רא"ה על ברכות ה׳ ב

מהדורה: פירוש ההלכות מסכת ברכות, ירושלים תשס"ז

« רא"ה על ברכות ה׳ ×¢×´× רא"ה על ברכות ו׳ ×¢×´×‘ »

1 משנה תורה, הלכות בית הבחירה פתח ↗

אָסוּר לְאָדָם לְעוֹלָם שֶׁיִּפָּנֶה אוֹ שֶׁיִּישַׁן בֵּין מִזְרָח לַמַּעֲרָב. וְאֵין צָרִיךְ לוֹמַר שֶׁאֵין קוֹבְעִין בֵּית הַכִּסֵּא בֵּין מִזְרָח לַמַּעֲרָב בְּכָל מָקוֹם מִפְּנֵי שֶׁהַהֵיכָל בְּמַעֲרָב. לְפִיכָךְ לֹא יִפָּנֶה לְמַעֲרָב וְלֹא לְמִזְרָח מִפְּנֵי שֶׁהוּא כְּנֶגֶד הַמַּעֲרָב. אֶלָּא בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם נִפְנִים וִישֵׁנִים. וְכָל הַמֵּטִיל מַיִם מִן הַצּוֹפִים וְלִפְנִים לֹא יֵשֵׁב וּפָנָיו כְּלַפֵּי הַקֹּדֶשׁ אֶלָּא לְצָפוֹן אוֹ לְדָרוֹם אוֹ יְסַלֵּק הַקֹּדֶשׁ לַצְּדָדִין:

1 ברכות פתח ↗

תַּנְיָא אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: עַל שְׁנֵי דְבָרִים הָיִיתִי מִצְטַעֵר כׇּל יָמַי — עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי, וְעַל מִטָּתִי שֶׁתְּהֵא נְתוּנָה בֵּין צָפוֹן לְדָרוֹם. ״עַל תְּפִלָּתִי שֶׁתְּהֵא לִפְנֵי מִטָּתִי״, מַאי ״לִפְנֵי מִטָּתִי״? אִילֵּימָא ״לִפְנֵי מִטָּתִי״ מַמָּשׁ, וְהָאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב, וְאִיתֵּימָא רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מִנַּיִן לַמִּתְפַּלֵּל שֶׁלֹּא יְהֵא דָּבָר חוֹצֵץ בֵּינוֹ לְבֵין הַקִּיר — שֶׁנֶּאֱמַר: ״וַיַּסֵּב חִזְקִיָּהוּ פָּנָיו אֶל הַקִּיר וַיִּתְפַּלֵּל״? לָא תֵּימָא, ״לִפְנֵי מִטָּתִי״, אֶלָּא אֵימָא ״סָמוּךְ לְמִטָּתִי״.

2 ברכות פתח ↗

תַּנְיָא. אַבָּא בִּנְיָמִין אוֹמֵר: שְׁנַיִם שֶׁנִּכְנְסוּ לְהִתְפַּלֵּל. וְקָדַם אֶחָד מֵהֶם לְהִתְפַּלֵּל, וְלֹא הִמְתִּין אֶת חֲבֵרוֹ. וְיָצָא. טוֹרְפִין לוֹ תְּפִלָּתוֹ בְּפָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: ״טֹרֵף נַפְשׁוֹ בְּאַפּוֹ הַלְמַעַנְךָ תֵּעָזַב אָרֶץ״.

3 ברכות פתח ↗

תַּנְיָא, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי: פַּעַם אַחַת הָיִיתִי מְהַלֵּךְ בַּדֶּרֶךְ וְנִכְנַסְתִּי לְחוּרְבָּה אַחַת מֵחוּרְבוֹת יְרוּשָׁלַיִם לְהִתְפַּלֵּל. בָּא אֵלִיָּהוּ זָכוּר לַטּוֹב וְשָׁמַר לִי עַל הַפֶּתַח, וְהִמְתִּין לִי עַד שֶׁסִּייַּמְתִּי תְּפִלָּתִי. לְאַחַר שֶׁסִּייַּמְתִּי תְּפִלָּתִי אָמַר לִי: ״שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי״. וְאָמַרְתִּי לוֹ: ״שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי וּמוֹרִי״. וְאָמַר לִי: בְּנִי, מִפְּנֵי מָה נִכְנַסְתָּ לְחוּרְבָּה זוֹ? אָמַרְתִּי לוֹ: לְהִתְפַּלֵּל. וְאָמַר לִי: הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל בַּדֶּרֶךְ. וְאָמַרְתִּי לוֹ: מִתְיָרֵא הָיִיתִי שֶׁמָּא יַפְסִיקוּ בִּי עוֹבְרֵי דְּרָכִים, וְאָמַר לִי הָיָה לְךָ לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּה קְצָרָה.

4 ברכות פתח ↗

מַאי אִיכָּא בֵּין ״הֲבִינֵנוּ״ לִתְפִלָּה קְצָרָה? ״הֲבִינֵנוּ״ בָּעֵי לְצַלּוֹיֵי שָׁלֹשׁ קַמָּיָיתָא וְשָׁלֹשׁ בָּתְרָיָיתָא, וְכִי מָטֵי לְבֵיתֵיהּ לָא בָּעֵי לְמֶהְדַּר לְצַלּוֹיֵי, בִּתְפִלָּה קְצָרָה, לָא בָּעֵי לְצַלּוֹיֵי לָא שָׁלֹשׁ קַמָּיָיתָא וְלָא שָׁלֹשׁ בָּתְרָיָיתָא, וְכִי מָטֵי לְבֵיתֵיהּ בָּעֵי לְמֶהְדַּר לְצַלּוֹיֵי.

5 רי"ף פתח ↗

שמתפללים בדרך ולמדתי שהמתפלל בדרך מתפלל תפלה קצרה ולמדתי שאין נכנסין לחורבה תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני מפולת ומפני המזיקין דף ו: א"ר חלבו אמר רב הונא כל הקובע מקום לתפלתו אלהי אברהם יהיה בעזרו וכשמת אומרים עליו אי עניו אי חסיד מתלמידיו של אברהם אבינו דכתיב בראשית י״ט:כ״ז וישכם אברהם בבקר אל המקום אשר עמד שם ואין עמידה אלא תפלה שנאמר תהילים ק״ו:ל׳ ויעמוד פינחס ויפלל:

1 תניא אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער על שני דברים על תפלתי שתהא סמוכה למטתי. פי' שיתפלל לאלתר כשיקום בבוקר קודם שיעשה שום דבר. ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דאמר ר' חמא בר חנינא ואיתימא רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים שנאמר ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם. פי' מטתו בין צפון לדרום ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום משום דשכינה למזרח או למערב ונכון לשכב דרך שאר רוחות, ודריש מקרא דכתיב וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים ויאכלו, דריש ליה מלשון צפון.

2 תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו לבית הכנסת וקדם אחד מהן והתפלל ולא המתין לחבירו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו. פי' טורף נפשו לחבירו של חבירו, והיינו כשמניחו יחיד ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו, הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו, פי' וכי סבור אתה שתסתלק שכינה מן הארץ בשבילך ולא תשמע תפלת חבירך, ולפיכך טורפין תפלתו מדה כנגד מדה. ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר צור ילדך תשי ואם המתין לו מה שכרו אמר רבי חנינא זוכה לברכות הללו לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך. פי' דריש לה מלשון צות. כתב רבינו ז"ל הא פרשוה רבנן ואוקמוה בתפלת ערבית שאם מניחו ויוצא חוששין שמא יבוא לידי סכנה לפיכך צריך להמתין לחבירו עד דמסיים תפלתו.

3 תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושימר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי אמרתי לו שלום עליך רבי ומרי אמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל אמר לי היה לך להתפלל בדרך אמרתי לו מתיירא אני שמא יפסיקוני עוברי דרכים אמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי שלשה דברים למדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שמתפללין תפלה קצרה ולמדתי שאין נכנסין לחורבה.

4 פי' לקמן כט, ב מפרש מאי תפלה קצרה, ובודאי תפלה קצרה דהכא היינו הביננו דאי תפלה קצרה דעלמא דאיתמרא לקמן ל, א דלא נפיק בה ידי חובתיה מסתמא ודאי לא הוה אמר ליה להתפלל תפלה קצרה דלא נפיק בה ידי חובתיה, ותו דההיא ליתה אלא במקום גדודי חיות ולסטים כדלקמן כט, ב, אלא ודאי תפלה דהכא היינו הביננו ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחלה הביננו ובהכי סגי ליה.

5 רי"ף ג, ב תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני מפולת ומפני המזיקין.

1 משנה תורה, הלכות תפילה וברכת כהנים פתח ↗

אָסוּר לוֹ לְאָדָם שֶׁיִּטְעֹם כְּלוּם אוֹ שֶׁיַּעֲשֶׂה מְלָאכָה מֵאַחַר שֶׁיַּעֲלֶה עַמּוּד הַשַּׁחַר עַד שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְכֵן לֹא יַשְׁכִּים לְפֶתַח חֲבֵרוֹ לִשְׁאל בִּשְׁלוֹמוֹ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל תְּפִלַּת שַׁחֲרִית. וְלֹא יֵצֵא בַּדֶּרֶךְ קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל. אֲבָל טוֹעֵם וְעוֹשֶׂה מְלָאכָה קֹדֶם שֶׁיִּתְפַּלֵּל מוּסָף וְקֹדֶם מִנְחָה. אֲבָל אֵינוֹ סוֹעֵד סָמוּךְ לַמִּנְחָה:

« רא"ה על ברכות ה׳ ×¢×´× רא"ה על ברכות ו׳ ×¢×´×‘ »