חידושי רמב"ן על בבא בתרא ק״ס ב

מהדורה: חדושי הרמב״ן, ירושלים תרפ״ט

« חידושי רמב"ן על בבא בתרא ק״ס ×¢×´× חידושי רמב"ן על בבא בתרא קס״א ×¢×´× »

1 תוספתא כפשוטה על שביעית פתח ↗

24-25. ר' יהודה או' פרוסבול המקושר וכו'. במשנתנו פ"י מ"ד: זהו גופו של פרוזבול30על מוצאה של מלה זו עיין מ"ש רי"ל בלוי בסה"י לביה"מ לרבנים בבודפשט, תרפ"ח, עמ' 112 ואילך. ועיין בספרות שציין R.Taubenschlag בספרו The Law of Greco-Roman Egypt in the Light of the Papyri, עמ' 208, הע' 21. וכו', והדיינים חותמין למטה או העדים. והברייתא שלנו דנה בנוהגו של פרוזבול המקושר. והנה כבר בזמן התנאים האחרונים לא היו שטרות מקושרים מצויים עיין בבלי ב"ב קס"ד ב', ועניינם הראשון היה כדי לשמור עליו מזיוף עיין מ"ש להלן והיו חותמים בפקודת המתחייב אחרי שקראו: "אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל מה שכתוב בו למעלן וכו', טופס שטרות מקושרים כך הוא" ירושלמי גיטין ספ"ח, מ"ט ע"ד. ועיי"ש ב"ב רפ"י, י"ז ע"ג. וכבר ראו בירושלמי את טיב עניינו של מקושר,31עיין מ"ש ר"א גולאק בספרו תולדות המשפט העברי בתקופת התלמוד, ירושלים תרפ"ט, עמ' 48 ואילך. והבינו כן את ספר המקנה של ירמיהו ירמי' ל"ב, י"ד, ואמרו גיטין פ"ח רהי"ב, מ"ט ע"ד; ב"ב רפ"י, י"ז ע"ג: ואת החתום זה המקושר, ואת הגלוי זה הפשוט שבמקושר.32בבבלי ב"ב ק"ס ב' דחו ראיה זו, והסיקו: אלא מקושר דרבנן וכו'. ואף שם הפירוש הוא שהחכמים קבלו את הנוהג המקובל ונתנו לו תוקף בגטי נשים מפני טעמים שבמשפחה, ולא פסלו אותו אף בשטרות, עיי"ש בתוספ' ד"ה שלא. ומכאן נראה שאף בפרוזבולים נהגו במקושרים והטעם, כנראה, שלא יחשדו במלוה שזייף את הזמן, והצריך ר' יהודה שיחתמו העדים מבחוץ כבכל שטרות מקושרים.33עיין במשנת ב"ב רפ"י ובמאמרו של גולאק הנ"ל לעיל הע' 31.ובפי' הר"ח לגיטין ל"ג א'; אוה"ג שם עמ' 22: והדיינים חותמים למטה או העדים משנתנו פ"י סמ"ד, פיר' אם חותמים הדיינים בפרוזבול מתקיים הפרוזבול על חתימת הדיינים עיין במאירי שם עמ' 133, ולא תימא חתימת דיינים בלבד כלומר, מכשירים אותו, אלא אפילו חתמי34עיין בס' השטרות לר"י הברצלוני, עמ' 71. עדים, כי בפנינו מסר פל' לפל' ופל' הדיינים שכל חוב שיש לו אצל פל' כל זמן שארצה אגבנו כשר. ותנא גט מקושר הדיינים חותמים מבפנים והעדים מבחוץ אמרו לו כול'. וכנראה שהר"ח פירש שהוא דין "אמרו לו כול", הוא דין משנתנו הנ"ל. עיין מ"ש להלן סד"ה ובתוספ'.ובתוספ' כתובות כ"א א' ד"ה עד רצו להוכיח מתשובת החכמים לר' יהודה כאן שהנפק מעשה ב"ד אינו צריך קיום, בניגוד לשיטת הירושלמי35ר"ה פ"ג סה"א, נ"ח ע"ד; גיטין פ"ט ה"ח, נ' ע"ג; סנהדרין ספ"ג, כ"א ע"ד. שאפשר לערער אף על חתימת הדיינים,36ומירושלמי סנהדרין הנ"ל מוכח שכ"ה אף שיטת הבבלי, כפי שהוכיח הר"ח, עיין באוה"ג כתובות, עמ' 24. ומדברי הר"ח שם: "ודאמר אמימר כמה מעליא, אעד ודיין מצטרפין קילס" מוכה שרבינו גרס בבבלי כגירסת תוספ' רי"ד שם כ"א רע"ב, ורש"י תיקן את הגירסא, עיי"ש. ודחו בתוספ' שדין זה אינו אלא בפרוזבול, מפני שנאמן אדם לומר פרוזבול היה לי ואבד גיטין ל"ז ב'. וכן הוא ברמב"ן כתובות שם בשם "ואני שמעתי". וכ"ה בתוספ' הרא"ש שם ובר"ן שם פ"ב סי' קצ"ה ובהגהות אשרי שם פ"ב סי' י"ה. אבל הרמב"ן בעצמו מפרש את התוספתא: "א"ל אין מעשה ב"ד צריכים קיום, כלומר, שאין צורך לשתי חתימות, אלא הדיינים חותמים כדרכם מבפנים או העדים מבחוץ", וכ"ה בריטב"א ובמאירי שם עמ' 100, ולפ"ז אין כאן אלא מליצה בעלמא, וכפי שמשמע מדברי הר"ח גיטין הנ"ל.ברם ברמב"ן שם גמגם על תירוצו ועל תירוץ התוספות וכתב: "ולשון א"ל אינו מתיישב ללשון הזה ושמא אינו בנוסחאות".37כוונתו ללשון "מעשה ב"ד" שבתשובת החכמים "א"ל", והיינו שמא אין בנוסחאות "מעשה ב"ד", אלא: אמרו לו אינו צריך קיום. והשוה לשון הר"ח בגיטין הנ"ל.וברשב"א38לפי שטמ"ק בכתובות שם, וכ"ה בתשובת הרשב"א שהביא בתשב"ץ ח"ג סי' כ"ב, ז' ע"ג, עיין להלן הע' 40. כתב שדווקא בב"ד קבוע ומוחזק לרבים אינו יכול לערער על חתימת הדיינים, ובירושלמי מדברים בב"ד שאינו מוחזק לרבים, ואין מכירים אותו.ותלמידי רבינו יונה לפי שטמ"ק כתובות שם כתב: "והא דתניא בתוספתא דהנפק אין צריך קיום איכא למימר דקים להו בירושלמי39שהזכרנו לעיל הע' 35. דלא איתניא בי ר' חייא ור' אושעייא, ובקיאין היו בעלי תלמוד ירושל' בתוספתו' שבידינו, כי הם מצויות בירושלמי באותו הלשון בעצמו וכו' ". ודרך אגב יש לנו עדות שברייתא זאת היא רק בתוספתא ולא הובאה בירושלמי, והיא אינה בירושלמי שלפנינו.40בתס"ר ח"א, עמ' 85 העירותי על התשב"ץ ח"ג סי' ט"ז וסי' כ"ב והרשב"ש סי' רס"ו, מ"ט ע"ב, שהביאו בשם הירושלמי שמעשה ב"ד אין צריך קיום, וכתבתי שם מה שכתבתי. וטעות היתה בידי, ועכשיו ראיתי שהתשב"ץ העתיק מתשובת הרשב"א שהזכירה במפורש. ובתשובת הרשב"א שם לפי ב"י טחו"מ סי מ"ו ר' וורשא, פ"ד ע"א: אלא שבירושלמי משמע שאין צריך קיום וכו', וי"מ אותה שבירושלמי כגון שאותו ב"ד הוא מומחה לרבים וב"ד קבוע שאין אדם חצוף לזייף חתימת דיינים קבועים שמן הסתם חתימתן ניכרת לרבים, ועם כל זה אין אנו סומכין עליו.והברייתא שלנו הובאה גם ברמב"ן ב"ב ק"ס ב', בשו"ת הרשב"א ח"ב סי' רנ"ד =מיוחסות סי' ק', בתוספ' הרא"ש ב"ב קס"א א' לפי שטמ"ק שם, בחי' הר"ן כת"י ב"ב שם והובא גם בשטמ"ק שם ובכפו"פ פי"ב עמ' של"ג.

1 גמרא: קס"ד בין קשר לקשר ומגואי. קשה לי אי הכי ליקשי ליה ממתני' דקתני מאחוריו ושמא הא דר' עדיפא ליה לאקשויי משום דחזו למעשה דאלו במקושר לא פקיעי ואיכא לדחויי מתניתין בשיטי דחיקי.

1 חידושי רמב"ן על בבא בתרא פתח ↗

אמר רב עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה. לפי שאין דרך העדים לסמוך חתימתן כל כך ושמא הרחיקו והוא זייף וכתב שטה זו ולפיכך צריך להחזיר ואם לא תחזור אבד מה שכתב באותה שיטה אחרונה אבל ליפסל כל השטר אי אפשר שכיון שאין למדין ממנה אין כאן לחוש לזייף והרי נעשה כתקון חכמים וכדתני בהדיא שטה אחת כשר וכל שכן בלא חלק והא דאקשינן בגטין י"ט ב' והא בעינן שיחזי'מענינו של שטר בשיטה אחרונה, למפסל שיטה אחרונה קאמרינן.אבל שתי שטין פסול כל השטר ואפילו באו עדים שלא הוסיפו שם כלו' שהרי לא נעשה כתקון חכמים ויש לחוש שמא יכתוב שם מה שירצה ונלמוד משיטה אחת שכתב ולא עוד אלא שמא הניחו שלשה או חמשה ויותר ואע"פ שבאו עדים ואמרו שנים הניחו ולא זייף בהן כלום פסול שאין זה שטר אלא מפיהם של עדים אתה דן ולא מן השטר.וכתב ה"ר שמואל ז"ל אין למדין משיטה אחרונה בשאין בשטר שריר וקיים, ואם יאמר הרב ז"ל דתרי שריר וקיים לא כתבינן אפילו בגט פשוט יכול הוא לומר שאם כתוב שריר וקיים יכולין להניח חלק שתי שטין שאין לחוש לשמא יזייף ויוסיף שאין למדין מכל מה שלמטה משריר וקיים הראשון ובלבד שנאמר שמחק במקום שריר וקיים פסול אלא שעדיין יש לפוסלו דילמא גייז ליה לכולי שטרא דלעיל וכתיב שטר דבשתי שיטין והא חתימי סהדי בשלישית.ועוד תמהני עליו אם אמר שלמדין משט' אחרונה במקום שיש בו שריר וקיים שהרי שטר שאין בו שריר וקיים כלל כשר הוא שלא אמרו דכתיב ביה שריר וקיים אלא במקושר ואליבא דרב הונא קס ע"ב, אבל לרב ירמיה אף במקושר א"צ דאי הוה צריך לא הוה קשיא עליה כל מאי דמקשו ליה לעיל ועוד שהרי הרב אומר כן שהוא מפרשה בשאין שם שריר וקיים ושיטה אחת כשר וכיון שלמדנו שהשטר כשר בלא שריר וקיים וליחוש שמא העדים חתמוהו בלא שריר וקיים כלל והניחו שם אויר שטה והוא הוסיף וזייף וכתב באותה שטה מאי דבעי וכתב בה שריר וקיים ומה ראיה הוא שריר וקיים זה.אבל התימה הגדול שראינו מנהג העם לקיים מחקין ותלויות בשטה אחרונה והם אמרו מאחר שמנהגנו לכתוב שריר וקיים בכל השטרות שטר שאין בו שריר וקיים אנו פוסלין אותו ואין בדבריהם ממש שלא מצינו בזה דין ותקנה אחרת לאחרונים כדי לעקור דיני התלמוד המסורין לנו.ומתוך הדחק אני אומר שמדין התלמוד הוא כן דכל שטר שאין בו שריר וקיים פסול ומה שאמרו וליחוש דילמא כתב מאי דבעי וכו'. ומפרקינן דכתיב שריר וקיים לאו למימרא דבפשוט לא כתיב שריר וקיים אלא שלא היה המקשר יודע שדיני המקושר כדין הפשוט א"נ משום דבעי לאקשויי והדר כתיב שריר וקיים למימר חד שריר וקיים כתבי' תרי לא כתבי' מה שאין כן בגט פשוט דאפילו ה' וד' כתבינן לפיכך כל שטר שבא לפנינו וכתוב שריר וקיים בשטה שנייה שבסוף או שכתוב מחק וכתוב שריר וקיים אחר בשיטה אחרונה, אין למדין בשטה אחרונה שמא הוא זייף והוסיף וכתב שריר וקיים זה שהעדים מרחיקין מן השטר שיטה אחת.וכן צריך להחזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה היינו דוקא בשיש מחק בשט' שבסוף דאע"פ שכתוב בה שריר וקיים צריך להחזיר מענינו של שטר בשטה אחרונה ולכתוב שריר וקיים אחר לפי שאין למדין בכאן משטה אחרונה שאלו בשאין בה מחק כותב שריר וקיים כשיטה אחרונה ולמדין ממנה וארישא קאי דקאמר צריך שיכתוב קיומיהון וקאמר דמשום קיומיהון יחזיר מענינו של שטר כדי שלא יפסל לפעמים כשאין למדין משטה אחרונה מפני שהעדים מרחיקין שטה אחת ושתי שיטין פסול ואע"פ שכתוב בו שריר וקיים שמא יוסיף ויזייף ויכתוב שריר וקיים אחר בסוף.ואם תאמר יאמרו תרי שריר וקיים לא כתבינן ונלמוד משטה אחרונה וירחיקו אפילו שתי שיטין יש להשיב משום דילמ' גייז ומזייף שטרא בשני שיטין כדפרישית לעיל. ועוד ראו חכמים שתקנתן של סופרים היא לכתוב תרי שריר וקיים שפעמים שמוסיפין תנאי על מה שכתוב למעלה לפיכך תקנו שלא ירחיקו מן השטר אלא שיטה אחת ותקנה טובה היא שהרי נראה כמי שלא העידו העדים על השטר אלא אאזי' הוא דחתימי ועוד שהיו צריכין לומר מחק במקום שריר וקיים פסול ואם יכולין העדים להניח ריוח כמה שירצו בשריר וקיים כל מקום שנמצא מחק יש לחוש שמא שם היה סוף השטר ושריר וקיים היה בו.נמצאת למד לפי מדה זו שכל שטר שכתוב שריר וקיים בשיטה אחרונה למדין ממנה שאין לחוש כלום שהרי מוכיח מתוכו שלא הוסיפו בו שאין העדים חותמין על השטר בלא שריר וקיים בסוף. וא"ת שמא היה שם שריר וקיים בשיטה שניי' ומחקו הרי אמרו מחק במקום שריר וקיים פסול ואע"פ שמקויים ומפרשינן לה דאשטר פשוט איתמר ולא מסיימא במקושר בלחוד ואליבא דרב הונא בלחוד.וא"ת למה תקנו חכמים שכל שטר שאין בו שריר וקיים יהא פסול יאמר שאין למדין משטה אחרונה לעולם אע"פ שיש בהן שריר וקיים יש לומר טופס שטרות לכתוב כך בסוף הדברים קיום כענין שאמרו ודלא כטופסי דשטרי ועוד שתקנה גדולה היה ללמוד משטה אחרונה כדי לקיים בה מחקים ותלויות של מעלה לא וראה שהרי הסופרים נוהגים בו על כרחן של תלמידי הדורות ובדבר זה נתקיים המנהג ובדין עלינו לדחוק הדבר כמו שאמר בהלכ' רופפת צא וראה היאך הצבור נהגו ואעפ"כ קשה הוא לעשות בה מעשה וכל שכן לכתוב בגיטי נשים שום דבר מתורף הגט בשיטה אחרונה אע"פ שמנהג חכמים לכתוב שם כדת משה וישראל.ואכתוב בכאן מה שמצאתי בירושלמי בענין זה אולי יתברר משם דינינו. בפרק הזורק גיטין ח,י גרסינן התם: א"ר אידי בין קשר לקשר העדים חותמין ובלבד מלמעלן וחש לומר שמא זייף אמר רב הונא לעולם אין העדים חותמין בו מלמטן עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל עלי על כל מ"ש מלמעלן וחש לומר שמא מחק וחזר וזייף סבר רב הונא מקובל אני עלי שני פעמים פוסל בו וחש לומר שמא כתב דברים וחזר ומחק וחזר וזייף סבר רב הונא מחק פוסל אפילו קיים ע"כ. וזה ברור שהוא שריר וקיים האמור בגמרא דילן, וכל זו הסוגיא היא השמועה שבגמרא שלנו למעלה אין ביניהם אלא שנוי הלשון.ומצינו עוד בירושלמי, השיב ר' על דברי ר' חנינא בן גמליאל גופו של גט מוכיח עליו אם פשוט הוא אם אינו פשוט איזה גופו של גט אמר רבי בא בני דמר רב הונא לעולם אין העדים חותמין בו מלמטן עד שיקראו בו מלמעלן אני פלוני בן פלוני מקובל עלי כל מ"ש מלמעלן פי' ובגט פשוט אין כתוב בו כן ונמצא גופו של גט מוכיח שהוא מקושר ואינו יכול לעשות פשוט וזה סיוע לדברי רבי חנינ' בן גמליאל שהוא מכשיר דהא ליכא למיחש לחורב' וכפי פי' הראשון שכתבנו במשנתנו וגרסינן השיב רבי לקיים דברי רבי חנינא ב"ג כדכתיבנ' בנוסחי דפירקין אבל לפי הפי' השני גרסא דוקא השיב רבי על דברי רבי חנינא בן גמליאל ואקשינן והא תני טופס שטרות כך הוא פי' לכתוב בהן מלמטה הכל אמר רב הונא טופס שטרות מקושרות כך הוא פי' אבל טופס פשוט אינו כן. א"ר בון ואפילו תימא היא פשוט היא מקושר מעכב פשוט אינו מעכב רבי אחא אמר במוסיף על ההלכה פשוט בשנים מקושר בשלשה פשוט מתוכו מקושר מתוכו ומאחוריו עושין אותו מתוכו ומאחוריו פי' רבי אחא בא לתרץ תשובת רבי לדברי ר' חנינא ואמר שאין גופו של גט מוכיח אם פשוט הוא אם אינו פשוט שאפילו אנו רואין אותו בו שריר וקיים שאין טופס הפשוטין כן י"ל פשוט הוא מתחלתו אלא שזה הוסיף על ההלכה וכתב בו כן לשופרא דשטרא וכן בעדים עצמן הוסיף והחתים בפשוט שלשה עדים ומתוכו ומאחוריו והכל לשופרא בעלמא וכיון שאם רצה עושה כך בפשוט אין גופו של גט מוכיח שהיה מקושר ויכול לעשותו פשוט.הא למדנו לפי הירושלמי שאין שריר וקיים מעכב בגט פשוט. הרי למדנו לפי הירושלמי שאין שריר וקיים מעכב בגט פשוט, והדבר נראה אף לפי גמרתנו, וכיון שכן נתבטל קיים מנהגנו ואין למדין משיטה אחרונה לעולם ואלו היה דרך ללמוד ממנה לא היו מקשין סתם במסכת גטין והא בעינא שיחזור מענינו של שטר בשטה אחרונה ומפרקינן בדמהדר אלמא ליכא תקנתא לאכשורה לשיטה אחרונהועוד דלא מקשינן והא בעינן דכתיב ביה שריר וקיים אלמא בלאו הכי כשר וכן דעת רבינו הגדול ז"ל שלא הזכיר שריר וקיים בכל דבריו.

« חידושי רמב"ן על בבא בתרא ק״ס ×¢×´× חידושי רמב"ן על בבא בתרא קס״א ×¢×´× »