חידושי הרי"מ על גיטין י״א ב:ל״א-מ״ו

שם תוס' ד"ה התופס לבע"ח כו' אפי' עשאו שליח כו' ודלא כפירש"י ז"ל בפ"ק דב"מ דבעשאו שליח לכ"ע קני דאין חילוק דזכיה מטעם שליחות והקשו מהא דיימר כנ"ל חשי כו' ע"ש ועוד הקשו המפ' דאמר התם בב"מ לס"ד דתן כזכי והא עשאו שליח בפירוש כיון דאמר תנה לי דהוי כזכי ואעפ"כ לא קנה אי מגבי' מציאה לחבירו לא קנה כו' במתניתין שם ומוכח דאפילו עשאו שליח בפירוש לא מהני ע"ש. גם מאי חילוק יש באמת בין עשאו שליח ללא עשאו כיון דזכיה מטעם שליחות כו'. ונראה לישב דהנה בח"מ ס' ק"ה ס"ו קי"ל דאם הנפקד מסר הפקדון לבע"ח של המפקיד פטור דאף אם הי' מחזירו הי' חייב כו' והקשה הב"י הא קי"ל דהפורע חובו של חבירו פטור משום דמפייס הווינא ליה ומחל לי' א"כ הכא יהא חייב הנפקד דאם הי' מחזירו לו הי' מפייס כו' ותירץ הש"ך ז"ל ס"ק ט' דהכא הנפקד משועבד להבע"ח מדר"נ והי' מחויב להחזיר לו והוי בע"ד דידי' ולכך פטור ע"ש דאין הטעם מחמת שהוא מוחזק כמ"ש הסמ"ע דבאיסורי הנאה קי"ל דלא הוי הנאה כלל משו' שהוא פטור וממילא חייב כאן ע"ש:

והנה לכאורה לפ"ז בתופס לבע"ח במקום שאינו חב לאחרים דקי"ל דקנה משום דזכין לאדם כו' וקנה הבע"ח כאלו תפס בעצמו כו' א"כ לכאורה חייב התופס לשלם להלוה שפיר כנ"ל כיון דפורע חובו פטור א"כ גרם לו היזק בתפיסתו דבלא"ה הי' מפייס לי' ומחיל לי' כנ"ל כמו בנפקד הנ"ל והכא לא שייך תירוץ הש"ך ז"ל דחייב מדר"נ והוי לי' בע"ד כו' דז"א דהכא קודם שתפס לא הי' חייב כלל מדר"נ רק עכשיו אחר שתפס א"כ חייב שפיר על תפיסתו דהוי כמסרו ליד הבע"ח כיון דתופס לבע"ח קנה ובשעת התפיסה לא הי' מחויב לתפוס כלל דאז לא הי' שייך דר"נ דבשלמא במקום שחב לאחרים אי לא קנה אינו חייב אף שגרם לו בתפיסתו שחייב עכשיו אחר התפיסה ליתן להבע"ח מדר"נ ואי לא תפס לא הי' חייב דג"כ לא הי' מחויב לתפוס מ"מ ז"א דמה עשה לו בתפיסתו דכמו דאי לא תפס הי' מפייס לי' ומחל לי' כמו כן יפייסו גם עכשיו וימחל לו דדוקא התם בפורע חובו דאי לא הי' פורע לו הי' מפייס לו משא"כ כשכבר קיבל שיפייסו שיחזור זה לא יעשה כיון שכבר קנה ומקודם לא הי' לו אלא שיעבוד ע"ש אבל הכא דגם עכשיו אין לו אלא שיעבוד מדר"נ א"כ לא עשה לו היזק כלל כנ"ל דגם עתה יפייסו כו'. רק הכא באינו חב לאחרים דשפיר קנה לגמרי הבע"ח שהוא שלו א"כ ממילא חייב התופס כנ"ל דבלא התפיסה הי' מפייס ומחל לי' משא"כ עכשיו דקנה לגמרי והוי כמו בפורע חובו כו' רק הכא י"ל כיון דבדבר שהוא זכות קי"ל הגדילו יכולין למחות כו' דאם אינו רוצה הזכות לא זכה כו' א"כ ג"כ בדיבור לבד נקנה לו ושייך ג"כ כנ"ל דגם עתה שתפס יכול לפייסו ואין צריך לחזור ולהקנות לו רק שיאמר אי אפשי כו' ומחל לו דמהני ג"כ שאינו רוצה הזכות ולא עשה לו היזק כנ"ל בתפיסתו:

אמנם לפירש"י ז"ל בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים ועשאו שליח דקנה ג"כ ובשליח קי"ל דקנה מיד בתפיסת השליח דשלוחו כמותו ולא מהני אי אפשי אח"כ כיון שכבר זכה בו רק שצריך להקנות וליתן לו מחדש והוי שפיר כמו בפורע חובו כו' א"כ ממילא שפיר השליח חייב לשלם להלוה דאף שהוא שליח מ"מ כיון שלא הוי שליח לענין החוב דלא כתב דין זכי כו' רק לתפוס א"כ חייב בתפיסתו לשלם לו דהפסידו דאי לא הי' תופס הי' מפייס לי' ומוחל לו כו' דקי"ל בפורע חובו אף שהמלוה דוחק ותובע לשלם פטור ג"כ דאעפ"כ הי' מפייס כו' ע"ש א"כ גם הכא חייב השליח כו' כנ"ל:

והנה קי"ל ח"מ סי' קכ"ב דכל ההוצאות שהוציא המורשה להוציא החוב חייב המלוה לשלם עד כדי החוב ע"ש וכתבו שם הפוס' דאף בשאר שליח שלא כתב לו כל דמתעני מן דינא כו' מ"מ אם ידע שאי אפשר לשליח להוציא החוב בלא הוצאות אלו או ההיזק ג"כ מסתמא כיון שעשה אותו שליח להוציא החוב וידע שיצטרך להוציא או ליתן מעות ודאי נתחייב לשלם לו כיון שלא הי' יכול להוציא בלא היזק זה ע"ש. וא"כ לפ"ז הכא בשווי' שליח שהשליח נתחייב לשלם להלוה בתפיסתו שע"י התפיסה נתחייב ובלא זה לא הי' יכול להוציא שאם לא הי' תופס לא הי' מוציא החוב כנ"ל ולא הי' יכול להוציא החוב בלא היזק זה וממילא כיון שעשאו שליח לתפוס וידע המשלח שבתפיסתו נתחייב לשלם א"כ חייב עצמו לשלם לו ושפיר חייב המלוה לשלם להתופס מטעם מוציא הוצאות כנ"ל כיון שלא הי' אפשר בלא זה כנ"ל:

והנה קי"ל בשנים שהוציאו שטר חוב זה על זה דזה גובה וזה גובה היכא שיש נפקא מינה בדבר דלא שייך הפוכי מטרתא כו' ע"ש והנה קי"ל בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים אף דלא קנה מ"מ היכא שחייב גם להתופס שפיר קנה ויכול לתפוס בשביל האחר ג"כ דשייך מיגו דזכי לנפשי' זכי נמי לחבריה כיון דאי בעי הי' יכול לתפוס בשביל עצמו ע"ש ופסק הש"ך ז"ל דאףאם אינו חייב להתופס רק מעט לא כמו שחייב להאחר ג"כ יכול לתפוס כל החוב בשביל האחר כיון דיכול לתפוס קצת בשביל עצמו ממילא יכול לתפוס הכל בשביל האחר דהוי ג"כ מיגו שזכי לנפשי' קצת יכול לזכות לחבירו הכל ע"ש בש"ך ז"ל. והנה לפ"ז הכא בתופס לבע"ח במקום שחב לאחרים בשוי' שליח נראה דאם תופס מחצה החוב בשביל המלוה ממילא יכול לתפוס המחצה האחר בשביל עצמו דכיון שתפס מחצה בשביל המלוה היינו המשלח א"כ חייב השליח לשלם להלוה מטעם פורע חובו כנ"ל שהפסידו בתפיסתו כנ"ל וא"כ כיון שחייב השליח לשלם אותו המחצה להלוה ממילא חייב המלוה המשלח לשלם להשליח מטעם מוציא הוצאות כנ"ל שלא הי' יכול לגבות בל"ז כנ"ל וא"כ כיון שהמלוה חייב להשליח אותו החצי והלוה חייב עדיין מחצה להמלוה כיון שלא תפס עדיין אלא חצי וא"כ ממילא חייב הלוה להשליח מחמת שיעבודא דר' נתן שהוא חייב להמלוה והמלוה חייב להשליח כנ"ל ואף שהשליח ג"כ חייב להלוה מחמת פורע חובו כנ"ל מ"מ הא קי"ל דזה גובה וזה גובה כנ"ל א"כ ממילא יכול השליח לתפוס חצי האחר בשביל עצמו כיון שחייב לו אותו החצי חוב מדר"נ כנ"ל. ושפיר כיון שתופס מחצה בשביל המלוה יכול אחר כך לתפוס חצי בשבילו כיון שחייב לו מחצה הראשון מדר"נ כנ"ל וא"כ ממילא לפ"ז שפיר כשתופס גם הכל בשביל המלוה ג"כ מהני דשייך מגו דאי בעי זכי לנפשי' זכי נמי לחבריה כיון דאי בעי יכול לתפוס מחצה בשביל עצמו ממילא יכול עכשיו לתפוס הכל בשביל המלוה כמ"ש הש"ך ז"ל. ולכך י"ל טעם רש"י ז"ל דבשווי' שליח תופס לבע"ח קנה דכיון דשווי' שליח חייב המשלח לשלם לו כנ"ל ושייך מיגו דזכי לנפשי' ולכך קנה במקום שחב לאחרים כנ"ל משא"כ בלא עשאו שליח דאינו חייב לשלם לו כלל המשלח ואינו יכול לתפוס לעצמו לכך לא קנה דלא שייך מיגו כו':

אך לכאורה זה טעות דאיך נימא הטעם דבשביל זה קנה משום שיכול לתפוס לעצמו כנ"ל הא כיון דבל"ז לא קנה א"כ אינו יכול לתפוס כלל לעצמו שאינו חייב לשלם להלוה דלא עשה לו היזק כלל בתפיסתו כיון שלא קנה כנ"ל ואיך בשביל זה נימא דקנה. אמנם למ"ש הפ' דאף דתופס במקום שחב לאחרים לא קנה מ"מ לפי החלק המגיע לו לב"ח זה לפי ערך שאר ב"ח שפיר קנה דנגד זה לא הוי חב לאחרים דזה מגיע לו לפי סדר הב"ח ע"ש. א"כ ממילא אף אי לא קנה צריך השליח לשלם להלוה זה החלק מטעם פורע חובו וממילא חייב לו הלוה מדר"נ על זה החלק כנ"ל ויכול השליח ממילא לתפוס לעצמו כנ"ל וממילא יכול לתפוס הכל בשביל חבירו משום מיגו דאי בעי כו' ושפיר פירש"י ז"ל בתופס לב"ח כו' דבעשאו שליח שפיר קנה הכל משום מיגו דאי בעי זכי כו' כנ"ל:

ולפ"ז מיושב שפיר קושיא הנ"ל על דברי רש"י ז"ל דפריך שם אמתניתין דתנה לי למ"ד המגביה מציאה לא קנה כו' והקשו דהא עשאו שליח כו'. ולמ"ש א"ש דלמ"ד המגביה מציאה לא קני וממילא סבר דלא אמרינן מיגו דזכי לנפשיה כו' פריך שפיר ממתניתין דכיון דלא אמרינן מיגו דאי בעי זכי כו' ממילא אין חילוק בין עשאו שליח ללא עשאו כו' משא"כ למ"ד המגביה מציאה לחבירו קנה כו' ואמרינן מיגו דאי בעי זכי כו' רק בתופס לבע"ח לא קנה משום דלא שייך מיגו דאי בעי כו' פירש"י ז"ל שפיר דעשאו שליח קני כו' דשייך מיגו אבל למ"ד לא קני ממילא אין חילוק כלל ופריך שפיר כנ"ל ממתניתין וא"ש. ואף דרש"י ז"ל פירש שם אמילתא דר"נ ור"ח דסברי המגביה מציאה לא קני מ"ט הוי תופס לבע"ח כו' וכל התופס לבע"ח במקום שחב לאחרים לא קנה ופירש"י ז"ל מאחר שלא עשאו שליח וא"כ קאי ג"כ למאן דלא סבר מיגו דזכי לנפשיה דסבר מגביה מציאה לא קנה כו' אך מ"מ למאי שהקשו המפ' שם מאי אמרו ר"נ ור"ח הטעם דמגביה מציאה לא קנה משום דהוי ליה תופס לב"ח כו' מאי פשוט להו יותר בתופס לבע"ח ממגביה מציאה הא מאן דפליג סבר גם בתופס לבע"ח דקני ע"ש ואיך נתן טעם בדבר הדומה ממש. ותירצו דה"פ דאף דמאן דסבר מגביה מציאה קני משום מיגו דאי בעי זכי כו' אעפ"כ בתופס לבע"ח דלא קני דלא שייך מיגו דאי בעי כו' ור"נ ור"ח לא סברי מיגו דאי בעי כו' ולכך לא קני גם מגביה מציאה כו' ולכך אמרו הטעם הוי ליה כתופס לבע"ח כו' דלכ"ע לא קני דלא שייך מיגו דאי בעי כו' כמו כן גבי מציאה לא קני אף ששייך מיגו דאי בעי כו' כנ"ל ע"ש. א"כ מיושב דפירש"י ז"ל שפיר דלא עשאו שליח דבעשאו שליח א"כ שייך שפיר גם בתופס לבע"ח מיגו דאי בעי כו' ולא עדיף דהוי כמגביה מציאה ממש ואינו פשוט יותר כנ"ל ומאן דסובר מגביה מציאה קני סובר ג"כ בתופס לבע"ח בעשאו שליח דקני כנ"ל ולכך פירש דהוי כתופס לבע"ח היכא שלא עשאו שליח דלכ"ע לא קני דלא שייך מיגו דאי בעי כו' וסברי דכמו כן גם מגבי' מציאה כו' וממילא גם בעשאו שליח לא קנה כנ"ל וא"ש:

ומיושב ג"כ קושית תוס' מהא דיימר בר חשו כו' דהם סברי ג"כ דגם מגביה מציאה לא קני כו' וממילא לא קני אף בתופס לבע"ח שעשאו שליח כנ"ל כיון דלא ס"ל מיגו דאי בעי כו' כנ"ל. ועוד דמ"ש לא שייך רק בתפס מעות דקני המשלח מיד בתפיסת השליח לגמרי לפרעון והוי כנפרע לגמרי ולא שייך שגם עתה יפייסו וימחול לו כיון דהוי ככבר נפרע כנ"ל אבל היכא שתפס השליח חפץ שצריך שומא עדיין ולא הוי כפרעון רק שיש לו שיעבוד עליו א"כ ממילא שייך שגם עתה יפייסו וימחל לו ואין השליח צריך לשלם וממילא לא שייך מיגו דאי בעי זכי כו' ולכך התם בעובדא דיימר ב"ח כו' שתפס ארבא ממילא לא שייך מיגו דאי בעי זכי אף שעשאו שליח כו' ולכך לא קני כנ"ל אבל רש"י ז"ל פירש שפיר התם דאמר הטעם דהוי ליה כתופס לבע"ח כו' והיינו במקום דלא שייך מיגו דאי בעי כו' כנ"ל ופירש שפיר בלא עשאו שליח היינו כמו במגביה מציאה שקנה המשלח מיד בתפיסת השליח כמו כן גם במעות אלו עשאו שליח הי' כמו במגביה מציאה ולכך פ' בלא עשאו שליח וא"ש. ובמ"ש יש ליישב דברי מהרש"א פ' הכותב שם שכתב דלא ניחא להו ליישב פירש"י בעשאו שליח משום מיגו כו' ודבריו תמוהים דהא לר"נ ור"ח לא אמרינן מיגו. ולמ"ש א"ש דהוי כתופס היכא דלא שייך מיגו כנ"ל וא"ש:

ומיושב ג"כ מאי דקשה על דברי רש"י ז"ל דשם אותבי' רבא לר"נ מציאות פועל לעצמו בד"א כו' אבל עשה עמי מלאכה כו' מציאתו לבעה"ב כו' והנה שם לקמן י"ב מוקי לה ר"פ בשכרו ללקט מציאות א"כ כיון שציוה אותו ליקח המציאה הוי עשאו שליח ולכך קנה ומאי פריך ואף דרבא עצמו מוקי במגביה עם מלאכתו כו' מ"מ מאי פריך אר"נ ור"ח דלמא איירי בעשאו שליח כנ"ל. ולמ"ש מיושב דפריך שפיר לר"נ ור"ח דסברי גם מגביה מציאה לא קני ולא סברי מיגו דאי בעי זכי כו' וממילא לדידהו גם בעשאו שליח לא קני כיון דלא סברי מיגו כו' דשם פירש רק על הטעם דהוי ליה תופס כו' אבל לפי האמת לר"נ לא מהני עשאו שליח כנ"ל וא"ש:

עוד יש לישב הנ"ל דפריך רבא מהא דמציאות פועלולא מוקי בעשאו שליח כו'. דהנה המפ' פירשו דברי רש"י ז"ל דדוקא בלא עשאו שליח רק מטעם זכיה לחוד אמרינן דלא אמרה תורה דזכיה הוא כשליחות רק בדבר שאינו חוב לשום אחד אבל בדבר שאינו זכות גמור שהוא חוב בזה לאחר לא אמרה תורה שיהי' כשליח כו' אבל בשליח גמור שעשאו שליח שפיר מהני כיון דשלוחו של אדם כמותו לכל הדברים מהני אף בחב לאחרים ע"ש. והנה המפ' כתבו דאף דלא מהני זכיה במקום שחב לאחרים בזכיה זו היינו דוקא היכא שבזכיה זו הוא מיד חב לאחרים אז לא מהני אבל היכא שבשעת זכיה לא הי' עדיין חוב לאחרים אף שאח"כ מגיע צד חוב מזכיה זו אעפ"כ מהני כיון שבשעת זכיה לא הי' חוב כו' ע"ש:

ולכאורה לפ"ז לפירש"י ז"ל דעשאו שליח מהני א"כ גם בלא עשאו שליח לכאורה ג"כ מהני למ"ש לעיל דבאמת עשיית השליח עצמו הוא ג"כ זכות ויכול אדם אחד לעשות שליח לאדם אחר בשביל הזוכה לזכות דזה הוא זכות לעשות שליח לזכות וכיון דקי"ל שליח עושה שליח ע"ש וא"כ כיון דזכיה הוא מטעם שליחות ובכל דבר שהוא זכות הוא כשלוחו א"כ יכול הזוכה שפיר לעשות לעצמו שליח לזכות דע"ז שהוא זכות לעשות אותו שליח ע"ז שפיר מהני מטעם זכין לאדם כו' דזכי' מטעם שליח והוי כאלו הוא עצמו עשאו שליח לעשות שליח דלענין זה מהני שפיר הזכות אף שחב לאחרים מ"מ זכות זה אינו עדיין חוב לאחרי' כיון שלא תפס עדיין ולא הגבי' עדיין המציאה רק שעושה שליח לתפוס ועשיית השליח עדיין אינו חב לאחרים ואף שאח"כ מסתעף ממנו חוב מ"מ בשעת הזכיה אינו חוב ומהני כנ"ל ומהני שפיר מה שעושה שליח לתפוס מטעם זכיה שזה עצמו הוא זכות שעדיין אינו חב לאחרים בזכיה זו וא"כ ממילא מהני אח"כ כשתופס דזהו הוי עשאו שליח בפירוש דמהני אף שחב לאחרים ממש וא"כ כשתופס אח"כ מהני שפיר דהתפיסה אינו מטעם זכיה שהוא כשליחות דנימא דזכיה לא הוי כשליחות היכא שהוא חוב לאחד רק דהוא כבר שליח ממש שעשה אותו שליח של הזוכה דזה הי' מהני אז מטעם זכי' שאז לא הי' עדיין חב לאחרים והי' מהני שפיר מטעם זכיה לעשות שליח וממילא יכול התופס עצמו לעשות עצמו שליח לתפוס מטעם זכיה ומהני אח"כ תפיסתו דהוי עשאו שליח דמהני כנ"ל אף שהוא חב לאחרים וקשה כנ"ל אמאי המגביה מציאה לחבירו או תופס לבע"ח לא קנה בלא עשאו שליח לשטת רש"י ז"ל כנ"ל:

אך י"ל דהנה אמרינן לקמן דשליח שלא ניתן לגירושין אינו יכול לעשות שליח אחר דכיון דהוא לא נעשה שליח לגרש ואין השליח יכול לגרש בעצמו ממילא אינו יכול לעשו' שליח לגרש ג"כ והוי כמו כל מלתא דאיהו לא מצי למיעבד לא מצי למשוי שליח וכיון שהשליח אינו יכול לעשות מעשה זו בעצמו אינו יכול למשוי שליח ג"כ. וא"כ לכאורה א"ש הנ"ל דכיון דזכיה מטעם שליחות א"כ הוא בעצמו אם אינו עושה שליח לתפוס אינו יכול לתפוס בעצמו מטעם זכיה דלענין זה לא מהני דהוא חב לאחרי' כנ"ל ואינו שליח כלל לענין זה לתפוס בעצמו וממילא אינו יכול לעשות שליח לתפוס ג"כ דכל מלתא כו' והוי כשליח שלא ניתן לאותו דבר וממילא גם לעצמו אינו יכול לעשות שליח מחמת שהוא שליח כיון שאינו שליח לתפוס כלל כנ"ל ולא מהני גם אח"כ כנ"ל. אך זה טעות דכיון דזה עצמו הוא זכות לעשות שליח וזכיה מטעם שליחות והוי כאלו עשאו בפירוש שליח לעשות שליח וזה שפיר מהני דאומר אמרו מהני בממון ועשה אותו על זה שליח למשוי שליח והוא כאלו הוא עצמו עושה שליח וכמ"ש תוס' לקמן דף כ"ד דזה מהני שפיר ע"ש:

אמנם למאי שהקשו איך מהני זכיה מטעם שליחות הא הוי יאוש שלא מדעת דאף שאם הי' יודע הי' עושה אותו שליח מ"מ עכשיו שלא ידע לא מהני כמו בישל"מ דקי"ל לא הוי יאוש כו'. אך י"ל דלא קשה למ"ש הש"ך סי' שנ"ח ס"ק א' דאדם נותן לחבירו דבר שאין בעה"ב מקפיד עליו מותר לו לאכול דאף דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש מ"מ היינו דוקא באבידה דנימא אלו הי' יודע שנאבד הי' מייאש זה לא אמרינן כיון שכבר מצא זה האבידה א"כ אלו הי' יודע ג"כ שהוא אצל זה לא הי' מתייאש ואיך נימא אלו הי' יודע לחצאין שהי' יודע שנאבד ולא הי' יודע שמצאו זה דממ"נ אם נחשבו כיודע אינו מתייאש משא"כ בדבר שאינו מקפיד ואף אם הי' יודע כל האמת הי' מתרצה שפיר מהני ע"ש. וא"כ ממילא א"ש דבדבר שהוא זכות מהני שפיר מטעם שליחות כיון שאם הי' יודע הכל ג"כ הי' עושה אותו שליח שפיר מהני אף שאינו יודע והוי שליח כנ"ל אף דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש כנ"ל:

וא"כ לפ"ז א"ש קושיא הנ"ל דבאמת הוא עצמו אם עושה שליח לתפוס שפיר מהני דבעשאו שליח מהני אף שחב לאחרים כנ"ל רק עכשיו שאינו יודע נימא דיוכל לעשות לעצמו שליח מטעם זכי' כנ"ל. ולמ"ש ז"א דלענין זה הוי שפיר יאוש שלא מדעת כיון שעכשיו אינו יודע ואינו עושה אותו שליח ואי"ל כנ"ל דאם הי' יודע הי' עושה מהני גם עכשיו כנ"ל. דז"א דלענין עשיית השליח לעשות השליח לענין זה אם הי' יודע הכל לא הי' עושה כלל שליח לעשות שליח דהוא עצמו ה' עושה שפיר שליח לתפוס דעשאו שליח מהני כנ"ל ומה לו לעשות אותו שליח לעשות שליח א"כ איך נימא דהוי כיודע לגמרי דהא אם הי' יודע לגמרי ג"כ לא הי' עושהו שליח ע"ז רק דנימא דאלו הי' דבר זה שהוא זכות עכשיו שאינו יודע לעשות ע"ז שליח לעשיית השליח הי' עושה באופן זה המועיל א"כ הוי שפיר יאוש שלא מדעת לענין שליחות זה ולא מהני רק דנימא ממילא כיון שעשה אותו שליח לתפוס דלענין זה לא הוי יאוש שלא מדעת דזה הי' רוצה באמת א"כ הוא עכשיו שליח לתפוס וממילא יכול לעשות שליח אחר דשליח עוש' שליח סתם אף שלא עשה אותו שליח ע"ז וא"כ לענין זה שפיר הוי שליח שלא ניתן לגירושין כנ"ל כיון שאין השליח יכול לתפוס בעצמו ממילא אינו יכול לעשות שליח ג"כ כיון שעל עשיית השליח אינו שליח רק על המעשה עצמו וכיון שאינו יכול לא מהני כנ"ל ולכך לפירש"י ז"ל בלא עשאו שליח בפירוש לא מהני כנ"ל רק בעשאו שליח ולפ"ז מיושב הא דרבא פריך ממציאות פועל כו' ולא מוקי בעשאו שליח כו' דהנה רבא סבר דיאוש שלא מדעת הוי יאוש ע"ש ב"מ א"כ אליביה אין חילוק ממילא בין עשאו שליח ללא עשאו דגם בלא עשאו יכול לעצמו שליח כנ"ל כיון דהוי יאוש כו' וכיון דסבר בלא עשאו שליח דמגביה מציאה לא קני ממילא גם בעשאו שליח ע"כ דלא קני ופריך שפיר משא"כ לדידן דקי"ל ביע"ל קג"ם כו' דיאוש שלא מדעת לא הוי יאוש פירש"י ז"ל שפיר דבעשאו שליח קני כנ"ל וא"ש וי"ל ג"כ בהא דיימר ב"ח דהתם ר"פ כו' משני אליבא דרבא דיאוש שלא מדעת כו' ולכך אמר התם דגם בעשאו שליח לא קנה דע"כ אין חילוק משא"כ לדידן וא"ש:

עוד י"ל בפשיטות דברי רש"י הנ"ל דבאמת מאי חילוק כיון דזכיה מטעם שליחות כו' רק י"ל למ"ש תוס' לקמן ד"ה אלא די"ל דר' חסדא יליף מהא דלא תלקט לעני ולגר כו' דבכל מקום מגביה מציאה לא קני ע"שוא"כ כיון דמסברא בכל מקום קני רק דיליף משם א"כ לא מוכח מהתם רק בזכיה לבד בלא עשאו שליח דלא הוי כשליח לענין זה בחב לאחרים אבל בעשאו שליח לא מוכח ומסברא דקני כנ"ל ולכך פירש"י שם ב"מ אליבא דר"נ ור' חסדא דבעשאו שליח קני כנ"ל. אבל רבא דסבר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ע"ש בתמורה וא"כ ממילא אינו מוכח מהא דלעני ולגר תעזוב כו' דהתם הוא משום דעבר אלא תלקט כו' ולא מהני א"כ ע"כ הוא מסברא דלא מהני שליחות בחב לאחרים וממילא אין חילוק בין עשאו שליח כו' ופריך התם שפיר מציאות פועל וכן בהא דיימר בר חשו כו' ג"כ כיון דר"פ דחי הכא דלא מוכח מהא דלא תלקט ואעפ"כ סובר דלא קני ולכך ג"כ אינו מחלק התם בין עשאו שליח כנ"ל. אבל אליבא דר"ח פירש"י שפיר דעשאו שליח קני וא"ש:

עוד י"ל דברי רש"י הנ"ל דהנה ריש נזיר י"ב אמרינן דכל מלתא דאיהו לא מצי למיעבד השתא לא מצי למשוי שליח אף על אחר כך וכן בכל דבר שלא בא לעולם א"י לעשות שליח אף לכשיבא לעולם ע"ש בתוס' דכמו שאין יכולין להקנות דבר שלב"ל כמו כן אינו עושה שליח ע"ש וכן בהא דלא כתבי' אורכתא אמטלטלין דכפרי' כתבו הטעם דלא מהני משום שליחות כיון שעכשיו אינו יכול לגבות עדיין והוי דבר שאינו ברשותו ואינו יכול לעשות שליח ג"כ ע"ש. וא"כ לפ"ז לכאורה בתופס לבע"ח אף שאינו חב לאחרים איך מהני כיון דזכיה מטעם שליחות הא אינו יכול לעשות שליח שיזכה לכשיתפוס דהא עכשיו אינו שלו עדיין ואינו ברשותו והוי דבר שלב"ל כנ"ל. אך ז"א כיון דנעש' שליח בשעת הזכי' בשעה שתופס ואז שפיר יכול לעשות שליח מהני כנ"ל. ולפ"ז מיושב דפרש"י ז"ל שפיר דתופס לב"ח לא קני בלא עשאו שליח דלא מהני הזכיה בחב לאחרים מטעם שליחות וא"כ כיון דהזכי' לא מהני ממילא לא מהני אף שעשאו שליח מקודם כנ"ל שא"י לעשותו שליח מקודם כנ"ל רק בשעת הזכיה ובשעת הזכיה לא מהני כיון שאינו שליח מקודם וא"ש דגם לפירש"י ז"ל לא מהני עשאו שליח רק הטעם הוא משום דלא מהני בלא עשאו וממילא לא מהני גם בעשאו שליח כנ"ל וא"ש: