חידושי רמב"ן על ראש השנה י׳ א

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על ראש השנה ט׳ ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על ראש השנה י׳ ×¢×´×‘ »

1 תוספתא כפשוטה על ערלה פתח ↗

4-5. וחשב עליו לאכילה מניין. ת"ל כל עץ מאכל. מאמתי מונין וכו'. וכ"ה בתו"כ קדושים פ"ג ה"ג, צ' ע"א. אבל בד ובכי"ע: וחשב עליו לאכילה, מאימתי מונה וכו'. וכן מעתיקים בשם התוספתא ברמב"ן ר"ה י' א' ובשו"ת הריב"ש סי' רפ"ג. ולפי גירסא זו ברור שהכוונה שמונין משעת נטיעה, אפילו כשחשב עליו למאכל אחרי שנה או שנתים לנטיעתו, ומשלים את שני הערלה משעת הנטיעה. וכן פסק הרא"ש בה' קטנות, ה' ערלה סי' ב', ובטיו"ד סי' רצ"ד. אבל מן הירושלמי פ"א ה"א, ס' ע"ד מוכח שלא ידע מתוספתא זו. וכן בר"מ פ"י מה' מע"ש ה"ב לא הביא אלא דין הירושלמי, והיינו כשנטעו ג' שנים לסייג, ומכאן ואילך חשב עליו למאכל אין לו לא רבעי ולא ערלה. ולעיל שם פסק: וחזר וחשב עליו למאכל וכו', כיון שעירב בו מחשבת חיוב חייב, ולא הזכיר כלל שמונה משעת נטיעתו. וכבר תמה בח"ד על השמטה זו.2ואעפ"י שהלכה זו כלולה לכאורה בדבריו הנ"ל, מ"מ יש לבעל דין לחלק בין אילן זקן שכבר עברו עליו שנות ערלה, ובין נטיעה שעדיין עומדת בשנות ערלה.ברם קרוב לוודאי שהר"מ גרס כאן כגי' כי"ו וכגי' התו"כ, ופירש שאנו לומדים מן הפסוק שמחשבת מאכל אחרי נטיעה לסייג מחייבת בערלה. ואח"כ באה הלכה אחרת: מאימתי מונין לו וכו', והיינו מאימתי מונין לכל אילן, משעת נטיעה. כלומר, ולא משעת הוצאת הפרי. וכן מפורש בשו"ת הר"מ סי' קל"ז הוצ' הרא"ח פריימן זצוק"ל עמ' 134: מאימתי תתחייב הערלה שאמרה תורה וכו', משעת נטיעת האילנות או משעת הוצאת הפרי? תשובה המניין משעת הנטיעה דתניא בספרא דבי רב מאימתי הוא מונה משעת נטיעה3אבל לפי גירסת ד וכי"ע והראשונים הנ"ל אינו מוכח כלל מכאן שמונין משעת נטיעה, שהרי הכוונה כאן שמונין משעת נטיעה ולא משעת מחשבת מאכל, ומדברים בנטיעות גדולות שהעבירן ממקום אחר ושתלן לעצים, ונשאו פרי בשנה ראשונה. וכו'. ועיין בפ"ט מה' מע"ש ה"ח. הרי לך ברור שפירש כן את הספרא, וה"ה לתוספתא כי"ו כאן. וכן בפי' רב נתן אב הישיבה לשביעית פ"א מ"ז סיני כט"ז, סיון-אלול תש"ה עמ' קע"ה: משום שאין חושבין לנטיעה שלש שנים אלא משעת הנטיעה בין אם עושה פרי ובין אם לא עושה פרי, כמו שאמרו מאימתי מונין לו משעת נטיעה. וכן משמע בפסיקתא זוטרתי ויקרא י"ט, כ"ג שפירש הלכה זו בתו"כ שהיא עניין בפני עצמו. אבל נראה שהגירסא הנכונה היא בד ובכי"ע, עיין להלן שו' 13 ושו' 14 ומש"ש.

1 הא דאקשינן למימרא דלא כר"מ דאי ר' מאיר הא אמר יום אחד בשנה חשוב שנה. משום דהני שלשים דחשיבות שנה נינהו כדקתני עלתה לו שנה וקס"ד בקליטה אי כרבי יהודה אי כר' יוסי ולהכי מקשי לחשיבות שנה ביום אחד סגי הילכך בין לקליטה בין לחשיבות שנה לא מצטריך שלשים והאי דפריך הכי ולא מסיק אדעתיה דר' מאיר בקליטה שלשים בעי משום דא"כ שלשים ושלשי' הוו לפום ברייתא דקתני שלשים בעלתה לו שנה ולקמן כי אמר דהני שלשים דקליטה נינהו פריך דא"כ טפי הוו משום הכי מקשינן תרתי אי ר' מאיר קליטה מועטת אית לי' אמאי בעי שלשים ואי קליטה מרובה אית ליה א"כ היכי סגי בשלשים אבל בפירכא דפרכי לר' אליעזר קאמר חדא שיטה דעל כרחין טפי בעינן שלשים ושלשי' בקליטה לת"ק ואפי' כר' יהודה נמי ל' ול' מיהא בעינן:

1 רא"ה על ברכות פתח ↗

פי' ונטע רבעי אינו נוהג בחוצה לארץ בשום דבר, דהתם בקידושין נד, ב אמרינן דילפינן ביה קודש קודש ממעשר שני, וכיון דכן אנן נמי דיינינן נמי דמה מעשר שני אינו נוהג בחוצה לארץ אף נטע רבעי אינו נוהג בחוצה לארץ46דברי רבינו אתיין כריו"ח קידושין לט, א דערלה בחו"ל הלמ"מ ואינו מד"ס, וזהו שכתב דילפינן מהיקשא דאין נט"ר בחו"ל וכן בדין שלא אמרה תורה וכו', ואף למד"א התם שהוא מד"ס מסתבר דלא חייבו רבנן להעלות פירות חו"ל לירושלים. וההיקש שכתב רבינו מבואר בירושלמי שהביא, ולכאורה הביאור דרבעי אינו מכלל פרשת ערלה אלא ענין ודין בפ"ע הנאמר על פירות שנה הרביעית, ומשום הכי משוים רבעי למע"ש ולא לערלה הנוהגת גם בחו"ל, ואינו מוכרח די"ל דאף שהוא מכלל פרשת ערלה כיון שהוא דין קדושה בפירות ולא דין איסור כערלה משוים אותו למע"ש ולא לערלה. ועיין בדברי רח"ה פ"י ממאכ"א. , וכן בדין שלא אמרה תורה בפירות חוצה לארץ שיעלו ליאכל בארץ, וכן הוא בירושלמי מע"ש ה, ב דנטע רבעי אינו נוהג בחוצה לארץ, וכן כתב רבינו משה ז"ל47בהל' מאכא"ס פ"י הט"ו ובהל' מע"ש ונט"ר פ"ט ה"א וכ"כ הרמב"ן ר"ה י, א ובכ"מ הל' מע"ש הביא דהרשב"א פליג בזה. .

« חידושי רמב"ן על ראש השנה ט׳ ×¢×´×‘ חידושי רמב"ן על ראש השנה י׳ ×¢×´×‘ »