חדושי הרא"ה על כתובות פ״ז

1 אזל רב מרדכי אמרה לשמעת' קמיה דרב אשי כו' עד מזבינן בלא אכרזת'. והא דאמרי' דבין מיתה לקבור' לא משבעינן לה מדנהרדעי לומר דכי היכי דאשכחן דאקילו רבנן בהני למימרא דמזבינן בלא אכרזת'. ה"נ איכא לאקולי דלא משבעינן לה כדי שלא תהא מעכבהו:

2 תניא אבא שאול אומר בין בלא נדר בין נקי נדר כו'. כלומ' מן הדין ראוי' שתיפטר ואין יכולין להשביעה בין אפוגמ' בין על אפוטרופי' אבל מה הועיל לה שהרי בסוף כשתבא לתבוע כתובת' ולגבות' אי אפשר לה שלא תשבע שהרי אמרו חכמים הבא ליפרע מנכסי יתומים לא יפרע אלא בשבועה כלומר ואע"פ שמן הדין היה ראוי ליטול בלא שבועה שהרי אלו הי' אביהן קיים היה נוטל בלא שבועה. כשבא לגבות מן היתומים אינו גובה בלא שבועה דמה לי בין שפטרה בפירו' בין שהיא פטורה מן הדין כשם שתקנת חכמים בזו כך בזו ובכולן לעולם אין נפרעין מנכסי יתומים אלא בשבועה:

3 ואמר רב נחמן אמר שמואל הלכה כאבא שאול. ואפי' כשפטרה בפי' בין ממנו בין מיורשיו דהא בלא נדר ונקי נדר כאלו פטרה בפי' דמי דהא קאמר דמן הדין בין הוא בין יורשיו אין משביעין אותה ואע"פ כן נשבעת ליתומים. ותו דהא חזינן לקמן דמוקמינן לפלוגתא כר"ש ורבנן בפלוגתא דאבא שאול ורבנן אלמא דאבא שאול כר' שמעון ורבי שמעון בפוטרה בהדיא קאמ' כדאמרי' דהוא פליג' דרבנן דמתני' דאמרי לה בהדיא. ואע"ג דפרכ' רב פפא לאו למימרא דדחי לה. אלא דקשיא לי' הא תינח כל זמן שתובעת כתובתה אינה תובע' כתובתה מאי איכא למימר. ותירצ' לאפוקי מדר' אליעזר ומחלקתו כלומר דאינה תובעת כתובת' אתא לאפוקי מדר"א ומחלקתו דרבנן סברי דמשביע' על אפוטרופיא. ור"א ס"ל אפי' על פלכה ועל עיסתה. ורבי שמעון סבר דאם אינה תובעת אין יכולין להשביע' ואכתי אית לי' וודאי לרב פפא אוקמת' דאביי נמי מדלא קשי' ליה הא תינח אינה תובעת כתובתה כל זמן שתובעת כתובתה מאי איכא למימר. אלא וודאי אכתי אית לי' לרב פפא אוקמת' דאביי נמי דר"ש כאבא שאול ופליגא אדרבנן והיינו דקאמר כל זמן שתובעת כתובתה היורשין יכולין להשביעה ואע"פ שפטרה. אבל אינה תובעת כתובה אין יכולין להשביעה אפוגמת ועל אפוטרופיא וכ"ש על פלכה ועל עיסתה ואיידי דתנא ברישא יורשין תנא סיפ' יורשין והוא הדין נמי לדידיה. וכיון דקיימא לן כאבא שאול דלא מהני נאמנות ליורשין ה"ה ללקוחות דה"נ קיימא לן הבא ליפרע מנכסים משועבדי' לא יפרע אלא בשבועה. והשתא דאתינן להכי השתא דקיימא לן אין אדם מוריש שבוע' לבניו שטר שיש בו נאמנות ומת לוה ואח"כ מת מלוה הפסידו בני מלוה. אבל בשם חכמי נרבונה ז"ל אמרו שתקנו דכיון דקיימא לן בההיא דדיינא דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד ה"נ לא עבדינן בי' תרתי ומהני ביה נאמנות. ואין משיבין את הארי. והרבה דעות נאמרו בהלכ' זו וזהו הנכון הלכה למעשה:

4 איבעיא להו פוחתת כתובתה כו' עד במאי גביא בהאי שטרא האי שטרא חספא בעלמא הוא אמר מר בריה דרבא באומרת אמנה היתה לי בינו ולבינו. ואפילו אליבא דגאונים ז"ל דקסברי הטוען אחר מעשה בית דין לא אמר כלום. הני מילי גבי עיקר כתובה. אי נמי אפי' אתוספת היכ' דאית לן סהדי כמה הוי אבל היכא דליכא סהדי וודאי מהימנא למימר דלא אוסיף לה מידי וכיון שכן מתוך שיכול לטעון כך ראוי שיהא נאמן לומר שהיא פרועה ובבבא בתרא יתבאר עוד בעה"י:

5 סבר רמי בר חמא למימר כו' עד אמר רב אשי והוא דמודע להו איכא דקשי' לי' מאי מהני לי'. ורבינו שלמה ז"ל פירש שמשביעין אותו חפץ ביד. והא קשיא אליבא דגאונים ז"ל דקסברי דאפי' בדרבנן נמי הכי דינא דמשביעין לי' הכי. תו כתב דנפקא לן מינה לענין הפוכי שבועה דקיימא לן בדרבנן מהפכינן. וליתא דבלאו הכי נמי הכא לא מציא איהי מהפכ' עליה דהא קיימא לן דשבועת הנשבעין ונוטלין לא מהפכינן. תדע דאותן שנשבעין ולא משלמין קיימ' לן דמהפכינן ויכול למימר האי לאידך אי רצית השבע וטול ואם לא רצה מפסיד. וכיון שכן שאפי' כשהוא מיתחיי' בשבועה מן הדין וראוי שישבע ויפטור יכול להפכה על חבירו שישבע ויטול. כל שכן כשהוא מתחיי' בשבוע' שישבע ויטול שאינו יכול להפכה על הלה. וי"א דנפק' לן מינה דבדאורייתא נחתינן לנכסיה בדרבנן לא נחתינן לנכסיה כדאיתא בשבועות. ודווקא דתפשה מיניה מעות. אבל תפשה מיניה מטלטלי כיון דגופייהו לא מקניאן מפקי' מינה והדר לא גביא אלא בשבועה. ומיהו לא נהירא לי' לרבינו נ"ר דמסתברא לי' דלא אמרינן דבדרבנן לא נחתינן לניכסיה דווקא באותן שנשבעין ולא משלמי' דעלה איתמר. אבל בנשבעין ונוטלין אם לא רצו לישבע ותפסו בוודאי מוציאין מידן שכל זמן שלא נשבע אין לו עליו כלו' ושלא כדין תפסו ומיהו מספק' לי' מילת' מדאשכחן התם דקא אתי עלה מדאפליגו ר"י ורבנן בגזל מציאת חרש שוט' וקטן והתם גזל מעליא הוא ואפ"ה איכא מאן דאמ' דלא מפקי' מני' משו' דהוי גזל דרבנן ה"נ ל"ש דכיון דמדאורייתא דינא ליטול בלא שבוע' אי תפס לא מפקי' מיני' אבל משמתינן לי' כדעבדינן בגזל דרבנן:

6 אבל לרבינו נ"ר נראה לתרץ שאם היתה אשה זו חשוד' על השבוע' הית' נוטל' בלא שבוע' דהא שבוע' גופא לאו דאוריית'. וכיון דכן תקנת' לתקנת לא עבדינן. וכן הדין בכל אותן שנשבעין ונוטלין שאם היו חשודין נוטלין בלא שבועה:

7 אבל הרב אלפסי ז"ל סובר שנשבע הלה ונפט'. וכ"כ בתשוב' שאלה. עוד יש להשיב דנפקא לן מינה דאי אמר לא בעינא למידן בשטרי חשבי' לשטרא כמאן דליתי' וקא תבעה לי' מאה או מאתי' בברי דקא מיחייב לי' היס' אי קאמ' דלא בעי לאישתבועי ומהפך לה עלה נשבע' שבועת היסת ונוטלת בלא נקיטת חפץ ועכשיו מביא אות' לידי שבוע' בנקיטות חפץ רבינו נ"ר ותו לא מידי: