חידושי הרי"מ על בבא מציעא ל״ו א:ט״ז-י״ז

« חידושי הרי"מ על בבא מציעא ל״ה ע״ב חידושי הרי"מ על בבא מציעא ל״ו ע״ב »

16 טַעְמָא דִּקְטַנִּים, הָא גְּדוֹלִים – פָּטוּר. אַמַּאי? נֵימָא לֵיהּ: אֵין רְצוֹנִי שֶׁיְּהֵא פִּקְדוֹנִי בְּיַד אַחֵר!

17 אָמַר רָבָא: כׇּל הַמַּפְקִיד

פירוש חידושי הרי"מ על בבא מציעא ל״ו א:ט״ז-י״ז

16 שם לטעמיה דרב לא מיבעיא שומר חנם שמסר לשומר שכר כו' דעלויי עלי'. לכאורה לרבנן דר"י למה חשיב עלי' הא תשלומין דגניבה ואבדה יהיה שלו אם לא נחלק בין שוכר כמ"ש לעיל. וצ"ל דמ"מ השמירה דשומר שכר יותר טוב משומר חנם ועכ"פ ישמרנו יותר שלא יצטרך לשלם. אך לכאורה יש סברא להיפוך דגרע שומר חנם שמסר לשומר שכר והריוח שלו לרבנן אם יגנב כו'. אם כן ניהו דלא ס"ל כר"מ דמעביר על דעת בעל הבית נקרא גזלן. מ"מ היינו בשוכר דלא שייך ביה שליחות יד. אבל שומר דקיימא לן שליחות יד אינה צריכה חסרון וטלטלה להשתמש בה חשוב שולח יד. ואם כן כיון דאין רשאי למסור לשומר אחר דאין רצונו שיהיה פקדונו ביד אחר וכשמסרו לשומר שכר שיהיה הריוח שלו וחשיב ליה ר"י עושה סחורה כו'. יש לומר דחשיב שליחות יד שמוציאו מרשותו לרשות שומר ב' לצרכו להרויח שיהיה תשלומין דגניבה ואבידה שלו:

17 אך זה אינו ממה נפשך לרבנן כיון דמה דתשלומין שלו הוא משום דלא מיקרי בשל חבירו רק בעד השכר שלו. גם שליחות יד לא הוי דלא חשוב כלל שמשתמש בשל חבירו רק גורם כנ"ל. ולר"י דחשיב עושה סחורה בשל חבירו. אם כן שוב הדין בגניבה ואבידה דישלם לבעלים אם כן מעולם לא נשתמש לצרכו כלל. וי"ל דהיינו דקא משמע לן אביי כמ"ד לא מיבעיא כו' דלכאורה מיותר דהיה לו לומר דפלוגתייהו בין עלי' ובין גרעי' כו'. ולהנ"ל י"ל דקמ"ל דגרועי גרע מעליא כנ"ל:

« חידושי הרי"מ על בבא מציעא ל״ה ע״ב חידושי הרי"מ על בבא מציעא ל״ו ע״ב »