חדושי הרא"ה על כתובות ע׳

1 מתני' המדיר את אשתו מלהנות לה עד שלשי' יום יעמיד פרנס מכאן ואילך יוצי' ויתן כתובה. פירש"י ז"ל דאלו אתשמיש לא חאיל נדרי' דמשעבד לה. אלא אנכסיו כדאית' בגמ' והיינו דקאמר דיעמיד פרנס. וקשיא לי דהא אוקימנא בגמר' בשהדירה כשהיא ארוסה ונישאת. וכיון דכן הא חאיל לי' נדר' אתשמיש נמי דהא ההיא שעתא דאדר' לא הוי' משועבד לה. ואפשר דכיון דלא קאי ההוא פירוקא לא אכפת לן. אבל בירושל' אמרי' תמן תנינן המדיר את אשתו מתשמיש המטה שתי שבתות או שבת אחת והכא אתמר הכין. תמן במדירה מגופו ברם הכא במדירה מנכסיו. ולא נהיר מאי קאמ' אי קאמר דהכא במפרש שאינה מדירה אלא מנכסיו. אי נמי דאפילו בסתם ולא משתמע נידריה מסתמא אתשמיש אלא אנכסי:

2 והתנן קונם שאני עושה לפיך אינו צריך להפר אלמא כיון דמשעבד' לי' לאו כל כמינה הכא נמי כיון דמשעבד לה לאו כל כמיני' דמפקע לי' לשיעבודי' מינה קשיא לן דהא לעיל אמרי' דקונמות קדושת הגוף ובדין הוא דמיפקע שיעבודי' מינה אלא דרבנן אלמוה לשיעבודי' דבעל ויש לומר דכי היכי דאלמוה רבנן לשיעבודי' מינה אלמוה רבנן לשיעבוד' מיני':

3 אלא מתוך שיכול לומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך נעשה כאומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך כו' עד באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך. ואפי' אליבא דרב הונא דקסבר מזונות עיקר יכול ליתן לה מעשה ידי' שהיא חייבת לו בדמי מזונות ואם אינה מספקת משלים לה ואם מספקת פטור בכך דהשת' וודאי אליבא דכולי עלמא מפרקינן לה ואפי' לרב הונא. תדע מדאמרי' ואם איתה לדרב הונא ואלו האי פירוקא לא אתי לדרב הונא מאי קאמר אם איתה פשיטא דליתה דהא מתני' תיובתי' אלא וודאי אליבא דכולי עלמא קא אמרינן:

4 וכולה סוגיין נמי אליבא דכ"ע בין לרב הונא בין לריש לקיש. ומאי' דמקשי' נמי אי הכי פרנס למה לה ומתרצינן בדלא ספק' אתיא נמי אפי' אליבא דריש לקיש ואפי' לריש לקיש בשאינה מספקת חייב לה במזונותה. ולא פליגי ריש לקיש ורב הונא אלא אם היא יכולה לומר לבעלה איני ניזונת ואיני עושה. אבל דברי הכל שהוא חייב במזונותי' ואינו יכול להפטר דהא ארוסה שהגיע זמן שחייב במזונותי' ואינו נותן לה מעשה ידי' כדמוכח לקמן במכילתין בפרק שני דייני גזירות. וכיון שכן נשוא' שחייב במזונותי' מן הדין ועיקר חיוב מזונות עליו שאם אינה מספקת שהוא חייב לה וכן דעת רבינו הרב ר' משולם בן הרב ר' משה ז"ל:

5 ומדקאמרי' לא תימא נעשה אלא אימא באומר לה צאי מעשה ידיך למזונותיך מסתברא דהאי תקנתא לא מיבטל' מסתמא לעולם אלא אם כן בפירוש וכן נראין דברים:

6 בדלא ספקה הדרא לה קושיין לדוכתה אמר רב אשי במספקת לדברים כו' עד שלשים יום לא שמעו אינשי לא זילא בי מילתא טפי שמעו בי אינשי וזילא בי מלתא. פי' להתפרנס מאחר שלא על ידי בעלי ואפי' שלא על ידי הדרה וכן אמרו בירושלמי דאמרי' אמתני' דקתני יתר מיכן יוציא ויתן כתובה ויעמיד פרנס. ומהדרי' רשות ביד אשה לומר אי איפשי להתפרנס מאחר אלא מבעלי. והתנן המשרה את אשתו על ידי שליש. כאן שקבלה עליה. כאן שלא קבלה עליה. נראה שאין רשאי לפרנסה על ידי אחר אלא ברשותה:

7 ואי בעית אימא בשהדירה כשהיא ארוסה ארוסה מי אית לה מזוני כו' עד כדשנין מעיקרא פירש"י ז"ל בשהדירה כשהיא ארוסה דמזוני דידה דרבנן ואיכא דקשיא לי' אכתי היכי מצי מדיר לה כל כמיניה דמפיק לי' לשיעבוד' וי"ל שאני הכא דאפשר בפרנס וכיון דכן הא דמקשינן לעיל וכיון דמשעבד לה היכי מצי מדיר לה בדין הוא דיכלינן לתרוצי דקסבר מזונות דרבנן דקיי"ל הכי. והכי נמי סוגיין בכל דוכתא אלא דשני לי' לרווח' דמלתא ואליבא דכ"ע. ובירושלמי נמי אמרי' וכי אדם נודר שלא לפרוע את חובו ואמרי' תפתר כמאן דאמר אין מזונות לאשה דבר תורה:

8 אבל הרב ר' יוסף הלוי אבן מגאש ז"ל פי' שהדירה כשהיא ארוסה קודם שהגיע זמן ואחר כך הגיע זמן וכדמוקמינן לה נמי בשהגיע זמן. ואתיא כאידך נמי דאמרינן שהדירה כשהיא ארוסה ונישאת למימרא דכיון דמקמי דחל שיעבוד' דידה עלי' אדרה תו לא חייל עלי' שעבוד' דהוה לי' כמי שהדיר את חבירו מנכסיו ואח"כ הלוהו מנה שאין ספק שאסור להפרע ממנו:

9 ומאי שנא עד שלשים יום השתא הוא דקשיא לן כיון דמוקמינן לה בארוסה מ"ש עד שלשים דליכא למימר טעמא דזילותא כשהיא מתפרנסת על ידי אחר דארוסה בלאו הכי נמי הרי היא מתפרנסת על ידי אחר. ואמרינן עד שלשים יום עביד שליח שליחותי' טפי לא עביד שליח שליחותי' לאו למימרא דבתר הכי לא אשכחן מאן דבעי לפרנסה אלא אפי' אשכחן נמי תנן דבתר הכי יוצא ויתן כתובה דסתמא קתני למימרא דעד שלשים יום עביד שליח שליחותי' כראויעד שלושים יום יעמיד פרנס ופרנס לאו שליחותי' קא עביד דקס"ד שהוא ממנה אותו שליח בפירוש:

10 אמר רב הונא באומר כל הזן אינו מפסיד דלא עביד לי' שליח. ומקשי' וכי אמר הכי לאו שליחותי' קא עביד לומר שיהא כאלו ממנה אותו בפירוש ויהא חייב לשלם לו. והתנן מי שהיה מושלך בבור כו'. ומפרקינן דלא דמיאן דהכא לא קאמר אלא כל הזן וכיון דכן אינו חייב לשלם לו מן הדין ואינו יכול להוציא ממנו מן הדין אלא מדעתו: