מקור בבא מציעא צ״ו ב:ה׳-י״ד
5 וּמַאי שְׁנָא: דְּאִי שׁוֹאֵל הָוֵי, דְּאָתֵי שְׁאֵלָה בִּבְעָלִים מַפְקְעָא שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים. אִי שׂוֹכֵר נָמֵי הָוֵי, תֵּיתֵי שְׂכִירוּת בִּבְעָלִים תַּיפֵּוק תַּפְקַע שְׂכִירוּת שֶׁלֹּא בִּבְעָלִים!
6 אֶלָּא כִּי קָא מִיבַּעְיָא לְרָמֵי בַּר חָמָא: כְּגוֹן דַּאֲגַרָא אִיהִי פָּרָה מֵעָלְמָא, וַהֲדַר נַסְבַהּ,
7 וְאַלִּיבָּא דְּרַבָּנַן, דְּאָמְרִי: שׁוֹאֵל מְשַׁלֵּם לַשּׂוֹכֵר, לָא תִּיבְּעֵי לָךְ – דְּוַדַּאי שְׁאֵילָה בִּבְעָלִים הִיא.
8 כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ, אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יוֹסֵי, דְּאָמַר: תַּחְזוֹר פָּרָה לַבְּעָלִים הָרִאשׁוֹנִים, מַאי – שׁוֹאֵל הָוֵי, אוֹ שׂוֹכֵר הָוֵי?
9 אָמַר רָבָא: בַּעַל לָא שׁוֹאֵל הָוֵי וְלָא שׂוֹכֵר הָוֵי, אֶלָּא לוֹקֵחַ הָוֵי – מִדְּרַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא. דְּאָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא: בְּאוּשָׁא הִתְקִינוּ: הָאִשָּׁה שֶׁמָּכְרָה בְּנִכְסֵי מְלוֹג בְּחַיֵּי בַּעְלָהּ, וָמֵתָה – הַבַּעַל מוֹצִיא מִיַּד הַלָּקוֹחוֹת.
10 בָּעֵי רָמֵי בַּר חָמָא: בַּעַל בְּנִכְסֵי אִשְׁתּוֹ, מִי מָעַל?
11 אָמַר רָבָא: מַאן לִימְעוֹל? לִימְעוֹל בַּעַל, דְּהֶיתֵּרָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי, אִיסּוּרָא לָא נִיחָא לֵיהּ דְּלִיקְנֵי.
12 תִּימְעוֹל אִיהִי, דְּהֶיתֵּרָא נָמֵי לָא נִיחָא לַהּ דְּלִיקְנֵי.
13 נִימְעֲלוּ בֵּית דִּין, כִּי עֲבַדוּ רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא וַאֲמַרוּ: בַּעַל לוֹקֵחַ הָוֵי – לְהֶיתֵּרָא, לְאִיסּוּרָא לָא עֲבֻיד רַבָּנַן תַּקַּנְתָּא.
14 אֶלָּא אָמַר רָבָא: בַּעַל מָעַל לִכְשֶׁיּוֹצִיא, מִידֵּי דְּהָוֵה אַמּוֹצִיא מְעוֹת הֶקְדֵּשׁ לְחוּלִּין.
פירוש חידושי הרי"מ על בבא מציעא צ״ו ב:ה׳-י״ד
5 שם אלא כו' דאגר מינה פרה והדר נסבה כו' ואתיא שאילה בבעלים ומפקע כו' ומ"ש דאי שואל כו' אי שוכר נמי כו'. ותמוה דמבואר לקמן צ"ח ע"ב דשאלה בבעלים ושכרה שלא בבעלים מיבעיא עיין שם בתוספות ד"ה שאלה כו' אבל שכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים פשוט ליה דשכירות כדקיימא קיימא. ובתוספות תירצו שם דגזירת הכתוב דכל דאיכא בבעלים או בראשונה או בשניה פטור עיין שם. ותמוה מנ"ל גזירת הכתוב זה ולמיפרך מ"ש כיון דהסברא להיפוך. ולשון הקושיא מבואר דמסברא פריך כמו דשאילה מפקיע כן שכירות. ולמה:
6 ולע"ד י"ל כיון דמסיק שם בשכרה בבעלים וחזר ושאלה שלא בבעלים שאלה בשכירות לא שייכא כיון דניתוסף חיוב אונסין מחמת הקנין דשלא בבעלים. או כיון דשייכא במקצת כמאן דשייכא בכולה ופירש"י כיון דחיוב גניבה ואבידה דעליו יש לתלות במשיכה ראשונה כמה דשייך בכולה ופטור אף באונסין ע"ש. אבל בחזר ושכרה כיון שלא ניתוסף שום חיוב לכ"ע כדקיימא כו'. וא"כ למ"ש לעיל צד ספק דבשואל לזמן אף שנפחת שוי' החפץ למכור ע"י השאלה לשנה וכהאי גוונא מ"מ בנאנס צריך לשלם כל שוי'. כיון דאותו הפחת ע"י השאלה זו גופא. כיון דמשום דכל הנאה שלו בשאלה זו חייבתו תורה באונסין אם כן החיוב מש"ה כמו בלא השאלה השיוי דחפץ כנ"ל. ואי נאמר כנ"ל. א"כ מהאי טעמא בעל בנכסי אשתו אי שואל או שוכר שפיר חייב באחריות לשלם כל הפרה אף שאין לה בפרה זו בשעה שנגנבה או נאנסה רק ט"ה וזכות ספיקה. מ"מ זה הפחת ומה שהוזל הוא ע"י השאלה שלו צריך לשלם ואינו מנכה כנ"ל. ואם כן באגר מינה פרה והדר נסבה. אם היינו דנין חיובו דאחריות גניבה י"א מחמת שכירות הראשונה שוב לא הי' מחייב רק שוי' דפרה כשעת גניבה והוא רק ט"ה הספק כנ"ל דאין לה יותר והוי שפיר כהוזל אחר כך שזה הוזל נגדה לא בא מחמת שכירות הראשון שיהיה שייך סברא הנ"ל רק על ידי שנשאת אחר כך והוי ממש כששכר מא' ואחר כך מכר או נתן המשכיר לאחד או לזה גופיה על תנאי או כל הפירות דהוי הוזל ממש שלא הי' צריך לשלם רק שויו וזכות דשעת גניבה. וא"כ מצד החיוב שמחמת שכירות ראשונה דאגר מינה ולא הי' החיוב רק על כמו שיהיה שוה בשעת גניבה וכיון דהוזל ע"י הנשואין שלא מחמת השכירות אינו צריך לשלם רק ט"ה כנ"ל. אולם מחמת שכירות השני שע"י הנשואין או שוכר הוי שפיר חייב לשלם כל דמי הפרה דקיבל עליו החיוב שויו כמו ששוה בלא שכירותו זה. ואם כן שוב הוי כשכר ואח"כ שאל בבעלים כיון שניתוסף חיוב והי' בבעלים אמרינן כיון דשייך במקצת פטור דבבעלים פטור מכוליה. ופריך שפיר מ"ש דאי שואל אתי שאילה בבעלים ומפקע שכירות דשלא בבעלים משום דניתוסף חיוב כנ"ל. וע"כ דנימא כיון דניתוסף ופטור ממקצת פטור מהכל כנ"ל. א"כ שכירות נמי תיתי שכירות בבעלים ותפקיע דהא ניתוסף גם כן החיוב משום שכירות זה לשלם הכל מה שע"י שכירות א' הי' משלם רק ט"ה כיון דנגנב אחר הנשואין ושוב פטור רק מתשלומי ט"ה כיון דפטור ממקצת פטור מכולו כנ"ל:
7 עוד ופשוט י"ל דכיון דהשני' בבעלים לא חשיב ניתוסף כלל חיוב אחריות דהא פטור. ולכך אי שאילה בבעלים מפקיע אף שלא ניתוסף גם שכירות יפקיע. ודוקא לקמן דהשני' שלא בבעלים שייך בשאלה שניתוסף כנ"ל. ויש לדחות דדנין כמו אם לא הי' בבעלים הי' חשיב ניתוסף שוב פטור משום בבעלים דאם לא כן יהיה חשיב לקמן ניתוסף גם בשכרה בבעלים וחזר ושכרה שלא בבעלים ויש לדחות:
8 עוד י"ל בפשיטות למה שפי' רש"י לקמן דספק הש"ס בשכרה בבעלים וחזר ושאלה מי אמרינן דלענין אונסין לא שייך דחיוב זה מחמת הקנין דשלא בבעלים בא. או דילמא דשייכא במקצת דחיוב גניבה כו' ופטור אף באונסין עיין שם משמע דבגניבה ואבידה ודאי פטור רק הספק לענין אונסין שניתוסף. ואם כן אמר כאן שפיר כמו דשאילה בבעלים מפקיע גם לענין החיוב דגניבה ואבידה שהיה שלא בבעלים ממילא גם שכירות מפקיע דאי אינו מפקיע גם בשאלה אינו מפקיע רק מחיוב אונסין הי' פטור. ושוב אין נ"מ אי שואל או שוכר דבין כך ובין כך פטור באונסין וגניבה ואבידה חייב. אולם אין זה סברא שנפרש כנ"ל לקמן דיהיה הדין דחייב באונסין ופטור מגניבה ואבידה ולא מצינו כזה. ועוד דאם כן משכחת לה כפל בשואל בטוען טענת גנב באופן הנ"ל ובגמרא משמע דלא משכחת לה. ולכך צ"ל גם ברש"י שם דהספק על כל החיוב דכיון דבאונסין חייב שוב גם בגניבה ואבידה יהי' חייב או להיפוך:
9 עוד י"ל למ"ש רש"י ז"ל לקמן שם הטעם אף על גב דכי משך לה מעיקרא בבעלים הוי ותו לא הדר משך מ"מ מיחייב דבשעת שכירות ברשותו היתה ולא מחסרא משיכה וקני חצירו באמירה ולעולם קנין אחריות הוא ושלא בבעלים עכ"ל. גם פירש"י שם שאלה וקודם שהחזירה חזר ושכרה כו'. גם אחר כך עיין שם דהיינו שכבר כלה זמן השאלה רק שלא החזירה עדיין אבל אם השאילה לזמן ובתוך הזמן שכרה יש להסתפק אי חשיב כלל רק כנותן לו מתנה בחנם השכירות כיון דבלא השכירות הי' לו להשתמש וכן להיפוך שכרה ושאלה בתוך זמן. או דכיון דמסכימים שניהם מבטלים השאלה ונעשה שוכר וכאלו מחזירה ושכרה:
10 אך בזה י"ל דאין חצירו זוכה לו כלל דאינו זכות רק חוב שיהיה חיוב אחריות עליו. ממילא כיון דלא אמר שיקנה לו חצירו החיוב רק משום משיכה ראשונה. וגם די"ל דלא חשיב משיכה כלל כיון שגם מקודם ברשותו ע"י קנין השאלה דבכלה הזמן נעשה פקדון וברשותיה דמריה חשיב משיכה בחצירו מה שאין כן תוך הזמן כנ"ל. וגרע מחצר השותפין דאין קונין זה מזה אלא כו'. ולכך פירש"י בכלה זמן. אך הא קי"ל דאחר זמן אינו שואל רק שומר שכר כל שלא אמר טול את שלך ולא החזירה כדאמר לעיל פ"א ובש"ע. ואם כן איך שייך דמחמת משיכה ראשונה כו' ע"כ לחודא קיימא כיון שכלה. ועוד דהא הוי כשכרה וחזר ושכרה כיון דכלה ועדיין לא החזירה והוי שומר שכר עדיין משום משיכה ראשונה שהיה בבעלים ועכשיו שכרה וגם כן שומר שכר כנ"ל:
11 וי"ל דהיינו דקא בעי כיון דבאומר טול את שלך לא הוי תו שומר שכר אם כן ע"י ששכרה עתה הוי כאומר שאינו רוצה עוד שיהיה אצלו בתורת שאלה רק בשכירות והוי זה כאומר טול את שלך לענין השאלה ומיפטר משאילה א' וחיוב רק מצד השכירות ולחודיה קאי. או דמישך שייכי בשאילה היינו דלא חשיב רק שרוצה לפטור מהשאלה וישאר בשכירות וכמרחיב הזמן דנשאר הקנין דמשיכה ראשונה כנ"ל וכן בשכר ושאל. אף להפוסקים דגם בשוכר שכלה זמנו דהוי שומר שכר כל שלא החזירה מ"מ בשאל מסופק אי הוי כטול שאינו רוצה עוד בשכירות רק בשאלה או רק תוספות חיוב ומרחיב זמן אחד בתוספת חיוב אונסין בלי שכר.. ואם כן בשכר וחזר ושכר שפיר לא מספקא ליה כלל דהא לא חשיב כלל טול את שלך כיון דעדיין רוצה בתורת שכירות. וממילא כל שלא החזירה עדיין שומר שכר וחיוב גניבה ואבידה מחמת משיכה ראשונה דבבעלים ופטור כנ"ל:
12 אולם כאן בעל בנכסי אשתו דאם הי' מושכר ביד אחר מאשה ונשאת מחויב השוכר להחזיר לבעלה דשלו לפירות. אם כן באגר מינה פרה וכלה זמן השכירות הוי כהחזירה דמוחזר במה שנשאה וברשותו. וממילא פקע שכירות קמא ושפיר לחודיה קיימא והוי בבעלים כמו בשכר ושאל כנ"ל. ופריך שפיר מ"ש שאילה כו' כנ"ל. ובלא זה לא שייך כאן דהוי כמרחיב זמן והקנין ע"י משיכה ראשונה דהא ע"כ קני בנישואין כדאמר במעילה לקמן והוי רק קנין אחר ושפיר מפקיע כמו שאלה לכ"ע:
13 ונראה דכאן בכלה זמן השכירות פשוט דפקע והוי חיוב חדש כנ"ל רק גם בתוך זמן השכירות. מ"מ כאן קנין זה דנישואין קני גם בתוך הזמן. ואם הי' משכרת לאחר זמן ונשאת תוך הזמן הי' השכר לבעלה דחשיב השכירות פירות מחוברין דאף דעומד לקצור זכה בעל כמבואר בכתובות ובאה"ע. ואי אין לשכירות אלא בסוף אפשר דכל השכירות שלו לגמרי ואי ישנה מתחלה ועד סוף. עכ"פ מזמן הנשואין ואילך שלו דהם מחוברין כנ"ל. ואם כן בשכר הוא עצמו ונשאה תוך הזמן גם כן שלו ואינו צריך לקנות קרקע כנ"ל. וממילא פקע השכירות רק החיוב משום בעל בנכסי אשתו:
14 אך לכאורה כמו אם השכירה לאחר לזמן הוי קנין ואין הבעל יכול להוציא. כן לו לזמן הוי קנין ושוב אין זכה כלל ע"י הנשואין בתורת נ"מ דאינו שלה הפירות עד הזמן ורק בתורת השכירות אלא דחשיב כמשלם לה השכירות כיון שזוכה בפירות כמו באחר. ואם כן עד הזמן הוי רק שוכר מחמת שכירות הראשון דלא זכה ע"י הנשואין ואם כן לא יחשב בבעלים ויתחייב בגניבה ואבידה עד הזמן דנעשה שאולה או שכירות בבעלים רק על אחר כלות זמן א'. ומ"מ נראה דליתא כיון שהוא אצלו זכה בנשואין כיון דגם אם לא הי' שכרה הי' זוכה ואינו מוכרח: