חדושי הרא"ה על כתובות כ״ב

1 אמר ר' זירא מילתא כו' עד במיתב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוה. נקט ליה לישנ' רוויחא ולאו למימר' דצריך ליה למיכתב הכי דמסתייה בדכתיב במותב תלתא. תדע דהא קיי"ל דאי כתיב בי דינא תו לא צריך. וכל דכן כי כתיב ביה בהדיא במותב תלתא. וכתב הרב בעל העיטור ז"ל דהיכא דבא לקיים כת' הדיינין ולא מצא לקיים אלא שנים מהן מסתברא ליה דתו לא צרי' ולא חיישי' אאידך דילמא זייפא הוא ולא הוו להו אלא תרי. ואע"ג דלא כתיב ביה במותב תלת' ולא בי דינא. וראיתו מההיא דאמרי' לעיל עד ודיין מצטרפין ולא חיישי' לזיוף ורבא נמי לא פרכת אלא משום דיין אחד. הא בשני דיינין מודה דוודאי שני דיינין כעד אחד ודיין אחד. וליתא לפרכ' דהא. ולא חיישי' דילמא מזויף הוא ומיהו צ"ת בדיין אחד טעמא מאי קס"ד דלא חיישי' דילמא מזויף הוא ואיכא למימר דאתיא דומיא דאידך דקיימא לן בשני' חתומין על השטר ולא מצאו לקיים אלא כתב אחד מהן שהו' קם לשביע' אע"ג דאלו הוה בלחוד לא כלום הוא דעד אחד בכתב לא כלום הוא ה"נ לא חיישי' וטעמא וודאי משום דקיום שטרו' דרבנן וליכא למידחי דכי מודה רבא בשני דיינין ודווקא דכתיב ביה במותב תלתא כחדא דהא רבא אפי' בדיין אחד בהדי עד אחד הוה מודה. אי לאו משום משום טעמא דלא מסהדי אחדא מילתא. וגבי דיין אחד לא מהני לן במותב תלתא אלא בתרי דהוו להו תרי מגו תלתא. ודומיא דהכי מוד' וודאי בתרי והיינו אע"ג דלא כתיב ביה במותב תלתא וזהו הנכון וממנה את' דן אפי' לעד ודיין כגון שבא לפנינו עד אח' והעי' על כתב ידן של עדי'. וכת' ידו של דיין יוצא ממקו' אחר השתא וודאי מהני דהשתא אמאי דמסהיד האי מסהיד האי. ואית לן תרי סהדי אחתמות ידי העדים. מסתברא לענין קיום שטרות דצריך לכתוב העדים המעידין על כתב ידן כדי שיהא אפשר להכחישן. ותו דהא קיימא לן הדיינין חותמין בשטר אע"פ שלא קראוהו. וכיון שכן שמא עידי קיום אלו קרובים היו אבל בדיעבד כשר בי דינא בתר בי דינא לא דייק:

2 אמר רב נחמן בר יצחק וכו' עד דכתיב ביה בי דינא דרבנא אשי. אי אפש' לפרש דה"ק דבי דינא דרבנא אשי לא הוי ב"ד חצוף דא"כ מאי האי דמהדרי' דדילמא בי דינא דרבנא אשי כדשמואל ס"ל הא אפי' לשמואל ב"ד חצוף מיה' הוי אלא ה"ק דכת' בי דינ' דרבנ' אשי וכיון דקיימא לן דליתא לדשמואל בי דינא דרבנא אשי לא ס"ל מידי דלא כהלכתא ואפ"ה ק"ל דילמא בי דינא דרבנא אשי כשמואל ס"ל ואמרינן דכתיב ביה אמ' לנא רבנא וכו' כלומר להזקיקנו על קיום שטר זה ואמינא ליה לרבנא אשי דניתו לאזדקוקי עלה או דאשתמודעינא ליה לחתמות ידיהון דכיון דאמעולתי' אזדקקו עלה וודאי אפימי' אקיים וכסבריה. ורב אשי וודאי לית ליה דשמואל ומיניה דלית הילכתא כשמואל. וכן כתבתי במסכת' סנהדרין בראיו' ברורו' בס"ד ותו לא מידי:

3 מתני' האשה שאמרה אשת איש וכו' אמ' רב אסי מנין להפה כו' עד והוא שרי לה פי' וקרא הוא דלא צריך אבל מתני' וודאי צריכה לאשמעינן. אלא כי איצטריך קרא לכדרב הונא אמר רב מנין לאב שנאמן לאסור את בתו מן התור' שנא' את בתי נתתי לאיש הזה לאיש אסרה. ודין הוא שהרי בידו לקדשה. וקמ"ל דאע"ג דתלי בדעת אחרים נאמן. הזה למה לי ההוא מיבעי לי' לכדר' הונ' הזה ולא ליבם דמוצי' שם רע על נישואי אחיו פטו' תמה ולימא ליה דכיאיצטריך קרא באומ' אחר זמן לפלוני קדשתיה דלא קאמר לאלתר דכיון דכן לא הוי ליה הפה שאסר הוא הפה שהתיר וקמ"ל דאפ"ה מהימן. ואיכא למימר דהא פשיטא ליה. דכיון דנאמן לאוסרה נאמן להתיר' ולהכי עדיפא ליה לאוקמי קרא לכדר' הונא:

4 תניא אמרה אשת איש אני וחזרה ואמרה פנויה אני אינה נאמנות. כלומ' אע"פ שסותרת דבריה שאמרה שלא היתה אשת איש מעולם דליכא טעמא דהפה שאסר הוא הפה שהתיר' ואם נתנ' אמתל' לדבריה נאמנת. כלומר בדברים הניכרים אצלינו אמת אע"פ שאין ידועין לנו. ואיפשר באומרת מקודשת אני לפלו' לא סמכינן באמתלא שכבר הודת לו ושוב לא כל הימנה לחוב לו. והא דבעי מיניה שמואל מרב אמרה טמאה אני וחזרה ואמרה טהור' אני מהו מספק' ליה בהא משום דאפשר בתקנתא:

5 אי נמי משום דכל לגבי בעל הוה לה למימרא מילת' כדאית' וא"ל אף בזו כו':

6 תנו רבנן שנים אומרים וכו' עד באומר ברי לי'. פירש"י ז"ל שאין לבי נוקפי ומוחזקני בו שאלו היה קים היה בא. ואין אשם תלוי בא אלא במי שלבו נוקפו. ואין דבריו מחוורים והא וודאי לא חשיבא ידיעה לאפוקי נפשא מספיקא דתרי ותרי. והנכון באומ' ברי לי שראתה אותו מת. וא"ת א"כ אמאי לא מהימנא והא קיימא לן האשה שאמרה מת בעלי נאמנות. ואפשר דהא קשיא לרבינו ז"ל ואי משום הא לא ארי' דה"מ היכ' דליכ' עדים אבל במקום עדים וודאי אמירה דידה לית בה ממש'. ובהא לא קשיא לן לכתחלה אמאי לא תנשא. דבהא וודאי דינא הוא דכיון דתרי ותרי נינהו דינא הוא דלא ניעב' מידי אפומייהו ולכתחל' לא תנש' ואם נשא' לא תצא. ומדקאמרי' הבא עליה באשם תלוי קאי שמעינן מינה דכל תרי ותרי לא אזלינן בתר חזקה. דאי לא א"כ הכא במאי עסקי' אי דקיימא בחזקת אשת איש. כיון דאתו תרי ותרי הוה ליה לאוקמ' אחזקת' דקיימ' בחזק' אשת איש ואשם וודאי מבעי ליה. ואי דקיימא בחזקת פנויה אפי' אשם תלוי ליכא בדמוקמי לה אחזקתה. אלא לאו וודאי כדאמרן. ומיהו תמיהא מילתא דהא התם ביבמות אסיקנא בהדיא דמדינא דאוריית' וודאי אמרי' אוקי תרי להדי תרי ואוקי אתת' אחזק'. אלא דמדרבנן בעלמ' היכא דהוי לחומרא לא אמרי' אוקי אתתא אחזקה. ומשמע נמי דדווקא באשת איש וכיון דכן הדרא קושיין לדוכת' היכי איכא אשם תלוי. ואיכ' למימר דלא דאיק דכיון דלחד לישנא דהת' איכא אשם תלוי. ולאידך לישנא מכלל איסורא דרבנן מיהת לא נפיק נקט הבא עליה באשם תלוי ולא דק ודכוות' בתלמודא:

7 אמר ר' יוחנן שנים וכו' עד סיפא עד אומר נתגרש' ועד אומר לא נתגרש' תרווייהו באשת איש קא מסהדי והאי דקאמר נתגרשה הוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. קשיא לן הא למה לי פשיטא. ובלאו טעמא נמי דחד במקום שנים אטו עד אח' בגירושין כלום הוא. וי"ל כגון שאינה בחזקת אשת איש אלא ע"פ אלו ולהכי איצטריך למימר משום דהוה ליה חד ואין דבריו של אחד במקום שנים. וקשיא לן השתא נמי היכי מיתוקמא אשת איש אפומא דהנך. דהא כיון דקא מכחשי אהדדי לא סגיא דליכא חד פסול. וכיון דכן הכא ליכא אלא עד אחד כשר דמוקים לה בחזקת אשת איש והכא מוכח התם בבבא בתרא בעדות המוכחשת דכל אותה עדות פסולה. תירצו בתוספות דהכא אי דקא מכחשי אהדדי לגמרי ה"נ אלא הכא במאי עסקי' דלא מכחישי אהדדי לגמרי אלא שזה אומר נתגרשה בגט קרוב לה וזה אומר בגט קרוב לו דהא לא חשיבא הכחשה למפסלינהו לסהדי דעבידי אינשי דטעו בהכי ולשון רחוק הוא. ואי קא מפרשי' לה בדלא מכחשי אהדדי אלא שזה אומר נתגרשה וזה אומר אינו יודע בגירשין כדפרישנא לעיל בעד אומר תנאי ועד אומר אינו תנאי אתיא שפיר אלא דלא ניחא לן. משום דרישא בעד אומר מת ועד אומר לא מת לא אתיא אלא בהכחשה ואפשר דרישא תנא ליה אפי' בהכחשה וסיפא תנא ליה בלא הכחשה דווקא והא א"ש. ואפשר עוד לפרש דוודאי בהכחשה גמורה איירינן ומיהו כגון דקא אמרה איהי אשת איש הייתי וגרושה אני דשויא נפשה חתיכא דאיסורא וכיון דכן תו לא מהימנ' לומ' גרוש' אני דהשת' ליכ' טעמ' דהפה שאס' הוא הפה שהתי' כיון דאיכ' עדי' כלל. אע"ג דהני עדי' לאו כלו' הוא כדפרישנ'. מ"מ כיון דאיכ' עדי' כלל ליכ' הפה שאס' דלא ניחא לה למימ' פנוי' אני במקום עדי' דהא כולהו מודו בהא מיהת דאשת איש הוות. והא אתי' כשיטתא דרב פפא דלעיל דאמ' תרווייהו בשטר' מעלי' מסהדי. והאי דקאמ' תנאי הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקו' שני'. ואפש' לפר' דאפי' לרב הונא ברי' דרב יהושע דעד כאן לא אמר רב הונא ברי' דרב יהושע לעיל דאיכ' למימ' למעקר סהדתייהו וקא אתי. אבל הכא דכ"ע סהדות' אחריתי הוא שהרי אין עוקרין עדותן לומ' שלא הית' אשת איש. משא"כ באו' תנאי שעוק' עדותו דכיון שהיה תנאי בדבר אם לא יתקיי' נמצא הדבר בטל למפרע מעיקרו. ואם איתא להאי סברא א"כ נפק' לן בשני' אומרי' כת' ידינו הוא זה וא' מהם אומר פרוע שאינו נאמן דהשתא איכ' למימ' תרווייהו בשטר' מעליא מסהדי והאי דקאמ' פרוע הוה ליה חד ואין דבריו של א' במקום שנים. דהשתא וודאי פרעון סהדותא אחריתי הוא וכן עיקר:

8 רבא אמר לעולם תרי ותרי וראה ר' יוחנן דבריו וכו' כלומ' ובשנשאת לאחד מעידיה ובאומר' ברי לי רב אשי אמר כגון דאמרי' עדים כו':