חידושי הרד״ל על רות רבה ג׳

« חידושי הרד״ל על רות רבה ב׳:כ״ד חידושי הרד״ל על רות רבה ד׳:א׳ »

1 רות רבה פתח ↗

זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב איוב ג, יט: קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו, אָמַר רַבִּי סִימוֹן זֶה אֶחָד מֵאַרְבָּעָה מִקְרָאוֹת שֶׁדּוֹמִין זֶה לָזֶה, קָטֹן וְגָדוֹל שָׁם הוּא, הָעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא קָטָן יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא קָטָן אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת גָּדוֹל, וּמִי שֶׁהוּא גָּדוֹל אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת קָטָן. וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו, זֶה הוּא שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹן יוֹצְרוֹ מַכְעִיס אֶת יִצְרוֹ, מֵת יָצָא לַחֵרוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדֹנָיו. רַבִּי מְיָאשָׁא בַּר בְּרֵיהּ דְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, נִשְׁתַּקַּע שְׁלשָׁה יָמִים בְּחָלְיוֹ, לְאַחַר שְׁלשָׁה יָמִים נִתְיַשְּׁבָה דַעְתּוֹ, אָמַר לוֹ אָבִיו הָן הֲוֵית, אֲמַר לֵיהּ בְּעוֹלָם מְעֹרָב הָיִיתִי. אֲמַר לֵיהּ וּמַה חֲמֵיתָה תַּמָּן, אֲמַר לֵיהּ הַרְבֵּה בְּנֵי אָדָם רָאִיתִי כָּאן בְּכָבוֹד וְשָׁם בְּבִזָּיוֹן. כַּד שְׁמַעוּ רַבִּי יוֹחָנָן וְרֵישׁ לָקִישׁ סָלְקָן לִמְבַקְרֵיהּ, אֲמַר לְהוֹן אָבוּהּ שְׁמַעְתּוּן מָה אֲמַר הָדֵין מַיְינוֹקָא, אָמְרִין לֵיהּ מָה אֲמַר, תָּנֵי לְהוֹן עוֹבָדָא. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ וְלֹא מִקְרָא מָלֵא הוּא יחזקאל כא, לא: כֹּה אָמַר ה' א הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה זֹאת לֹא זֹאת הַשָּׁפָלָה הַגְּבֵּהַּ וְהַגָּבֹהַּ הַשְׁפִּיל, אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִלּוּ לֹא עָלִיתִי אֶלָּא לִשְׁמֹעַ דָּבָר זֶה דַּי. רַב הוּנָא רֵישׁ גָּלוּתָא שָׁאַל לְרַבִּי חִסְדַּאי מַה דֵּין דִּכְתִיב הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת וְהָרִים הָעֲטָרָה, אָמַר לוֹ, הָסִיר הַמִּצְנֶפֶת מֵרַבּוֹתֵינוּ, וְהָרִים הָעֲטָרָה מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם. אָמַר לוֹ, אַתְּ חֶסֶד וּמַה לְּךָ חָסֶד.

2 רות רבה פתח ↗

כְּתִיב קהלת ט, ד: כִּי מִי אֲשֶׁר יְחֻבַּר וגו', תַּמָן תְּנֵינַן הָרוֹאֶה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מַה הוּא אוֹמֵר, בָּרוּךְ נוֹתֵן אֶרֶךְ אַפַּיִם לְעוֹבְרֵי רְצוֹנוֹ. מָקוֹם שֶׁנֶּעֶקְרָה עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מִמֶּנּוּ, בָּרוּךְ שֶׁעָקַר עֲבוֹדַת כּוֹכָבִים מֵאַרְצֵנוּ. וְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ ה' אֱלֹהֵינוּ שֶׁתַּעֲקֹר אוֹתָהּ מִכָּל הַמְּקוֹמוֹת וְתָשׁוּב לֵב עוֹבְדֶיהָ לְעָבְדְּךָ בְּלֵב שָׁלֵם, וְלֹא נִמְצָא מִתְפַּלֵּל עַל הָרְשָׁעִים. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן יְבֻחַר כְּתִיב, אֲפִלּוּ כָּל אוֹתָן שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל יֵשׁ בִּטָּחוֹן, לְהַחֲיוֹת אוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר פָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בַּזְּבוּל, לְכַלּוֹתָם אִי אֶפְשָׁר שֶׁכְּבָר עָשׂוּ תְּשׁוּבָה, עֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר ירמיה נא, לט: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. תַּנְיָא קְטַנֵי גוֹיִם וְחֵילוֹתָיו שֶׁל נְבוּכַדְנֶצַּר לֹא חַיִּים וְלֹא נִדּוֹנִים, וַעֲלֵיהֶם הוּא אוֹמֵר: וְיָשְׁנוּ שְׁנַת עוֹלָם וְלֹא יָקִיצוּ. קהלת ט, ד: כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב, לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי הוּא יָכוֹל. וּמִי שֶׁהוּא אֲרִי, יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב. אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא, מִי שֶׁהוּא אֲרִי אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת כֶּלֶב, וְכָל מִי שֶׁהוּא כֶּלֶב אֵינוֹ יָכוֹל לְהֵעָשׂוֹת אֲרִי. אַדְרִיָּאנוֹס שְׁחִיק טַמְיָא שָׁאַל לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, אֲמַר לֵיהּ אֲנָא טָב מִמּשֶׁה רַבָּךְ, אֲמַר לֵיהּ, לָמָּה, דַּאֲנָא חַי וְהוּא מֵת, וּכְתִיב: כִּי לְכֶלֶב חַי טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת. אֲמַר לֵיהּ יָכוֹל אַתְּ לִגְזֹר דְּלָא יַדְלֵק בַּר נָשׁ נוּר תְּלָתָא יוֹמִין, אֲמַר לֵיהּ, אִין. לְעִידָּן עַמְיָא סָלְקוּן תַּרְוֵיהוֹן עַל אִיגַר פָּלָטִין חֲמֵי תְּנָנָא סָלֵיק מִן רְחִיק, אֲמַר לֵיהּ מַה כֵּן, אֲמַר לֵיהּ אִיפַרְכִּיָא בִּישׁ, עָאל אַסְיָא וּבַקַּר יָתֵיהּ, וַאֲמַר לֵיהּ עַד דְּשָׁתֵי חֲמִימֵי לָא מִיתַּסֵּי. אֲמַר לֵיהּ תִּפַּח רוּחֵיהּ, עַד דְאַתְּ קַיָּם בָּטְלָה גְּזֵרָתְךָ, וּמשֶׁה רַבֵּנוּ מִשָּׁעָה שֶׁגָּזַר עָלֵינוּ שמות לה, ג: לֹא תְבַעֲרוּ אֵשׁ בְּכֹל משְׁבֹתֵיכֶם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, לָא מַדְלֵיק יְהוּדָאי נוּר בְּשַׁבְּתָא מִיּוֹמוֹהִי, וַעֲדַיִן לֹא נִתְבַּטְּלָה גְּזֵרָתוֹ עַד הַשְׁתָּא, אֲמַרְתְּ אַתְּ כֵּן דַּאֲנָא טָב מִינֵיהּ. תהלים לט, ה: הוֹדִיעֵנִי ה' קִצִּי וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רִבּוֹן הָעוֹלָם אוֹדַע לִי אֵימָתַי אֲנָא מָיֵית, אֲמַר לֵיהּ רָזָא הִיא דְּלָא מִתְגַּלֵּי לְבַר נָשׁ וְלֵית אֶפְשָׁר דְּיִתְגַּלֵּי לָךְ. וּמִדַּת יָמַי מַה הִיא, אֲמַר לֵיהּ שַׁבְעִין שְׁנִין. וְאֵדְעָה מֶה חָדֵל אָנִי, אוֹדַע לִי בְּהָדֵין יוֹמָא אֲנָא מָיֵית, אָמַר לוֹ בְּשַׁבָּת. אֲמַר לֵיהּ פַּחֵית לִי חַד יוֹמָא, אָמַר לוֹ לֹא. אָמַר לוֹ לָמָּה, אָמַר לוֹ חֲבִיבָה עָלַי תְּפִלָּה אַחַת שֶׁאַתָּה עוֹמֵד וּמִתְפַּלֵּל לְפָנַי מֵאֶלֶף עוֹלוֹת שֶׁעָתִיד שְׁלֹמֹה בִּנְךָ לְהַעֲלוֹת לְפָנַי, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א ג, ד: אֶלֶף עֹלוֹת יַעֲלֶה שְׁלֹמֹה עַל הַמִּזְבֵּחַ הַהוּא. אֲמַר לֵיהּ אוֹסֵיף לִי חַד יוֹמָא, אֲמַר לֵיהּ לָא. אֲמַר לֵיהּ לָמָּה, אָמַר לֵיהּ אַרְכִי שֶׁל בִּנְךָ דּוֹחֶקֶת, דְּאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בַּר אַבָּא בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, אַרְכִיּוֹת אַרְכִיּוֹת הֵן וְאֵין אֶחָד מֵהֶן נִכְנָס לְתוֹךְ אַרְכִי שֶׁל חֲבֵרוֹ אֲפִלּוּ כִּמְלֹא נִימָא. וּמֵת בַּעֲצֶרֶת שֶׁחָל לִהְיוֹת בְּשַׁבָּת, וְסָלְקָה סַנְהֶדְּרִין מֶחְמְיָיא אַפִּין לִשְׁלֹמֹה, אֲמַר לְהוֹן מַעֲבַר יָתֵיהּ מֵאֲתַר לַאֲתַר, אָמְרִין לֵיהּ וְלָאו מַתְנִיתָּא הִיא סָכִין וּמְדִיחִין וּבִלְבָד שֶׁלֹא יָזִיז אֵבָר. אָמַר כְּלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִין, אָמְרִין לֵיהּ וְלָא מַתְנִיתָּא הִיא מְחַתְּכִין אֶת הַדְּלוּעִים לִפְנֵי הַבְּהֵמָה וְאֶת הַנְּבֵלָה לִפְנֵי הַכְּלָבִים. מֶה עָשָׂה נָטַל פִּיפְקִין וּפָרַשׂ עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד הַשֶּׁמֶשׁ, וְיֵשׁ אוֹמְרִים לַנְּשָׁרִים קְרָא וּפָרְשׂוּ עָלָיו אֲגַפֵּיהוֹן כְּדֵי שֶׁלֹא תֵּרֵד עָלָיו הַשֶּׁמֶשׁ.

2 שבת פתח ↗

שְׁלַח שְׁלֹמֹה לְבֵי מִדְרְשָׁא: אַבָּא מֵת וּמוּטָל בַּחַמָּה, וּכְלָבִים שֶׁל בֵּית אַבָּא רְעֵבִים — מָה אֶעֱשֶׂה? שְׁלַחוּ לֵיהּ: חֲתוֹךְ נְבֵלָה וְהַנַּח לִפְנֵי הַכְּלָבִים. וְאָבִיךְ, הַנַּח עָלָיו כִּכָּר אוֹ תִּינוֹק וְטַלְטְלוֹ. וְלֹא יָפֶה אָמַר שְׁלֹמֹה: ״כִּי לְכֶלֶב חַי הוּא טוֹב מִן הָאַרְיֵה הַמֵּת״. וּלְעִנְיַן שְׁאֵילָה דְּשָׁאֵילְנָא קֳדָמֵיכוֹן: נֵר קְרוּיָה ״נֵר״, וְנִשְׁמָתוֹ שֶׁל אָדָם קְרוּיָה ״נֵר״. מוּטָב תִּכְבֶּה נֵר שֶׁל בָּשָׂר וָדָם מִפְּנֵי נֵרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא.

3 רות רבה פתח ↗

אָמַר קהלת א, טו: מְעֻוָּת לֹא יוּכַל לִתְקֹן וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, בָּעוֹלָם הַזֶּה מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן יָכוֹל לְעַוֵּת, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מִי שֶׁהוּא מְעֻוָּת אֵין יָכוֹל לִתְקֹן, וּמִי שֶׁהוּא מְתֻקָּן אֵין יָכוֹל לְעַוֵּת. וְחֶסְרוֹן לֹא יוּכַל לְהִמָּנוֹת, יֵשׁ מֵהָרְשָׁעִים שֶׁמִּזְדַּוְּגִין זֶה עִם זֶה בָּעוֹלָם, אֶחָד מֵהֶן עָשָׂה תְּשׁוּבָה לִפְנֵי מוֹתוֹ וְאֶחָד לֹא עָשָׂה תְּשׁוּבָה, נִמְצָא זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הַצַּדִּיקִים, וְזֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת הָרְשָׁעִים, וְהוּא רוֹאֶה אוֹתוֹ וְאוֹמֵר אוֹי לִי שֶׁמָּא מַשֹּׂוֹא פָנִים יֵשׁ בַּדָּבָר, אֲנִי וְזֶה גָנַבְנוּ, אֲנִי וְזֶה הָרַגְנוּ כְּאֶחָת, זֶה עוֹמֵד בַּחֲבוּרַת צַדִּיקִים וַאֲנִי בַּחֲבוּרַת רְשָׁעִים. וְהֵן מְשִׁיבִין וְאוֹמְרִין לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְנֻוָּל הָיִיתָ וּמֻשְׁלָךְ לְאַחַר מִיתָתְךָ שְׁלשֶׁת יָמִים, וְלֹא בַּחֲבָלִים גְרָרוּךָ לַקֶּבֶר ישעיה יד, יא: תַּחְתֶּיךָ יֻצַּע רִמָּה וּמְכַסֶּיךָ תּוֹלֵעָה, כְּשֶׁהֵבִין זֶה חֲבֵרְךָ שָׁב מֵאוֹתוֹ הַדֶּרֶךְ, וְאַתָּה הָיִיתָ סְפֵקָה לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה וְלֹא עָשִׂיתָ. אוֹמֵר לָהֶם הֲנִיחוּנִי שֶׁאֵלֵךְ לַעֲשׂוֹת תְּשׁוּבָה, וְהֵן מְשִׁיבִין לוֹ וְאוֹמְרִין, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, אֵין אַתָּה יוֹדֵעַ שֶׁעוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לְשַׁבָּת וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לְעֶרֶב שַׁבָּת, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בְּעֶרֶב שַׁבָּת מַה יֹּאכַל בְּשַׁבָּת. וְעוֹד עוֹלָם זֶה דּוֹמֶה לַיָּם וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנוּ דּוֹמֶה לַיַּבָּשָׁה, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיַּבָּשָׁה מַה יֹּאכַל בַּיָּם. וְעוֹד הָעוֹלָם הַזֶּה דּוֹמֶה לַמִּדְבָּר וְעוֹלָם שֶׁבָּאתָ מִמֶּנּוּ דּוֹמֶה לַיִּשׁוּב, אִם אֵין אָדָם מְתַקֵּן בַּיִּשׁוּב מַה יֹּאכַל בַּמִּדְבָּר. מַהוּ עוֹשֶׂה חוֹבֵק אֶת יָדָיו וְאוֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר קהלת ד, ה: הַכְּסִיל חֹבֵק אֶת יָדָיו וְאֹכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. וְהוּא אוֹמֵר הַנִּיחוּנִי שֶׁאֶרְאֶה אֶת חֲבֵרִי בִּכְבוֹדוֹ, וּמְשִׁיבִין וְאוֹמְרִים לוֹ, שׁוֹטֶה שֶׁבָּעוֹלָם, מְצֻוִּין מִפִּי הַגְּבוּרָה אָנוּ שֶׁלֹא יַעַמְדוּ רְשָׁעִים בְּצַד צַדִּיקִים, וְלֹא צַדִּיקִים בְּצַד רְשָׁעִים, וְלֹא טְמֵאִים בְּצַד טְהוֹרִים, וְלֹא טְהוֹרִים בְּצַד טְמֵאִים, וְעַל מָה אָנוּ מְצֻוִּין עַל הַשַּׁעַר הַזֶּה, שֶׁנֶּאֱמַר תהלים קיח, כ: זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ.

3 מדרש משלי פתח ↗

משלי ו ו: "לך אל נמלה עצל" - אמר רבי יהודה בן פדייה: עתידין הרשעים לומר לפני הקב"ה לעתיד לבוא 'ריבון העולמים, הניחנו ונעשה תשובה לפניך', והקב"ה אומר להם: שוטים שבעולם, עולם שהייתם בו דומה לערב שבת, והעולם הזה דומה לשבת: אם אין אדם מתקן עצמו בערב שבת - מה אוכל בשבת?'. ד"א עולם שהייתם בו דומה ליבשה, והעולם הזה דומה לים: אם אין אדם מתקן עצמו ביבשה, מהו אוכל בים? ד"א עולם שהייתם בו דומה לפרוזדור, והעולם הזה דומה לטרקלין, אם אין אדם מתקן עצמו בפרוזדור, היאך ייכנס לטרקלין? ד"א עולם שהייתם בו דומה לימות החמה, והעולם הזה דומה לימות הגשמים, אם אין אדם חורש וקוצר ובוצר וזורע בימות החמה - מהו אוכל בימות הגשמים? ועוד: היה לכם ללמוד מן הנמלה, הה"ד "לך אל נמלה עצל, ראה דרכיה וחכם". ומה היא חכמתה - משלי ו ז: "אשר אין לה קצין שוטר ומושל", משלי ו ח: "תכין בקיץ לחמה, אגרה בקציר מאכלה" רבי אליעזר שאל את רבי יהושע, אמר לו: רבי, פסוק זה מהו פירושו? אמר לו: הנמלה אין לה שוטר ולא מושל להחכימה, אלא חכמתה ממנה, והרשעים היה להם ללמוד ממנה, אלא התחזקו בעצלותם ובטיפשותם ולא עשו תשובה, לפיכך אמר שלמה: משלי ו ט: "עד מתי, עצל, תשכב?", משלי ו י: "מעט שנות, מעט תנומות" - מעט שנות כדי שתקום למשנתך, מעט תנומות כדי שתקום לתפילה, "מעט חיבוק ידיים לשכב" - זה תשמיש המיטה. משלי ו יא: "ובא כמהלך ראשך" - זה מלך המשיח, שעתיד לבוא בראשם של ישראל, שנאמר מיכה ב יג: "ויעבור מלכם לפניהם וה' בראשם".

4 רות רבה פתח ↗

דִּילָמָא רַבִּי חִיָּא רַבָּה וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן חֲלַפְתָּא הֲווֹ יָתְבִין לָעֲיִין בְּאוֹרָיְיתָא בַּהֲדֵין בֵּית מִדְרָשָׁא רַבָּא דִּטְבֶרְיָא בַּעֲרוּבַת פִּסְחָא, וְאִית דְּאָמְרֵי בַּעֲרוּבַת צוֹמָא רַבָּא, וּשְׁמַעֵי קָלְהוֹן דִּבְרִיָּיאתָא בָּיְיבִין, אֲמַר לֵיהּ אִילֵּין בְּרִיָּיתָא מָה עִסְקוֹן, אֲמַר דְּאִית לֵיהּ זָבַן וּדְלֵית לֵיהּ אָזֵיל לְגַבֵּי מָרֵי עֲבִדְתֵּיהּ וְהוּא יָהֵיב לֵיהּ. אֲמַר לֵיהּ אִם כֵּן הוּא אַף אֲנָא אִיזֵיל גַּבֵּי מָרֵי עֲבִדְתִּי וְהוּא יָהֵב לִי, נְפַק וְצַלֵּי בַּהֲדָא אִילוּסִיס דִּטְבֶרְיָא, וַחֲזָא חַד יְדָא מוֹשְׁטָא לֵיהּ חֲדָא מַרְגָּלִיתָא, אֲזַל טָעִין גַּבֵּי רַבֵּנוּ, אֲמַר לֵיהּ הָדָא מְנָא אִית לָךְ, הָדָא מִילָא דְאִיסְטוֹפִיטָא הִיא, אֶלָּא הֵא לָךְ תְּלָתָא דִינָרִין, וַאֲזֵל וַעֲבֵד לִיקָרָא דְיוֹמָא, וּבָתַר יוֹמָא טָבָא אֲנַן שָׁטְחִין קָלֵיהּ וּמַה דְּהוּא עָבֵיד טִימִיתַהּ תִּיסַב. נְסַב תְּלָתָא דִינָרִין וַאֲזֵיל זְבַן זְבוּנִין וְעָל לְבֵיתֵיהּ, אָמְרָה לֵיהּ דְּבִיתְהוּ שִׁמְעוֹן שָׁרֵית גָּנֵיב, כָּל פָּעֳלָךְ לֵית הִיא אֶלָּא מְאָה מָנֶה וְאִילֵין זְבִינָתָה מָה אִינוּן, מִיָּד תַּנֵּי לָהּ עוֹבָדָא. אָמְרָה לֵיהּ מַאי אַתְּ בָּעֵי תְּהֵי גְּנוּנָךְ חָסֵר מִן דְּחַבְרָךְ חֲדָא מַרְגָּלִיתָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לָהּ וּמַה נַּעֲבֵד, אָמְרָה לֵיהּ זִיל תַּחֲזוֹר זְבִינָתָא לְמָרֵיהוֹן וְדִינָרַיָּא לְמָרֵיהוֹן וּמַרְגָּלִיתָא לְמָרָא. כַּד שָׁמַע רַבֵּינוּ מִצְטָעֵר, שְׁלַח וְאַיְתֵיתַהּ, אֲמַר לָהּ כָּל הָדֵין צַעְרָא צְעַרְתְּ לְהָדֵין צַדִיקָא. אָמְרָה לֵיהּ מָה אַתְּ בָּעֵי דִּיהֵא גְּנוּנֵיהּ חָסֵר מִדִּידְכוֹן חֲדָא מַרְגָּלִיתָא לְעַלְמָא דְּאָתֵי. אֲמַר לָהּ וְאִין הֲוָה חָסֵר לֵית בָּן מְמַלְּיָיה יָתֵיהּ. אָמְרָה לֵיהּ רַבִּי בַּהֲדֵין עַלְמָא זְכֵינַן מֶחֱמֵי אַפָּךְ, וְלֹא אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ כָּל צַדִּיק וְצַדִּיק יֵשׁ לוֹ מָדוֹר בִּפְנֵי עַצְמוֹ, וְהוֹדָה לָהּ. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁדַּרְכָּן שֶׁל עֶלְיוֹנִים לִתֵּן וְאֵין דַּרְכָּן לִטֹּל, הַנֵּס הָאַחֲרוֹן קָשֶׁה מִן הָרִאשׁוֹן, מִנְסֵיב לֵיהּ הֲוָת יְדָא אַרְעֲיָא למטה, וּמִי מוֹשְׁטָא לֵיהּ הֲוָה יְדָא עִילָּאָה, כְּאִינִישׁ דְּמוֹזֵיף לְחַבְרֵיהּ.

6 רות רבה פתח ↗

וַתֵּלַכְנָה שְׁתֵּיהֶן רות א, יח, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בְּרַבִּי סִימוֹן, אוֹתוֹ הַיּוֹם קְצִיר הָעֹמֶר הָיָה, דִּתְנֵינַן תַּמָּן כָּל הָעֲיָרוֹת הַסְּמוּכוֹת לְשָׁם הָיוּ מִתְכַּנְּסוֹת, כְּדֵי שֶׁיְהֵא נִקְצָר בְּעֵסֶק גָּדוֹל. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אִבְצָן הָיָה מַשִֹּׂיא אֶת בְּנוֹתָיו אוֹתוֹ הַיּוֹם. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי עֲזַרְיָה וְרַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר אָבִין כְּתִיב תהלים פט, ט: ה' צְבָאוֹת מִי כָמוֹךָ חֲסִין יָהּ, שֶׁמּוֹצִיא דְבָרִים בְּעוֹנָתָן, אִשְׁתּוֹ שֶׁל בֹּעַז מֵתָה בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, וְנִתְכַּנְּסוּ כָּל יִשְׂרָאֵל לִגְמִילוּת חֲסָדִים, וְזִיל כָּל עַמָּא לִגְמִילוּת חִסְדָּא, נִכְנְסָה רוּת עִם נָעֳמִי, וְהָיְתָה זוֹ יוֹצֵאת, וְזוֹ נִכְנְסָה. וַתֵּהוֹם כָּל הָעִיר עֲלֵיהֶן וַתֹּאמַרְנָה הֲזֹאת נָעֳמִי, זוֹ הִיא שֶׁמַּעֲשֶׂיהָ נָאִים וּנְעִימִים, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְהַלֶּכֶת בְּאִיסְקַפְּטִיאוֹת שֶׁלָּהּ, וְעַכְשָׁיו הִיא מְהַלֶּכֶת יְחֵפָה, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, לְשֶׁעָבַר הָיְתָה מְכֻסָּה בְּבִגְדֵי מֵילָתִין, וְעַכְשָׁיו הִיא מְכֻסָּה בִּסְמַרְטוּטִין, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, לְשֶׁעָבַר הָיוּ פָּנֶיהָ מַאֲדִימוֹת מִכֹּחַ מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה, וְעַכְשָׁיו פָּנֶיהָ מוֹרִיקוֹת מִן רְעָבוֹן, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ הֲזֹאת נָעֳמִי, וְאוֹמֶרֶת לָהֶן, אַל תִּקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי קְרֶאןָ לִי מָרָא, בַּר קַפָּרָא אָמַר לְפָרָה הֶדְיוֹטִית שֶׁהֶעֱמִידוּהָ בְּעָלֶיהָ בַּשּׁוּק, אָמַר, רַדְיָנִית הִיא, וּמַשְׁוָה תְּלָמִים תְּלָמִים הִיא. אָמְרִין אִין רַדְיָנִית אִילֵין מַכּוֹתֶיהָ דְּאִית בָּהּ מָה אִינוּן. כָּךְ אָמְרָה נָעֳמִי, לָמָּה, וַה' עָנָה בִי וְשַׁדַּי הֵרַע לִי.

7 רות רבה פתח ↗

אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי וְרֵיקָם הֱשִׁיבַנִי ה' רות א, כא, מְלֵאָה הָלַכְתִּי בְּבָנִים וּמְלֵאָה בְּבָנוֹת. דָּבָר אַחֵר, אֲנִי מְלֵאָה הָלַכְתִּי, שֶׁהָיִיתִי מְעֻבֶּרֶת. לָמָּה תִקְרֶאנָה לִי נָעֳמִי וַה' עָנָה בִי, עָנָה בִי מִדַּת הַדִּין, הֵיאַךְ מָה דְאַתְּ אָמַר שמות כב, כב: אִם עַנֵּה תְעַנֶּה אֹתוֹ. דָּבָר אַחֵר, וַה' עָנָה בִי, הֵעִיד עָלַי, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר דברים יט, יח: שֶׁקֶר עָנָה בְאָחִיו. דָּבָר אַחֵר, וַה' עָנָה בִי, כָּל עִנְיָנֶיהָ לָא הֲוָה אֶלָּא בִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה וַה' עָנָה בִי, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא מַה כְּתִיב ירמיה לב, מא: וְשַׂשְׂתִּי עֲלֵיהֶם לְהֵטִיב אוֹתָם.

1 א זה שהוא עושה רצון וכו'. עמ"כ וכדדרשינן בברכות ס"א משופטי נפשו יצה"ר ויצ"ט ע"ש:

2 ב מת יצא לחירות. כי אין מעשה עוד בשאול:

3 ג את חסד ומילך חסד כצ"ל. וכ"ה בגיטין ח' ובירושלמי שלהי סוטה:

1 ד אפי' כו' ששפטו ידיהם בזבול. שהם אין להם בטחון במותם כמ"ש בר"ה י"ח ששאול כלה והן כו' ובב"ר פרשה כ"ו ע"ש:

2 ה עליו השמש אמר כי לכלב החי הוא מעוות כו' כצ"ל. וכ"ה בשבת:

1 ו יש מהרשעים שהן מזדווגים כו'. פדר"א פרק מ"ג ע"ש:

2 ז א"ל הניחוני שאלך וכו'. מדרש משלי פ"ו:

1 ח מילה דאיסטיפמיטא. נראה דצ"ל דאיטומיטא ופירושו כמו מרגליתא אטימטון בבראשית רבה סוף פרשה ל"ה שפירושו במו"ע דבר שאין לו ערך:

1 ט אבצן היה משיא כו'. בבא בתרא צ"א:

1 י שהייתי מעוברת. כלשון המשנה ביבמות פרק י"ט יצתה מלאה כו':

2 יא ענתה בי מדה"ד. כמ"ש כל מקום שנאמר וה' הוא ובית דינו:

1 ברכות פתח ↗

תַּנְיָא רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אוֹמֵר: צַדִּיקִים יֵצֶר טוֹב שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלִבִּי חָלַל בְּקִרְבִּי״. רְשָׁעִים יֵצֶר רַע שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״נְאֻם פֶּשַׁע לָרָשָׁע בְּקֶרֶב לִבִּי אֵין פַּחַד אֱלֹהִים לְנֶגֶד עֵינָיו״. בֵּינוֹנִים — זֶה וָזֶה שׁוֹפְטָן, שֶׁנֶּאֱמַר: ״יַעֲמֹד לִימִין אֶבְיוֹן לְהוֹשִׁיעַ מִשֹּׁפְטֵי נַפְשׁוֹ״.

2 ראש השנה פתח ↗

כָּאן קוֹדֶם גְּזַר דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין! הָכָא נָמֵי בְּיָחִיד. וּגְזַר דִּין דְּיָחִיד תַּנָּאֵי הִיא. דְּתַנְיָא, הָיָה רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁעָלוּ לַמִּטָּה וְחוֹלְיָין שָׁוֶה, וְכֵן שְׁנַיִם שֶׁעָלוּ לַגַּרְדּוֹם לִידּוֹן וְדִינָן שָׁוֶה. זֶה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד, זֶה נִיצַּל וְזֶה לֹא נִיצַּל. מִפְּנֵי מָה זֶה יָרַד וְזֶה לֹא יָרַד, זֶה נִיצַּל וְזֶה לֹא נִיצַּל? זֶה הִתְפַּלֵּל וְנַעֲנָה, וְזֶה הִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה. מִפְּנֵי מָה זֶה נַעֲנָה וְזֶה לֹא נַעֲנָה? זֶה הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵימָה — נַעֲנָה, וְזֶה לֹא הִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה שְׁלֵימָה — לֹא נַעֲנָה רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר: כָּאן קוֹדֶם גְּזַר דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין. רַבִּי יִצְחָק אָמַר: יָפָה צְעָקָה לָאָדָם בֵּין קוֹדֶם גְּזַר דִּין בֵּין לְאַחַר גְּזַר דִּין. וּגְזַר דִּין דְּצִבּוּר מִי מִיקְּרַע? וְהָא כָּתוּב אֶחָד אוֹמֵר: ״כַּבְּסִי מֵרָעָה לִבֵּךְ״, וּכְתִיב: ״כִּי אִם תְּכַבְּסִי בַּנֶּתֶר וְתַרְבִּי לָךְ בּוֹרִית נִכְתָּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי״, מַאי לָאו: כָּאן קוֹדֶם גְּזַר דִּין, כָּאן לְאַחַר גְּזַר דִּין! לָא, אִידֵּי וְאִידֵּי לְאַחַר גְּזַר דִּין, וְלָא קַשְׁיָא: כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה, כָּאן בִּגְזַר דִּין שֶׁאֵין עִמּוֹ שְׁבוּעָה. כִּדְרַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי. דְּאָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אַמֵּי. וְאָמְרִי לַהּ, אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַב יוֹנָתָן: מִנַּיִן לִגְזַר דִּין שֶׁיֵּשׁ עִמּוֹ שְׁבוּעָה שֶׁאֵינוֹ נִקְרָע — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וְלָכֵן נִשְׁבַּעְתִּי לְבֵית עֵלִי אִם יִתְכַּפֵּר עֲוֹן בֵּית עֵלִי בְּזֶבַח וּבְמִנְחָה״. אָמַר רָבָא: בְּזֶבַח וּבַמִּנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר — אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה. אַבָּיֵי אָמַר: בְּזֶבַח וּמִנְחָה אֵינוֹ מִתְכַּפֵּר — אֲבָל מִתְכַּפֵּר בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים. רַבָּה וְאַבָּיֵי מִדְּבֵית עֵלִי קָאָתוּ. רַבָּה דַּעֲסַק בַּתּוֹרָה — חֲיָה אַרְבְּעִין שְׁנִין, אַבָּיֵי דַּעֲסַק בְּתוֹרָה וּבִגְמִילוּת חֲסָדִים — חֲיָה שִׁיתִּין שְׁנִין. תָּנוּ רַבָּנַן: מִשְׁפָּחָה אַחַת הָיְתָה בִּירוּשָׁלַיִם שֶׁהָיוּ מֵתֶיהָ מֵתִין בְּנֵי שְׁמוֹנֶה עֶשְׂרֵה שָׁנָה. בָּאוּ וְהוֹדִיעוּ אֶת רַבָּן יוֹחָנָן בֶּן זַכַּאי, אָמַר לָהֶם: שֶׁמָּא מִמִּשְׁפַּחַת עֵלִי אַתֶּם, דִּכְתִיב בֵּיהּ: ״וְכׇל מַרְבִּית בֵּיתְךָ יָמוּתוּ אֲנָשִׁים״ — לְכוּ וְעִסְקוּ בַּתּוֹרָה וִחְיוּ. הָלְכוּ וְעָסְקוּ בַּתּוֹרָה וְחָיוּ. וְהָיוּ קוֹרִין אוֹתָהּ מִשְׁפַּחַת רַבָּן יוֹחָנָן עַל שְׁמוֹ. אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר אִינְיָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַב: מִנַּיִין לִגְזַר דִּין שֶׁל צִבּוּר שֶׁאֵינוֹ נֶחְתָּם. אֵינוֹ נֶחְתָּם?! וְהָכְתִיב: ״נִכְתַּם עֲוֹנֵךְ לְפָנַי״! אֶלָּא: אַף עַל גַּב שֶׁנֶּחְתָּם — נִקְרָע, שֶׁנֶּאֱמַר: ״כַּה׳ אֱלֹהֵינוּ בְּכׇל קׇרְאֵנוּ אֵלָיו״. וְהָכְתִיב: ״דִּרְשׁוּ ה׳ בְּהִמָּצְאוֹ״! הָתָם בְּיָחִיד, הָכָא בְּצִבּוּר. בְּיָחִיד, אֵימַת? אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. ״וַיְהִי כַּעֲשֶׂרֶת הַיָּמִים וַיִּגֹּף ה׳ אֶת נָבָל״ — עֲשָׂרָה יָמִים מַאי עֲבִידְתַּיְיהוּ? אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: כְּנֶגֶד עֶשֶׂר לְגִימוֹת שֶׁנָּתַן נָבָל לְעַבְדֵי דָּוִד. אָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ: אֵלּוּ עֲשָׂרָה יָמִים שֶׁבֵּין רֹאשׁ הַשָּׁנָה לְיוֹם הַכִּפּוּרִים. בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה כׇּל בָּאֵי הָעוֹלָם עוֹבְרִין לְפָנָיו כִּבְנֵי מָרוֹן. מַאי ״כִּבְנֵי מָרוֹן״? הָכָא תַּרְגִּימוּ: כִּבְנֵי אִמְּרָנָא. רֵישׁ לָקִישׁ אָמַר: כְּמַעֲלוֹת בֵּית מָרוֹן. אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר שְׁמוּאֵל: כַּחֲיָילוֹת שֶׁל בֵּית דָּוִד. אָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: וְכוּלָּן נִסְקָרִין בִּסְקִירָה אַחַת. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק, אַף אֲנַן נָמֵי תְּנֵינָא: ״הַיּוֹצֵר יַחַד לִבָּם הַמֵּבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם״. מַאי קָאָמַר? אִילֵּימָא הָכִי קָאָמַר: דִּבְרַנְהוּ לְכוּלֵּי עָלְמָא וּמְיַיחֵד לִבַּיְיהוּ כַּהֲדָדָי — וְהָא קָא חָזֵינַן דְּלָאו הָכִי הוּא! אֶלָּא לָאו, הָכִי קָאָמַר: הַיּוֹצֵר רוֹאֶה יַחַד לִבָּם וּמֵבִין אֶל כׇּל מַעֲשֵׂיהֶם. מַתְנִי׳ עַל שִׁשָּׁה חֳדָשִׁים הַשְּׁלוּחִין יוֹצְאִין: עַל נִיסָן מִפְּנֵי הַפֶּסַח, עַל אָב מִפְּנֵי הַתַּעֲנִית, עַל אֱלוּל מִפְּנֵי רֹאשׁ הַשָּׁנָה, עַל תִּשְׁרֵי מִפְּנֵי תַּקָּנַת הַמּוֹעֲדוֹת, עַל כִּסְלֵיו מִפְּנֵי חֲנוּכָּה, וְעַל אֲדָר מִפְּנֵי הַפּוּרִים. וּכְשֶׁהָיָה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים — יוֹצְאִין אַף עַל אִיָּיר מִפְּנֵי פֶּסַח קָטָן. גְּמָ׳ וְלִיפְּקוּ נָמֵי אַתַּמּוּז וְטֵבֵת! דְּאָמַר רַב חָנָא בַּר בִּיזְנָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן חֲסִידָא, מַאי דִּכְתִיב: ״כֹּה אָמַר ה׳ צְבָאוֹת צוֹם הָרְבִיעִי וְצוֹם הַחֲמִישִׁי וְצוֹם הַשְּׁבִיעִי וְצוֹם הָעֲשִׂירִי יִהְיֶה לְבֵית יְהוּדָה לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה״. קָרֵי לְהוּ ״צוֹם״, וְקָרֵי לְהוּ ״שָׂשׂוֹן וְשִׂמְחָה״! בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם — יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם — צוֹם. אָמַר רַב פָּפָּא, הָכִי קָאָמַר: בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם — יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, יֵשׁ שְׁמָד — צוֹם, אֵין שְׁמָד וְאֵין שָׁלוֹם — רָצוּ מִתְעַנִּין, רָצוּ אֵין מִתְעַנִּין. אִי הָכִי, תִּשְׁעָה בְּאָב נָמֵי? אָמַר רַב פָּפָּא: שָׁאנֵי תִּשְׁעָה בְּאָב, הוֹאִיל וְהוּכְפְּלוּ בּוֹ צָרוֹת. דְּאָמַר מָר: בְּתִשְׁעָה בְּאָב חָרַב הַבַּיִת בָּרִאשׁוֹנָה וּבַשְּׁנִיָּה, וְנִלְכְּדָה בֵּיתָר, וְנֶחֶרְשָׁה הָעִיר. תַּנְיָא אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן: אַרְבָּעָה דְּבָרִים הָיָה רַבִּי עֲקִיבָא דּוֹרֵשׁ, וַאֲנִי אֵין דּוֹרֵשׁ כְּמוֹתוֹ: ״צוֹם הָרְבִיעִי״ — זֶה תִּשְׁעָה בְּתַמּוּז שֶׁבּוֹ הוּבְקְעָה הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״בָּרְבִיעִי בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ וַיֶּחֱזַק הָרָעָב בָּעִיר וְלֹא הָיָה לֶחֶם לְעַם הָאָרֶץ וַתִּבָּקַע הָעִיר״. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״רְבִיעִי״ — רְבִיעִי לֶחֳדָשִׁים. ״צוֹם הַחֲמִישִׁי״ — זֶה תִּשְׁעָה בְּאָב, שֶׁבּוֹ נִשְׂרַף בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״חֲמִישִׁי״ — חֲמִישִׁי לֶחֳדָשִׁים. צוֹם הַשְּׁבִיעִי — זֶה שְׁלֹשָׁה בְּתִשְׁרִי, שֶׁבּוֹ נֶהֱרַג גְּדַלְיָה בֶּן אֲחִיקָם. וּמִי הֲרָגוֹ — יִשְׁמָעֵאל בֶּן נְתַנְיָה הֲרָגוֹ, לְלַמֶּדְךָ שֶׁשְּׁקוּלָה מִיתָתָן שֶׁל צַדִּיקִים כִּשְׂרֵיפַת בֵּית אֱלֹהֵינוּ. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״שְׁבִיעִי״ — שְׁבִיעִי לֶחֳדָשִׁים. ״צוֹם הָעֲשִׂירִי״ — זֶה עֲשָׂרָה בְּטֵבֵת, שֶׁבּוֹ סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל עַל יְרוּשָׁלַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי דְבַר ה׳ אֵלַי בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית בַּחֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ לֵאמֹר. בֶּן אָדָם כְּתׇב לְךָ אֶת שֵׁם הַיּוֹם אֶת עֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה סָמַךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶל יְרוּשָׁלִַים״. וְאַמַּאי קָרֵי לֵיהּ ״עֲשִׂירִי״ — עֲשִׂירִי לֶחֳדָשִׁים. וַהֲלֹא הָיָה רָאוּי זֶה לִכְתּוֹב רִאשׁוֹן? וְלָמָּה נִכְתַּב כָּאן — כְּדֵי לְהַסְדִּיר חֳדָשִׁים כְּתִיקְנָן. וַאֲנִי אֵינִי אוֹמֵר כֵּן, אֶלָּא: ״צוֹם הָעֲשִׂירִי״ — זֶה חֲמִשָּׁה בְּטֵבֵת, שֶׁבּוֹ בָּאת שְׁמוּעָה לַגּוֹלָה שֶׁהוּכְּתָה הָעִיר, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי בִּשְׁתֵּי עֶשְׂרֵה שָׁנָה בָּעֲשִׂירִי בַּחֲמִשָּׁה לַחֹדֶשׁ לְגָלוּתֵנוּ בָּא אֵלַי הַפָּלִיט מִירוּשָׁלִַם לֵאמֹר הוּכְּתָה הָעִיר״, וְעָשׂוּ יוֹם שְׁמוּעָה כְּיוֹם שְׂרֵיפָה. וְנִרְאִין דְּבָרַי מִדְּבָרָיו, שֶׁאֲנִי אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן רִאשׁוֹן וְעַל אַחֲרוֹן אַחֲרוֹן, וְהוּא אוֹמֵר עַל רִאשׁוֹן אַחֲרוֹן וְעַל אַחֲרוֹן רִאשׁוֹן. אֶלָּא שֶׁהוּא מוֹנֶה לְסֵדֶר חֳדָשִׁים, וַאֲנִי מוֹנֶה לְסֵדֶר פּוּרְעָנִיּוֹת. אִיתְּמַר, רַב וְרַבִּי חֲנִינָא אָמְרִי: בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי: לֹא בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית. רַב וְרַבִּי חֲנִינָא אָמְרִי בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית, הָכִי קָאָמַר: בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ שָׁלוֹם — יִהְיוּ לְשָׂשׂוֹן וּלְשִׂמְחָה, אֵין שָׁלוֹם — צוֹם. וְהָנָךְ נָמֵי כִּי הָנֵי. רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמְרִי: לֹא בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית — הָנֵי הוּא דִּתְלִינְהוּ רַחֲמָנָא בְּבִנְיַן בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, אֲבָל הָנָךְ — כִּדְקָיְימִי קָיְימִי. מֵתִיב רַב כָּהֲנָא: מַעֲשֶׂה וְגָזְרוּ תַּעֲנִית בַּחֲנוּכָּה בְּלוֹד, וְיָרַד רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרָחַץ, וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ וְסִיפֵּר. וְאָמְרוּ לָהֶם: צְאוּ וְהִתְעַנּוּ עַל מַה שֶּׁהִתְעַנִּיתֶם. אָמַר רַב יוֹסֵף: שָׁאנֵי חֲנוּכָּה דְּאִיכָּא מִצְוָה. אָמַר לֵיהּ אַבָּיֵי: וְתִיבְטַיל אִיהִי וְתִיבְטַל מִצְוָתָהּ! אֶלָּא אָמַר רַב יוֹסֵף, שָׁאנֵי חֲנוּכָּה דְּמִיפַּרְסַם נִיסָּא. מוֹתֵיב רַב אַחָא בַּר הוּנָא: בִּתְלָתָא בְּתִשְׁרִי בְּטֵילַת אַדְכָּרְתָּא מִן שְׁטָרַיָּיא. שֶׁגָּזְרָה מַלְכוּת יָוָן גְּזֵרָה שֶׁלֹּא לְהַזְכִּיר שֵׁם שָׁמַיִם עַל פִּיהֶם, וּכְשֶׁגָּבְרָה מַלְכוּת חַשְׁמוֹנַאי וְנִצְּחוּם הִתְקִינוּ שֶׁיְּהוּ מַזְכִּירִין שֵׁם שָׁמַיִם אֲפִילּוּ בִּשְׁטָרוֹת. וְכָךְ הָיוּ כּוֹתְבִים: בִּשְׁנַת כָּךְ וְכָךְ לְיוֹחָנָן כֹּהֵן גָּדוֹל לְאֵל עֶלְיוֹן. וּכְשֶׁשָּׁמְעוּ חֲכָמִים בַּדָּבָר, אָמְרוּ: לְמָחָר זֶה פּוֹרֵעַ אֶת חוֹבוֹ וְנִמְצָא שְׁטָר מוּטָּל בָּאַשְׁפָּה, וּבִיטְּלוּם, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עֲשָׂאוּהוּ יוֹם טוֹב. וְאִי סָלְקָא דַעְתָּךְ בָּטְלָה מְגִילַּת תַּעֲנִית — קַמָּיָיתָא בְּטוּל, אַחְרָנְיָיתָא מוֹסִיפִין?! הָכָא בְּמַאי עָסְקִינַן, בִּזְמַן שֶׁבֵּית הַמִּקְדָּשׁ קַיָּים.

3 פרקי דרבי אליעזר פתח ↗

הַתְּשׁוּבָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים כְּתָרִיס בִּפְנֵי הַפֻּרְעָנוּת. רַבִּי יִשְׁמָעֵאל אוֹמֵר: אִלּוּ לֹא נִבְרְאָת הַתְּשׁוּבָה לֹא הָיָה הָעוֹלָם עוֹמֵד, אֶלָּא הוֹאִיל וְנִבְרְאָת הַתְּשׁוּבָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְמִינוֹ פְּשׁוּטָה לְקַבֵּל שָׁבִים בְּכָל יוֹם, וְאוֹמֵר ״שׁוּבוּ בָנִים שׁוֹבָבִים״. שׁוּבוּ בְּנֵי אָדָם וְתֵדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה מֵאַחְאָב מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל שֶׁגָּזַל וְחָמַד וְרָצַח, שֶׁנֶּאֱמַר ״הֲרָצַחְתָּ וְגַם יָרָשְׁתָּ״ וְשָׁלַח וְקָרָא לִיהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יְהוּדָה וְהָיָה נוֹתֵן לוֹ מַלְקוֹת אַרְבָּעִים בְּכָל יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים וּבְצוֹם וּבִתְפִלָּה הָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְעוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו וְלֹא חָזַר עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹד וְנִרְצָה בִתְשׁוּבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר מלכים א כא, כט ״הֲרָאִיתָ כִּי נִכְנַע אַחְאָב מִלְּפָנָי״. רַבִּי אֲבָהוּ אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה מִדָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנִּשְׁבַּע הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָבוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וּבָא דָוִד לִמְנוֹת אֶת מִסְפָּרָם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, אֲנִי נִשְׁבַּעְתִּי לָאָבוֹת לְהַרְבּוֹת אֶת זַרְעָם כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, וְאַתָּה בָּא לְבַטֵּל דְּבָרַי? בִּשְׁבִילְךָ נִתְּנָה הַצֹּאן לְמַאֲכָל. וּבִשְׁלֹשָׁה שָׁעוֹת נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּפְּלוּ מִיִּשְׂרָאֵל שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ״. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: לֹא נָפְלָה מִיִּשְׂרָאֵל אֶלָּא אֲבִישַׁי בֶּן צְרוּיָה בִּלְבַד, שֶׁהָיָה שָׁקוּל בְּמַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים וּבְתוֹרָתוֹ כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֶלֶף אִישׁ. ״אִישׁ״ כָּתוּב כָּאן, וְאֵין כָּתוּב ״אֲנָשִׁים״. וְשָׁמַע דָּוִד וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו, וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְנָפַל עַל פָּנָיו אַרְצָה לִפְנֵי אֲרוֹן בְּרִית ה'. וְהָיָה מְבַקֵּשׁ תְּשׁוּבָה וְאָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, אָנֹכִי הוּא שֶׁחָטָאתִי, הַעֲבֶר נָא אֶת חַטָּאתִי. וְנִרְצָה תְשׁוּבָתוֹ וְאָמַר לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית בָּעָם ״רַב לָךְ, עַתָּה הֶרֶף יָדֶךָ״. וּמַה הוּא ״רַב״? אָמַר לוֹ: ״רַב נָפַל מִיִּשְׂרָאֵל״. מַה עָשָׂה הַמַּלְאָךְ? לָקַח אֶת חַרְבּוֹ וְקִנְּחָהּ בְּטַלִּיתוֹ שֶׁל דָּוִד. וְרָאָה דָּוִד אֶת חַרְבּוֹ שֶׁל מַלְאָךְ וְהָיָה מַרְתִּית, רוֹצֶה לוֹמַר בְּכָל אֵבָרָיו, עַד מוֹתוֹ, ״וְלֹא יָכוֹל דָּוִד לָלֶכֶת לְפָנָיו״. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בֹּא וּרְאֵה מִמְּנַשֶּׁה בֶּן חִזְקִיָּהוּ שֶׁעָשָׂה כָּל תּוֹעֲבוֹת הָרָעוֹת הַרְבֵּה מְאֹד מִכָּל הַגּוֹיִם, וְהוּא הֶעֱבִיר אֶת בְּנוֹ בָּאֵשׁ לַבַּעַל חוּץ לִירוּשָׁלַיִם, מַפְרִיחַ יוֹנִים וְזוֹבֵחַ לְכָל צְבָא הַשָּׁמַיִם. וּבָאוּ שָׂרֵי גְדוּדִים מֶלֶךְ בָּבֶל וַאֲחָזוּהוּ בִּמְנִיקַת רֹאשׁוֹ וְהוֹרִידוּהוּ בָּבֶלָה וְנָתְנוּ אוֹתוֹ בְּמַחֲבַת אֵשׁ, וְשָׁם קָרָא לְכָל אֱלֹהִים אֲחֵרִים שֶׁזָּבַח וְאֵין אֶחָד מֵהֶם עוֹנֶה אוֹתוֹ וּמַצִּילוֹ. אָמַר: אֲנִי אֶקְרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתַי בְּכָל לִבִּי אוּלַי יַעֲשֶׂה לִי כְּכָל נִפְלְאוֹתָיו שֶׁעָשָׂה לְאָבִי. וְקָרָא לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּכָל לִבּוֹ, וְנֶעְתַּר לוֹ וְשָׁמַע תְּחִנָּתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֶר לוֹ״. בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר מְנַשֶּׁה: אִית דִּין וְאִית דַּיָּן! בֶּן עַזַּאי אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה, בֹּא וּרְאֵה מֵרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ שֶׁהָיָה הוּא וּשְׁנֵי רֵעָיו בֶּהָרִים גּוֹזְלִין וְחוֹמְסִין כָּל אֲשֶׁר יַעֲבֹר עֲלֵיהֶם בַּדֶּרֶךְ. מֶה עָשָׂה רַבִּי שִׁמְעוֹן? הִנִּיחַ לִשְׁנֵי רֵעָיו שׁוֹדְדִין בֶּהָרִים וְשָׁב לֵאלֹהֵי אֲבוֹתָיו בְּכָל לִבּוֹ בְּצוֹם וּבִתְפִלָּה. וְהָיָה מַשְׁכִּים וּמַעֲרִיב לְבֵית הַכְּנֶסֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָיָה עוֹסֵק בַּתּוֹרָה כָּל יָמָיו וּבְמַתְּנוֹת עֲנִיִּים, וְלֹא שָׁב עַל מַעֲשָׂיו הָרָעִים עוֹד. וְנִתְרַצֵּית תְּשׁוּבָתוֹ, וּבְיוֹם שֶׁמֵּת מֵתוּ שְׁנֵי רֵעָיו הַשּׁוֹדְדִים בֶּהָרִים, וְנָתְנוּ לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בְּאוֹצַר הַחַיִּים וְלִשְׁנֵי רֵעָיו בִּשְׁאוֹל הַתַּחְתּוֹנָה. וְאָמְרוּ שְׁנֵי רֵעָיו לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹן כָּל הָעוֹלָמִים, יֵשׁ לְפָנֶיךָ מַשּׂוֹא פָּנִים? זֶה הָיָה עִמָּנוּ שׁוֹדֵד בֶּהָרִים וְהוּא בְּאוֹצַר הַחַיִּים, וַאֲנַחְנוּ בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּית! אָמַר לָהֶם: זֶה עָשָׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו וְאַתֶּם לֹא עֲשִׂיתֶם תְּשׁוּבָה! אָמְרוּ לוֹ: הַנַּח לָנוּ וַאֲנַחְנוּ עוֹשִׂים תְּשׁוּבָה גְּדוֹלָה. אָמַר לָהֶם: אֵין תְּשׁוּבָה אֶלָּא עַד יוֹם הַמִּיתָה. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה? לְאָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לִפְרֹשׂ בַּיָּם. אִם אֵינוֹ לוֹקֵחַ בְּיָדוֹ לֶחֶם מֵאֶרֶץ נוֹשֶׁבֶת וּמַיִם מְתוּקִים, בַּיָּם אֵינוֹ מוֹצֵא לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אָדָם שֶׁהוּא רוֹצֶה לֵילֵךְ לִקְצֵה הַמִּדְבָּר, אִם אֵינוֹ לוֹקֵחַ מִן הַיִּשּׁוּב לֶחֶם וּמַיִם, אֵינוֹ מוֹצֵא בַּמִּדְבָּר לֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת. כָּךְ אִם הָאָדָם אֵינוֹ עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה בְּחַיָּיו, לְאַחַר מִיתָתוֹ אֵין לוֹ תְּשׁוּבָה, אֶלָּא נְתִינַת הָאִישׁ כִּדְרָכָיו וְכִפְרִי מַעֲלָלָיו. רַבִּי נְחוּנְיָא בֶּן הַקָּנָה אוֹמֵר: תֵּדַע לְךָ כֹּחַ הַתְּשׁוּבָה. בֹּא וּרְאֵה מִפַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם שֶׁמָּרַד בְּצוּר עֶלְיוֹן הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקוֹלוֹ״. וּבַלָּשׁוֹן שֶׁחָטָא בּוֹ בַּלָּשׁוֹן עָשָׂה תְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה', מִי כָּמֹכָה נֶאְדָּר בַּקֹּדֶשׁ״. וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בֵּין הַמֵּתִים. מִנַּיִן שֶׁלֹּא מֵת? שֶׁנֶּאֱמַר: ״כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ, וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ״ וְכוּ'. וְהָלַךְ וּמָלַךְ בְּנִינְוֵה. וְהָיוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כּוֹתְבִים מִכְתְּבֵי עָמָל וְגוֹזְלִים אִישׁ אֶת רֵעֵהוּ, וּבָאִים אִישׁ עַל רֵעֵהוּ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר. וּבָא אֶצְלוֹ מַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים. וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה לְהִנָּבֵא עָלֶיהָ לְהַחֲרִיבָהּ, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְקָרַע בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְהִכְרִיז בְּכָל עַמּוֹ שֶׁיָּצוּמוּ כָּל הָעָם שְׁנֵי יָמִים, וְכָל מִי שֶׁיַּעֲשֶׂה אֶת הַדְּבָרִים הַלָּלוּ יִשָּׂרֵף בָּאֵשׁ. מֶה עָשָׂה? הֶעֱמִיד הָאֲנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְהַנָּשִׁים מִצַּד אַחֵר, וְכָל בְּהֵמָה טְהוֹרָה מִצַּד אַחֵר. וְהַיְלָדִים רוֹאִים אֶת אִמּוֹתֵיהֶם וְרוֹצִין לִינֹק וּבוֹכִין, וְאִמּוֹתֵיהֶם רוֹאוֹת אֶת בְּנֵיהֶם וְרוֹצוֹת לְהָנִיקָם וּבוֹכוֹת. הַיְלָדִים ק״כ אֶלֶף וְג' אֲלָפִים, הַרְבֵּה מִשְּׁנֵים עָשָׂר רִבּוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה״. אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ אַפּוֹ עִמָּהֶם כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹנָה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרָעִים הַרְבֵּה מִן הָרִאשׁוֹנִים, וְנִבְלְעוּ כַמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: ״מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ״. שָׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּיַד עֲבָדָיו הַנְּבִיאִים אֶל יִשְׂרָאֵל וְאָמַר: ״שׁוּבָה יִשְׂרָאֵל עַד ה' אֱלֹהֶיךָ״, עַד הַהוּא שֶׁשְּׁמַעְכֶם בְּהַר סִינַי אוֹמֵר ״אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ״. ״כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״. ״בִּכְבוֹדְךָ וְחֵילֶךָ״ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא ״כִּי כָשַׁלְתָּ בַּעֲוֹנֶךָ״. ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים״, ״קְחוּ עִמָּכֶם כֶּסֶף וְזָהָב״ אֵין כְּתִיב כָּאן אֶלָּא ״קְחוּ עִמָּכֶם דְּבָרִים״. וְאֵין כְּתִיב כָּאן ״וּנְשַׁלְּמָה כֶּסֶף וְזָהָב״ אֶלָּא ״וּנְשַׁלְּמָה פָרִים שְׂפָתֵינוּ״. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם אֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִין. וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֶלָּא מִתּוֹךְ צַעַר וּמִתּוֹךְ הַדְּחָק וּמִתּוֹךְ הַטִּלְטוּל וּמִתּוֹךְ שֶׁהוּא אֵין לָהֶם מִחְיָה. וְאֵין יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה עַד שֶׁיָּבֹא אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁנֶּאֱמַר: ״הִנֵּה אָנֹכִי שֹׁלֵחַ לָכֶם אֵת אֵלִיָּה הַנָּבִיא לִפְנֵי בּוֹא יוֹם ה' הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא וְהֵשִׁיב לֵב אָבוֹת עַל בָּנִים וְלֵב בָּנִים עַל אֲבוֹתָם״. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הָרוֹצֶה בִּתְשׁוּבָה.

6 בבא בתרא פתח ↗

אָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: אִבְצָן זֶה בֹּעַז. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? כִּי אִידַּךְ דְּרַבָּה בַּר רַב הוּנָא – דְּאָמַר רַבָּה בַּר רַב הוּנָא אָמַר רַב: מֵאָה וְעֶשְׂרִים מִשְׁתָּאוֹת עָשָׂה בֹּעַז לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיְהִי לוֹ שְׁלֹשִׁים בָּנִים, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת שִׁלַּח הַחוּצָה, וּשְׁלֹשִׁים בָּנוֹת הֵבִיא לְבָנָיו מִן הַחוּץ, וַיִּשְׁפֹּט אֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁבַע שָׁנִים״.

« חידושי הרד״ל על רות רבה ב׳:כ״ד חידושי הרד״ל על רות רבה ד׳:א׳ »