חידושי רמב"ן על בבא מציעא ע״ז

« חידושי רמב"ן על בבא מציעא ע״ו ע״ב חידושי רמב"ן על בבא מציעא ע״ח ע״א »

1 פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים, לָא סַיְּירַהּ לְאַרְעֵיהּ מֵאוּרְתָּא – פְּסֵידָא דְּבַעַל הַבַּיִת וְיָהֵיב לְהוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל.

2 וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּאוֹגַיר אֲגִירֵי לְדַוְולָא, וַאֲתָא מִטְרָא – פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים. אֲתָא נַהֲרָא – פְּסֵידָא דְּבַעַל הַבַּיִת, וְיָהֵיב לְהוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל.

3 וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּאוֹגַיר אֲגִירֵי לְדַוְולָא, וּפְסַק נַהֲרָא בְּפַלְגָא דְיוֹמָא, אִי לָא עֲבִיד דְּפָסֵיק – פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים. עֲבִיד דְּפָסֵיק – אִי בְּנֵי מָתָא, פְּסֵידָא דְפוֹעֲלִים. לָאו בְּנֵי מָתָא – פְּסֵידָא דְּבַעַל הַבַּיִת.

4 וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דַּאֲגַר אֲגִירֵי לַעֲבִידְתָּא, וּשְׁלִים עֲבִידְתָּא בְּפַלְגָא דְיוֹמָא, אִי אִית לֵיהּ עֲבִידְתָּא דְּנִיחָא מִינַּהּ – יָהֵיב לְהוּ, אִי נָמֵי דִּכְוָתַהּ – מְפַקֵּד לְהוּ, דקשה דְּקַשְׁיָא מִינַּהּ – לָא מְפַקֵּד לְהוּ, וְנוֹתֵן לָהֶם שְׂכָרָן מִשָּׁלֵם.

5 אַמַּאי? וְלִיתֵּיב לְהוּ כְּפוֹעֵל בָּטֵל! כִּי קָאָמַר רָבָא, בְּאַכְלוֹשֵׁי דְמָחוֹזָא, דְּאִי לָא עָבְדִי – חָלְשִׁי.

6 אָמַר מָר: שָׁמִין לָהֶם אֶת מַה שֶּׁעָשׂוּ, כֵּיצַד? הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים – נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. קָא סָבְרִי רַבָּנַן: יַד פּוֹעֵל עַל הָעֶלְיוֹנָה.

7 אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא: דְּאִיַּיקַּר עֲבִידְתָּא וְאִימְּרוּ פּוֹעֲלִים וַאֲזַל בַּעַל הַבַּיִת וּפַיְּיסִינְהוּ. מַהוּ דְּתֵימָא, מָצוּ אָמְרִי לֵיהּ: כִּי מְפַיְּיסִינַן – אַדַּעְתָּא דְּטָפֵית לַן אַאַגְרָא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמַר לְהוּ: אַדַּעְתָּא דְּטָרַחְנָא לְכוּ בַּאֲכִילָה וּשְׁתִיָּה.

8 סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא – דְּזַל עֲבִידְתָּא מֵעִיקָּרָא, וְאַגְרִינְהוּ בִּטְפֵי זוּזָא, וּלְסוֹף אִיַּיקַּר עֲבִידְתָּא וְקָם בִּטְפֵי זוּזָא.

9 מַהוּ דְּתֵימָא אָמְרִי לֵיהּ: טְפֵי זוּזָא אֲמַרְתְּ לַן – טְפֵי זוּזָא הַב לַן, קָא מַשְׁמַע לַן דַּאֲמַר לְהוּ, כִּי אֲמַרִי לְכוּ טְפֵי זוּזָא: דְּלָא הֲוָה קִים לְכוּ, הַשְׁתָּא קִים לְכוּ.

10 רַבִּי דּוֹסָא אוֹמֵר: שָׁמִין לָהֶן אֶת מַה שֶּׁעָתִיד לְהֵיעָשׂוֹת, הָיָה יָפֶה שִׁשָּׁה דִּינָרִים נוֹתֵן לָהֶם שֶׁקֶל. קָסָבַר יַד פּוֹעֵל עַל הַתַּחְתּוֹנָה.

11 אוֹ יִגְמְרוּ מְלַאכְתָּן וְיִטְּלוּ שְׁנֵי סְלָעִים. פְּשִׁיטָא! לָא צְרִיכָא דְּזַל עֲבִידְתָּא וְאִימַּר בַּעַל הַבַּיִת, וַאֲזוּל פּוֹעֲלִים וּפַיְּיסוּהּ. מַהוּ דְּתֵימָא, מָצֵי אֲמַר לְהוּ: אַדַּעְתָּא דְּבָצְרִיתוּ לִי מֵאַגְרַיי. קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמְרִי לֵיהּ: אַדַּעְתָּא דְּעָבְדִינַן לָךְ עֲבִידְתָּא שַׁפִּירְתָּא.

12 סֶלַע נוֹתֵן לָהֶם סֶלַע. פְּשִׁיטָא! אָמַר רַב הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נָתָן: לָא צְרִיכָא דְּאוֹזִילוּ אִינְהוּ גַּבֵּיהּ זוּזָא מֵעִיקָּרָא, וּלְסוֹף זַל עֲבִידְתָּא.

13 מַהוּ דְּתֵימָא: בְּצִיר זוּזָא אַמְרִיתוּ לִי – בְּצִיר זוּזָא יָהֵיבְנָא לְכוּ, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאָמְרִי לֵיהּ: כִּי אֲמַרְנָא לָךְ בִּבְצִיר זוּזָא – דְּלָא הֲוָה קִים לָךְ, הַשְׁתָּא קִים לָךְ.

14 אָמַר רַב: הֲלָכָה כְּרַבִּי דּוֹסָא. וּמִי אָמַר רַב הָכִי? וְהָאָמַר רַב: פּוֹעֵל יָכוֹל לַחֲזוֹר בּוֹ אֲפִילּוּ בַּחֲצִי הַיּוֹם! וְכִי תֵּימָא שָׁאנֵי לֵיהּ לְרַבִּי דּוֹסָא בֵּין שְׂכִירוּת לְקַבְּלָנוּת, וּמִי שָׁאנֵי לֵיהּ? וְהָתַנְיָא: הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֵל, וְלַחֲצִי הַיּוֹם שָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת, אוֹ שֶׁאֲחָזַתּוּ חַמָּה, אִם שָׂכִיר הוּא –

15 נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ, אִם קַבְּלָן הוּא – נוֹתֵן לוֹ קַבְּלָנוּתוֹ.

16 מַנִּי? אִילֵּימָא רַבָּנַן, מַאי אִירְיָא שָׁמַע שֶׁמֵּת לוֹ מֵת אוֹ שֶׁאֲחָזַתּוּ חַמָּה דַּאֲנִיס, כִּי לָא אֲנִיס נָמֵי – הָא אֲמַרוּ רַבָּנַן יַד פּוֹעֵל עַל הָעֶלְיוֹנָה! אֶלָּא לָאו רַבִּי דּוֹסָא הִיא, וּשְׁמַע מִינַּהּ לָא שָׁאנֵי לֵיהּ לְרַבִּי דּוֹסָא בֵּין שְׂכִירוּת לְקַבְּלָנוּת.

17 אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: בְּדָבָר הָאָבוּד, וְדִבְרֵי הַכֹּל.

18 תְּנַן: כׇּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, וְכׇל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה. בִּשְׁלָמָא כׇּל הַמְשַׁנֶּה יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה, דִּסְתַם לַן תַּנָּא כְּרַבִּי יְהוּדָה. אֶלָּא כׇּל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה לְאֵתוֹיֵי מַאי? לָאו לְאֵתוֹיֵי פּוֹעֵל וּכְרַבִּי דּוֹסָא?

19 אֶלָּא רַבִּי דּוֹסָא תַּרְתֵּי קָאָמַר, וְרַב סָבַר לַהּ כְּווֹתֵיהּ בַּחֲדָא וּפָלֵיג עֲלֵיהּ בַּחֲדָא.

20 אִיבָּעֵית אֵימָא: ״כָּל הַחוֹזֵר בּוֹ יָדוֹ עַל הַתַּחְתּוֹנָה״, לְכִדְתַנְיָא: כׇּל הַחוֹזֵר בּוֹ כֵּיצַד? הֲרֵי שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לַחֲבֵירוֹ בְּאֶלֶף זוּז, וְנָתַן לוֹ מָעוֹת מֵהֶן מָאתַיִם זוּז. בִּזְמַן שֶׁהַמּוֹכֵר חוֹזֵר בּוֹ – יַד לוֹקֵחַ עַל הָעֶלְיוֹנָה.

21 רָצָה – אוֹמֵר לוֹ: ״תֵּן לִי מְעוֹתַי״, אוֹ: ״תֵּן לִי קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתַי״. מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ? מִן הָעִידִּית. וּבִזְמַן שֶׁלּוֹקֵחַ חוֹזֵר בּוֹ – יַד מוֹכֵר עַל הָעֶלְיוֹנָה, רָצָה אוֹמֵר לוֹ: ״הֵילָךְ מְעוֹתֶיךָ״, רָצָה אוֹמֵר ״הֵילָךְ קַרְקַע כְּנֶגֶד מְעוֹתֶיךָ״. מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ? מִן הַזִּיבּוּרִית.

22 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אוֹתָן שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ. כֵּיצַד? כּוֹתֵב לוֹ: ״אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי מָכַרְתִּי שָׂדֶה פְּלוֹנִית לִפְלוֹנִי בְּאֶלֶף זוּז, וְנָתַן לִי מֵהֶם מָאתַיִם זוּז, וַהֲרֵינִי נוֹשֶׁה בּוֹ שְׁמוֹנֶה מֵאוֹת זוּז״, קָנָה וּמַחֲזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁאָר, אֲפִילּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים.

23 אָמַר מָר: מֵהֵיכָן מַגְבֵּיהוּ? מִן הָעִידִּית. קָא סָלְקָא דַּעְתָּךְ מֵעִידִּית דִּנְכָסָיו. וְלֹא יְהֵא אֶלָּא בַּעַל חוֹב! וּתְנַן: בַּעַל חוֹב דִּינוֹ בְּבֵינוֹנִית. וְעוֹד: הָא אַרְעָא דְּיָהֵיב זוּזֵי?

24 אָמַר רַבִּי נַחְמָן בַּר יִצְחָק: מֵעִידִּית שֶׁבָּהּ, וּמִזִּיבּוּרִית שֶׁבָּהּ.

25 רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב אִיקָא אָמַר: אֲפִילּוּ תֵּימָא מֵעִידִּית דִּנְכָסָיו, סְתַם מַאן דְּזָבֵין אַרְעָא בְּאַלְפָּא זוּזֵי – אוֹזוֹלֵי מוֹזֵיל וּמְזַבֵּין נְכָסָיו, וְהָוֵה לֵיהּ כְּנִיזָּק. וּתְנַן: הַנִּיזָּקִין שָׁמִין לָהֶן בְּעִידִּית.

26 רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: מְלַמְּדִין אוֹתָן שֶׁלֹּא יַחְזְרוּ. כֵּיצַד? כּוֹתֵב לוֹ: ״אֲנִי פְּלוֹנִי בֶּן פְּלוֹנִי כּוּ׳״. טַעְמָא דִּכְתַב לֵיהּ הָכִי, הָא לָא כְּתַב הָכִי – לָא קָנֵי?

27 וְהָתַנְיָא: הַנּוֹתֵן עֵרָבוֹן לַחֲבֵירוֹ וְאָמַר לוֹ ״אִם אֲנִי חוֹזֵר בִּי, עֶרְבוֹנִי מָחוּל לָךְ״, וְהַלָּה אוֹמֵר: ״אִם אֲנִי חוֹזֵר בִּי, אֶכְפּוֹל לָךְ עֶרְבוֹנְךָ״ – נִתְקַיְּימוּ הַתְּנָאִין, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי.

28 רַבִּי יוֹסֵי לְטַעְמֵיהּ דְּאָמַר: אַסְמַכְתָּא קָנְיָא.

29 רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: דַּיּוֹ שֶׁיִּקְנֶה כְּנֶגֶד עֶרְבוֹנוֹ. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל: בַּמֶּה דְּבָרִים אֲמוּרִים – בִּזְמַן שֶׁאָמַר לוֹ ״עֶרְבוֹנִי יִקּוֹן״. אֲבָל מָכַר לוֹ שָׂדֶה בְּאֶלֶף זוּז וְנָתַן לוֹ מֵהֶם חֲמֵשׁ מֵאוֹת זוּז – קָנָה, וּמַחְזִיר לוֹ אֶת הַשְּׁאָר אֲפִילּוּ לְאַחַר כַּמָּה שָׁנִים!

30 לָא קַשְׁיָא: הָא דְּקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי, הָא דְּלָא קָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי.

31 דְּאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּזַבֵּין מִידֵּי לְחַבְרֵיהּ וְקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי – לָא קָנֵי. לָא קָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזֵי – קָנֵי.

32 וְאָמַר רָבָא: הַאי מַאן דְּאוֹזְפֵיהּ מְאָה זוּזֵי לְחַבְרֵיהּ וּפַרְעֵיהּ זוּזָא זוּזָא – פֵּרָעוֹן הָוֵי, אֶלָּא דְּאִית לֵיהּ תַּרְעוֹמֶת גַּבֵּיהּ. דְּאָמַר לֵיהּ: אַפְסַדְתִּינְהוּ מִינַּאי.

33 הָהוּא גַּבְרָא דְּזַבֵּין לֵיהּ חֲמָרָא לְחַבְרֵיהּ וּפָשׁ לֵיהּ חַד זוּזָא, וְקָא עָיֵיל וְנָפֵיק אַזּוּזָא. יָתֵיב רַב אָשֵׁי וְקָא מְעַיֵּין בַּהּ: כִּי הַאי גַוְונָא מַאי: קָנֵי אוֹ לָא קָנֵי? אֲמַר לֵיהּ רַב מָרְדֳּכַי לְרַב אָשֵׁי: הָכִי אָמַר אֲבִימִי מֵהַגְרוֹנְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא: זוּזָא כְּזוּזֵי דָּמֵי, וְלָא קָנֵי.

34 אֲמַר לֵיהּ רַב אַחָא בְּרֵיהּ דְּרַב יוֹסֵף לְרַב אָשֵׁי: וְהָא אָמְרִינַן מִשְּׁמֵיהּ דְּרָבָא קָנֵי! אֲמַר לֵיהּ: תִּתַּרְגַּם שְׁמַעְתָּיךָ בְּמוֹכֵר שָׂדֵהוּ

פירוש חידושי רמב"ן על בבא מציעא ע״ז

1 ואתא מיטרא פסידא דפועלים, קשיא ליה לרבינו הגדול ז"ל הא דאמרי' במסכת גיטין פרק מי שאחזו ההוא גברא דאמר ליה לאריסיה כ"ע דלו תלת דוולתא ושקלי ריבעא את דלי ארבעה ושקול תילתא לסוף אתא מיטרא אמר רב יוסף הא לא דלה רבה אמר הא לא איצטריך וקאמרי' עלה בגמרא דקי"ל כוותיה דרבה והכא אמרינן פסידא דפועלים ופריך שאני אריס דכמאן דאית ליה חולקא בארעא דמי וגופיה מיקניא ליה וכשותף דמי למיקני רווחא לנפשיה אבל פועל לא. והראב"ד ז"ל כתב נ"ל שאף בכל קבלן כך הוא דינו שאם קבל קמה לקצור וקצר חציה ובאו גוים וקצרו חציה או נמלים וקרסמוה נותן לו קבלנותו משלם, וי"א שאפילו פועל שהתחיל במלאכה ואתא מיטרא בפלגו דיומא פסידא דבע"ה, אי אית ליה מלאכה אחריתי עבדי ואי לא יהיב להו כפועל בטל, והיינו דאמר רבא האי מאן דאגר אגירי לעבידתא ושלים עבידתא בפלגו דיומא וכו' וכיון דאתא מיטרא בפלגו דיומא כמאן דמשלם עבידתיה דמי והא דרבא בשלא התחילו במלאכה קאמר, אלו דברי הרב ז"ל. והך סברא דיש אומרין טעותא היא דכל היכא דלא עבד שליח שליחותיה לא יהיב ליה אלא כמה שעשה הוא בעצמו כדאמרי' בפרק הגוזל בתרא השוכר את הפועל להביא לו כרוב ודורמסקנין לחולה ומצאו שהבריא נותן לו שכרו משלם ואמרינן התם עביד שליחותיה אלמא אלמלא לא הביאם אע"פ שהבריא או שבאו לו דורמסקנין ממקום אחר ואינו צריך לאלו אינו נוטל שכרו והיינו דרבא דאמר האי מאן דאגר אגירי לדוולא ופסק נהרא בפלגו דיומא אי לא הוה רגיל דפסיק פסידא דפועלים משום דלא הוה ליה לבע"ה לאתנויי והא דאתא מיטרא אע"ג דלא איתעבידא ההיא עבידתא וכי האי דינא הוא ואפילו בפלגא דיומא פסידא דפועלים ודקא גמר לה מאידך דרבא ליתא משום דהיכא דשלים עבידתא הוה ליה לאתנויי ולמימר דאי שלמה עבידתא דיהב להו לפום מאי דעבוד הואיל ולית ליה עבידתא דניחא מינה מדלא אתני איהו אפסיד אנפשיה כראמרי' אתא נהרא פסידא דבע"ה משום דהוה ליה לאתנויי ולא אתני אבל בקבלנות אפשר כדברי הרב ר' אברהם ז"ל דכל רווחא דמיתרמי בקבלנות מאחר שהתחיל במלאכה דקבלן הוי, ואני אין לנו אלא כדברי רבינו הגדול ז"ל דטעמא דמסתבר הוא. וגבי שטף נהר חמורו אשכחן בירושלמי בפרק הגוזל בתרא י, ד תני הניח את שלו להציל את חבירו ועלה של חבירו מאליו אינו נזקק לכלום, ואפשר נמי דהא דאמרי' בגמרא דילן ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו אפילו עלה מאליו בכלל זה ואע"פ שזו קבלנות היא והתחיל בה שהרי ירד להציל רווחא שבא בו לבעל הבית הוא:

2 דקשי' מינה לא מפקיד להו. האי דינא ליתיה אלא היכא דאגר אגירי בפי' להאי עבידתא אבל שכרן סתם אפי' דקשי' מינה מפקיד להו דהא מצפרא נמי אי בעי מפקיד להו הך דקשי'. והכי תניא בתוספתא רשאי בע"ה לשנותו למלאכה קלה אבל לא למלאכה חמורה הא כיצד שכרו לנכש בשדהו וגמר את שדהו אומר לו מדעתו בא ועדור תחת שתי גפנים פי' ולא בע"כ שכרו לעדור וגמר את שדהו אומר לו בע"כ בא ונכש שני גפנים אלמא דדוקא שברו לנכש אבל שכרו סתם נותן לו כל מלאכה שירצה ואין זה צריך לראייה:

3 ואימרו פועלים ואזל בעל הבית ופייסינהו. איכא למימר בשאימרו ואמרו סתם לא נעשה עמך מלאכה באותו תנאי אבל פירשו ואמרו אין אנו עושין עמך אלא בשכר כך וכך ואזלו להו ואזל בע"ה ופייסינהו לא מצי למימר להו אדעתא דטרחנא להו באכילה ושתייה אלא יהיב להו כמה דבעו מיניה כדתניא בתוספתא וכן המוכר חפץ לחבירו זה אומר במנה וזה אומר במחתים והלך זה לביתו וזה לביתו ואח"כ תבעו זה את זה אם הלוקח תבע את המוכר יעשו דברי המוכר וכו'. ורבינו הגדול ז"ל כתב הך בריתא בפ' האשה נקנית אבל השתא דאימרו סתם אע"ג דאייקור עבידתייהו לא יהיב להו כההוא יוקרא אלא אדעתא דטרח להו באכילה וכשתיה איפיוס ואיכא למימר שאני הכא דכיון דמעיקרא אגרינהו ואי הדרי בהו אית ליה תרעומת עלייהו כי פייסינהו אדעתא דתנאה קמא איפיוס ולטפויי להו טפי פורתא באכילה ובשתייה:

4 האי מאן דזבן מידי לחבריה וקא עייל ונפיק אזוזי לא קני. פי' מכר לו קרקע והחזיק בו או מטלטלין ומשכן לרשותו ולא נתן לו מעות כלל לא קני כלום דלא אקני ליה עד דיהיב ליה זוזי, לא קא עייל ונפיק אזוזי קני הכל בקרקעות בחזקה ובמטלטלין במשיכה אבל נתן לו מקצת דמים בהא לא אמר לא לאו ולא הן, ומיהו כיון דאמר רבא דהיכא דעייל ונפיק אזוזי לא מקני ליה אלא עד דיהיב זוזי שטעי' מינה דהיכא שנתן מקצת דמים על השדה אפי' בתורת פרעון אינו קונה יותר מכדי מעותיו אבל כדי מעותיו ודאי קנה וכדתניא בתוספת' בבריתא קמיתא ובתריתא דקתני דבתורת פרעון קנה הכל בדלא עייל ונפיק אזוזי דקני במקצת כסף כדאמר רבא דקני בחזקה בלא כסף. ויש מחלוקת בדבר זה, שהגאונים הראשונים ז"ל פירשו בריתא קמיתא בפורע מקצת דמים סתם ואפ"ה קונה כנגד מעותיו, ור"ח ז"ל חלק ואמר דהיכא דעייל ונפיק אזוזי ונתן מקצת דמים בתורת פרעוו סתם לא קנה כלום, ומפרש לה בשאמר ערבוני יקן והזקיקו לומר כן מה שאמר רבא לא קני דמשמע כלל לא קני והוא סבר דבשנתן מקצת דמים הוא וכבר פרשתי הדבר לדעת הגאונים ז"ל יפה הכי ומסתבר טפי חדא דקתני לה סתם ולא מפרש בערבוני יקן ועוד מדקאמרי' רוצה אומר לו תן לי מעות או תן לי קרקע שיכול לומר כשפרעתי מקצת דמים לא נתתי אלא ע"מ ליקח כולה אבל לא על מקצתה ואע"פ שאין מעותי קונות אלא כנגדן מיהו על דעת ניקח הכל נתן, אבל לדברי ר"ח ז"ל דמוקי לה בשאמר ערבוני יקן למה ידו על העליונה על כרחו של זה יקח קרקע כדי מעותיו ולא מן העדית אלא כעין חצי שדה אני מוכר לך שמשמנין ביניהם ולוקח נוטל כחוש ואין כאן לקנוס אחד מהם שהרי לא מכר לו אלא חציו כנגד ערבונו אלא ש"מ כדברי הראשונים ז"ל:

5 והא דקתני ברייתא מהיכן מגבהו מן העדית. לאו בשאמר לו תן לי קרקע דהתם כיון שקנו לו מעותיו כשעת המכר הוא נוטל ומן הכחוש אלא בשאמר לו תן לי מעותי ואין לו מעות לפורען ששמין לו כשעת הגבייה כדין בעל חוב ונוטל מן העדית בטעמי דמפרשי בגמרא, וכן נראה מפרש"י ז"ל שכתב מהיכן מגבהו חובו והא דקתני סיפא הילך קרקע כנגד מעותיך מן הזיבורית הוא נוטל וכשעת המכירה והא דקתני מהיכן מגבהו מן הזיבורית בשאמר לו הולך מעותיך ואין לו מעות שישלם מיד ששמין לו כבעל חוב ומן הזיבורית משום דליכא הכא נעילת דלת. והוי יודע כי מה שפירשו הגאונים ז"ל דנותן מקצת דמים סתם קונה בדעייל ונפיק אזוזי לא אמרו אלא בקרקע וכיוצא בו שהוא ראוי ליחלק ויכול לקנות כנגד מעותיו אבל פרה וחמור וכיוצא בו אע"ג דיהב מקצת דמים לא קנה הואיל ועייל ונפיק אזוזי דכיון שלא קנה הכל לא קנה מקצת שלא עלה על דעת שיהא שותפו במקח זה שאפי' שותפין גמורין מעלין זה לזה בדין גוד או אגוד דלא ניחא להו לאינשי למהוי שותף בכגון זה. וזו הסברא למדנו ממה שמצינו בירושלמי בנותן ערבון לחברו חד בר נש יהב דינרין למטכס חזר ביה אהין אתא עובדא קמי רבי חייא בר יוסף ור"י רבי חיי' בר יוסף אמר יתן לו כל ערבונו או ימסו' אותו למי שפרע פי' קסבר כנגדו הוא קונה כדאמר רב פרק הזהב רבי יוחנן אמר יתן לו כל מקחו או ימסור אותו למי שפרע רבי אילא אמר ערבון היה פי' ערבוני יקן א"ל ואפ"ה א"ר יוחנן קנה הכל לענין מי שפרע ופליגא אגמ' דילן א"נ ה"ק ולא נחלק ר' יוחנן בדבר ע"כ ר' זעירא אמר מקצת דמים נתן ומודה ר' חייא בר יוסי לר' יוחנן במקח שאין דרכו לקנות חציים כגון פרה וטלת פי' שקנה כנגד כלו הואיל ונתן לו מקצת דמים ולא עייל ונפיק אזוזי שכיון שקנה מקצת קנה הכל שלא ע"מ להיות שותפים נתן זה וקבל זה ואף אנו נאמר במקום דעייל ונפיק אזוזי כיון שא"א שיקנה הכל דהא משום זוזי זבין לא קנה כלום והיינו דאמרי' בההוא גברא דזבין חמרא לחבריה ופש ליה חד זוזא כי האי גוונא מאי כלומר מי אמרינן דקנה כנגד מעותיו דומיא דשדה או לא ופשטי' דלא קנה כלומר דנא קנה כלום, וכך הוא דעת הראב"ד ז"ל. ויש מי שסוב' דבמק' שאין דרכו לקנות חצייה קנה הכל אע"ג דעייל ונפיק אזוזי כסברא דבני מערב' בערבון וגרי' בההוא עובדא חמרא פירושו יין ולא קנה הכל אלא כנגד מעותיו ופי' כה"ג מאי משום דחד זוזא בלחוד אשתייר ולא מבטל איניש זביניה משום חד זוזא ואין זה נכון דלעולם לא קנה אלא כנגד מעותיו דהא גלי אדעתי' דלא מקנה ליה כיון דקא עי'ל ונפיק אזוזי ועוד דלא הוה לן למימר. לא קנה סתם משום חד זוזא ואף רש"י פי' חמרא חמור ולא ידעתי למה הוצרך לפרש כך אם לא רמז הסברה שכתבנו ובמיעוט הנסחאות ובהלכות רבינו הגדול כתוב חמארא באלף. וה"מ בנותן מקצת דמים סתם אבל א"ל ערבוני יקן שותפין הם שבכך נתרצו, והא דאמרי' בקרקע שהוא קונה כנגד מעותיו במקום שאין כותבין את השטר עסקי' שהוא קונה בדמים לחודייהו אבל במקום שכותבין את השטר הרי לא קנה עד שיכתוב לו שטר והואך יקנה כנגד מעותיו ואם כתב לו שטר על כל השדה היאך יקנה מחצה והרי לא כתב לו שטר על חציה הילכך לא קנה בין שאומר לו ערבוני יקן בין שנתן מקצת דמים סתם אלא א"כ זקפן עליו במלוה א"נ לא עייל ונפיק אזוזי:

« חידושי רמב"ן על בבא מציעא ע״ו ע״ב חידושי רמב"ן על בבא מציעא ע״ח ע״א »