מקור בבא מציעא מ״ז א:ח׳-י׳
8 אָמַר מָר: ״מְכוֹר לִי בְּאֵלּוּ״ – קָנָה, וְיֵשׁ לוֹ עָלָיו אוֹנָאָה. לֵימָא סָבַר רַב הוּנָא מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין?
9 לָא, רַב הוּנָא סָבַר לַהּ כְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר: דְּבַר תּוֹרָה מָעוֹת קוֹנוֹת. וּמִפְּנֵי מָה אָמְרוּ מְשִׁיכָה קוֹנָה – גְּזֵירָה שֶׁמָּא יֹאמַר לוֹ נִשְׂרְפוּ חִטֶּיךָ בַּעֲלִיָּיה. מִלְּתָא דִּשְׁכִיחָא – גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן, וּמִלְּתָא דְּלָא שְׁכִיחָא – לָא גְּזַרוּ בַּהּ רַבָּנַן. אֲמַר לֵיהּ מָר הוּנָא בְּרֵיהּ דְּרַב נַחְמָן לְרַב אָשֵׁי: אַתּוּן, הָכִי מַתְנִיתוּ לַהּ, אֲנַן הָכִי מַתְנֵינַן לַהּ: וְכֵן אָמַר רַב הוּנָא, אֵין מַטְבֵּעַ נַעֲשֶׂה חֲלִיפִין.
10 בַּמֶּה קוֹנִין?
פירוש חידושי הרי"מ על בבא מציעא מ״ז א:ח׳-י׳
8 שם תוס' הקשו דלקנו בהודאה כו'. קשה דתוס' בבא בתרא מ' דחו דברי רש"י דקנין בפני ב' דוקא דא"כ מה פריך מגורן דלמא לא הי' ב' ע"ש. ולענין הודאה שיועיל לקנין לכ"ע צריך ב' עדים ואתם עדי בגווני דמהני אז קני וי"ל דלא היה עדים כנ"ל. וי"ל דקושייתם רק לריב"ם דמדפריך מק"ס ע"כ דמשמע להו סתמא שיש עדים והקשו כנ"ל:
9 עוד י"ל דכמו דבלא א"ע דמצי אמר משטה כו' שוב אינו מועיל לקנין. כן כאן כיון דרשאי להערים במעשר שני. א"כ מהני אמתלא דידיה שהודה רק שיקנה המעות לפדותו בלי חומש וי"ל דגם א"ע לא מהני דבקנין שבמעשה אף דנראה הערמה מ"מ דברים שבלב אף דמוכח לא מבטל מעשה הקנין משא"כ הודאה שבדיבור כיון שנראה של הערמה מכוין אינו הודאה כלל כמו שלא להשביעו דמה חילוק:
10 עוד י"ל דבקנין מקנה על מנת להחזיר או כדי לפדות ולהחזיר כמ"ש לעיל משא"כ הודאה לא שייך על תנאי ויוכל להחזיק בהם. אך ר"ן נדרים גבי לבטלין זכוותיה כתב דגם בהודאה שייך תנאי ע"ש. ויש לחלק: