חדושי הרא"ה על כתובות ל״ט

1 שלש נשים משמשות במוך. פירש"י ז"ל מותרות לשמש במוך ואינן כמשחיתות זרע. הא שאר נשים אע"ג דאינהו לא מיפקדן אפרי' ורבי' אסו' להן להשחית זרע בעליהן מיהו ליתיה להאי פירוש' דאם כן לפום האי טעמא רבנן אסרי והא מאי טעמייהו כיון דמסתכנ'. ואמרינן נמי התם ביבמות לחד לישנ' דאלו מתעברת וודאי מתה. וכיון דכן רבנן כי קאמרי מן השמים ירחמו היינו דלא מיעבר'. דאי מיעבר' לא סגיא דלא מתה וכיון דכן מאי טעמא לא שריא לה במוך. אלא וודאי חייבות לשמש במוך קאמרינן. ובלא מוך אסורות הן לבעליהן. וחכמים אומרים דאינן אסורות אבל הרשו' בידן אבל איסור לבעליהן ליכא שהרי הן אינן משחיתן. ותו משום עונה נמי מותר. וקשיא לן ומאי קושיא דהא אסיקנ' התם ביבמות דה"ק שמא תתעבר ושמא תמות. אבל איכא דמיעבר' ולא מתה. ויש אומרים דהא אמרינן עלה לפום האי לישנא דבנים הרי הן הן כסימנין. ומשום הא מפרשינן לה דה"ק בנים הרי הן כסימנים משעת עיבור. כלומר דאחר שילדה היא כנערה גמורה משעת עיבור. וכיון דכן אפי' כי מפרקי' לן הכי מאי אהני לן דהא הויא לה נערה משעת עיבור. וכיון דכן כי קא ילדה לה הויא לה בוגרת. כדקיימי לן דאין בין נערות לבגרות אלא ששה חדשים בלבד. וכי תימא אם כן הא דקאמרינן התם דאיכא מאן דאמר בנים עדיפי מסימנין. ואמרינן למאי נפקא מינה דאפי' ר"י דאמר עד שירבה שחור על הלבן בבנים מודה. וכיון דכן לפום האי טעמא אפי' למאן דאמ' בני' הרי הן כסמני' מודה ר' יהודה דהא משעת עיבור קאמרי' וכיון דכן כי קא ילדה הא הויא לה בוגרת כדקאמרי' ובבוגר' ליכ' מ"ד דהא כולו עלמא מודה דאינה יכולה למאן. וי"ל נפקא לן מינה כגון שמיאנה כשהיא מעוברת. דלמאן דאמר בנים הרי הן כסימנין מיאונה מיאון. ולמאן דאמ' בנים עדיפי מסימנין מיאונה ולא כלו' הוא ומיהו הכא וודאי בסוגיין משמע לן דאם תתעב' תמות בוודאי קאמ' כלישנא קמ' דהת' והאי דלא שני' לי' הכי הוא כדאמרן והיכי דבא עליה ואחר כך נתארסה חייב וקנסה לאביה דאירוסין לא מפקי מרשות אבי':

2 מתני' המפתה נותן שלשה דברים כו'. צער דמאי ופריש אביי צער דחבטה על גבי קרקע. ואידחיה לה ופירשה רב נחמן אמר רבה בר אבוה צער של פיסוק רגלים:

3 אי הכי מפותה נמי כלומר בשלמא למאי דקס"ד צער שהוחבט' היינו דמפותה לית לה. דמפותה דלדעת עצמה ליכא חבטה. אבל השתא דאמרת צער פיסוק רגלים. במפותה נמי איתיה להאי צערא. ומאי שני לן בין אונס לרצון וליכא למימר הא קא מחלה דהא דאבו' הו' ומתרצינן דמפותה דברצון לית לה צער כולי האי כלומר שיהא ראוי לתשלומין:

4 מתני' אונס נותן מיד והמפתה לכשיוצא. מתמהינן עלה לכשיוצא אשתו היא. כלומר אכתי לא עיילת' אפיקת':

5 אמר אביי אימא לכשלא יכנוס. תניא נמי הכי כו' עד אמר אביי כדי שלא יהא חוטא נשכר. רבא אמר ק"ו ומהו מפתה כו' עד כל שכן. אע"ג דהא איתקוש להדדי. שאני הכא לגבי הא מילתא דחדית בהו רחמנא. שהרי אונס שותה בעצינו. והמפת' אם רצה להוציא מוציא. וכיון דכן הוה אמינא להא מילת' גלי רחמנא דליגמרי מהדדי. ומפתה לדעתו איהי נמי בעי לדעתה ודעת אביה. אבל אונס לא כדקאמר אביי ואפילו הכי קאמר רבא דק"ו הוא. והאי טעמא לא חשיב דאדרבה ק"ו נינהו ובהא מילתא נמי דינא הוא דגמרי מהדדי כי היכי דגמרי לשאר מילי. ואביי אמר טעמא דשלא יהא חוטא נשכר. תניא אידך אע"פ שאמרו אונס נותן כו' עד לא בעינ' דהא דאמרינן כשתצא אין לה עליו כלומר כשתצא לרצונה דאלו על כרחה אינו רשאי: