רא"ה על ברכות נ״ג א

1 תנו רבנן ישראל שהדליק מגוי או גוי מישראל מברכין עליו. פי' גוי מישראל משום דהיתירא הוא, ישראל מגוי משום דכי מברך אתוספת מברך ולא אעיקרה דאיסורא אלא אתוספת שנוסף ודאי בהדלקה זו, והויא לה האי תוספת כאור היוצא מן העצים ומן האבנים שמברכין עליה במוצאי שבתות פסחים נד, א שבו היה תחלת תשמישו לאדם שנברא ביום ששי וליל שבת לא נשתמש באור שלא זכה לו ובמוצאי שבת זכה לו וחשיב גביה כתחלת יצירתו כאילו נברא האש באותה שעה ולפיכך מברכין באור היוצא מן העצים ומן האבנים ובתוספת שעיקרו איסור דהויא תוספת כאילו נברא. גוי מגוי אין מברכין עליו. פי' אף על גב דאיכא תוספת דאמרינן דהויא כאילו נברא ומן הדין היה ראוי לברך עליו אפילו הכי אין מברכין עליו. גזירה משום גוי ראשון.

2 פי' והאי ברכה דאור לאו ברכת הנהנין היא שאם כן בכל שעה יברך אלא כעין ברכת השבח היא, ובכל שעה שנאסר בתשמישו מברך עליו כשבא זמן היתרו, ולפיכך מברך במוצאי שבת וכן במוצאי יום הכפורים, אלא שבמוצאי יום הכפורים אינו מברך על אור היוצא מן העצים ומן האבנים כדאיתא בפסחים נד, א ולא בנר שהודלק מנר שלא שבת דההוא תוספת חשיבו כאור היוצא מן העצים ומן האבנים דמוצאי יום הכפורים לא חשיב זמן ברייתו הילכך ליכא לברוכי אלא על עיקרו ששבת לגמרי, לפיכך נהגו ביום הכפורים להדליק בנרות בבית הכנסת ולברך עליהם בבתיהם, הילכך ביום הכפורים שחל בשבת לא צריך דהשתא משום שבת ראוי לברך במוצאו על הנר שהדליקו מגוי כדפרישנא, ומכל מקום אפילו כשחל להיות בשבת אין מברכין בורא עצי בשמים שאינו צריך חיזוק אדרבה הנאה היא לו כשהגיע זמן שמותר לו לאכול.

3 תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך וראה אור אם רוב גוים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך. דאזלינן בתר רובא. ומחצה על מחצה נמי אמרינן בגמרא דמברך, פי' משום דספיקא דרבנן לקולא.

4 רי"ף לט, ב תני חדא אור של כבשן. פי' של סיד. מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין לא קשיא הא לכתחלה הא בסוף. פי' לכתחלה אין מברכין דלשרוף האבנים נעשה ולאו להנאת בני אדם ולא לתשמישן, ולבסוף עושין בו אור לראות בפי הכבשן והתם מברכין דלהשתמש לראות באורו נעשה.

5 תני חדא אור בית המדרש מברכין עליו ותניא אידך אין מברכין עליו הא דאיכא אדם חשוב הא דליכא אדם חשוב. פי' איכא חשוב מברכין דלכבוד החיים דהיינו לכבודו ולהנאתו הוא, ליכא אדם חשוב לכבוד בית המדרש בעלמא הוא ולאו לכבוד בני אדם ולהנאתן.

6 תנו רבנן היו יושבין לבית בבית המדרש והביאו אור לפניהם. פי' ובאין לברך על האור שאין רוצין לשהות לסדר על הכוס או שאין להם כוס. בית שמאי אומרים כל אחד ואחד מברך מפני ביטול בית המדרש ובית הלל אומרים אחד מברך לכולן משום ברב עם הדרת מלך.

7 תנו רבנן גחלים לוחשות מברכין עליהן אוממות אין מברכין עליהן היכי דמי לוחשות אמר רב חסדא כל שאילו מכניס להם קיסם והן דולקות מאליהן. וטעמא דמברך אגחלים אף על גב דלא קיימי להאיר משום דהן עשויין ועומדין להנאת בני אדם דהיינו לבשל ודרך תשמישו והנאתו של אור בכך והנאת גופן של בני אדם חשוב, וכן להתחמם בו, מה שאין כן לכבשן של סיד. ומכל מקום אינו מברך לעולם אלא למראה עיניו, דהיינו ראויות להאיר, דהיינו לוחשות.

8 לא על הנר ועל הבשמים של מתים. תנו רבנן כל שמוציאין לפניו ביום בלילה אין מברכין עליו. פי' דלכבודו הוא ולאו להנאת החיים. כל שאין מוציאין לפניו ביום. כלומר שאינו חשוב כל כך להוציא נר לפניו ביום. בלילה מברכין עליו. דלכבוד החיים הוא.

9 אמר רב הונא בשמים של בית הכסא ושמן העשוי לעבור את הזוהמא אין מברכין עליו מאי טעמא כל מידי דלאו לריחא עביד לא מברכינן עליה. כלומר דלא חשיב להנאה לעבורי זוהמא.

10 תנו רבנן הנכנס לחנותו של בשם והריח ריח אפילו ישב שם כל היום כולו אינו מברך אלא אחת נכנס ויצא מברך על כל פעם ופעם.

11 תנו רבנן היה מהלך חוץ לכרך והריח ריח טוב אם רוב גוים אינו מברך ואם רוב ישראל מברך. פי' משום דסתם מסיבתן לעבודה זרה כדאמרן.

12 אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן היה מהלך בשוקי טבריא בערבי שבתות או בשוקי ציפורי במוצאי שבתות והריח ריח אינו מברך מפני שעסקן לגמר את הכלים. פי' והכשר הכלי לא חשיב הנאת בני אדם בגופן של בני אדם, וכן אתה דן באור שנעשה לכך או שנעשה לעשות בו כלים.

13 גרסינן בפרק אין עומדין לעיל לג, א רב ושמואל דאמרי תרוייהו כל המברך ברכה שאינה צריכה עובר משום לא תשא. פי' ואיסורא דרבנן הוא כדפרישנא לעיל כא, א בסייעתא דשמיא.