חדושי הרא"ה על כתובות ע״ט

1 שטר מברחת קא אמרת הכי אמ' רב נהילאי בר אידי אמר שמואל אני מורה הוראה אני ואם יבא שטר מברחת לידי אקרענו, פי' רש"י ז"ל שטר מברחת שאמרה בשעת מתנה שאינה נותנת נכסים הללו אלא לפי שהיא רוצה להינשא ואלו תבא לידי גירושין או לידי אלמנו' לא תהא מתנתה מתנה. וליתי' דאם כן לא הוה פליג עלה רב ענן דהא אמרי' בבבא בתרא אפי' למ"ד מברח' קנה הני מילי היכי דלא גלי דעתי' אבל היכא דגלי אדעתי' לא קנה ואיכא מאן דמפרש דגלי דעתי' היינו דקאמר לי' הכי בהדיא ולא גלי דעתי' היינו דקאמרה לי' דאדעת' לאינסובי הוא ותו לא. וליתה להא נמי דקא אמרינן התם באמי' דרב ביבי דאמרה דקא בעינא לי' לאינסובי לרב זביד ומשמע דתו לא אמר' וקרינן לה התם דגליא אדעתא:

2 והנכון כמו שפי' ר' יוסף הלוי אבן מגאש ז"ל דגליא דעת' היינו דאמר' דאדעת' לאינסובי הוא דקא יהבה להו. ולא גליא דעת' היינו דקא יהבה להו מסתמא ובתר הכי אינסיבא לה. ואיכא דקשיא לי' ואמאי הדרה מתנת' והא דברים שבלב הן. כדאמרי' התם בקידושין בההו' דזבין לניכסי' אדעת' למיסק לארץ ישראל לסוף לא סליק. אתא לקמי' דרבא אמר להו דברים שבלב הן ודברים שבלב אינן דברים. וי"ל אומדנא דמוכח שאני דהכא דברים שבלבו ובלב כל העולם הן וכההיא דאמרי' התם בבבא בתרא מי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואח"כ בא בנו אין מתנתו קיימת. ואידך דאמרי' התם בקידושין בההוא גברא דזבנינהו לניכסי' אדעתא למיסק לארץ ישראל לסוף סליק להת' ולא אתדר לי' ואמרי' כל דסליק אדעתא למותדר לי' הוא והא לא אתדר לי'. מפרשינן לה דגלי דעתי' בשעת מעש' אדעת' דהכי מזבין אע"ג דלא אתני. וכיון דכן אע"ג דהיכ' דלא גלי אדעתי חשבינן להו דברים שבלב. מ"מ כי קא מגלי דעתי' אע"ג דלא אתני חשבינן לי' אומדנא דמוכח. והוא הדין נמי למברחת במקצתדהיכא דגלי דעתי' לא קני. והכי משמע דמברחת במקצת לדידן אליבא דהלכתא כמברחת בכולן אליבא דמאן דסבר דקני וקאמרי' דהיכא דגלי דעת' לכ"ע לא קני הוא הדין נמי מברחת במקצת לדידן:

3 מיתיבי הרוצה שתבריח נכסיה מבעלה כיצד היא עושה כותבת שטר פסים לאחר דברי רשב"ג וחכמים אומרים רצה משחק בה עד שתיכתוב לו מהיום ולכשארצ' פירש"י ז"ל מעכשיו תהא מתנה לאחר שאגל' דעתי שאני רוצה בה ובהכי סגיא לה דאלו אתי מקבל מתנה לאחזוקי בה הדרה בה מההיא מתנתא. ואלו אתי בעל נמי לאפוקי להו מיד מקבל מתנה קאמרה דניחא לה בההיא מתנתא הלכך כל כך חד וחד מירתת:

4 טעמא דכתבה לי' הכי הא לא כתבה לי' הכי לא אמר ר' זירא לא קשיא הא בכולה הא במקצתה. ואי לא קננהו לוקח ליקננהו בעל ליכא לפרוש' אהא. דהא מתלא תליא האי מתנתא ואי קאמרה דניחא לה למפרע נמי מתנה גמורה היא. אלא אמברחת. ושמעינן מינה דמברחת לא קנה מקבל מתנה כלל מתורת מתנה לומר שאם מתה היא בחיי הבעל קודם שחזרה בה לא זכה בהם אלא מוציא אותן מידו ויורש אותן. דאלו היה זוכה בהם מקבל מתנה מאי קושיא להכי לא קני להו בעל. וכל היכא דמקבל מתנה לא זכי בהו מדין מתנה וודאי לא סגיא דלא ירית להו בעל. והוא הדין נמי בנכסי' שאינן ידועין שהבעל יורש אותן דהא איכא מ"ד ירוש' הבעל דאוריית'. ואפ' למ"ד דרבנן בהא לא פליגי. והכי קשיא לן במברחת כיון דלא קני להו לוקח ולא זכי בההיא מתנתא ניקנינהו בעל ולבתר דלידע בהו ליפוק להו מיד מקבל מתנה למיכל פירי מהשתא ואילך. אבל פירי דאכל עד השתא לא קשיא לן דאמרו לא מפיק מיני' דהוו להו נכסים שאינן ידועין ואלו אנן לא מהדרינן אלא עשאום כנכסי' שאינן ידועים לומר שאף על פי שהן ידועין עשאום כשאינן ידועין והיינו כדפרישנא דמהשת' ואילך הוא דמקשי אמאי לא מפיק נכסי' מיני' למיכל פירי. ומהדרי' עשאום כנכסים שאינן ידועין דכי היכי דחזינן לר' שמעון דקסבר בנכסים שאינן ידועין דלא תקון רבנן לבעל בהכי פירי ואלו זבנינהו הרי הן מכורין. הוא הדין נמי להני כיון דגלי' דעתה קודם שנישאת דלא בעיא דזכי בהו בעל לא זכי בהן אפי' אחר שידע בהן. ומיהו אם מתה יורשה כיון דלא קני להו אידך אוקמא אדינא דהא ירושת הבעל דאורייתא בנכסי' שאינן ידועין. ומברחת אחר שנתגרש' שחוזרת במתנתה או שבאה לחזור במתנתה כשהיא נשואה. נראה שאינה יכולה להוציא מיד מקבל מתנה פירות שאכל עד עכשו דמסתמ' מחלה גבי פירות דאכיל בתר דאכלינהו. ולא דזכי בהו מדין מתנה כלל אלא מדין מחילה. ודווקא בתר דאכלינהו וכדאמרי' בבא מציעא ומודה רב נחמן דאי שמיט ואכל לא מפקינן מיני'. אבל אלו היו שם פירות תלושין נראה שהיא מוציאה מידו. וכתבו רבואתא ז"ל דדווקא מברחת הוא דקאמרי' הכי אבל מבריח לא. והיכי דמי כגון דיהבינהו לכולהו נכסי' ובתר הכי יזיף זוזי מחברי' ודינא הוא דלא איתמר אלא באיתתא דאיכא למימ' דאדעתא לאברוחי מבעלה הוא דיהבינהו והיכ' דלית' לבעל תיזכי איהו בהו. אבל הכא אלו זכי איהו בהו לעולם לא סגיא דלא גבי בעל חוב מינייהו ואיהו דקא יזיף אמאי לא זבין מנכסיה אלא וודאי מתנתו קיימת:

5 אמרי לה פירא ואמרי לה קרנא. פי' אמרי לה פירא לפי שיש שם הקרקע שהוא קיים ואלו בא לקנות אותן הבעל רשאי שהרי יכול לאכול פירות והקרן קיים ואמרי לה קרנא ואינו רשאי לקנותן דקרנא הוא:

6 פירא דפירי לא תקינו לי' רבנן פי' לאו פיר' דפירא דהא קיימא לן דבעל אוכל אפי' פירי פירות. אלא דתרתי פירי בחד זימנא לא תקון לי' רבנן. כדאמרינן התם בבבא קמא טובת הנאה לאשה ואין הבעל אוכל פירות. ומפרשי' לה מהאי טעמא משום דתרתי פירי לא תקון לי' רבנן. והיינו תרתי פירי בחד זימנא שהרי הוא אוכל פירות מנכסי' ואין לומר שיאכל פירו' אחרים מטובת הנאה שעומדת במקום נכסי' ואע"פ שהוא אוכל בזה ולדות וגיזה וחלב חד פירא חשבינן להו. ולא חשבינן תרתי פירי בחד זימנא אלא האי דאתי לי' מעלמא ובהאי לית לי' לבעל מידי. וכן הגונב בהמת מלוג משלם תשלומי כפל לאשה מהאי טעמא והא ניחא לן טפי מינה נמי דהא כי קס"ד דבהמת מלוג לאשה פשיט' לן דתשלומי כפל לאשה דמשמע לן וודאי האי טעמא דתרתי פירי בחד זימנא לא תקינו לי' רבנן אלא השתא דאתי לאוקומה אליבא דמאן דאמר דולד בהמת מלוג לבעל תמיהא לי' היכי אפשר הא מילת' דוולד בהמת מלוג דבעל ותשלומי כפל לאשה. ומהדרי' דאפי' הכי לא תקון לי' רבנן אלא חד פירא ולא תרתי פירי:

7 בשלמא רבנן לא חיישי למית' כו' עד ומודה חנני' שאם נתגרש' נותנת דמים ונוטלתן מפני שבח בית אבי'. נראין דברים שישנן עדיין אבל וודאי רשאי הבעל למכרן בשלו קודם לכן ולא אמרו אלא שאם ישנן בשעת גירושין שהיא נותנת דמים ונוטלתן מפני שבח בית אביה:

8 אמר רבא אמר רב נחמן הכניסה לו עז לחלבה ורחל לגיזתה ותרנגול' לביצתה ודקל לפירותיו אוכל והולך עד שתכלה הקרן. רבינו שלמה ז"ל פירש דברים כפשטן שהגוף העז והרחל שלו ותמ' רבא מאי אתא לאשמועינן דהא אפי' רבנן מודו בהא משום דאיכא עורה. ותו מאי עד שתכלה הקרן דהא לא כליא קרנא ותו דהא קיימא לן כחנניא דאפי' בשפח' דכליא קרנא אמרי' פירא דבעל. אלא עיקר פירושא הכי הכניסה לו עז לחלבה שלא היה גופ' קנוי' אלא לחלבה וכן רחל לגיזתה ותרנגולת לביצתה ודקל לפירותיו אוכל והולך עד שתכל' הקרן ואתיא כחנני' דלא חייש למיתה הלכך רואין כאלו זו קיימת לעולם ולא מכלי' קרנא:

9 אמר רב נחמן עיילי לי' גלימא פירא הוי מכסי לה ואזיל עד דבאלו והיינו נמי אליבא דחנני' דלדידי' מפרש לן רב נחמן דלא איכפת לן אלא בשכילוי הקרן ניכר באכילתו לשעתו כגון פירו' דעלמא שהרי על כל פירי ופירי שיהא אוכל ניכר כילוי הקרן לאלתר. אבל בשאין כילוי הקרן ניכר באכילתו לאלתר כגון גלימ' שאין כילוי' ניכר בתשמישה לשעתה אוכל והולך עד שתכלה הקרן. כמאן כי האי תנא דתניא המלח והחול הרי זה פירות. פי' לפי שקרן שלהם קיים לעולם. מחפור' של צריף ר' מאיר אומר קרן וחכמים אומרים פירות פירש ר"מ אומר קרן דהא אפשר דמיכלי' לגמרי וחשיב לי' כפירו' דעלמא דלא שני לי' בין שכילוי הקרן ניכר לשעתו לאלתר בין שאינו ניכר. וחכמים אומרים פירות מזה הטעם לפי שאינו דומה לפירות אחרים דעלמא שכל אחד חלוק זה מזה וכילוי באכילתו ניכר לשעתו. אבל הכא אין כילוי ניכר לשעתו אלא אחר זמן כעין גלימא והלכתא כרבנן:

10 ר' שמעון אומר מקום שיפה כח ר"ש היינו ת"ק מחוברין בשע' יציאה איכא בינייהו. פירש דר' שמעון אזיל לעולם בתר גמר פירא והיינו דבכניסת' מחוברין שלו וביציאתה שלה. ורבנן סברי דכיון דעיקר קרנא קיי' כולה פירי תקון רבנן לבעל. הלכך בכניסתה מחוברין שלו וביציאתה שמין אותן כמה הן יפין בפירות וכמה הן יפין בלא פירות והמותר לבעל. אבל בסיפא גבי יבם אמרי' פירות המחוברין לקרקע שלה. משום דשאני התם דאלו גופא ופירא דידי' הוי אלא ששעבוד כתובתה של זו על כל הנכסים. וכיון דהוו מחוברין לקרקע שהן כקרקע הרי שיעבוד' עליהן וכן פירש"י ז"ל:

11 אלא אי איתמר הכי אתמר אמר רב כהנא אמר רב מחלוקת בשדה שאינה שלה אבל בשדה שלה דברי הכל לא תמכור מפני שבח בית אביה. כלומר מחלוקת בשדה שאינה שלה דמיכליא קרנא דומיא דעבדים ושפחות דמיכליא קרנא ובהני אמרי רבנן ימכרו ודווקא כשהן זקנים ופירשו בירושלמי כשאין עושין כדי טפולן. ומסתברא דבהא אפי' חנני' דלא חייש למיתה מודה כיון דזקנים ואין עושין כדי טיפולן דעבד' נהים כריסי' לא שוי למריה ולמרתי' למאי מתבעי. אבל ילדים לא. ואפי' רבנן דחיישי למיתה דלא שמעינן להו לרבנן דאמרי מהאי טעמא אלא דכי איכ' ולדות קיימי ולדו' בחריקא'. אבל היכא דליכא ולדות לא שמעי' להו דאמרי לזבנינהו מהאי טעמא אלא מעשה ידיהן לבעל דאי לא תימא הכי אלא דחיישת למיתה אפילו בילדיםאם כן אפי' כי איכא ולדות נמי ניחוש למיתה דכולהו אפי' יש לו ולדות הרב' דכיון דחוששין למיתה לא שני לן בהו ונימא לזבנינהו ולמזבן בהו קרקע אלא וודאי דכולי האי לא חיישינן אלא דכי איכא ולדות דליקיימו בחריקאי וכן עיק' מורי נ"ר: