חידושי הרד״ל על רות רבה ג׳:ג׳

« חידושי הרד״ל על רות רבה ג׳:ב׳ חידושי הרד״ל על רות רבה ג׳:ד׳ »

3 רות רבה פתח ↗

אָמַר קהלת א, טו: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן יָכוֹל לְעַוֵּת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת אֵין יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן אֵין יָכוֹל לְעַוֵּת. וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, יֵשׁ מֵהָרְשָׁעִים שֶׁמִּזְדַּוְּגִין זֶה עִם זֶה בָּעוֹלָם, אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה תְּשׁוּבָה לִפְנֵי מוֹתוֹ וְאֶחָד לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, נִמְצָא זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים, וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הָרְשָׁעִים, וְהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁמָּא מַשֹּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, אֲנִי וְזֶה גָנַבְנוּ, אֲנִי וְזֶה הָרַגְנוּ כְּאֶחָת, זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וַאֲנִי בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים. וְהֵן מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְנֻוָּל הָיִיתָ וּמֻשְׁלָךְ לְאַחַר מִיתָתְךָ שְׁלשֶׁת יָמִים, וְלֹא בַּחֲבָלִים גְרָרוּךָ לַקֶּבֶר ישעיה יד, יא: תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה, כְּשֶׁהֵבִין זֶה חֲבֵרְךָ שָׁב מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְאַתָּה הָיִיתָ סְפֵקָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשִׂיתָ. אוֹמֵר לָהֶם הֲנִיחוּנִי שֶׁאֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְהֵן מְשִׁיבִין לוֹ וְאוֹמְרִין, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לְשַׁבָּת וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְעֶרֶב שַׁבָּת, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת. וְעוֹד עוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לַיָּם וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנוּ דּוֹמֶה לַיַּבָּשָׁה, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיַּבָּשָׁה מַה יֹּאכַל בַּיָּם. וְעוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַמִּדְבָּר וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לַיִּשׁוּב, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיִּשׁוּב מַה יֹּאכַל בַּמִּדְבָּר. מַהוּ עוֹשֶׂה חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ד, ה: הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. וְהוּא אוֹמֵר הַנִּיחוּנִי שֶׁאֶרְאֶה אֶת חֲבֵרִי בִּכְבוֹדוֹ, וּמְשִׁיבִין וְאוֹמְרִים לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְצֻוִּין מִפִּי הַגְּבוּרָה אָנוּ שֶׁלֹא יַעַמְדוּ רְשָׁעִים בְּצַד צַדִּיקִים, וְלֹא צַדִּיקִים בְּצַד רְשָׁעִים, וְלֹא טְמֵאִים בְּצַד טְהוֹרִים, וְלֹא טְהוֹרִים בְּצַד טְמֵאִים, וְעַל מָה אָנוּ מְצֻוִּין עַל הַשַּׁעַר הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיח, כ: זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.

3 מדרש משלי פתח ↗

משלי ו ו: "לך אל נמלה עצל" - אמר רבי יהודה בן פדייה: עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה לעתיד לבוא 'ריבון העולמים, הניחנו ונעשה תשובה לפניך', והקב"ה אומר להם: שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת: אם אין אדם מתקן עצמו בערב שבת - מה אוכל בשבת?'. ד"א עולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים: אם אין אדם מתקן עצמו ביבשה, מהו אוכל בים? ד"א עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין, אם אין אדם מתקן עצמו בפרוזדור, היאך ייכנס לטרקלין? ד"א עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם חורש וקוצר ובוצר וזורע בימות החמה - מהו אוכל בימות הגשמים? ועוד: היה לכם ללמוד מן הנמלה, הה"ד "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". ומה היא חכמתה - משלי ו ז: "אשר אין לה קצין שוטר ומושל", משלי ו ח: "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, פסוק זה מהו פירושו? אמר לו: הנמלה אין לה שוטר ולא מושל להחכימה, אלא חכמתה ממנה, והרשעים היה להם ללמוד ממנה, אלא התחזקו בעצלותם ובטיפשותם ולא עשו תשובה, לפיכך אמר שלמה: משלי ו ט: "עד מתי, עצל, תשכב?", משלי ו י: "מעט שנות, מעט תנומות" - מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות כדי שתקום לתפילה, "מעט חיבוק ידיים לשכב" - זה תשמיש המיטה. משלי ו יא: "ובא כמהלך ראשך" - זה מלך המשיח, שעתיד לבוא בראשם של ישראל, שנאמר מיכה ב יג: "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם".

4 רות רבה פתח ↗

דִּילָמָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲווֹ יָתְבִין לָעֲיִין בְּאוֹרָיְיתָא בַּהֲדֵין בֵּית מִדְרָשָׁא רַבָּא דִּטְבֶרְיָא בַּעֲרוּבַת פִּסְחָא, וְאִית דְּאָמְרֵי בַּעֲרוּבַת צוֹמָא רַבָּא, וּשְׁמַעֵי קָלְהוֹן דִּבְרִיָּיאתָא בָּיְיבִין, אֲמַר לֵיהּ אִילֵּין בְּרִיָּיתָא מָה עִסְקוֹן, אֲמַר דְּאִית לֵיהּ זָבַן וּדְלֵית לֵיהּ אָזֵיל לְגַבֵּי מָרֵי עֲבִדְתֵּיהּ וְהוּא יָהֵיב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן הוּא אַף אֲנָא אִיזֵיל גַּבֵּי מָרֵי עֲבִדְתִּי וְהוּא יָהֵב לִי, נְפַק וְצַלֵּי בַּהֲדָא אִילוּסִיס דִּטְבֶרְיָא, וַחֲזָא חַד יְדָא מוֹשְׁטָא לֵיהּ חֲדָא מַרְגָּלִיתָא, אֲזַל טָעִין גַּבֵּי רַבֵּנוּ, אֲמַר לֵיהּ הָדָא מְנָא אִית לָךְ, הָדָא מִילָא דְאִיסְטוֹפִיטָא הִיא, אֶלָּא הֵא לָךְ תְּלָתָא דִינָרִין, וַאֲזֵל וַעֲבֵד לִיקָרָא דְיוֹמָא, וּבָתַר יוֹמָא טָבָא אֲנַן שָׁטְחִין קָלֵיהּ וּמַה דְּהוּא עָבֵיד טִימִיתַהּ תִּיסַב. נְסַב תְּלָתָא דִינָרִין וַאֲזֵיל זְבַן זְבוּנִין וְעָל לְבֵיתֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ דְּבִיתְהוּ שִׁמְעוֹן שָׁרֵית גָּנֵיב, כָּל פָּעֳלָךְ לֵית הִיא אֶלָּא מְאָה מָנֶה וְאִילֵין זְבִינָתָה מָה אִינוּן, מִיָּד תַּנֵּי לָהּ עוֹבָדָא. אָמְרָה לֵיהּ מַאי אַתְּ בָּעֵי תְּהֵי גְּנוּנָךְ חָסֵר מִן דְּחַבְרָךְ חֲדָא מַרְגָּלִיתָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לָהּ וּמַה נַּעֲבֵד, אָמְרָה לֵיהּ זִיל תַּחֲזוֹר זְבִינָתָא לְמָרֵיהוֹן וְדִינָרַיָּא לְמָרֵיהוֹן וּמַרְגָּלִיתָא לְמָרָא. כַּד שָׁמַע רַבֵּינוּ מִצְטָעֵר, שְׁלַח וְאַיְתֵיתַהּ, אֲמַר לָהּ כָּל הָדֵין צַעְרָא צְעַרְתְּ לְהָדֵין צַדִיקָא. אָמְרָה לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי דִּיהֵא גְּנוּנֵיהּ חָסֵר מִדִּידְכוֹן חֲדָא מַרְגָּלִיתָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לָהּ וְאִין הֲוָה חָסֵר לֵית בָּן מְמַלְּיָיה יָתֵיהּ. אָמְרָה לֵיהּ רַבִּי בַּהֲדֵין עַלְמָא זְכֵינַן מֶחֱמֵי אַפָּךְ, וְלֹא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ מָדוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהוֹדָה לָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל עֶלְיוֹנִים לִתֵּן וְאֵין דַּרְכָּן לִטֹּל, הַנֵּס הָאַחֲרוֹן קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, מִנְסֵיב לֵיהּ הֲוָת יְדָא אַרְעֲיָא למטה, וּמִי מוֹשְׁטָא לֵיהּ הֲוָה יְדָא עִילָּאָה, כְּאִינִישׁ דְּמוֹזֵיף לְחַבְרֵיהּ.

3 ו יש מהרשעים שהן מזדווגים כו'. פדר"א פרק מ"ג ע"ש:

4 ז א"ל הניחוני שאלך וכו'. מדרש משלי פ"ו:

3 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּתָרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אִלּוּ לֹא נִבְרְאָת הַתְּשׁוּבָה לֹא הָיָה הָעוֹלָם עוֹמֵד, אֶלָּא הוֹאִיל וְנִבְרְאָת הַתְּשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים בְּכָל יוֹם, וְאוֹמֵר ״שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים״. שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם וְתֵדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה מֵאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּזַל וְחָמַד וְרָצַח, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ״ וְשָׁלַח וְקָרָא לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ מַלְקוֹת אַרְבָּעִים בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּבְצוֹם וּבִתְפִלָּה הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו וְלֹא חָזַר עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹד וְנִרְצָה בִתְשׁוּבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א כא, כט ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי״. רַבִּי אֲבָהוּ אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה מִדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָבוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וּבָא דָוִד לִמְנוֹת אֶת מִסְפָּרָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לָאָבוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְאַתָּה בָּא לְבַטֵּל דְּבָרַי? בִּשְׁבִילְךָ נִתְּנָה הַצֹּאן לְמַאֲכָל. וּבִשְׁלֹשָׁה שָׁעוֹת נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְּלוּ מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא נָפְלָה מִיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה בִּלְבַד, שֶׁהָיָה שָׁקוּל בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וּבְתוֹרָתוֹ כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ. ״אִישׁ״ כָּתוּב כָּאן, וְאֵין כָּתוּב ״אֲנָשִׁים״. וְשָׁמַע דָּוִד וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה'. וְהָיָה מְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אָנֹכִי הוּא שֶׁחָטָאתִי, הַעֲבֶר נָא אֶת חַטָּאתִי. וְנִרְצָה תְשׁוּבָתוֹ וְאָמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם ״רַב לָךְ, עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ״. וּמַה הוּא ״רַב״? אָמַר לוֹ: ״רַב נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל״. מַה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ? לָקַח אֶת חַרְבּוֹ וְקִנְּחָהּ בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל דָּוִד. וְרָאָה דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאָךְ וְהָיָה מַרְתִּית, רוֹצֶה לוֹמַר בְּכָל אֵבָרָיו, עַד מוֹתוֹ, ״וְלֹא יָכוֹל דָּוִד לָלֶכֶת לְפָנָיו״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בֹּא וּרְאֵה מִמְּנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּהוּ שֶׁעָשָׂה כָּל תּוֹעֲבוֹת הָרָעוֹת הַרְבֵּה מְאֹד מִכָּל הַגּוֹיִם, וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ לַבַּעַל חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, מַפְרִיחַ יוֹנִים וְזוֹבֵחַ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם. וּבָאוּ שָׂרֵי גְדוּדִים מֶלֶךְ בָּבֶל וַאֲחָזוּהוּ בִּמְנִיקַת רֹאשׁוֹ וְהוֹרִידוּהוּ בָּבֶלָה וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּמַחֲבַת אֵשׁ, וְשָׁם קָרָא לְכָל אֱלֹהִים אֲחֵרִים שֶׁזָּבַח וְאֵין אֶחָד מֵהֶם עוֹנֶה אוֹתוֹ וּמַצִּילוֹ. אָמַר: אֲנִי אֶקְרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי בְּכָל לִבִּי אוּלַי יַעֲשֶׂה לִי כְּכָל נִפְלְאוֹתָיו שֶׁעָשָׂה לְאָבִי. וְקָרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּכָל לִבּוֹ, וְנֶעְתַּר לוֹ וְשָׁמַע תְּחִנָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ״. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מְנַשֶּׁה: אִית דִּין וְאִית דַּיָּן! בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בֹּא וּרְאֵה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁהָיָה הוּא וּשְׁנֵי רֵעָיו בֶּהָרִים גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ. מֶה עָשָׂה רַבִּי שִׁמְעוֹן? הִנִּיחַ לִשְׁנֵי רֵעָיו שׁוֹדְדִין בֶּהָרִים וְשָׁב לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּכָל לִבּוֹ בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה. וְהָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו וּבְמַתְּנוֹת עֲנִיִּים, וְלֹא שָׁב עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹד. וְנִתְרַצֵּית תְּשׁוּבָתוֹ, וּבְיוֹם שֶׁמֵּת מֵתוּ שְׁנֵי רֵעָיו הַשּׁוֹדְדִים בֶּהָרִים, וְנָתְנוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאוֹצַר הַחַיִּים וְלִשְׁנֵי רֵעָיו בִּשְׁאוֹל הַתַּחְתּוֹנָה. וְאָמְרוּ שְׁנֵי רֵעָיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, יֵשׁ לְפָנֶיךָ מַשּׂוֹא פָּנִים? זֶה הָיָה עִמָּנוּ שׁוֹדֵד בֶּהָרִים וְהוּא בְּאוֹצַר הַחַיִּים, וַאֲנַחְנוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית! אָמַר לָהֶם: זֶה עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם תְּשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: הַנַּח לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה. אָמַר לָהֶם: אֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא עַד יוֹם הַמִּיתָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְרֹשׂ בַּיָּם. אִם אֵינוֹ לוֹקֵחַ בְּיָדוֹ לֶחֶם מֵאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת וּמַיִם מְתוּקִים, בַּיָּם אֵינוֹ מוֹצֵא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לֵילֵךְ לִקְצֵה הַמִּדְבָּר, אִם אֵינוֹ לוֹקֵחַ מִן הַיִּשּׁוּב לֶחֶם וּמַיִם, אֵינוֹ מוֹצֵא בַּמִּדְבָּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. כָּךְ אִם הָאָדָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו, לְאַחַר מִיתָתוֹ אֵין לוֹ תְּשׁוּבָה, אֶלָּא נְתִינַת הָאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה מִפַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שֶׁמָּרַד בְּצוּר עֶלְיוֹן הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ״. וּבַלָּשׁוֹן שֶׁחָטָא בּוֹ בַּלָּשׁוֹן עָשָׂה תְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ״. וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין הַמֵּתִים. מִנַּיִן שֶׁלֹּא מֵת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ״ וְכוּ'. וְהָלַךְ וּמָלַךְ בְּנִינְוֵה. וְהָיוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כּוֹתְבִים מִכְתְּבֵי עָמָל וְגוֹזְלִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וּבָאִים אִישׁ עַל רֵעֵהוּ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר. וּבָא אֶצְלוֹ מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה לְהִנָּבֵא עָלֶיהָ לְהַחֲרִיבָהּ, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְקָרַע בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְהִכְרִיז בְּכָל עַמּוֹ שֶׁיָּצוּמוּ כָּל הָעָם שְׁנֵי יָמִים, וְכָל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ. מֶה עָשָׂה? הֶעֱמִיד הָאֲנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְהַנָּשִׁים מִצַּד אַחֵר, וְכָל בְּהֵמָה טְהוֹרָה מִצַּד אַחֵר. וְהַיְלָדִים רוֹאִים אֶת אִמּוֹתֵיהֶם וְרוֹצִין לִינֹק וּבוֹכִין, וְאִמּוֹתֵיהֶם רוֹאוֹת אֶת בְּנֵיהֶם וְרוֹצוֹת לְהָנִיקָם וּבוֹכוֹת. הַיְלָדִים ק״כ אֶלֶף וְג' אֲלָפִים, הַרְבֵּה מִשְּׁנֵים עָשָׂר רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה״. אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ עִמָּהֶם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹנָה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הַרְבֵּה מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְנִבְלְעוּ כַמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ״. שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים אֶל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ״, עַד הַהוּא שֶׁשְּׁמַעְכֶם בְּהַר סִינַי אוֹמֵר ״אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ״. ״כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״. ״בִּכְבוֹדְךָ וְחֵילֶךָ״ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא ״כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״. ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים״, ״קְחוּ עִמָּכֶם כֶּסֶף וְזָהָב״ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים״. וְאֵין כְּתִיב כָּאן ״וּנְשַׁלְּמָה כֶּסֶף וְזָהָב״ אֶלָּא ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִין. וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מִתּוֹךְ צַעַר וּמִתּוֹךְ הַדְּחָק וּמִתּוֹךְ הַטִּלְטוּל וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא אֵין לָהֶם מִחְיָה. וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם״. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה.

« חידושי הרד״ל על רות רבה ג׳:ב׳ חידושי הרד״ל על רות רבה ג׳:ד׳ »