חדושי הרא"ה על כתובות כ״א

1 זה אומר זה כתב ידי וכו' כשתמצ' לומר לדברי ר' על כתב ידן וכו'. אבל אמגלתא לא דלמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתיב עליה מאי דבעי. ואע"ג דאפשר ארישא דמגלתא. דהא תו ליכא למיחש עלה. אנן אחספא מחתמינן ליה דלמא אתי למחתם בסוף מגלתא.

2 והא דאמרינן דתנן הוציא עליו כתב ידו שהו' חייב לו גובה מנכסים בני חורין אפי' למ"ד דיכול לומר פרעתי. הכא חיישינן דלמא טעין כי קושטא דלא היו דברים מעולם. תו לא יכיל למימר פרעתי דה"ל הוחזק כפרן. אי נמי חיישינן דילמא כתב בה נאמנות או דכתב בה זמן דלא יכול למימר פרעתי. שאין אדם נאמן לומר פרעתיך בתוך זמני. ומיהו קושטא דלא למימ' פרעתי כדכתיב התם בס"ד:

3 אמר רב יהודה א' שמואל עד ודיין מצטרפין פי' כשבאו שני עדים דעלמא והעידו על כתב עד אחר וכתב דיין אחד או על כתב הדיין ובא העד עצמו והעיד על כת' ידו. אבל הדיין לבדו אינו נאמן להעיד על כתב ידו דבהא אפי' רבנן מודה לה:

4 אמר רמי בר חמא כמה מעליא הא שמעת' ואמר רבא מאי מעליותא אמאי דקא סהיד סהדא לא קא סהיד דיינא ואמאי דקא מסהיד דיינא לא קא מסהיד סהדא. פירש"י ז"ל שהעד מעיד על מנה שבשטר והדיין מעיד על כתב ידו. פי' לפירושו שהעד מעיד על מנה שבשטר ולפיכך דיינו בעדותו יחידי. והדיין מעיד על כתב ידו כלומר ועיקר עדותו קיום חתימת עדי'. הילכך כתב ידו דאידך לית לן אלא עד אחד ואנן בעינן קיום שטרות בשני עדים. ואפי' לרבנן בעדים דעלמא. הילכך ש"מ דבשני דיינין סגי לן. וכל שכן עד אחד מעיד על כתיבתו ושנים אחרים מעידין על כתב ידו של חבירו וזה פשוט וא"צ לפנים ומכל מקום שמעינן מינה שקיום ב"ד צרי' קיום:

5 ואע"ג דתנן התם בשביעית אמרו לו אין מעשה ב"ד צרי' קיום התם אדר' יהודה קאי ולאפוקי מיניה דאמר דפרוזבל צריך לחתום עדים ודיינין. אמרו לו שאינו צריך אלא או דיינין או עדים ואינו ענין לשאר קיום דעלמא. וי"מ קיום קיום ממש. ובפרוזבל בלבד נאמרו דברים משום טעמא דלא שביק התירא ואכיל איסורא. ולשון אמרו לו אינו נוח לפי שטה זו ואיכ' נוסחי דלא גרסי ליה. ובירושלמי אמרי' בפרק דיני ממונות בתרא. אשר הדיינין מהו שיהא צריך קיום ב"ד. רב הושעיא אמר בשם שמואל יתקיים או בכתב ידי העדים או בכתב הדיינין וחרנה אמר אפי' בכתב עד אח' בדיין אחד. והיינו כפלוגתא דהכא דר' הושעיא כרבא ואידך כרב יהודא וקי"ל כרבא:

6 אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים כו' עד שלא וכו' אלמא מיחזי כשיקרא הכא נמי מיחזי כשיקרא. מעיקרא נמי הוה משמע דהיינו טעמא דרב הונא אמר רב. אלא דהוה קס"ד דקסבר רב דמשחתמו מיחזי כשקרא אבל מקמי הכי לא מיחזי כשיקרא. והיינו דקשי' לן מקמי הכי איכא למיחש לשיקר' כדר' ומתרצינן לה דמקמי כתיבה וחתימא קאמר ותמה דהא קיי"ל דליתא כדאית' בהדי' לקמן בפר' הכותב ובמס' גיטין בפר' כל הגט. וכיון דליתא לדרב פפי וקיי"ל דלמיחזי כשיקרא לא חיישינן. מינה נמי דליתא לדרב הונא אמר רב ואשכחן להו לכולהו ז"ל דפסקו כוותיה. ואפשר לומר דוודאי טעמא דסוגיין משו' הכי הוא משום דמיחזי כשקרא. מיהו כיון דקיי"ל דליתא לדרב פפי איכא למימר דלאו היינו טעמא דרב הונ' אמר רב אלא היינו טעמא משום דכוין דחתמו עד שלא העידו בפניו. א"כ אשתכח דלאו מותב תלתא כחדא הוי. שהרי בשעה שחתמו לא היה שלישי זה מצטרף עמהן. והיינו דכתבו רבוותא ז"ל לישנ' קמא דרב הונא דדווק' משחתמו ולאו אידך לישנא דקאמר משכתבו וחתמו. ומיהו סוגיין דהכ' נקטו ליה להאי דרב פפי אליבא דרב'. ובפרק המגרש משמע לן בסוגיין דהתם דפליגא דרב'. ולאו דאיתמר בהדי' ואההיא סמכינן. כדאשכחן בהדיא דליתא לדרב פפי:

7 ש"מ עד נעשה דיין כלו' אחר שהעיד. שהרי שנים אלו המכירין חתימות ידי עדים העידו בפני שלישי שאינו מכיר כמו שפי' רש"י ז"ל. ואעפ"כ מצטרפין לקיים השטר. והכי מוכח בגיטין בפ' ראשון כההיא דאמרי':

8 וש"מ דיינין המכירין חתימות ידי עדים אין צריכין להעיד בפניהם דטעמא משום דשלישי זה לא היה מכיר. הוא שהוצרכו אותן שנים אחרי' להעי' בפניו. אבל אם הי' אף אותו שלישי מכיר לא היו צריכין לעדות כלל. אלא מקיימן ע"פ עצמן. וש"מ דיינין שאין מכירין חתימות יד עדים צריכין להעיד בפני כל אחד ואחד. לומר שאע"פ שהשנים יודעין בדבר וכיון דתרי ידעי וודאי הימנותא גבייהו אפ"ה אינו סומך עליהן. אלא א"כ מעידין בפניו בתורת עדות וכ"ת הא מאי למימ' פשיט'. ואפש' דאטעמא דמסקנא סמיך משום דקיום שטרו' דרבנן. מתקיף לה רב אשי בשלמא עד נעשה דיין וכו' דלמא לעולם אימ' לך צריכין ושאני הכא דהא מקיימא הגדה בחד נראה דה"ק דאיקיימא לה תורת הגדה בחד מיהת. והיינו דאמרינן באידך ושאני הכא דלא מיקיימ' הגדה כלל. לומר דליכא הגדה כלל. ואפשר לפרש דהא מיקיימא הגדה בחד דאמטו האי חד מיקיימ' הגדה בכולהו. שהרי שנים אלו מעידין לשלישי זה והרי הן כמעידין לאותו שלישי וכמעידין לעצמן וכיון שהעידו נתקיימא הגדה בכולן. ותמה היאך מתקיימת עדותן בפני שלישי והא שלשה בעינן ואפילו ביחיד מומחה שראוי לדון דיני ממונו' יחידי. נראה שאין קיומו קיום מהא דאמרי' לקמן ודילמא רבנן דבי רב אשי כשמואל סביר' להו:

9 אמר ליה רב ספרא לר' אבא ועד נעשה דיין והתנן ראוהו שלשה והן ב"ד יעמדו שנים ויושיבו מחביריהן. אצל היחיד. וכו' עד בדוכתיה וליקדשה. קשיא לן עלה בדוכתא ולא תהא שמיעה גדולה מראיה. ומפרקינן ליה כשראוהו בלילה. כלומ' דכיון דראוהו בלילה בשע' שאינה ראויה לדין חשיבו להו כעד המעי' ואין עד נעשה דיין אחר שהעי'. ומיהו כי חשיבי להו כעד המעי' דווקא השנים שהן צריכין לעדות דלא סגיא בלאו הכי מה שאין כן בשלישי. ולפיכך השלישי מצטרף עם חבריהם. וי"מ דהיינו טעמא דראוהו בלילה משום דעד הבא לדון על פי ראיתו. א"כ קיימ' לי' ראיתו במקו' קבל' עדו' ואין מקבלין עדו' בליל' לפיכ' אינן יכולין למח' לדון ע"פ ראיתן ואותו הג' אינו דן ע"פ הגד' חביריו ולדברי כולן אם היו ה' שני' מהן נעשין עדי' וג' דיינין כדאמ' ר' טרפון בהחובל מקצתן נעשין עדי' ומקצתן נעשין דיינין ואפי' לר"ע דעד כאן לא פליג ר"ע אלא בדיני נפשות דבעינן עדה שופטת ועדה מצלת. וכיון דחזו דקטל נפשא תו לא חזו ליה זכות'. אבל בדיני ממונות מודה. הכא איתינן למפשט מינה דאין עד נעשה דיין. והתם בהחובל איתינן למפשט מינה דעד נעשה דיין. ולא קשיאן אהדדי דהכא איירינן בעד המעי' שיעשה דיין לאחר שהעיד. והת' איירינן בעד הרואה והיינו דאתינן למיפשט מיני' דנעש' דיין כיון ששלישי זה מצטרף עם שאר חבריהם. שהרי עד הרואה הוא. וקשי' לן הא דאמרינן ואי ס"ד עד נעש' דיין ליתבו בדוכתייהו וניקדשוה. ומאי קושיא שאני הכא דלא מקיימ' הגדה כלל. ואפשר לימר דהכי קאמר. אם אית' דעד נעשה דיין למה מקדשין החדש ע"פ אחרים ולא ע"פ עצמן וכגון שיושיבו אחד מחבריהם אצל שנים מהן ואח"כ מעידין השני' כל אחד מהן בפני שלשה כל אחד ואחד. ואח"כ מקדשין את החדש הם עצמן שראוהו בלא צירו' אחרים שכבר שמעו עדות בדבר ומיהו לישנא לא נהיר דקאמ' וליתבו בדוכתייהו וניקדשוה. אפש' לומר דנקיט ליה האי לישנא סתמא משום דאכתי קשיא ללישנא קמא דלאו דרב אשי נמי קשיא כדאמרן. אי נמי איכ' למימר דשאני הכא גבי קידוש הקדש אם אית' דעד נעשה דיין תו לא צריך דלא בעינן הגדה אלא בדיני ממונו' דבממון הוא דכתיב אם לא יגיד אבל בקידו' החדש לא אמרו אלא כזה ראה וקדש. וכן כתב הרב רבינו שלמה והרב רבינו אברהם אב"ד ז"ל. ובהאי תירוצא נמי מיפרקן לן הא דקאמ' רב אשי בדיינין המכירין חתימות ידי עדי' שצריכין להעיד בפניהן. ולית ליה דלא תהא שמיעה גדולה מראי' דבממון הגדה בעינן ומיהו מחוורת' דמילת' דלית לן לישנא דרב אשי דאמר שאני הכא דלא מקיימ' הגדה כלל דדחייה בעלמ' הוא ולאו הילכתא:

10 אמר ליה אף לדידי וכו' עד דרבנן ובקיום שטרות דרבנן עד נעשה דיין ואפילו לאחר שהעיד. וכ"ש דייני קיום שיכולין להיות דיינין על עיקר המלוה ולענין הלכתא ופסקא דשמעת' איכא מאן דאמ' דהילכתא' כלישנא קמא דרב אשי דהא דרב אשי דחיאת' בעלמא נינהו. ואם אית' כלישנא קמא אשתכח דלא בעינן הגדה כלל ואפי' בממון ואתיא כי ההוא לישנא דהחובל דמוקמינן לההיא דתניא סנהדרין שראו באחד שהרג את הנפש מקצתן נעשין עדים ומקצתן נעשין דיינין כשראוהו בלילה הא ראוהו ביום כולן נעשין דייניןואיכא מאן דאמר אע"ג דקיימ' לן כלישנ' קמא דרב אשי דווקא בקיום שטרות דרבנן אבל בעלמא בעינן הגדה ולא נהיר. דלא שני לן בהא בין קיום שטרו' לשאר דיני ממונות:

11 אמר רב הונא אמר רב שלשה שישבו לקיים את השטר וקר' ערער על אחד מהם עד שלא חתמו מעידין עליו וחותם משחתמו אין מעידין עליו וחותם. פי' רבינו חננאל ז"ל אין מעידין עליו אפי' אחרים משו' דכי קר' ערער על אחד מהם אחר שחתמו נתבטל מושב שלשתן. והיינו דאמרינן ערער דמאי. אי ערער דגזלנותא תרי ותרי נינהו. כלומר ולא מיפסלי בהכי דאמרי' אוקי תרי להדי תרי ואוקי גבר' אחזקתיה וכיון שלא יצא זה מעולם מחזקת הכשר גלויי מילת' בעלמא הוא כלומר וכל דכן הוא דלא הוי אלא גלוי מילתא בעלמא. ומהדרי' לעולם ערער דגזלנותא. וקא אמרי הני אנן ידעינן ביה דעבד תשובה. כלומ' דלא קא מכחשי אפסול דמסהדי קמאי דלא הואי. אלא דאמרי אנן ידעינן ביה דבתר הכי עבד תשובה. ולפיכך דין הוא שיתבטל מושב שלשתן. ולפי זה נרא' מכאן שאין הכשרו של אדם אחר שנפסל משעה שעוש' תשוב' אלא משעה שהעידו לו בב"ד עלי'. דאי לא תימ' הכי א"כ אכתי מאי אהני לן דהא וודאי כבר עשו תשובה קודם שימנה עמהן ואפש' לידחו' דאפ"ה כיון דהאי פסול' דקא מסהדי עליה קמאי קושט' הוה וקושט' הוא דהו' ליה שעת פסול ומודו עליה אידך נמי. דין הוא שנתבטל מושב שלשתן קמאי עיק':

12 אבל רבינו שלמה ורבינו אלפסי ז"ל פירשו דטעמא דמשתתמו אין מעידין עליו וחותם משום דכיון דחתמו הוי להו כנוגעין בעדותן. והיינו דאמרי' ערער דמאי אי ערער דגלנותא תרי ותרי הא. כלומר וכיון דכן תרי ותרי מספיק' פסול הוא ואפי' קודם שחתמו נמי אין נאמנין להכשירו דכל תרי ותרי לא מוקמינן ליה לגברא אחזקתיה. אי ערער דפגם משפחה גלויי מילתא בעלמא הוא. כלומר בהא ודאי כשר הוא דכיון דכולה משפחה קא מסהדי בהא דאזלינן בתר חזקה ובהא אפי' משחתמו ראוי שיהו נאמנין דגילויי מילת' בעלמ' הוא ואמרינן לעולם ערער דגזלנות' וקא אמרי הני אנן ידעינן ביה דעביד תשובה כלומר לאו דקא מכחשי אהדדי דבהא הוי פסול כדאמרן. אלא דקא מודו להו דוודאי איפסיל אלא דעבד תשובה ובהא דינא הוא דמהימני ומיהו משחתמו אין מעידין עליו דהוו להו כנוגעין בעדותן. ואיכא מאן דאמר נמי דה"ה לכל פסולי עדות שהעידו בעודן בפסול ואח"כ הוכשרו לאותה עד' דאין נאמנין עליה חשיבי לה כנוגעין בעדותן כיון שכבר העידו. והביא ראי' הרב ז"ל לפירושו למימרא דכל תרי ותרי לא אמרי אוקי גברא אחזקתיה מהא דאמרינן לעיל אין נאמנין ומגבינן ביה תרי ותרי נינהו. ומאי קושי' נוקמינהו לקמאי אחזקתייהו דלא הוי פסולין ותמהים דבריו דגבי עדים גופייהו לא שייך למימר הכי דמאי חזית דמוקמת להו לקמאי אחזקתייהו דלאו פסולין. אדרבה אוקמינהו להנך בתראי אחזקתייהו דלא מסהדי עדות שקר. ולא אמרי' אוקמי אחזק' אלא כשמעדין על איש אח' אלו אומרי' פסול ואלו או' כש' דאיכ' למימר אוקי הני לבהדי הני ואוקי גברא אחזקתיה. אבל גבי עדים גופייהו ליכא למימ' חזקה דלאידך נמי איכא חזקה ותו דהא פרישנא לעיל דפסולין דאמרינן התם לאו פסול דגזלנות'. אלא לומר קרובי' היו ונתרחקו וכיון שכן בהאי ליכא למימ' חזקה דגברא. כי תימא דטעמיה דרבי' אלפסי ז"ל לאו אפסולין היו אלא אקענים היו. ולא אמרי' אוקמינהו לקאי אחזקתיהו כריש לקיש דאמר אין העדים חותמין על השטר אלא אם כן נעשה גדול הא נמי לית' דלא אלימ' להו לרבנן האי חזקה במקום עדים ולא במקום מגו ואין אומר בחזקות זו דומה לזו ות דדילמא לא סברי לה רבנן לדרי' לקיש אלא בעדים גדולים שיש לומר עליהן חזקה שאין חותמין על השטר אלא אם כן נעשו הלוה והמלוה גדולים. אבל כשהן קטנים אין לומר עליהן חזקה דלאו בני דעת נינהו ויש מביאין ראיה לפר"ח ז"ל מהא דאמרי' התם בבבא בתרא שני כתי עדים המכחישות זו את זו זו באה בפני עצמה ומעידה וזו באה בפני עצמה ומעידה. מ"ט לאו משום דמוקמינן להו לכל חדא וחדא אחזקתייהו. ולית' דהתם לאו היינו טעמא אלא משום דכיון דבאין זה אח' זה אמרי' לאו הני הוא דפסולה. ודכוותה דההיא דאמרי' התם בפסחים לענין טומאה אם באו לישאל שנים בבת אחת טמאים בזה אחר זה טהורים. ומיהו כרבינו חננאל ז"ל קיימ' לן דאוקי תרי להדי תרי ואוקי גברא אחזקיה והכי מוכח לקמן גבי מעלין לכהונה ע"פ עד אחד. והא דאמרינן ביבמו' תרי ותרי ספיקא דאורייתא הוא ולא אמרי' אוקי אתת' אחזקה. הא אסיקנא התם דמדינא וודאי מוקמינן אלא מדרבנן בלחוד ומשום חומרא דרבנן ומסתברא דדווקא נמי באשת איש: