חידושי רמב"ן על מכות ט״ו ב

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על מכות ט״ו ×¢×´× חידושי רמב"ן על מכות ט״ז ×¢×´× »

1 מכות פתח ↗

בְּמַאי קָא מִיפַּלְגִי? בְּהַתְרָאַת סָפֵק קָא מִיפַּלְגִי, מָר סָבַר: הַתְרָאַת סָפֵק שְׁמָהּ הַתְרָאָה, וּמָר סָבַר: הַתְרָאַת סָפֵק לֹא שְׁמָהּ הַתְרָאָה.

1 שבועות פתח ↗

שְׁתֵּיהֶן בְּמֵזִיד – אַכְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ וַהֲדַר אַכְלֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ, מִיחַיַּיב; אַכְלֵיהּ לְאִיסּוּרֵיהּ וַהֲדַר אַכְלֵיהּ לִתְנָאֵיהּ, פְּלוּגְתָּא דְּרַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ – לְמַאן דְּאָמַר הַתְרָאַת סָפֵק שְׁמָהּ הַתְרָאָה, חַיָּיב; לְמַאן דְּאָמַר לָאו שְׁמָהּ הַתְרָאָה, פָּטוּר.

1 דמר סבר התראת ספק שמה התראה. פי' לפי גרסת הספרים לר' יוחנן התראת ספק היא שא"א להתרות בו אלא בשעה שלקח האם על הבנים ואפשר שלא תמות ויקיים עשה שבה לר"ל מתרינן ביה בששוחטה או משבר אגפה. וא"ק לך הא דאמרי' במס' שבועות אכליה לאיסוריה והדר אכליה לתנאיה פלוגת' דר"י ור"ל משום דבעידן איסוריה הוא דמתרינן ביה ולא בתנאיה וה"ג נימא דבשעה שעבר לאו הוא דבעי לאתרויי בי' ולא כשבטלו לעשה וא"ל הכ' כיון שנתקו לעשה עיקרו של לאו ביטול עשה הוא:

1 המידות לחקר ההלכה פתח ↗

וכהאי גוונא אפשר להסתפק בכוונת בני האדם כשמקבל עליו איזו פעולה, אם הכוונה על הפועל שבדבר או על הפעולה שבדבר, למשל, הירושלמי פ"ג דשבועות הלכה ד תופס דאם נשבע על איזה ככר שיאכלנו והשליך את הככר לים דלוקה40כן הוא פשטות דברי הירושלמי, אך ראה מאירי שבועות שם שכתב שהירושלמי משובש, והוסיף "ואין הדברים נראין שהרי הלאו אינו אלא בשאינו אוכל והעדר אכילתה אין בה מעשה". וע"ע אבני נזר או"ח סי' שפב שנקט את שיטת התוס' והירושלמי בחדא מחתא., ומשמע שלוקה תיכף בשעת ההשלכה41וכן כתב הצ"פ קונ' השלמה לח"ד דף ד ע"ב; מכות טו, א; שו"ת תשכ"ה או"ח סי' ה. ולכאורה לא ברירא מלתא, ובפרט שיש לומר בכוונת הירושלמי שמקרי לאו שיש בו מעשה כיון שגרם לבטלו על ידי מעשה, אבל עצם הלאו הוא מה שלא אכל הככר, עיין רמב"ן מכות טו, ב אפילו לענין התראה דרק בביטול עשה המנתק את הלאו הוא דמהני התראה בשעת ביטול העשה "דכיון שנתקו רחמנא לעשה - עיקרו של לאו הוא ביטול העשה", וע"ע חמדת ישראל מצוה קטז שמדבריו נראה שלוקה רק לבסוף כשלא אכל אלא שמקרי לאו שיש בו מעשה וכנ"ל, עיי"ש במה שחילק בין דברי הירושלמי למש"כ המשנה למלך הל' ביאת מקדש פ"ג הכ"א, ראה מנ"ח מצוה ח שדן בזה שהמשליך קדשים בלילה לא מקרי 'מותיר' בידים ללקות עליו. ואמנם להגדרת הגהמ"ח וכן לפי מה שיתבאר לקמיה שהוא חילול הדיבור אתי שפיר דברי הגהמ"ח שההשלכה לים היא עקירת הלאו., אע"פ שעדיין לא הגיע הזמן שקבע לאכילה, ואחרי שמגיע הזמן כבר אין בזה שום מעשה. אולם בתוס' שבועות ד, א ד"ה אבל משמע להיפך42ועיין מצפה איתן שבועות שם..

1 ספר החינוך פתח ↗

מִשָּׁרְשֵׁי הַמִּצְוָה. וּקְצָת דִּינֶיהָ וְכָל עִנְיָנָהּ כָּתַבְתִּי בַּעֲשֵׂה שֶׁלּוֹ שֶׁבְּסֵדֶר זֶה מצוה תקמה, תִּרְאֶנּוּ מִשָּׁם, וְשָׁם דִּבַּרְנוּ גַּם כֵּן עַל הַלָּאו הַזֶּה שֶׁהוּא נִתָּק לַעֲשֵׂה דְּשַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם. וּכְבָר לִמְּדוּנוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה בְּמַסֶּכֶת מַכּוֹת פֶּרֶק אֵלּוּ הֵן הַלּוֹקִין מכות טו, ב שֶׁכָּל מִצְוַת לֹא תַעֲשֶׂה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ קוּם עֲשֵׂה, קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ פָּטוּר, לֹא קִיֵּם עֲשֵׂה שֶׁבָּהּ וְאִי אֶפְשָׁר לוֹ לְקַיְּמוֹ עוֹד חַיָּב מַלְקוּת, וְכִדְאִתְּמַר הָתָם, דַּאֲמַר לֵהּ רַבִּי יוֹחָנָן לְתַנָּא, תְּנִי קִיְּמוֹ וְלֹא קִיְּמוֹ, וְזוֹ הִיא הַגִּרְסָא הַנְּכוֹנָה כגרסת הרי"ף והרמב"ן שם. וּמִן הַדַּעַת הַזּוֹ לָמַדְנוּ, שֶׁכָּל זְמַן שֶׁמֵּתָה הָאֵם אוֹ שִׁלְּחָהּ אָדָם אַחֵר, שֶׁחַיָּב, וְאַף עַל פִּי שֶׁעַכְשָׁו לֹא בִּטֵּל הוּא הָעֲשֵׂה בְּיָדָיו, שֶׁהֲרֵי לֹא הֱמִיתָהּ הוּא אֶלָּא שֶׁמֵּתָה מֵאֵלֶיהָ, וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאִם הֱמִיתָהּ הוּא בְּיָדָיו שֶׁחַיָּב לְכֻלֵּי עָלְמָא. אֲבָל כָּל זְמַן שֶׁשִּׁלְּחָהּ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת, אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא שִׁלְּחָהּ בְּשָׁעָה שֶׁלְּקָחָהּ מִן הַקֵּן לֹא בִּטֵּל הַלָּאו וְלֹא הָעֲשֵׂה, מִכֵּיוָן שֶׁהַתּוֹרָה נִתְּקוֹ לַעֲשֵׂה, וַהֲרֵי קִיְּמוֹ. וְאַף עַל פִּי כֵן אֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן, דְּשֶׁמָּא תָּמוּת הָאֵם אוֹ הַמְּשַׁלֵּחַ קֹדֶם שִׁלּוּחַ וְלֹא יוּכַל לְתַקֵּן, וְעוֹד שֶׁהַזְּרִיזִין מַקְדִּימִין לְמִצְוֹת, וְדָבָר בְּעִתּוֹ מַה טּוֹב משלי טו, כג.

« חידושי רמב"ן על מכות ט״ו ×¢×´× חידושי רמב"ן על מכות ט״ז ×¢×´× »