חידושי רמב"ן על יבמות י״ד א

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על יבמות י״ג ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על יבמות י״ד ×¢×´×‘ »

1 יבמות פתח ↗

וּמַאן דַּאֲמַר עָשׂוּ, קָרֵינַן כָּאן ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ — לֹא תֵּעָשׂוּ אֲגוּדּוֹת אֲגוּדּוֹת! אֲמַר אַבָּיֵי: כִּי אָמְרִינַן ״לֹא תִתְגּוֹדְדוּ״ — כְּגוֹן שְׁתֵּי בָּתֵּי דִינִים בְּעִיר אַחַת, הַלָּלוּ מוֹרִים כְּדִבְרֵי בֵּית שַׁמַּאי, וְהַלָּלוּ מוֹרִים כְּדִבְרֵי בֵּית הִלֵּל. אֲבָל שְׁתֵּי בָּתֵּי דִינִים בִּשְׁתֵּי עֲיָירוֹת — לֵית לַן בַּהּ.

1 אמר אביי כי אמרינן לא תתגודדו כגון שני בתי דינין בעיר אחת. פי' אביי לתרוצי למאן דאמר עשו אתא אבל מגילה לא מתרץ דהא איכא כפרים שמקדימין ליום הכניסה ונכנסין לכרכין וקורין כמו שפירש רש"י ז"ל במסכת מגילה דף ב' ורבא פרכי' מטעמי' דב"ש וב"ה כשתי ב"ד בעיר אחת דמו בודאי ממגילה מצי לפרוכי עלי' אלא ניחא ליה לפרוכי מילתא מינה ובה. אי נמי לאביי בני כפרים ובני כרכין אפילו בעיר אחת כשתי עיירות דמו ליה שמצויינין הם שם וקורין לעצמן. והרב אב ב"ד ז"ל פירש בשם הרב רבינו משה ב"ר יוסף דמהכא ילפינן שהכפרים כשמקדימין ליום הכניסה בכפרין עצמן הן קורין ולא שיבואו לעיירות ויקראו שם. ואין ראיה זו ראיה.

1 שו"ת מהרשד"ם פתח ↗

וא"כ לענין איסו' פשיטא לכ"ע ליכא איסורא בשני מקומות אפי' לאביי מ"מ להיות הדברי' בלתי נאות שנראה כמצוה כוללת לכל ישראל יהיה חלוק ביניהם בשב ואל תעשה אמרו שלא ליטול לולב אפי' לדידהו דהוו ידעי בקבועה דירחא וכן אמרתי שזה נראה טעמא דרבי אבהו בתקיעת שופר חזר והקש' משני י"ט שאנו עושים ב' ימים ובני א"י אינם עושים אלא אחד גם מזה אינו תמיה שהם בני א"י מעולם לא עשו אלא יום אחד ואלו בני ח"ל היינו עושים שנים מן הדין הגמור משום ספק והיה טעם הדבר ידוע לכל ונשאר הדבר כמו שהיה אף עפ"י שעת' גם אנחנו יודעים כמו הם. עוד אמרתי שמה שאמר דש"י ז"ל משום לא תתגודדו היינו לחכמים שעמדו לתקן שלא ליטול לולב לא היה איפשר להם לומר אלו יטלו ואלו לא יטלו שאז נראה ב"ד אחד פלג מורין כן ופלג מורין כן אבל י"ט לא היו צריכים לומר אלא הם מעצמם בני ח"ל עשו מספק ואלו לא עשו ומ"מ בשופר ודאי נרא' שהיה ע"צ היותר טוב. ומעתה נבא לנ"ד דאפי' בענין איסור שאלו נוהגין כן ואלו נוהגין כן בב' בתי דינין בעיר א' אין כאן משום לא תתגודדו שהרי מסקנ' דגמ' דעשו' ב"ש כדבריהם וכמו שהוכיחו התוס' מכמה מקומות ג"כ מן הסוגיא דיבמות מוכח כן ובעיר אחד שתי קהלות כתבו כל החכמים פה א' דהוו כשתי בתי דינין הרב דכ"ץ בית י"ג כתב וז"ל ולענין ההסכמה חשר הסכמתם הג' קהלות נראה שאין אנשי הקהל הרביעי חייבים להכנס בהסכמתם שאין בני הקהל אחד כפופים לבני הקהל אחר גם כי בני הקהלות האחרות רבים מהם כי כל אחד ואחד מן הקהל וקהל בענין זה כעי' בפני עצמו שאין בני עיר אחד כפופי' לעיר אחר עד דהוו להו כשתי בתי דינין וק"ל כרבא דהיכא דאיכא שני ב"ד בעיר אחד אלו נוהגין לאיסור ואלו נוהגין להתר אין כאן משום לא תתגודדו ע"כ ושם יישב לשון הרמב"ם ז"ל יעויין שם משה אלישקר ז"ל סי' מ"ח כתב בפשיטות וז"ל ואע"ג דכל קהל וקהל נתייחד לעצמו ומוכח בפ' קמא דב"ב דאפי' בני אומנות א' יכולים להתנו' ולתקן ביניהם ונעשים כעיר אחד היכא דאיכא אדם חשו' בהדייהו וכדאיתא גבי הנהו טבחי דאתנו בהדי הדדי עד מכל מקום יעויין שם דלענין קדושין החמיר מורי הגדול כההרר"י טאיטאצק ז"ל כתב כן בפשיטות והביא ראיה מתשובת הרשב"א ז"ל וז"ל וכ"ש לענין הדין כי מה זכות יש להם לקהל אחד על אחד ואפי' הרבים על היחיד בדיני ממונות והמנהגות והסכמות זולתי במקצת מקומות ידועים כגון ב"ד הגדול ויסכימו לאסור דבר שיהיה מהדברים שהרבים יכולים לעמוד בגזרת הפת והיין והשלקות ויתר תקנות ב"ד או מלך כחרם שאול שנתחייב יהונתן מיתה ואע"פ שלא ידע ולא שמע לפי שכל מה שיגזור המלך עם סיעת כל ישראל עשוי ומקובל לכל וכתיב וכל אשר לא יבא לג' ימים יחרם כל רכושו וכן חרם הנשיא וריש גלותא כמו שנז' במ"ק והנשיא כופה ונותן לידון ולהכריח אפי' טעה בדינו הדיין אינו משלם כל שנטל רשות מריש גלותא כנז' בפ' קמא דסנהדרין לפי שהוא המולך עליהם וכן כל מי שגזרו רובא של קהל בצרכי קהלם שכיון שכן עשו הרוב בע"כ של יחידים מה שעשו עשוי ע"כ. מה שראיתי להעתיק כאן מתשו' הרשב"א אעפ"י שיש בה תוספת מה מ"מ דבר נראה לעין שאין זכות לקהלו' רבים על קהל א' וא"ל שפי' דבריו עיירות רבים על עיר א' שהרי לא מצא מקום להכריח זולתי ב"ד הגדול נשיא או מלך וכן אם יסכימו רובו של קהל בצרכי הקהל ואם אית' דעדיפא הל"ל רובי קהלות בצרכי עירם על קהל א' והאריכות בזה יגיעת בשר. עוד הרב הגדול כמה"ר אליה מזרחי ז"ל בתשו' נ"ג כתב וז"ל גם בעניני הסכמות והתקנו' אחר רוב דעת הקהל כו' וליכא למימר הנ"מ כשהיו כל החולקים בכנסת א' דומיא דסנהדרין היושבים במקום א' אבל כנסת שנחלקו לשתי כנסיות ואנשי כנסת הא' חולקים עם אנשי כנסת האחר על ענין ההקדשות המשותפות לשניהם הוה להו כשתי בתי דינין שנפל חלוק דעות ביניהם שנדון כל אחד בפ"ע לגבי רובא ומיעוטא והולך כל אחד מהם על רובי מנינו לא אחר רוב מנין שבאלו ושבאלו דכיון דכל הנודרין ע"ד רוב הקהל הוה להו שתי הכנסיות כמו ב"ד אחד שנתועדו וישבו כלם במקום א' ואח"כ נחלקו ונפרדו וישבו קצתם במקום אחר שה' נדונים לאותו דבר שנתועדו בו לב"ד א' לגבי רבוי' ומעוטא כו' ועוד דבלא דעת הנודרי' כיון דשני הכתות יחד הן מעיינות כו' יעויין שם העורי' הביטו לראות כי הוצרך הרב לפסול דהוה ס"ד שאפי' שהיו מתחי' כת א' כיון שנחלקו שנדון כל א' ככת בפני עצמו ולא חייב אלא מפני שהם היו כת א' שנתועדו וכשם שכשהיו יחד הדין היה נותן לילך אחר הרוב עתה אעפ"י שנפרדו הוא הדין והוא הטעם אבל כאשר הם נפרדים מעיקרא הדבר פשוט שאין לילך אלא אחר הרוב כל קהל וקהל. עוד כתב אח"כ במקום אחר באותה תשו' וז"ל הכל כשהם נחלקים לחבורות חבורות קהלות הוה ליה כל עניי קהלה וקהלה כעניי עיר אחרת כו' עד שבודאי כל חבור' וחבורה היא חשובה כעיר לעצמה כדאיתא במ"ק הרי מוכח מכל הני גאוני עולם שבדורנו שכל קהל וקהל כעיר בפני עצמה נדון גם הנ"י ז"ל פ"ק דב"ב בחדושיו על ההלכות כתב על ההיא דאמרי' בגמ' הנהו טבחי דהתנו בהדי הדדי כו' ס"ל שם היינו בדאתנו הדדי כל בני אומנות אח' דהוו כבני עיר אחרת לגרמייהו ורשאין להסיע על קצתן אבל תרי או תלת מן האומנות לא ע"כ הרי בפירוש שקרא כל בני אומנות א' שהם כעיר אחרת אפי' שהם בתוך העיר כ"ש בני קהל אחר גם הריב"ש ז"ל סי' שצ"ט כת' כדבריו יעויין שם ברמב"ן ז"ל בחדושיו ביבמות ליישב מה שהקשה לאביי דקאמר שצריך ב' בתי דינין כשתי עיירות לא כעיר א' כדסבר רבא א"כ לאביי קשה ההיא דמגילה שהיו קורין בני הכפרים בכרכים בארביסר וכתב א"נ לאביי בני כפרים ובני כרכים אפי' בעיר א' כשתי עיירות דמו ליה שמצויינין הם שם וקורין לעצמן והשתא ומה לאביי סגי' טע' היותם מצויינין לדמות לשתי עיירות לרבא עאכ"ו שיכולין בני קהל אחד להיות מצויינין לעצמ' שהם כעי' אחר' ממש ומעתה נשאר עלינו לבאר נהי דליכא משום לא תתגודדו הא איכא שבכל מקום אמרה תורה אחרי רבים גם כי שאלה זו פשוטה שהרי כל הרבנים הנז' לא חשו להנצל אלא מלא תתגודדו אבל לאחרי רבים לא חשו כלל ומ"מ יש לנו ליתן טעם בזה ודבר זה פשוט יותר מן הראשון וקודם כל דברי אני אומר שקושיא זו עומדת לכל העולם דאמרינן בגמ' במס' שבת פ' ר"א דמילה במקומו של ר"א היו כורתי' עצים לעשות פחמים לעשות ברזל בשב' במקומו של ר' יוסי הגלילי היו אוכלין בשר עוף בחלב ואמרי' התם עיר א' היתה בא"י שהיו עושין כר"א והיו מתי' בזמנ' ולא עוד אלא שפעם א' גזרו מלכות הרשעה שמד על ישראל ועל אותה העיר לא גזרה ע"כ ותימה איך אפשר שעיר א' לבד היו עושים נגד כל ישראל בחלול שבת דס"ד ביבמות שמפני חומר שבת היה ראוי לחשוב הכל כעיר א' ולא די זה אלא שקבלו שכר על זה כנז' אלא מאי אית לך למימר שגם זה יתיישב כשהיו בעיירות חלוקות א"כ גם אנו נחזור לכללין ששני בתי כנסיות מצויינין נחשבים כל אחד כעיר בפני עצמו וא"ל דאינו מן השם הזה אלא מן הטעם שאמר בגמ' דהני מילי דאזלינן בתר רובא היכ' דכי הדדי נינהו אבל ב"ש מחדדי טפי ור' אליעזר שמותי הוא ר"ל מבית שמאי הא ודאי לא נראה כלל שהרי כר' יוסי הגלילי מאי איכא למימר שאפי' ב"ש אמרי העוף עולה עם הגבינה ולא נאכל ובאתריה היו אוכלין א"כ לא כב"ש ולא כב"ה אלא שהאמת שכיון שהיו בשני מקומות היו יכולין אלו לעשות כדברי רבם ואלו כדברי רבם ומ"ה באתריה דר' יוסי היו יכולים לעשות כדברי ר' יוסי הגלילי א"כ איכא למימר שמצות אחרי רבים כו' לא מצוה פסיקתא הוי אלא דוקא כשהדבר כמו בסנהדרין שהיו כלם עומדים במקום אחד ונתועדו על דין אחד יש להם לעשות כדברי הרוב אבל בדבר שלא נתיעדו לפלפל יחד יכול כל אחד לעשות במקומו כסברתו וכמ"ש בפירוש הרב כמהר"ר א"מ ז"ל בתשו' הנז' ומטעם זה אמרינן בגמ' דב"ה הוו רובא בענין הצרה מפני שנתועדו ב"ש וב"ה לפלפל על דין זה והוצרכו לדייק אי עשו ב"ש כדבריהם אי לא אבל לענין אחר שלא נתועדו לפלפל עליו לא שייך כלל לומר אחרי רבים כ"ש שמלבד שזה חמר ברור עשו כדברי רבם החכם השלם כמה"רר יעקב ז"ל והח' המנגד בעצמו חתם בהסכמת הרב הנז' ועמד הדבר כן יותר משש שנים בהסכמתם זו אלא שעתה לבש רוח אחרת לא נודע מה היה לו כי הוא עשה מעשים מקיימים הסכמת התושבים מורים האמ' אתם א' מה שחתם בהסכמת' ב' שעמד הדבר כן זמן הרבה ג' שהתיר הסכמ' ולדעתו לא היה צריך כיון שהוא אומר שההסכמה הא' היתה הפך הסכמת התושבים ושמעולם לא הותרה אלא שהוא אומר שהיה מה שחתם בטעות ולרווחא דמילתא התיר כל אלו טענות אין לשומען מאנשים כל דהוא כ"ש למי שמחזיק עצמו לחכ' ירא חטא שלם בעיון ובמעשה כמ"ש בפסק שעשה ומראה לכל העולם ולא די זה אלא שמטיח דברים נגד החיים והמתים על שלפי דעתו לא ירדו כל הגאונים שזכרתי למעל' לעומקא דדינא והוא ירד. עוד דבר דברים כנגד החכם השלם כמהר"ר יעקב פאפו ז"ל אסור להזכירם גם על הח' הש' מופלג בחכמה ובזקנה כמהר"ר שמואל לבית קלעי נר"ו הטיח דברי' אסור להעלותם על לב וה' יודע שלא הייתי רומז דבר זה כי אין מדרכי ח"ו אלא שכבר אמרז"ל כל מלתא דמתאמרה באפי תלתא לית ביה משום לישנא בישא ועל כן כתבתי מה שכתבתי כי קנאתי לה' שהוא הראה פסקו בדברים הנז' לכל נער וזקן ע"כ ראיתי להורות שהדין שדן כמהר"ר שמואל נר"ו שזכה לתושבים היינו ק"ק גריגי יע"א שהדין עמהם ואעפ"י שתפס עליו שעבר על התורה שאמרו חכמים מניין לדיין שלא ישמע לאחד קודם בא חברו כו' והפליג בפסקו שזה איסור תורה כבר הראו לו חכמי שאלוניקי שהיה טועה טעות מפורסם שלא אמרו כן בגמרא אלא למי שמקובל לדיין משתי הכתות אז אסור לשמוע לאחד קודם בא חברו אבל מי שנשאל מחכם על דין דרך שאלה ראובן ושמעון אז פשיטא דלית ביה איסור לא מדאורייתא ולא מדרבנן כלל ועיקר כי מה לי זה החכם הנשאל או הפוסק העומ' בקרן זוית שבא שם אותו דין מבורר אלא שמ"מ כשהוא על ענין ממון שבין אדם לחברו יש בו מדת חסידות שלא להשיב וטעם גדול יש בדבר אבל בענין אפרושי מאיסורא אי בעי חד לידע לעצמו אי חייב אי לא ליכא אפי' מדת חסידות וכ"ש בדבר כזה אשר כתוב וחתום כבר מכמה רבני' ונחזור לנ"ד לתת גמר ותשלום ראיתי להעתיק קצת מתשו' מהררי"ק ז"ל שרש ק"ף וז"ל לא מבעיא אם לא היה שם קרוב אלא אפי' היו שם רוב בעלי החנויות הלא כתב המרדכי בפ"ק דב"ב בשם ר"ת דהא דקתני התם רשאין בני העי' להסיע על קיצתן דוקא היכא שהתנו כבר ביניהם מדעת כולם כו' עד אבל אם לא התנו מתחלה אין כח בבני העיר להכרי' לאחד מבני עירם למה שירצו כדאיתא שם בהדיא וגם כתב שם המרדכי שרבנו יודה בר קלונימוס ורבנו משה בר מרדכי כתבו כעין דברי ר"ת כו' עד ורבנו מאיר דבתראה הוא וגם ידוע הוא שגדול בדורו היה השיב בתשו' וז"ל דהא דאמרינן רשאין בני העיר להסיע על קיצתם היינו קיצתן שנהגו בעיר כבר כו' עד אבל לשנות שלא מדעת כל' במידי דאיכא פסידא להאי ורווחא להאי ולא מיגדר מילתא אין שומעין להם לעשות תקנה לעצמן שלא כתורה עכ"ל והוא ז"ל כתב דלא מיקרי מגדר אלא במילי דשמיא שהדו' פרוץ לעבור על דברי תורה ורוצים לגדור גדר ולעשות סייג כההיא דאחד שריכב על סוס בשבת כו' וכן באחד שהטיח אשתו תחת התאנה כו' עד ופרש"י מגדר מילתא ותקנה וגדר לישראל כי התם שהשיבם ע"י כך מע"ז וכ"ה גוונא הוא דאומר מהר"ם שיש כח ביד בני העיר לעשו' שלא מדעת כלם אלא מדעת רובם אבל בענין אחר לא אם לא שכבר נהגו מימי קדם או שבאי' להתנו' מדעת כלם ע"כ:

« חידושי רמב"ן על יבמות י״ג ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על יבמות י״ד ×¢×´×‘ »