חידושי חתם סופר על חולין ל״ב ב

1 ועוד הא תנן ואח"כ שחט את הושט כ' מהרש"א וכן בראשונים דלא גרסינן במתני' ואח"כ דא"כ לא הוה טעי רבא אלא ברייתא היא ורבא לא ידעה ולענין תשובה קמייתא דהיינו קמייתא י"ל רבא ישב בדוחק סיפא פסק גרגרת ושחט את הושט ומצא פסוקה ולא ידע אי בשעת שחיטה ע"י סכין או מקודם וכמעשה דלעיל כ"ח ע"א בנשמטה ע"ש:

2 אלו אסורות קתני יש מהן נבלות ויש מהן טרפות. צ"ע לגירסא ואלו טרפות בוי"ו כמ"ש תוס' לקמן ר' פא"ט ולמסקנא דמשנה נישנית קודם חזרה ושנה ואלו טרפות בוי"ו י"ל כתי' ב' דתוס' לקמן רפא"ט דקאי אפסולי שחיטה ולא אמשנתינו אבל לרבא דואלו אסורים קתני צ"ע:

3 אלמא כמאן דמונח בדיקולא דמי ויש לעיין פשיטא הא עינינו רואות דמנחי בדיקולא וביותר ק' אמ"ש הר"ן דלא אמרה אלא בריאה אבל בלב וכבד לא דאין לנו אלא משאחז"ל דאין הדעת נותן שיהי' הלב כמונח בדיקולא וישאר שום חיות בבעל חי ע"ש וק' הא עינינו רואות דמנחי בדיקולא גם הלב והכבד. וי"ל מידי דהוה אטחול וכליות שאינם תלוים לא בושט ולא בקנה אך מעורים בפנים הטחול על הכרס והכליות בין מתניים ומ"מ חיותם תלוי בחיות הבהמה ה"נ לב וכבד ורק הריאה ס"ל לר"ל דתלי' בקנה וגם בהא פליג ר"ז. ועדיין צל"ע מאי פריך דר"ל אר"ל הא בודאי אחר שחיטה ומפרכסת עדיין חי' היא לכל דברי' אלא מגזה"כ נחשבה כמתה ע"י שחיטה אבל בטבע חי' היא וא"כ י"ל בנפסקה הגרגרת שלא ע"י שחיטה והרי עדיין חי היא מועיל הכשר שחיטה להתירו אך בשחט הקנה והתורה עשאו כמת שוב לא יטרוף הריאה ומאי רומי' דר"ל אדר"ל. וצ"ל עכ"פ כיון בטבע יש לה חיות א"כ נקיבת הריאה תרגיש בכל רמ"ח אברי' וגורם לה כאב באברים שאינם נשחטים וצ"ע. ועדיין צל"ע לר"ל דמונח בדיקולא הלא מ"מ מודה דאם יוציא הריאה מהגוף בין סי' לסי' דאינה ניתרת בשחיטת הקנה לבד וקשה כיון שכבר מונחת בדוקילא מה יועיל לה שוב שחיטת הושט וע"כ צ"ל כיון דעדיין מעורה בפנים מרגשת בשחיטת הושט א"כ מנ"ל דלא מטרפא שוב מטעם דמונח בדיקולא כיון דיש טרפה לחצי חיות ויש לדחוק דמ"מ ניתרת בושט ויועיל לה כמו חותך מעובר שבמעיה ער"פ בהמה המקשה:

4 ואפשר משו"ה מייתי הא דאילפא הכא משום דדמי לי' ומחד קרא נפקא ובשר בשדה טרפה ע"ש ר"פ בהמה המקשה ועדיין צ"ע בכל זה ולקמן דתנן פסוקת הגרגרת אע"ג דבלאה"נ הוה ניטלת הריאה די"ל ה"א אעפ"י שנפסקת מה שהגרגרת מעורה בצוואר הוה חיות גם לריאה כמו בנשמטה הגרגרת לה"ג. ולענין היתר למכור לב"נ בזה"ז עמ"ש לעיל כ' ע"ב דלא שייך מונח בדיקולא אלא בשחיטה כשרה ואז אמרינן מי איכא מידי ובשחיטה פסולה לא הוה כמונח בדיקולא: