רא"ה על ברכות נ״ב

1 מאי טעמייהו דבית שמאי משום פירורין שיש בהם כזית ובית הלל סברי הכא בשמש תלמיד חכם עסקינן שמניח פירורין שאין בהם כזית ונוטל פירורין שיש בהם כזית. פי' קודם נטילת ידים, ואותן שאין בהם כזית אם נפסלין בנטילת ידים אין חוששין להן. מסייעא ליה לר' יוחנן דאמר ר' יוחנן פירורין שאין בהם כזית מותר לאבדן ביד במאי קא מיפלגי בית שמאי סברי מותר להשתמש בשמש עם הארץ ובית הלל סברי אסור להשתמש בשמש עם הארץ. פי' ובית שמאי מיירי במטבילו דבלאו הכי לא אפשר משום דסתם עמי הארץ טמאין הן משום דלא זהירי בטומאה. אמר ר' יצחק בר חנינא אמר רב הונא בכולי פרקין הלכה כבית הלל בר מהאי דהלכה כבית שמאי.

2 מתני' נא, ב. בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה. פי' כשמתחיל לאכול בשבת מבעוד יום וגמר משחשיכה ואין להם אלא כוס אחד, שאילו היה להם שני כוסות כלומר שני שיעורין, לדברי הכל אין אומרים שתי קדושות על כוס אחד, אלא הכא בשאין להם אלא כוס אחד, ואילו בחול כי האי גוונא אליבא דבית שמאי שותהו קודם שיברך ברכת המזון דסברי בית שמאי מצוה מן המובחר לברך ברכת המזון אחר אכילה ושתיה דאיכא שביעה שלימה דרחמנא אמר ושבעת, אבל השתא במוצאי שבת צריך הוא לו מפני הבדלה. ומיהו אף על גב דפליגי בית שמאי ובית הלל לענין קידוש אי יין קודם או קידוש קודם, לענין ברכת המזון בין הכא בין בעלמא מודו בית הלל דיין בסוף, דברכת המזון סילוק אכילה ושתיה, וכיון דכן, ואיכא טעמא אחרינא נמי דמישתא וברוכי בהדי הדדי לא אפשר כדאיתא בחולין פז, א, לא סגיא דלא הויא הפסק ולא סגיא לברכת היין אלא בסוף, וכן הדין דהיאך יברך עכשיו על היין לשתותו והוא עומד ובא לברך ולהודות על מה שאכל ושתה, אלא ודאי לא סגיא אלא בסוף. ובית הלל לית להו האי סברא דאמרינן לעיל לבית שמאי, ומצוה מן המובחר לברך מתוך אכילה ושתיה לא סברי לה בית הלל אלא דעיקר ברכה על אכילה, וכיון דכן בחול מברך ברכת המזון דאפילו תימא אינה טעונה כוס היינו לאהדורי עלה אבל בדאית ליה מצוה היא. ולכולי עלמא ודאי בין לבית הלל בין לבית שמאי, אף על גב דאמרי בית שמאי לענין קידוש דקידוש מעיקרא ויין בסוף, גבי הבדלה יין ברישא דהבדלה אפוקי יומא ומאחרינן ליה.

3 כתב רבינו ז"ל איכא מרבוואתא דאמרי דהאי מזון דקא תני במתני' ברכת המוציא היא ושמיעא ליה מהא מתני' דמבדילין אריפתא ומוקים לה למתני' במוצאי שבת ליום טוב וכיון דבעי למימר קידושא אריפתא. פי' דהא קיימא לן דמקדשין אריפתא. משלשל לה להבדלה אבתרה והאי דאיצטריך למימר הכי כלומר לאוקומה ביום טוב שחל במוצאי שבת משום דקשיא ליה ההיא דאמימר דאיקלע לבי רב אשי ולא הוה להו חמרא לאבדולי ובת טות. פי' ולא אבדיל אריפתא. ומשום הכי איצטריך לאוקומה להאי מתני' במוצאי שבת ליום טוב. פי' דאיידי דמקדש אריפתא דמיירי כגון שאין לו כוס משלשל לה נמי להבדלה עליה אבתרא. ומוקים לה לדאמימר בשאר ימות השנה כי היכי דלא תיקשי לי דאמימר. פי' דודאי היכא דליכא קידוש לא מבדילין אריפתא. והא מילתא ליתה דלא אשכחן הבדלה על הפת כל עיקר והא דקתני במתני' נר ומזון בשמים והבדלה לאו אברכת המוציא קאי דשמעת מינה דמבדילין אריפתא. פי' אפילו במקום קידושא. אלא אברכת המזון קאי דהיא שלש ברכות ובהדיא קתני בתוספתא אמר ר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף. פי' מדקתני ברכת המזון ולא קתני על המזון שמע מינה דהאי מזון ברכת המזון ממש קאמר. ובגמרא דבני מערבא מפורש וקשיא על בית הלל במוצאי שבת היכא עבידא היה יושב ואוכל והחשיך במוצאי שבת ואין שם אלא אותו הכוס את אמרת יניחנו עד לאחר המזון ומשלשלן כולן עליו מה נפשך בירך על היין. כלומר אם יברך בורא פרי הגפן קודם ברכת המזון. המזון קודם. כלומר אי אפשר שהרי המזון קודם לברכת היין. בירך על המזון הנר קודם. כלומר אם תאמר שיברך ברכת המזון תחלה ואחר כך בורא פרי הגפן אי אפשר שהרי הנר קודם למזון כדתנן נר ומזון, ומאחר דנר קודם למזון ודאי היין קודם לנר דתדיר קודם לשאינו תדיר. בירך על הנר הבדלה קודמת. כלומר היאך אמרו בית הלל במתני' נר ואחר כך הבדלה שהרי הבדלה היה לו להקדים דהא עיקר, דודאי בין לבית שמאי בין לבית הלל העיקר קודם דהא גבי קידוש היום אמרינן דקודם ליין אי לא טעמא דתדיר קודם, והכא גבי הבדלה ליכא תדיר דאין נר תדיר יותר מהבדלה ותו הבדלה יותר עיקר מנר דהא אין מחזירין על האור כדרך שמחזירין על המצוות. נשמעינה מן הדא תני אמר ר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שבתחלה ועל הבדלה שבסוף על מה נחלקו על הנר ועל הבשמים שבית שמאי אומרים בשמים ואחר כך מאור ובית הלל אומרים מאור ואחר כך בשמים ר' אבא ור' יהודה בשם רב הלכה כדברי מי שהוא אומר בשמים ואחר כך מאור כיצד יעשה על דברי בית הלל מברך על המזון תחלה ואחר כך על היין ואחר כך על הנר וכו' ועל הא מתני' דתנן נר ומזון בשמים והבדלה גרסינן נמי התם תני אמר ר' יהודה לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על ברכת המזון שהיא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף אלמא בברכת המזון שהיא שלש ברכות עסקינן ולאו בברכת המוציא ולית לה להבדלה על הפת עסק בהא מתני' כלל הילכך אין מבדילין על הפת כלל מהא דאמימר דבת טות, ולא שנא מוצאי שבת לחול ולא שנא מוצאי שבת ליום טוב ומאן דאמר דבמוצאי שבת ליום טוב מבדילין על הפת צריך להביא ראיה ומהא מתני' ליכא ראיה כדברירנא.

4 רב הונא בר יהודה איקלע לבי רבא חזייה דבריך אבשמים והדר אמאור אמר מכדי בין לבית שמאי בין לבית הלל לא פליגי אמאור ברישא דתנן בית שמאי אומרים נר ומזון בשמים והבדלה ובית הלל אומרים נר ובשמים מזון והבדלה עני רבא בתריה זו דברי ר' מאיר אבל ר' יהודה אומר לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על המזון שהוא בתחלה ועל הבדלה שהיא בסוף על מה נחלקו על המאור ועל הבשמים שבית שמאי אומרים מאור ואחר כך בשמים ובית הלל אומרים בשמים ואחר כך מאור ואמר ר' יוחנן נהגו העם כבית הלל ואליבא דר' יהודה.

5 רי"ף לט, א מתני' נא, ב. בית שמאי אומרים שברא מאור האש ובית הלל אומרים בורא מאורי האש.

6 גמ' תניא אמרו להם בית הלל לבית שמאי הרבה מאורות יש באור.

7 מתני' נא, ב. אין מברכין על הנר ולא על הבשמים של גוים ולא על הנר ולא על הבשמים של מתים. פי' שהם עשויים לכבוד ולהעביר הזוהמא וריח רע וכל שאינו עשוי ליהנות אין מברכין עליו. ולא על הנר ולא על הבשמים של עבודה זרה. פי' דאיסור הנאה נינהו, פירושא דרישא הוא מאי טעמא אין מברכים על בשמים של גוים מפני שסתם הסבת גוים לעבודה זרה. ואין מברכים על הנר עד שיאותו לאורו. פי' שיאותו שיתרצו, כלומר שיהנו.

8 גמ' נר של גוים משום דלא שבת ובשמים של גוים משום דסתם מסיבתן לעבודה זרה.

9 תנו רבנן אור ששבת מברכין עליו ושלא שבת אין מברכין עליו מאי שלא שבת שלא שבת ממלאכת עבירה כגון של גוי אבל של חולה ושל חיה מברכין עליו. פי' ואפילו הדליקוהו מערב שבת והיתה דולקת והולכת כל השבת. תניא נמי הכי עששית שהיתה דולקת והולכת כל השבת מביאין ממנו אור להבדלה.