חדושי הרא"ה על כתובות כ״ה

1 אלא מאי גדולה חזקה פי' רש"י ז"ל אם כן מה לנו לחוש עליהם כדי לבטל חזקתן שלא להעמידן על חזקתן. ונראה לפי דעתו דקושיין דגמר' היא אליב' דכ"ע בין אליב' דאידך דמתרצי לה דכולהו קשי' לן לרבא דקסבר דאין מעלין מנשיאות כפים ליוחסין. כיון דכן למה לי טעמ' דגדולה חזקה בלאו האי נמי מאי איכ' למיחש עליהו לאפוקינהו מחזקתייהו ולאידך נמי דאית ליה מעלין מנשיא' כפים ליוחסין דמתרץ דטעמא משום דריע חזקתייהו. כיון דאיכא הך טעמ' נמי דריע חזקייהו תו ליכא למיח' עליהו וכיון דכן מאי גדולה חזקה דלא שייך לישנא דגדולה חזקה אי לא הוה מידי דחזי למיחש עליה ולא חיישינן משו' טעמ' דגדולה חזקה אבל השתא דאמרינן דליכא למיחש למידי מאי גדולה חזקה אי משום דקיימי בחזקתייהו הא לאו כלום הוא דלא סגיא בלאו הכי. ומפרקינן דמעיקרא אכלו בתרומ' דרבנן והשת' אכלו בתרומה דאורייתא דלענין תרומ' אוקמינהו אחזקתייהו והיינו גדולה חזקה. ואי בעית אימא השתא נמי בתרומה דרבנן אכיל בתרומה דאורייתא לא אכיל. וכי מסקינן ליוחסין כו' כלומר השתא דאתינן להכי הא דאמרינן לעיל למ"ד מעלין דמוכח דאיתיה לטעמ' דריע חזקתייהו ממאן דאמר מעלין מתרומה ליוחסין אי מהא לא אריא דכי מסקינן ליוחסין בתרומה דאוריית' מתרומה דרבנן לא מסקינן. והא מוכח' דלרבא נמי מהדרינן דהא האי טעמ' דאמרינן וכי מסקינן וכו' לרבא הוא דמיצטריך:

2 אלא מאי גדולה חזקה דאע"ג דאיכ' למיגזר משום תרומה דאוריית' לא גזור והיינו גדולה חזקה ולמאן דאית ליה טעמא דריע חזקייהו אפ"ה אמרי' בה גדולה חזקה דבהא הוה לן למיחש טפי משום דאתי למיחלף מאי לאו ליוחסין לא לתרומה כלומר ואליבא דרבנן דקסברי אין מעלין מתרומה ליוחסין דאלו ר"י כיון דקסבר מעלין מתרומה ליוחסין כל אסוקי לתרומה כאסוקי ליוחסין דמי וכל היכא דלא מסקינן ליוחסין לא מסקינן לתרומה:

3 קסבר חלה בזמן הזה דרבנן ותרומה דאוריית' וכדאפוך להו רב הונא בריה דרב יהושע לרבנן. קשי' לן וכיון דכן אמאי נקט אכילת חלה בסוריא אפי' בח"ל נמי. וי"ל דאפ"ה אע"ג דהא וודאי דרבנן דווק' בסורי' הוא דהוי ראיה דאית לה עיקר מן התורה. דכיון דכן אפי' האידנ' דהויא דרבנן דייקי בה מה שאין כן בח"ל דכיון דלית ליה עיקר בדאוריית' כלל לא הויא ראיה:

4 רבן שמעון בן גמליאל אומר אף אלכסנדריא של מצרים בראשונה קשי' לן בראשונה מאי דהוה הוה. וי"ל שאם יש לו עדים שנשאו אבותיו כפיהם באלכסנדרי' של מצרים הרי זו חזקה והא דאמרי' קסבר תרומה בזמן הזה דרבנן וחלה דאורייתא אפילו הכי בעינן בארץ ישראל דאיכא עיקר בדאורייתא. כדפרישנא לעיל:

5 אמר רב הונא בריה דרב יהושע אשכחתינהו לרבנן כי' עד שהרי שבע שכיבשו ושבע שחילקו נתחייבו בחלה ולא נתחייבו בתרומה. כתב רבינו חננאל ז"ל פירש אפי' כשהיתה מקצת הארץ ביד ישראל ומקצתה ביד הא"י כמו עתה בזמן הזה נתחייבו בחלה מן התורה. אבל אין חייבין בתרומה עד שתהא ארץ ישראל כולה ביד ישראל. ואמינא להו אנא איפכא כו' דתני' כי תבואו יכול משנכנסו מרגלי בארץ ישראל חייבין בחלה תלמו' לומר בבואכם בביאת כולכם ולא בביאת מקצתכם וכי סליק עזרא לאו כולהו סליק ע"כ. פי' בבואכם בביאת כולכם אמרתי דבבואכם משמע ביאת כולם. מיהו משמע משעת התחלת' להיכנס לה. אבל כי תבאו משמע אע"ג דלאו כולהו אלא שנכנסו לה לגמרי אותן שעתידין להיכנס והיינו דאמרינן בחלה דכתיב בה בבואכם דנתחייבו בה בשבע שכיבשו ושבע שחילקו מכיון שהתחילו ליכנס לה ובביאת עזרא פטירי אפילו לאחר דאתו כולהו והכי איתא בספרי כמו שכתב רש"י ז"ל:

6 ההוא דאתא לקמיה דר' אמי כו' עד שקרא אחריו לוי במס' גיטין בפר' הניזקין אמרי' אין שם כהן נתפרדה חבילה. ויש שפרשו שאין לוי קורא כלל ולפי זה עולה זו יפה דכיון דקרא לוי כאן הרי זו ראיה שקרא כאן כהן ההוא דאתא לקמיה דר' יהושע בן לוי כו' עד ללויה על פיו:

7 רבי ור' חייא חד העלה בן על פי כו' עד הרי שבא ואמר בני זה וכהן הוא נאמן להאכילו בתרומה ואינו נאמן להשיאו אשה דברי רבי קשיא לן דהא תנן התם במס' קידושין אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה צריך להביא ראיה על האשה ועל הבני':

8 ואיתמר עלה בהדיא דאפי' לענין קדשי הגבול תנן דלא מהימן ואיכ' דאמרי ר' תנא הוא ופליג. ורבינו נ"ר תירץ דההיא דבמוחזק לן בהנהו דהוו בניה וכיון דכן תו לא מהימן עליהו. אבל הכא כגון דלא ידעינן ליה ומגו דאי בעי אמר לאו בני הוא ויכול להעיד עליו להאכילו בתרומה. השתא נמי דאמ' בני הוא וכהן הוא נאמן:

9 ורבי חייא סבר כיון דקא מוד' דבנו הוא שוב אינו נאמן להעי' עליו ור' סבר שהפה שאסר הוא הפה שהתיר כדאמרי' בשבויה דמהימנ'. ור' חייא סבר דלא דמי דשאני התם דשתיקות' מתירת'. ומיהו תמיה' לן הא דקאמר ר' חייא אם אתה מאמינן להאכילו בתרומה האמינו להשיאו אשה. מאי קאמ' וכי לא שמיעא ליה הא דלעיל דבין לרבנן בין לר' יהוד' עד א' אינו נאמן להשיאו אש' וי"א דר' חייא פליגי דקסבר דעד א' נאמן אף להשיאו אשה אבל כאן אינו נאמן לפי שהוד' שהוא בנו ואמר לו ר' אני מאמינו להאכילו בתרומה שבידו להאכילו בתרומ' ואין אני מאמינו להשיאו אשה פרש"י ז"ל שבידו להאכילו בתרומה שהרי זה הי' כהן ונותנין לו תרומ' וכיון שכן הרי הו' יכול להאכילו ואינו נכון דלאו מגו מעלי' הוא דהא תינח היכ' דאיתיה אבל כי מת אואזיל ליה למדינת הים מאי איכ' למימ' ואפ' לפרש שבידו להאכילו בתרומה כלומר שאלו רצה לא היה מודה שהוא בנו והיה מעי' עליו שהו' כהן ונאמן להאכילו בתרומה שהרי מעלין לתרומה על פי עד אחד. ואינו נאמן להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה שאפי' אינו אלא כעד א' דעלמא אינו נאמן ליוחסין ואינו נראה דפלוגתייהו בהא דמר סבר דעד אח' נאמן ליוחסין ומר סבר דלא מהימן. ונראה לפרש דר' ה"ק מעיקרא נאמן להאכילו בתרומה כעד א' דעלמא. ואינו נאמן להשיאו אשה אפי' בצירוף עד אחד דהוו להו תרי והיינו דקשי' ליה לר' חייא כיון דבתרומה מהימן לך כעד א' דעלמ' להשיאו אשה נמי ליהוי כעד דעלמ' ואם איכא אחרינ' בהדי' ניהמני'. ואמר לו ר' אני מאמינו להאכיל בתרומ' שבידו להאכיל' בתרומה כלומר שאלו היה רוצה לא היה מודה שהו' בנו ומעי' עליו שהו' כהן ונאמן וכיון דכן השת' נמי מהימן במגו. ואינו נאמן לענין להשיאו אשה שאין בידו להשיאו אשה על פיו אפי' הוא רחוק בלא צירוף אחר וכיון שכן הרי זה עדות גמור ואין קרוב נאמן. ובירושלמי מפורש זה הטעם שכתבנו במה שאמרה שבידו להאכילו בתרומה. וכך אמרו שם חד בר נש אתא לגבי ר' אמר ליה בני הוא זה וכהן הוא. א"ל בנך הו' אלא שאינו כהן. אמר ליה רבי חייא רבי אם מאמינו את שהוא בנו האמינו שהוא כהן ואם אין את מאמינו שהוא בנו אל תאמינו שהו' כהן ונעשה בהרחק עדות ויהא נאמן עליו. אמר ליה בנו הוא אלא שאני אומ' בן גרוש' או בן חלוצ' הו' הרי זו מפור' בדברי ר' חייא שאמ' ויעש' בהרחק עדו' כלו' יהא נאמן מתוך שאם רצה היה נעש' בהרחק עדות שלא הי' מודה שהו' קרובו והיה נאמן להעלותו על פיו. השיבו שכיון שהודה שהוא בנו שוב אינו נאמן להעי' עליו וזהו כמו שפי' אלא שמוחלפת שם השיט' מדרבי לר' חייא רבינו נ"ר והא דאמרי' הכא דאע"ג דקיימא לן דהוי בנו חיישי' שהו' בן גרוש' או בן חלוצה כדאמרינן נמי החולק תרומה עם אחיו הכהנים בב"ד אינה חזק' ה"מ היכא דלית' לאחת' הכא כי ההי' דקדושין דאמרינן אשה נשאתי במדינת הים ואלו בניה צריך להבי' ראיה על האשה ועל הבנים דלא קים לן בההיא איתת' כלל. אבל היכ' דאיתיה הכא דידעינן לה מעיק', מיהו לא קים לן בה אי כשיר' היא או פסול' מסתמ' מוקמינן לה בחזק' כשיר' דאלו הות פסול' מסתמ' קלא הוה לה למילת' והיינו דאמרינן כגון דמוחזק לן באבוה דהאי דכהן הוא ונפיק עליה קלא. טעמ' דנפיק עליה קלא הא לאו הכי מוקמינן לה בחזק' כשרו':