חדושי הרא"ה על כתובות נ״ג

1 מתני' לא כתב לה בנין דיכרין כו' א"ר יוחנן משו' ר"ש בן יוחאי מפני מה תקנו כתוב' בנין דיכרין כדי שיקפוץ אד' ויתן לבתו כבנו. בעא מיני' רב ייבא סבא מרב נחמן מוכרת כו'. עד אמר לי' רבא ותיבעי לך מוחלת. פי' דהוה קסבר רבא דכי הוה מיבעיא לי' מוכרת דווקא במוכר' הוא דמטי לידה הנאה מספקא ליה אם היא מכור' בכל זכות לגמרי ואין לה כתובת בנין דכרין אבל מוחלת לא. וא"ל רבא וכל דכן הוא דקא מיבעי' לי' הא דהשתא מוכרת מיבעי' ליה כו':

2 אמר רבא פשיט' לי מוכרת כתובת' כו' עד כמוכרת לאחרים דמי ובירושלמי מוחלת כתובתה ליורשים אין לה מזונות. וקשיא לן מוחלת כתובת לבעל' היכי משכחת לה והא קיימא לן אסור לו לאדם שישהה את אשתו בלא כתובה. וי"ל מוחל' כתובת' בשעת מית' קאמרי' וה"נ הא דאמרי' לעיל מוחלת כתובתה לבעלה אין לה כתובת בנין דכרין. ובההיא דלעיל איכא למימר נמי מוחלת נדוניא ותוספת ולא מנה מאתים ואין לה כתובת בנין דכרין לומר שאין להם בכתובת בנין דכרין לא נדוניא ולא תוספת מה שמחלה:

3 אבל הרב בעל העיטור ז"ל תירץ בשתיהן דהכי קאמ' שמחלת כתובתה אם תתאלמן ולא אם תתגרש ולשון ראוי הוא. ואיכא דקשיא לי' מחילת' היכי מהניא והא ק"ל דיכל' למימ' נחת רוח עשית לבעלי וי"ל דהתם הוא כדאמרינן טעמא דאי לא בעיא מזבנא אמר לה עיניך נתת בגירושין ובמיתה. אבל הכא אדרבא איהי דיכלה למימר לי' אתה הוא שנתת עיניך בגירושין. וקי"ל דמוחלת כתובתה לבעלה יש לה מזונות וה"ה ליתומים דהכי אית' בירושלמי. מוחלת כתובתה ליתומים ניזונת משלהן. ודווק' מוחלת אבל מוכרת לא כדאמרי' לקמן מכרה כתובת' משכני כתובת' עשתה כתובת' אפותיקי אין לה מזונות דכיון דמכרה הרי היא כנפרעת. וקשיא לן דהכא משמע דמוחל' כתובת' יש לה מזונות. ולקמן בפרק הנושא אמרי' כל זמן שהי' בבית בעלה גובה כתובתה לעולם דאע"ג דלא תבעה לא אמרי' דהיא קא מחלה דמחמת כיסופא דאית לה אבל כל זמן שהיא בבית אביה ליכא כיסופא וכיון דעד השתא לא תבעא מחלה לה מסתמא. ומשמע התם בגמרא דכיון דאי מחלה תו לית לה מזוני דאמרי' התם חמותיה דרב חייא אריכא מדפתי איתת אחוה הוא וזנה עשרים וחמש שנים בבי נשי לסוף א"ל מזוני לית ליך הב לי כתובה ליך ליך כו' אלמא כל היכא דלית לה כתובה לית לה מזוני. ונראה לומר דהא דהכא אתי' כאנשי גליל דקי"ל כוותייהו ואליבא דאנשי גליל כיון שהרשות בידה שכל זמן שתרצה תהא ניזונת ואין ברשות היורשים כלל לסלקה דין הוא שהמוחלת תהא ניזונת שלא תהא אלא כאלו אינה תובעת הרי דינה שתהא ניזונת. אבל לאנשי יהודה כיון שהרשות ביד היורשים להפקיע מיד זכותה מדין מזונות כל זמן שירצו וודאי לאו כל כמינה דמחל' וקא מיתזנא. דאם איתא מאי אהנו בתקנתיהו כל אחת תהא מוחלת ויש לה מזונו'. אלא וודאי כשם שאלו לא מחלה הרשות ביד היורשים שלא לזונה ולפרעה כתובת'. אף כשהיא מוחלת יכולין לומ' לה אלו לא מחלת היינו נותנין לך כתובתיך ולא הית' ניזונת. אף עכשיו שמחלת' אין רצוננו לזונך יותר. ואתרי' דרב חייא אריכא אפשר שהיו נוהגין כאנשי יהודה דהא בבל וכל פרוודא נוהגין כרב דפסיק כאנשי יהודה. ובירוש' שמואל הוא דאמר לה מחלת כתובתה ליתומים יש לה מזונות. ואיהו הוא דפסיק הכא הילכתא כאנשי גליל. ולענין כתובת בנין דכרין כתבו הגאונים ז"ל שאינה נוהגת בזמן הזה שהרי כל עיקר התקנה לא היתה אלא כדי שיקפוץ אדם ויתן לבתו כבנו. ועכשו הלואי ויתן אדם לבנו כבתו:

4 יתיב רב נחמן ועולא וכו' עד אמרי לי' זיל קבר או הב לה כתובה פי' קסברי קבורתה תחת עיקר כתובתה דהיינו מנה מאתים וכתובה ניתנה לגבות אפילו אחר מיתתה. ואף על פי שאין אדם יורש ארוסתו סבורים לומר שכך היתה התקנה מתחילה כשאמרו קבורתה תחת כתובתה שאם מתה קובר ופטור אם ירצה קובר ופטור מכתובתה. וסתרינן לה דליתה שלא ניתנה כתובתה לגבות אלא במיתת הבעל וכיון שכן ממילא אית לן למימר דכי אמרינן דקבורתה תחת כתובתה לאו תחת עיקר כתובת' קא אמרינן דהא אמרינן דלית לה. אלא וודאי תחת עיקר נדונית' קאמרינן. וכי תימא וכיון שהבעל יורש בכל מה שיש לה למה אמרו תחת נדוניתא יאמרו תחת ירושתה. יש לומר תקנו מצוי למצוי. ומיהו קשיא לן ולמה לי למתקן הא פשיטא דהא כולהו יורשי' דעלמא הכי הוי שהם חייבין לקבורת המוריש. יש לומר דהא עדיפא דאפילו כשאין שם ירושה כללהוא חייב בקבורתה אף על פי שיש שם קרובים אחרים ולהכי אהני לן תקנתא וזה נכון:

5 מתני' ובכן נוקבין די יהוין ליכי מינאי אינון יהוין יתבן בביתי ומיתזנן מנכסאי כו' נראין דברים שמלבושים בכלל מזונות בין בבת בין באלמנה ששתיהן שוות והכי אמרינן לקמן פסוק לי שיראי פסק לה ובאלמנה איירינן. וכן כתב הרב בעל העיטור ז"ל:

6 גמ' רב תני עד דתלקחין והוי תני עד דתיבגרין ופליגי בארוסה ואמרינן עלה כתנאי עד מתי הבת ניזונת עד שתארס משום רבי אליעזר אמרו עד שתיבגר וקיימא לן כת"ק והיינו כרב וכן כתב רב אלפסי ז"ל:

7 גירסת רבינו שלמה ז"ל אמר לי' רב חיסדא לרב יוסף מי שמיע לך כו' א"ל משמע לא שמיע אלא מסברא לית לה כיון דארסה לא ניחא לי' דתיתזיל ופי' ארוסה יש לה מזונו' או אין לה מזונו' מן האחין. ופי' מסתברא לית לה מן האחין דכיון דאירסה אי לית לה מן האחין בעל יהיב לה דכיון דארס' לא ניחא לי' דתיתזל ואהדר לי' איהו דמסברא אית לה מן האחין דבעל מסתמא לא יהיב לה מזוני דלא שאדי זוזי בכדי. וליתא דנוסחא דספרי לאו הכי אית' ותו דמאי האי דקא מהדר לי' כיון דאירס' לא ניחא לי' דתיתזיל ואימ' תיהוי לה מזוני ותו לא מיתזל'. ותו דלישנא נמי לא ניחא לי' דקאמ' מסבר' לית לה וקאמ' מן האחין. והדר יהיב טעמא לבעל ואמאי לא מיירי כולה או בבעל או באחין. אבל גרס' הספרי' היא הנכונ' דגרסי מסתמ' אית לה כיון דאירסה לא ניחא לי' דתיתזיל:

8 והרב אלפסי ז"ל פירשה בארוס' אלמנה וכשהגיע זמן ואכלה בחיי הבעל וקא מיבעיא לי אם אוכלת אח' מיתת הבעל אי קרינא בה כל יומי מיגר אלמנותיך בביתי איכ' דקשי' לי' דהא תנן אלמנ' מן האירוסין לא תמכר אלא בב"ד מפני שאין לה מזונו'. וליתא דההיא קוד' שהגיע זמן ודינא וודאי הכי איתיה. ובהדי' אית' בירוש' הגיע זמן או שמתו. בעליהן אוכלות משלו. מיהו פירושא לא נהיר דמאי שייטא דהאי דינא הכא. ותו דלא שייך עלה טעמא דלא שאדי זוזי בכדי שכבר היתה ניזונת ולא יהא חמור עליו ממונו לאחר מיתתו מחיים. ותו דהא לפום טעמא דבעינן למימר קמן בס"ד דמשמע דהא מתני' היא:

9 אבל פי' הרב ר' שמואל הלוי הנגיד ז"ל הוא הנכון דבעינן אליבא דרב דקסבר דארוסה אין לה מזונות. והיינו דקא מיבעיא לי' ארוסה יש לה מזונות או אין לה מזונות מן הבעל דהיינו ארוס. ואהדר לי' דמסברא אית לה דכיון דאירסה ואמטולתי' הוא דאפסדה מסתמא לא ניחא לי' דתיתזיל ויהיב לה מזוני. ואהדר לי' איהו דמסתמא לית לה דכיון דלא קים לי' בגווה לא שדי זוזי בכדי. ובאידך לישנא איפכא:

10 ופסק הרב אלפסי ז"ל כמסקנא דאידך לישנ' הילכך אית לה ומסתברא לפום האי פירושא דכיון דלית לה מזוני מיני' אלא משום דאמטולתי' פסד' להו דלית לה אלא מאי דפסד' והיינו עד שעת בגרות אבל בגר' ולא הגיע זמן תו לית לה עד שיגיע זמן ואפשר גם כן שכיון שכבר נתחייב ארוס במזונותי' הרי הוא חייב לעולם והראשון מחוור:

11 בעי מיני' מרב ששת ממאנת כו' עד אלמנה בבית אב' וגרושה בבית אבי' כו' עד ור' יהוד' סבר לית לה פירש"י ז"ל אלמנה מן האירוסין דאלו מן הנישואין וודאי דלית לה דהא מתני' היא. וקשיא לן ומן האירוסין נמי אליבא דמאן. אי אליבא דמאן דאמ' ארוס' יש לה מזונות הא נמי פשיטא. ואי למ"ד אין לה הא אמאי יש לה כיון דהא פסדא להו היכא הדרא זכיא בהו:

12 והנכון כמו שפירש רב חננאל ז"ל אלמנה בחיי אביה מן האירוסין וקמ"ל דאע"ג דאלו אחר מיתת אבי' כי האי גוונא לית לה דקסבר ארוסה אין לה מזונות הא אית לה. והלכת' כת"ק וממאנת יש לה מזונות:

13 בעי ריש לקיש בת יבמה יש לה מזונות כו' ובת יבמה הוא דקא מיבעיא לן אי אית לה מזונות משום דאי מראשון לית לה דלא קרינ' בה ובנן נוקבן דיהויין ליכי ובנין דכרין דיהויין ליכי מנאי:

14 בעי ר' אלעזר בת שני' יש לה מזונות איהי וודאי לית לה כו'. וכתובת בנין דכרין נמי וודאי לית לה דכיון דלית לה כתובה כתובת בנין דכרין נמי פשיטא דלית לה: