חידושי חתם סופר על עבודה זרה ל״ד

מהדורה: חידושי חתם סופר, תרכ"ד-תרס"ח

« חידושי חתם סופר על עבודה זרה ל״ג ע״ב חידושי חתם סופר על עבודה זרה ל״ה ע״א »

1 לְהוּ: אֲנָא חָזֵינָא לְהוּ דְּמִדַּיְּיתִי, וְכֵיוָן דְּמִדַּיְּיתִי וַדַּאי בָּלְעִי וַאֲסִירִי. מַאי טַעְמָא? הַתּוֹרָה הֵעִידָה עַל כְּלִי חֶרֶס שֶׁאֵינוֹ יוֹצֵא מִידֵי דּוֹפְנוֹ לְעוֹלָם.

2 מַאי שְׁנָא מִיַּיִן נֶסֶךְ, דְּדָרֵשׁ לְהוּ מָרִימָר: כּוּלְּהוּ מָאנֵי דְקוּנְיָא שְׁרֵי?

3 וְכִי תֵּימָא: חָמֵץ דְּאוֹרָיְיתָא, יֵין נֶסֶךְ דְּרַבָּנַן — וְהָא כֹּל דְּתַקּוּן רַבָּנַן כְּעֵין דְּאוֹרָיְיתָא תַּקּוּן! זֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּחַמִּין, וְזֶה תַּשְׁמִישׁוֹ בְּצוֹנֵן.

4 רַבִּי עֲקִיבָא אִיקְּלַע לְגִינְזַק, בְּעוֹ מִינֵּיהּ: מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת אוֹ אֵין מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם אֲסוּרִין אוֹ מוּתָּרִין? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ. בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה כׇּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים? לָא הֲוָה בִּידֵיהּ.

5 אֲתָא שְׁאֵל בֵּי מִדְרְשָׁא, אָמְרִי: הִלְכְתָא מִתְעַנִּין לְשָׁעוֹת, וְאִם הִשְׁלִים — מִתְפַּלֵּל תְּפִלַּת תַּעֲנִית. וְהִלְכְתָא קַנְקַנִּים שֶׁל גּוֹיִם לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ מוּתָּרִין. בַּמֶּה שִׁימֵּשׁ מֹשֶׁה שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּלּוּאִים? בְּחָלוּק לָבָן. רַב כָּהֲנָא מַתְנֵי: בְּחָלוּק לָבָן שֶׁאֵין בּוֹ אִימְּרָא.

6 הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים שֶׁל גּוֹיִם וְכוּ׳. תָּנוּ רַבָּנַן: הַחַרְצַנִּים וְהַזַּגִּים שֶׁל גּוֹיִם, לַחִין — אֲסוּרִין, יְבֵשִׁים — מוּתָּרִים. הֵי נִינְהוּ לַחִין וְהֵי נִינְהוּ יְבֵשִׁין? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: לַחִין — כׇּל שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ, יְבֵשִׁים — לְאַחַר שְׁנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ.

7 אִתְּמַר, אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: כְּשֶׁהֵן אֲסוּרִין — אֲסוּרִין אֲפִילּוּ בַּהֲנָאָה, כְּשֶׁהֵן מוּתָּרִין — מוּתָּרִין אֲפִילּוּ בַּאֲכִילָה.

8 אָמַר רַב זְבִיד: הַאי דּוּרְדְּיָּא דְּחַמְרָא דַּאֲרַמָּאֵי, בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שָׁרֵי. אָמַר רַב חֲבִיבָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: הָנֵי גּוּלְפֵי, בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שָׁרֵי. אָמַר רַב חֲבִיבָא: הָנֵי

9 אֲבַטָּא דְּטַיָּיעֵי, בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שְׁרֵי. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא: הָנֵי פּוּרְצָנֵי דַּאֲרַמָּאֵי, בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שָׁרֵי. אָמַר רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרָבָא: הָנֵי גּוּלְפֵי שְׁחִימֵי וְאוּכָּמֵי, בָּתַר תְּרֵיסַר יַרְחֵי שַׁתָּא שְׁרֵי.

10 וְהַמּוּרְיָיס. תָּנוּ רַבָּנַן: מוּרְיָיס אוּמָּן — מוּתָּר. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר מִשּׁוּם רַבִּי חֲנִינָא בֶּן גַּמְלִיאֵל: אַף חִילָק אוּמָּן — מוּתָּר.

11 תָּנֵי אֲבִימִי בְּרֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ: מוּרְיָיס אוּמָּן מוּתָּר. הוּא תָּנֵי לַהּ וְהוּא אָמַר לַהּ: פַּעַם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי מוּתָּר, שְׁלִישִׁי אָסוּר. מַאי טַעְמָא? פַּעַם רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי דִּנְפִישׁ שׁוּמְנַיְיהוּ — לָא צְרִיךְ לְמִירְמֵי בְּהוּ חַמְרָא, מִכָּאן וְאֵילָךְ רָמוּ בְּהוּ חַמְרָא.

12 הָהוּא אַרְבָּא דְּמוּרְיְיסָא דַּאֲתַי לִנְמֵילָא דְּעַכּוֹ, אוֹתֵיב רַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ נָטוֹרֵי בַּהֲדַהּ. אֲמַר לֵיהּ רָבָא: עַד הָאִידָּנָא מַאן נַטְרַהּ? אֲמַר לֵיהּ: עַד הָאִידָּנָא לְמַאן לְמַאי נֵיחוּשׁ לַהּ? אִי מִשּׁוּם דִּמְעָרְבִי בֵּיהּ חַמְרָא — קִיסְתָּא דְּמוּרְיָיס בְּלוּמָא, קִיסְתָּא דְּחַמְרָא בְּאַרְבְּעָה לוּמֵי.

13 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יִרְמְיָה לְרַבִּי זֵירָא: דִּלְמָא אַיְּידֵי דְּצוֹר אֲתוֹ דְּשָׁוֵי חַמְרָא? אֲמַר לֵיהּ: הָתָם עִיקּוּלֵי וּפָשׁוֹרֵי אִיכָּא.

14 וּגְבִינַת בֵּית אוּנְיָיקֵי. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: מִפְּנֵי מָה אָסְרוּ גְּבִינַת אוּנְיָיקֵי? מִפְּנֵי שֶׁרוֹב עֲגָלִים שֶׁל אוֹתָהּ עִיר נִשְׁחָטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה. מַאי אִירְיָא רוֹב עֲגָלִים? אֲפִילּוּ מִיעוּט נָמֵי, דְּהָא רַבִּי מֵאִיר חָיֵישׁ לְמִיעוּטָא!

15 אִי אָמְרַתְּ רוֹב — אִיכָּא מִיעוּט.

16 אֶלָּא אִי אָמְרַתְּ מִיעוּט, כֵּיוָן דְּאִיכָּא רוֹב עֲגָלִים דְּאֵין נִשְׁחָטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה, וְאִיכָּא נָמֵי שְׁאָר בְּהֵמוֹת דְּאֵין נִשְׁחָטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה — הָוֵה לֵיהּ מִיעוּטָא דְּמִיעוּטָא, וּמִיעוּטָא דְּמִיעוּטָא לָא חָיֵישׁ רַבִּי מֵאִיר.

17 אֲמַר לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אֶלְיָקִים לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ: כִּי נִשְׁחָטִין לַעֲבוֹדָה זָרָה מַאי הָוֵי? וְהָא אַתְּ הוּא דְּשָׁרֵי!

18 דְּאִתְּמַר: הַשּׁוֹחֵט אֶת הַבְּהֵמָה לִזְרוֹק דָּמָהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, לְהַקְטִיר חֶלְבָּהּ לַעֲבוֹדָה זָרָה, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר: אֲסוּרָה, קָסָבַר מְחַשְּׁבִין מֵעֲבוֹדָה לַעֲבוֹדָה, וְיָלְפִינַן חוּץ מִפְּנִים.

19 וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר: מוּתֶּרֶת!

20 אֲמַר לֵיהּ: תִּרְמִינָךְ שַׁעְתָּךְ, בְּאוֹמֵר: בִּגְמַר זְבִיחָה הוּא עוֹבְדָהּ.

21 אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: שָׁאַל רַבִּי יִשְׁמָעֵאל. אָמַר רַב אַחָדְבוּי אָמַר רַב: הַמְקַדֵּשׁ בְּפֶרֶשׁ שׁוֹר הַנִּסְקָל — מְקוּדֶּשֶׁת, בְּפֶרֶשׁ עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה — אֵינָהּ מְקוּדֶּשֶׁת. אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא, וְאִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא.

22 אִיבָּעֵית אֵימָא סְבָרָא: גַּבֵּי עֶגְלֵי עֲבוֹדָה זָרָה נִיחָא לֵיהּ בְּנִפְחֵיהּ, אֲבָל גַּבֵּי שׁוֹר הַנִּסְקָל לָא נִיחָא לֵיהּ בְּנִפְחֵיהּ.

23 אִיבָּעֵית אֵימָא קְרָא: כְּתִיב הָכָא: ״לָא יִדְבַּק בְּיָדְךָ מְאוּמָה״, וּכְתִיב הָתָם: ״סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ״, בְּשָׂרוֹ אָסוּר, הָא פִּרְשׁוֹ מוּתֶּרֶת.

24 אָמַר רָבָא: תַּרְוַיְיהוּ תְּנַנְהִי, מִדְּקָאָמַר לֵיהּ: מִפְּנֵי שֶׁמַּעֲמִידִין בְּקֵיבַת נְבֵילָה, וְקָא מַהְדַּר לֵיהּ: וַהֲלֹא קֵיבַת עוֹלָה חֲמוּרָה מִקֵּיבַת נְבֵילָה.

פירוש חידושי חתם סופר על עבודה זרה ל״ד

1 ר"ע איקלע לגינזק עמ"ש תוס' בשם פירש"י עיי' תוס' שבועות כ' ע"א ד"ה איסר וכו' ע"ש:

2 מתעני' לשעות עיי' תוס' בשם הירושלמי משמע מדר' יונה דמשאכל חצי היום יכול להתענות חצי היום עד הערב וכ' הראשונים שזה אינו נגד ר' חסדא דגרסי' והוא דלא טעים עד הערב פי' לאפוקי שלא יאכל חצי היום ושוב יקבל תענית ב' וג' שעות ויחזור ויאכל קודם ערב דזה אינו אלא יתענה חצי היום בתרא עד הערב אך מה דמייתי ירושלמי מדר' יוחנן עד דאחסיל פרקי שצם חצי היום ושוב חסל פרקי' ואכיל קודם הערב דגם זה הוה תענית שעות זה הוא מתנגד לתלמודא דידן דהרי לא התענה ערב:

3 ואנא עובדא ידענא כד הוינא טלי' שמעתי מפה קדוש מורי הגאון חסיד שבכהונה מה"ו נתן אדלער זצ"ל שהמקבלים תעניתי' עד שיאמרו מזמור פלוני או ילמדו פרק פלוני שאפי' יושבי' כך בתעני' כמה ימים אינו אלא תעני' שעות ולא נודע לי מאין לו זה ולפענ"ד כך היה פירושו בירושלמי דודאי ר' יוחנן צם כל היום ואפשר אפי' בלילה שלאחריו וכמה ימים אך תלה נדרו בהחסלת פרקו ובודאי אי לא הוי צם עד הערב שזה אפי' תענית שעה לא הוה דעד הערב בעי' אלא מיירי שצם ואפ"ה לא הוה אלא תענית שעות דתענית צריך קבלה כדיליף הרי"ף במס' תענית מדכתי' קדשו צום וזה כיון דכל שעה בידו לסיים פרקן ולאכול א"כ לא ה"ל קבלה אלא לשעה ולפ"ז אין הירושלמי מתנגד לש"ס דילן ומיושב פסק הרמב"ם דפסק כהירושלמי ע"ש:

4 במה שימש משה וכו' יש להמשיך הני תרי שאלות ע"ד פשוט דלכאורה יש רמז מקרא לתענית שעה מדכתי' באסתר וצומו עלי שלשת ימים לילה ויום ובמדרש וכי לא מתו אלא מתוך שהתחילו שעה א' קודם צאת הככבים והתענו שעה א' אחר צאת הככבים ויום שלם באמצע ה"ל ג' ימים נמצא מבואר תעני' שעה בקרא אך לפרש כן פשטי' דקרא שלשת ימים לילה ויום קשה מאוד אי לאו דמצינו כיוצא בו בתורה ופתח אוהל מועד תשבו לילה ויום והלא הי' מפורק ורק בשעת הקרבה העמידו ומשו"ה כ' תוס' דהוה רק במה ולא בעי בגדי כהונה וא"כ איך שייך פתח אהל מועד תשבו ז' ימים לילה ויום וע"כ קצת לילה וקצת יום וא"כ ה"נ באסתר נפרש כך ומוכח תעני' שעות אך הרמב"ן פ' פקודי צווח על פירש"י אי ס"ד שהי' מפורק איך שייך פתח אהל מועד תשבו אע"כ לא היה מפורק כלל ע"ש ולדבריו לא הי' לו דין במה וי"ל משה שימש בבגדי כהונה ולדבריו גם באסתר ג' ימים לילה ויום ממש ואין ראי' לתענית שעות הרי לפנינו כיון דמתענין לשעות מאסתר א"כ גם ז' ימים נמי נימא שהיה מפורק ואיננו אלא במה בעלמא יש לשאול במה שימש משה:

5 וע"ד אגדה יש להמשיך גם הא דקנקנים של נכרים דאדם היינו קנקן ומחשבותיו הוא היין שבתוכו ואם הוא יין של נכרים ר"ל מחשבו' זרות ורעות ורוצה לשוב אל ה' יש אמרו שצריך לסגוף להתענות ואמרו תעני' ג' ימים רצופי' שהוא ע"ב שעות כגמטרי' שם של ע"ב והיינו כמו עירוי ג' ימים מעל"ע. אבל האמת אינו כן אלא יש קונה עולמו בשעה א' מיד שמרדות בלבו ומקבל על עצמו לעזוב דרך פשע והיודע מחשבו' ית"ש יודע זה ממנו הרי הוא בעל תשובה וצדיק גמור וזה כמו שיהוי יב"ח בקנקנים לכלות מעצמו טעם יין נכרים אלא התם בעי יב"ח והכא בשעה א' סגי ומ"מ אמרי' לקמן גבי גר תושב עד יב"ח שישתקע שם ע"ז ממנו והנה להסוברי' דבעי' דוקא סיגופי' ותעני' א"כ אסתר היה צריך עירוי ג' ימים ע"ב שעות לשוב ודלא כמדרש הנ"ל ואין מתענים לשעות ושימש משה בבגדי כהונה אך הואיל וסגי לקנקנים ביב"ח א"כ ה"ה באסתר כיון שקימו מה שקבלו כבר תו לא היה צריכים תענית ג' ימים ממש ומתענים לשעות ומשה שימש בחלוק לבן הקצרתי וק"ל:

6 חלוק לבן שאין לו אימרא פירש"י במס' תענית שלא נתפר בו בתי ידים ע"ש או בית הצואר וכדומה כי הי' אריג א' כמקשה א' בלי תפירה וי"ל כי הכהן בבגדי לבן הוא דומה למלאך ה' צבאות איש לבוש הבדים כ"כ הרמב"ן פ' אחרי ובפסוק ונשמע קולו בבואו אל הקדש בפ' תצוה, והנה המלאך לבוש הבדים שלו מתחלת בריתו כי כך נברא ונוצר לא נשתנה ולא ישתנה משא"כ הכהן מתקדש והולך מילדותו עד שיגיע למדריגת לבוש הבדים ע"כ חלוק לבן שלו עשוי תפירות תפירו' מחתיכות בגד כי לא נגמר בפ"א משא"כ מרע"ה בתחלת יציאתו מבטן ולידה והריון נתמלא כל הבית אורה וטרם יוצר בבטן כתי' עליו בשג"ם הוא בשר ע"כ חלוק לבן שלו אין לו אימרא כי הוא אריג א':

7 דורדיא דיי"נ עט"ז י"ד סי' קכ"ג סק"ה שהקשה אר"ת מפ' כל הבשר רמי בר תמרי ע"ש ושמעתי בשם הגאון מהו' זרח איידליץ זצ"ל משם מוכח כר"ת דאלת"ה מאי קשי' להו דלמא דיי"נ הוא הא ה"ל ס"ס דלמא מישראל ואת"ל מנכרי דלמא אחר יב"ח הוה ולמה לי' למימר דקדחו בי' חילפי אע"כ הוה ס"ס להחמיר דלמא לא עברו יב"ח ואת"ל עברו יב"ח דלמא לא נתמדו במים ודפח"ח וצ"ע אם זה ס"ס להחמיר דהכל א' את"ל של גוי דלמא כבר הוכשרו כראוי ובשם הגאון מה"ו דוד דייטש ז"ל שמעתי לתרץ ק' ט"ז דמשום ספק לא תמדן תמדן במים אין לאסור דספק סתם יינם דרבנן להקל אך ספק יב"ח ה"ל יש לו מתירי' וספיקו להחמיר וגם זה צ"ע דוקא הגעלה בחמין דצריך הוצאה להגעיל הוה אין לו מתירי' אבל לתמוד במים בלי הוצאה ה"ל יש לו מתירי' וספיקו וס"ס להחמיר וק' ט"ז במקומה אלא דלפע"ד מעיקרא לק"מ דהא ר"ת מודה לרבנו אפרים דיבשה בתנור פועל כמו יב"ח אלא דהצריך נמי תמדן במים ואלו נתמדו במים ונתיבשו בתנור הי' ר"ת מודה וכ"ש אם נתיבשו בתנור וגם שהו יב"ח דשרי' והכא דלאחר יב"ח שרפן באש וצלה עליהם כחל פשיטא דשריפתן באש ומקלי קלי איסורא הוה טפי מיבוש בתנור ולק"מ לכאורה:

8 אמנם ראיתי בתשו' חכם צבי כשהקשה לו הגאון מהרמא"ש מחרס הדרייני וכלי נתר דלא מהני להו יב"ח ותי' משום דיין הרבה כונס כיין שבתוך החביות שאותו אינו כלה והולך אחר יב"ח ע"ש וא"כ י"ל לר"ת הני דורדיא קודם שנתמדו במים היין כנוס בתוכם כבתוך החביו' ובעי' נתמדו תחלה ואח"כ יב"ח והכא שעבר יב"ח קודם ששרפם וצלה עליהם כחל לא מהני יב"ח כלל כמו דלא פועל ליין הכנוס בחבי', ולכן הקשה ט"ז מ"מ אינו מוכרח:

9 ועי"ש בתשו' חכם צבי סי' ע"ה הקשה אדר"ת ק' עצומה מש"ס פ"ק דמגלה דזיל לגבי עמון ומואב דיתבי' בדוכתייהו כחמרא דיתיב על דורדי' דכתי' שאון מואב מנעוריו ושוקט הוא על שמריו הרי מייתי ראי' מקרא דשוקט על שמריו דהוה כחמרא דיתיב על דורדי' ואיך יאמר ר"ת עד שלא נתמד נקרא שמרי' ומשנתמד נקרא דורדי' ולכאורה צע"ג ולפע"ד לק"מ דתוס' ביבמות ע"ו ע"ב בסוף הדבור אסקו דע"י נבוכדנצר נתבלבלו גם עמון ומואב אך סנחרוב לא בלבלום וירמי' אמר קודם בלבול נ"נ שהוא שוקד על שמריו אך אח"כ נתבלבלו מנ"נ ודקאמרי לאחשורוש כחמרא דיתיב על דורדי' ר"ל שלא נתבלבל ב' פעמים ע"ש א"כ הרי מבואר להדי' כר"ת דטרם שנתבלבלו כלל הי' דומי' ליין על שמריו ומשנתבלבלו ע"י נ"נ וחזרו למקומם ה"ל כדורדי' שנתמד במים ותוסס ונעשה ממנו יין ואותו חמרא יתיב על דורדי' משא"כ משארי אומות שנתבלבלו ב' פעמים אפי' על דורדי' לא יתבי והנה אמת והנה נכון אך ר"ת עצמו תי' תי' אחר בתוס' במגלה ע"ש ונ"ל:

10 לא צריך למירמי בהו חמרא עיי' שיטת טוי"ד במהר"ם לובלין ולשיטתו שייך שפיר לא צריך ועיי' לקמן ל"ח ע"ב התם חמרא לאעבורי זוהמא משמע כהטוי"ד אך לרש"י נ"ל דהגירסא לא ארי"ך באל"ף לא טוב למשדי בי' חמרא כי מקלקלו עיי' לשון זה בסוכה מ"ד ע"ב אריך או לא אריך וכו' ולפירש"י מיירי מתני' במקום הזול דוקא וצ"ע קצת כיון דבחדא בבא קתני מורייס וגבינת בית אונייקי כי היכי דמפרש בגביני דוקא דבית אונייקא ה"נ לפרש דמורייס במקום דזל טפי מחמרא אע"כ משמע בכל מקום מיירי וכפי' הטיו"ד:

11 ארשב"ל מפני מה אסרו גבינת בית אונייקא וכן כ' מוז"ה במהרשש"ך דהו"מ למימר מפני שמיעוט גוים של אותה העיר מעמידי' בחומץ או בשרף ערלה ורבנן לא חייש למיעוטא עיי' לקמן ל"ה ע"ב דפריך תאסר בהנאה ע"ש וא"כ במשנתינו מצינו למימר הכי אלא ריש לקיש קבלה היתה בידו דמשום לתא דע"ז אסר ר"מ בהנאה אבל ממתני' לא מוכח מידי ולפ"ז מיושב ק' תוס' לעיל ל"ב ע"ב ד"ה דלא כר"א וכו' דהרי מגבינת בית אונייקא לק"מ, ונכון הוא:

12 אי אמרת רוב איכא מיעוט עתוס' ומאי דמסקו בתירוצם דאיתרע לה חזקה יראה כוונתם עפ"י שכ' רמב"ן ורשב"א וריטב"א דכל שאנו עוסקים לסלק החזקה שוב לא אלים למסמך חזקה למיעוטי' כגון רוב מצויין אצל שחיטה מומחי' ובא א' מהרוב ושחט הרי איתרע חזקה שאינו זבוח ולא סמכי' חזקה למיעוטא וה"נ כיון דרוב עגלים נשחטי' לע"ז שוב כיון ששחט גוי שהוא מהרוב איתרע לי' חזקת התירא ולא סמכי' ארובא וביבמות ר"פ האשה בתרא הקשו תוס' לוקמא חלב אחזקתה ולא תי' כלום ומיושב ג"כ כיון שרה קיבות אסורו' תו איתרע חזקת החלב משהשליכו לתוכה הקיבה ואמנם בחולין פ"ו ע"ב הקשו תוס' אהס"ד דהכא דפריך הא ר"מ חייש למיעוטא מאי קושיין תיפוק לי' דסמכי' חזקה לרובא התירא וה"ל מיעוטא דמיעוט' ועל זה לא שייך תי' הנ"ל דע"י המיעוט ששוחטי' לע"ז לא איתרע החזק' דוקא ע"י הרוב ששוחטי' לע"ז אז מכיון ששחט איתרע חזקתו אבל אי רק מיעוט שוחטי' לא איתרע חזקה ותי' תוס' דעכ"פ ה"ל למימר פלגא שוחטי' לע"ז וע"י פלגא נמי איתרע חזקה. וראיתי בהג"ה מרדכי בחולין ס"פ הזרוע שתי' דעל הגבינה שאנו דנין לית לה חזקה שתחלתה נעשית בספק ע"ש וצ"ע תי' זה:

13 מיעוטא דמיעוטא עי' מרדכי דחולין הנ"ל דוקא כי האי הוה מיעוטא דמיעוטא דשום א' משארי בהמו' לא נשחטה לע"ז והעגלים נמי שהם המיעוט המיעוט שלהם הוא דנשחט ה"ל מיעוטא דמיעוטא משני ענינים אבל אפילו א' מאלף משאר מינים נשחט לע"ז ה"ל חד מיעוט וחייש ר"מ ע"ש וצ"ע א"כ בכל העולם דאיכא עכ"פ מיעוט בהמו' הנשחטים לע"ז כמ"ש תוס' ד"ה וכי וכו' הנהו טייעא ע"ש וא"כ ליתסרו לר"מ ונ"ל לפמ"ש לעיל דאוקי חזקת היתר לגבי רוב היתר דע"י מיעוט לא נגרע חזקה. א"כ י"ל דרוב אינם מעמידי' בקיבה והמעמידי' בקיבה רובם אינה של ע"ז ה"ל מיעוטא דמיעוטא משא"כ בבית אוניקא כולם מעמידי' בקיבה ומהם רוב עגלי' לע"ז ועמ"ש ר"ן לקמן ל"ח ע"ב אהא דאמר חזקי' בכבשין אי ידעי' דמעמידי' בחומץ אסור בהנאה שהקשה בשם הראב"ד א"כ מספק נמי לתסר כמו גבינת בית אוניקי ותי' הכא כולם מעמידי' בקיבה ע"ש: המקדש בפרש עמ"ש לעיל במשנתינו בעורות לבובין וכו' ע"ש:

« חידושי חתם סופר על עבודה זרה ל״ג ע״ב חידושי חתם סופר על עבודה זרה ל״ה ע״א »