כלל כיון דליכא מעשה נבלה וכדעת ר"ת לשיטתו כן הוא קודם חזרה לכ"ע וא"כ לא שייך בעוף שיהוי רק משום גזירת בהמה א"כ שיעור שיהוי דעוף כשיעור בהמה משו"ה לא אמרי' עוף לעוף בפי' משנתינו אבל לדינא דהדר בי' ר"ע וקיי"ל אפילו ניקב קטן בושט נבלה ודלא כר"ת וגם בעוף שייך שיהוי מדינא א"כ שיעור עוף לעוף כפירש"י ועיי' רא"ש ופוסקים:
4 ורמינהו וכו' הקשו תוס' הא גם כי מתה תו לא פקע איסור טריפות מינה. היינו לשיטתם דס"ל דמחיים טרפה הוה ותו לא פקע מיני' אבל הרמב"ם ס"ל דהוה נבלה מחיים אלא שאינו מטמא מחיים אבל איסור טרפה לא חל עליו כלל כי מיד נבלה הוא ולק"מ קו' תוס':
5 נקובת הושט ופסוקת הגרגרת לקמן רפא"ט דקדק ת"ח מ"ט שינה לשונו ונקט נקובת ופסוקת ולא תנן ניקב הושט ונפסק הגרגרת כמו ניקב הלב ניקבה הריאה וכדומה. ותי' מפני דקאי אנקובה ופסוקה דמשנתינו אלו טרפות נקובת ושט ופסוקת הגרגרת ששנינו לעיל ועוד ניקב קרום של מוח וכו' ע"ש ועפ"ז יש ליישב מאי דמקשי' אפירכת ש"ס דשמעתין מאי קושיא דלמא נקיט ושט וקנה משום תורבץ ושט ומשום ניקבה כנפה דקנה דלא הוה נבלה. והא"ש אנקובה ופסוקה דמשנתינו קאי דהדר ר"ע ומיחשב לי' נבלה:
6 ועוד הא תנן ואח"כ שחט את הושט כ' מהרש"א וכן בראשונים דלא גרסינן במתני' ואח"כ דא"כ לא הוה טעי רבא אלא ברייתא היא ורבא לא ידעה ולענין תשובה קמייתא דהיינו קמייתא י"ל רבא ישב בדוחק סיפא פסק גרגרת ושחט את הושט ומצא פסוקה ולא ידע אי בשעת שחיטה ע"י סכין או מקודם וכמעשה דלעיל כ"ח ע"א בנשמטה ע"ש:
7 אלו אסורות קתני יש מהן נבלות ויש מהן טרפות. צ"ע לגירסא ואלו טרפות בוי"ו כמ"ש תוס' לקמן ר' פא"ט ולמסקנא דמשנה נישנית קודם חזרה ושנה ואלו טרפות בוי"ו י"ל כתי' ב' דתוס' לקמן רפא"ט דקאי אפסולי שחיטה ולא אמשנתינו אבל לרבא דואלו אסורים קתני צ"ע:
8 אלמא כמאן דמונח בדיקולא דמי ויש לעיין פשיטא הא עינינו רואות דמנחי בדיקולא וביותר ק' אמ"ש הר"ן דלא אמרה אלא בריאה אבל בלב וכבד לא דאין לנו אלא משאחז"ל דאין הדעת נותן שיהי' הלב כמונח בדיקולא וישאר שום חיות בבעל חי ע"ש וק' הא עינינו רואות דמנחי בדיקולא גם הלב והכבד. וי"ל מידי דהוה אטחול וכליות שאינם תלוים לא בושט ולא בקנה אך מעורים בפנים הטחול על הכרס והכליות בין מתניים ומ"מ חיותם תלוי בחיות הבהמה ה"נ לב וכבד ורק הריאה ס"ל לר"ל דתלי' בקנה וגם בהא פליג ר"ז. ועדיין צל"ע מאי פריך דר"ל אר"ל הא בודאי אחר שחיטה ומפרכסת עדיין חי' היא לכל דברי' אלא מגזה"כ נחשבה כמתה ע"י שחיטה אבל בטבע חי' היא וא"כ י"ל בנפסקה הגרגרת שלא ע"י שחיטה והרי עדיין חי היא מועיל הכשר שחיטה להתירו אך בשחט הקנה והתורה עשאו כמת שוב לא יטרוף הריאה ומאי רומי' דר"ל אדר"ל. וצ"ל עכ"פ כיון בטבע יש לה חיות א"כ נקיבת הריאה תרגיש בכל רמ"ח אברי' וגורם לה כאב באברים שאינם נשחטים וצ"ע. ועדיין צל"ע לר"ל דמונח בדיקולא הלא מ"מ מודה דאם יוציא הריאה מהגוף בין סי' לסי' דאינה ניתרת בשחיטת הקנה לבד וקשה כיון שכבר מונחת בדוקילא מה יועיל לה שוב שחיטת הושט וע"כ צ"ל כיון דעדיין מעורה בפנים מרגשת בשחיטת הושט א"כ מנ"ל דלא מטרפא שוב מטעם דמונח בדיקולא כיון דיש טרפה לחצי חיות ויש לדחוק דמ"מ ניתרת בושט ויועיל לה כמו חותך מעובר שבמעיה ער"פ בהמה המקשה:
9 ואפשר משו"ה מייתי הא דאילפא הכא משום דדמי לי' ומחד קרא נפקא ובשר בשדה טרפה ע"ש ר"פ בהמה המקשה ועדיין צ"ע בכל זה ולקמן דתנן פסוקת הגרגרת אע"ג דבלאה"נ הוה ניטלת הריאה די"ל ה"א אעפ"י שנפסקת מה שהגרגרת מעורה בצוואר הוה חיות גם לריאה כמו בנשמטה הגרגרת לה"ג. ולענין היתר למכור לב"נ בזה"ז עמ"ש לעיל כ' ע"ב דלא שייך מונח בדיקולא אלא בשחיטה כשרה ואז אמרינן מי איכא מידי ובשחיטה פסולה לא הוה כמונח בדיקולא: