מקור שבועות מ׳ א:י׳-י״ד
10 מַאי טַעְמָא? דִּכְתִיב: ״לֹא יָקוּם עֵד אֶחָד בְּאִישׁ לְכׇל עָוֹן וּלְכׇל חַטָּאת״ – לְכׇל עָוֹן וּלְכׇל חַטָּאת הוּא דְּאֵינוֹ קָם, אֲבָל קָם הוּא לִשְׁבוּעָה. וְתַנְיָא: כׇּל מָקוֹם שֶׁשְּׁנַיִם מְחַיְּיבִין אוֹתוֹ מָמוֹן, עֵד אֶחָד מְחַיְּיבוֹ שְׁבוּעָה.
11 וְאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר שְׁמוּאֵל: טְעָנוֹ חִטִּין וּשְׂעוֹרִין, וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן – חַיָּיב.
12 אָמַר לוֹ רַבִּי יִצְחָק: יִישַׁר, וְכֵן אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן. מִכְּלָל דִּפְלִיג עֲלֵיהּ רֵישׁ לָקִישׁ? אִיכָּא דְּאָמְרִי: מִישְׁהָא הֲוָה שָׁהֵי לֵיהּ וְשָׁתֵיק לֵיהּ, אִיכָּא דְאָמְרִי: מִישְׁתָּא הֲוָה שָׁתֵי לֵיהּ וּשְׁתֵיק לֵיהּ.
13 לֵימָא מְסַיַּיע לֵיהּ: טְעָנוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִין – פָּטוּר. וְרַבָּן גַּמְלִיאֵל מְחַיֵּיב. טַעְמָא דִּטְעָנוֹ חִטִּין וְהוֹדָה לוֹ בִּשְׂעוֹרִין, הָא חִטִּין וּשְׂעוֹרִין וְהוֹדָה לוֹ בְּאֶחָד מֵהֶן – חַיָּיב!
14 לָא; הוּא הַדִּין דַּאֲפִילּוּ חִטִּין וּשְׂעוֹרִין נָמֵי פָּטוּר; וְהַאי דְּקָמִיפַּלְגִי בְּחִטִּין – לְהוֹדִיעֲךָ כֹּחוֹ דְּרַבָּן גַּמְלִיאֵל.
פירוש חידושי הרי"מ על שבועות מ׳ א:י׳-י״ד
10 תוס' אבל טענת מלוה והעדאת עד אחד אפילו לא טענו כפר אלא בפרוטה חייב כו' דכתיב לא יקום כו'. ותמהו הא לענין שיעבוד קרקע ושטרות דג"כ אמעוט מקרא דכי יתן כו' דכ' במודה מקצת ואעפ"כ ילפינן גם שבועת עד אחד ולמה לא יהי' שוין גם לענין ב' כסף ותירצו דשמואל לטעמיה דמחייב בכפירת פרוטה כו' עיין שם. ולכאורה אינו מובן דהא גם לשמואל זה ב' דברים שמתחייב בכפירת פרוטה והודאה שוה פרוטה מ"מ גזירת הכתוב דהטענה יהי' ב' כסף ולא סגי בב' פרוטות אף שיש בו די כפירה והודאם ואם כן לענין הטענה שפיר יש ללמוד דגם בעד אחד ליבעי טענה ב' כסף. אולם בכתובות פ"ז פירשו תוס' יותר דע"כ לא ישוה שבועת עד אחד למ"מ לשמואל דאי נימא בעד א' דבעי טענה ב' כסף ע"כ תהי' הכפירה ב' כסף דאינו רק כפירה ושוב לא דמי ג"כ למ"מ דסגי כפירה פרוטה ולכך אמרינן להיפך שישוה לזה שיהי' סגי כפירת פרוטה וממילא גם טענה פרוטה והקשו עוד שם דעדיין קשה דיהי' שוה שיהי' הטענה ב' כסף ועד יעיד על פרוטה והוי דומה ממש למודה במקצת שהטענה ב' כסף והכפירה שנשבעין עליה הוי פרוטה וכן בזה יהי' מה שהשבועה עלי' היינו העדאת העד על פרוטה ומ"מ ליבעי הטענה ב' כסף עיין שם שהניחו בקושיא:
11 ונראה לומר דהא גם לשמואל דאינו צריך הכפירה ב' כסף רק הטענה מ"מ הא ודאי דאם עדים מעידים שאינו חייב ב' כסף היינו פרוטה פחות יודעין עכ"פ ודאי דבצרה לה טענה ואף שנשאר עדיין הודאת שוה פרוטה וכפירת ש"פ דסגי לשמואל מכל מקום גם טענה ב' כסף לא מיקרי כיון דאנו יודעין שמשקר וצריך טענה שיהי' הספק על כל הב' כסף. והנה כשאין עדים ואנו מסופקין ג"כ אי טוען השקר על הב' כסף ולא הוי טענה כלל מ"מ חייב הלה שבועה דכיון שאמרה תורה דמודה מקצת חייב שבועה ע"כ דאומדנא זו במה שמודה קצת מורה על המותר שחייב להטיל עליו שבועה לברר דבריו וא"כ שפיר ראיה זו יש על כל הב' כסף שטוען זה ולא שייך לומר שלא משקר ואין כאן טענה ב' כסף ואין זה חיוב שבועה דהא ראי' זו שמודה זה מקצת מחייבתו שבועה על כל מה שכופר וראי' זו הוא על כל הב' כסף ועל כל מה שטוען יותר דהוי טענה לחייב שבועה כנ"ל. אבל גבי שבועת עד אחד דהראי' להשביע אינו רק מחמת עדות העד וא"כ איך נימא שצריך שיהי' הטענה ב' כסף והעד יעיד על פרוטה והוא יכפור הכל כנ"ל הא א"כ אין כאן טענה כלל מב' כסף דהא הלוה טוען שמשקר במה שטוען ב"כ ואין חיוב שבועה כלל. ובזה לענין הטענה דב' כסף אין לנו שום ראי' שיהי' טענה להשביעו דהעד אינו מעיד רק על פרוטה ובלא העד אין כאן ראי' לטענת התובע דבשלמא מודה מקצת הראי' על כל הטענה ושפיר מהני הטענה ב' כסף להשביע משא"כ בעד אחד אם אינו מעיד רק על פרוטה כיון שאם היו יודעין שמשקר על השאר לא הי' חייב שבועה וא"כ גם שכשאין מסופקין על הטענה מן המותר אין לנו ראי' על הטענה אשר תחייב שבועה. וע"כ לא יחייב רק אם יעיד על כל הב' כסף ושוב לא יהי' דומה לשבועת מודה מקצת דסגי בכפירת פרוטה לשמואל ולכך גם בפרוטה מחייב שבועה כנ"ל. רק לרב קשה ועיין מ"ש לעיל ליישב בפשיטות. דהטעם דסבר רב כפירה ב' כסף ולמה באמת הא בכל מקום פרוטה חשוב ממון רק הטעם דדוקא וודאי ממון הוי בפרוטה אבל ספק ממון שאנו מסופקין האמת עם מי לענין להשביע שפיר אמרה תורה דוקא ב' כסף משביעין דהספק של ב' כסף הוי כפרוטה בכל מקום כנ"ל. אבל בעד אחד דכל זמן שאינו נשבע נגדו הוי כשנים כמו שכתבו תוס' דילפינן מלכל עון כו' דלשבועה כב' שפיר גם על פרוטה משביעין דכל זמן שלא נשבע הוי ודאי ממון דגם ש"פ חשוב ממון וצריך שבועה כדי לפטור ואינו חלוק כלל מבכל מקום כנ"ל. וממילא לענין שומרין י"ל שפיר דבעינן כפירה ב' כסף ולא קשה מה שהקשו כיון דמחייב אכפירה לחוד הוי כעד אחד. ולמ"ש אתי שפיר דהוי כשבועת מודה מקצת דגם בזה אינו רק ספק ממון ולא סגי בפחות מב' כסף כנ"ל:
12 עוד י"ל כיון דאמר כל שב' מחייבין ממון כו' ובקרקעות דקי"ל בחזקת בעלים עומדת וא"כ לא הוי שנים מוציאין כלל ממון דאם הי' ב' הי' זה מוחזק והי' עדותם רק להחזיק וכיון דילפינן מלא יקום כו' דאותו עדותם שב' היו מחייבין ונאמנין להוציא מהני עד אחד להוציא שבועה ולכך ליתא בקרקע להאי כללא כנ"ל וכן עבדים דגודרות אין להם חזקה. מה שאין כן לענין ב' כסף שפיר ילפינן מלא יקום דגם בפרוטה מחייב דכל שב' כו'. דע"כ מחייבין דוקא דהא ליטול אין נשבעין כו':
13 גם הי' אפשר לומר כיון דאמרינן היכא דאחד קם לשבועה דהוי כב' כל זמן שלא נשבע נגדו כמו שכתבו תוס' וא"כ בקרקע אי נימא דאחד יהי' חייב מחייב שבועה והוי כב' כל שלא נשבע ובחזקת בעלים עומדות וא"כ לעולם יהי' השבועה ליטול ומה"ת אין נשבע ונוטל ולא צריך למעט קרקע רק מודה במקצת דשם השבועה לפטור דעל הכפירה בחזקת המחזיק קיימי מה שאין כן בעד אחד אי אפשר לומר דקם לשבועה ושוב הוי כב' קודם השבועה ובחזקת התובע ושוב אין כאן שבועה כנ"ל. והי' מיושב בזה קושית תוס' ריש בבא מציעא דפריך למה צריך קרא למעוטי קרקע כו' והקשו דצריך בעד אחד עיין שם ולהנ"ל אתי שפיר. אך יש לדחות דמ"מ כיון דאחר שנשבע הוי לפטור דאז בחזקתו קאי י"ל דמיקרי נשבע ונפטר. ועוד דכל ממון שאינו יכול להוציאו בדיינים לאו ברשותיה קאי בקרקע כדאמר במסותא פרק קמא דבבא מציעא וממילא כיון שיכול הלה להחזיק בשבועה אף דהוי כשנים מ"מ מיקרי אינו יכול להוציאו כו' ולא הוי נשבע ונוטל כנ"ל. ואינו מוכרח כיון דאמר פרק שבועת העדות דחשוב גורם לממון משביע ע"א דרוב בני אדם אין נשבעין לשקר עיין שם. וא"כ העד המעיד שהקרקע של המערער אינו מעיד שחייב המחזיק שבועה כלל דלדבריו זה נקרא מוחזק דיכול להוציאו דודאי לא ישבע לשקר והוי ליטול. אך א"כ גם מודה מקצת לא הי' צריך וע"כ כיון דאחר השבועה בחזקתו הוי לפטור דקרינן בי' ולקח כו' ולא ישלם דאחר השבועה יפטור ואינו משלם כנ"ל:
14 ויש ליישב בזה ריש בבא מציעא דפריך כל קרקע הילך הוא ע"ש ותמוה מה ס"ד דלא ידע דאיצטריך לכפירת קרקע. ולמ"ש אתי שפיר דלס"ד כנ"ל דבכפירת קרקע לא צריך קרא דלדברי התובע הוי הוא מוחזק דבחזקתו קיימי ויכול להוציאו אם יהי' שבועה דלא ישבע שקר ושוב לדבריו הוי ליטול ואי אפשר שיתחייב שבועה בקרקע. וע"כ קרא אתי להודה בקרקע וכפר מטלטלין דבזה לא שייך כנ"ל ופריך שפיר דהילך הוא. ומשני דגם בכפר קרקע מיקרי לפטור כנ"ל או חפר בורות כו' דדמי קרקע הוי לפטור כנ"ל: