חידושי רמב"ן על שבת כ״ה א

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על שבת כ״ד ע״ב חידושי רמב"ן על שבת כ״ה ע״ב »

1 שכן פנ"ק עכ"ס. האי דלא חשיב כפרה כלומר שמחוסרי כפרה אוכלין בתרומ' משהעריבו שמשן ואין אוכלין בקדשים, משום דמה"ט דפנ"ק עכ"ס הוא דקמה לי' לתנא בדוכתי' כדאיתא בפ' הערל יבמות עד: והתם נמי לא חשיב איסור הנאה בשעת ביעור:

2 מ"ח פ"ז. פירש"י ז"ל כהן שנטמא, ולא נהיר דהא איכא בקדש כרת והוא חמיר אלא לזר האוכלה קאמרי' ודקאמ' ודאסור' לזרים לומר דגבי קדש אפי' איסור אין בה:

1 יבמות פתח ↗

בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַהֲרֹן — הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ תְּרוּמָה. וְאֵימָא בְּחָזֶה וָשׁוֹק? אֵינָהּ בְּחוֹזֶרֶת. תְּרוּמָה נָמֵי, אֵינָהּ בַּחֲלָלָה! חֲלָלָה לָאו זַרְעוֹ דְּאַהֲרֹן הִיא. וּמִמַּאי דְּהַאי ״עַד אֲשֶׁר יִטְהָר״, עַד דְּאִיכָּא הֶעֱרֵב שֶׁמֶשׁ, אֵימָא: עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה? לָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ, דְּתָנָא דְּבֵי רַבִּי יִשְׁמָעֵאל: בְּזָב בַּעַל שְׁתֵּי רְאִיּוֹת וּבִמְצוֹרָע מוּסְגָּר הַכָּתוּב מְדַבֵּר, דּוּמְיָא דִּ״טְמֵא נֶפֶשׁ״, מָה ״טְמֵא נֶפֶשׁ״ דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה הוּא — הָנֵי נָמֵי דְּלָאו בְּנֵי כַּפָּרָה נִינְהוּ. וְאֵימָא, הָנֵי מִילֵּי דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה, אֲבָל דְּבַר כַּפָּרָה, עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה?! וְתוּ, הָא דִּתְנַן: טָבַל וְעָלָה — אוֹכֵל בַּמַּעֲשֵׂר, הֶעֱרִיב שִׁמְשׁוֹ — אוֹכֵל בַּתְּרוּמָה, הֵבִיא כַּפָּרָה — אוֹכֵל בַּקֳּדָשִׁים, מְנָא לַן? אָמַר רָבָא אָמַר רַב חִסְדָּא: תְּלָתָא קְרָאֵי כְּתִיבִי. כְּתִיב: ״וְלֹא יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים כִּי אִם רָחַץ בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם״, הָא רָחַץ — טָהוֹר. וּכְתִיב: ״וּבָא הַשֶּׁמֶשׁ וְטָהֵר וְאַחַר יֹאכַל מִן הַקֳּדָשִׁים״. וּכְתִיב: ״וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה״. הָא כֵּיצַד? כָּאן לְמַעֲשֵׂר, כָּאן לִתְרוּמָה, כָּאן לְקָדָשִׁים. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא? מִסְתַּבְּרָא תְּרוּמָה עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן מחפ״ז. אַדְּרַבָּה: מֵעֶשֶׂר עֲדִיפָא, שֶׁכֵּן הֲדַ״ס טָ״ב? אֲפִילּוּ הָכִי, מִיתָה עֲדִיפָא. רָבָא אָמַר: בְּלָא מִיתָה עֲדִיפָא, נָמֵי לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, אָמַר קְרָא: ״נֶפֶשׁ״, אֵיזֶהוּ דָּבָר שֶׁשָּׁוֶה בְּכׇל נֶפֶשׁ? הֱוֵי אוֹמֵר זֶה מַעֲשֵׂר. וְאַכַּתִּי, הָנֵי מִילֵּי הֵיכָא דְּלָאו בַּר כַּפָּרָה, אֲבָל הֵיכָא דְּבַר כַּפָּרָה — עַד דְּמַיְיתֵי כַּפָּרָה! אָמַר אַבָּיֵי: תְּרֵי קְרָאֵי כְּתִיבִי. בְּיוֹלֶדֶת כְּתִיב: ״עַד מְלֹאת יְמֵי טׇהֳרָהּ״, כֵּיוָן שֶׁמָּלְאוּ יָמֶיהָ — טָהֵרָה. וּכְתִיב: ״וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה״. הָא כֵּיצַד? כָּאן לִתְרוּמָה, כָּאן לְקׇדָשִׁים. וְאֵיפוֹךְ אֲנָא! מִסְתַּבְּרָא קֹדֶשׁ חָמוּר, שֶׁכֵּן פנקעכ״ס. אַדְּרַבָּה תְּרוּמָה חֲמוּרָה, שֶׁכֵּן מחפ״ז? הָנָךְ נְפִישָׁן! רָבָא אָמַר: בְּלָא הָנָךְ נְפִישָׁן לָא מָצֵית אָמְרַתְּ, אָמַר קְרָא: ״וְכִפֶּר עָלֶיהָ הַכֹּהֵן וְטָהֵרָה״, מִכְּלָל שֶׁהִיא טְמֵאָה. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בְּקָדָשִׁים, אִיקְּרִי כָּאן: ״וְהַבָּשָׂר אֲשֶׁר יִגַּע בְּכׇל טָמֵא לֹא יֵאָכֵל״. אֶלָּא שְׁמַע מִינַּהּ בִּתְרוּמָה. מַתְקֵיף לַהּ רַב שִׁישָׁא בְּרֵיהּ דְּרַב אִידִי: וּמִי מָצֵית אָמְרַתְּ תְּרוּמָה כְּתִיבָא הָכָא? וְהָתַנְיָא: ״דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל״, אֵין לִי אֶלָּא בְּנֵי יִשְׂרָאֵל — גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה מְשׁוּחְרֶרֶת מִנַּיִן? תַּלְמוּד לוֹמַר: ״אִשָּׁה״. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בִּתְרוּמָה, גִּיּוֹרֶת וְשִׁפְחָה בְּנוֹת מֵיכַל תְּרוּמָה נִינְהוּ? אָמַר רָבָא: וְלָא?

« חידושי רמב"ן על שבת כ״ד ע״ב חידושי רמב"ן על שבת כ״ה ע״ב »