רא"ה על ברכות נ״א ב

מהדורה: פירוש ההלכות מסכת ברכות, ירושלים תשס"ז

מפרשים:
1 ומגביהו מן הקרקע טפח אמר רב חייא בר חיננא דאמר קרא כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא. פי' וכל הני דאמרן אפילו למאן דאמר פסחים קיז, ב ברכה אינה טעונה כוס, דהני מילי לענין לחזר עליו כדרך שמחזרין על כל המצות אבל היכא דאית ליה ודאי מברך עליו ומצוה הוא, כדאמרן כוס של ברכה שוה ארבעים זהובים חולין פז, א ובכולי תלמודא אמרינן כוס של ברכה.
2 אמר רב אשי אין משיחין בכוס של ברכה. פי' מכיון שנוטל את הכוס בידו לברך אסור לו לדבר עד שיברך.
3 אמר רב אשי אין מברכין על כוס פורענות מאי כוס פורענות אמר רב נחמן בר יצחק כוס שני. פי' ואע"ג דאמרינן דכוס של ברכה מצטרף לטובה ולא לרעה פסחים קט, ב ההיא בכוס שלישי ורביעי כדאיתא בפסחים. תניא נמי הכי השותה כפלים לא יברך. פי' על אותו כוס הכפול. משום שנאמר הכון לקראת אלהיך ישראל. כלומר לטובה והעומד משולחנו ושתה זוגות ניזוק על ידי שדים כדאמרינן בערבי פסחים קי, א. ונותן עיניו בו דלא ליסח דעתיה מיניה. אמר רבי אבהו ואמרי לה במתניתא תנא אוכל כשהוא מהלך עומד ומברך עומד ואוכל יושב ומברך מיסב ואוכל. כלומר שהוא מוטה. יושב ומברך והלכתא בכולהו יושב ומברך.
4 סליק פירקא בסייעתא דשמיא
5 אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין. פי' אומר קידוש ואחר כך אומר בורא פרי הגפן. ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום.
6 בית שמאי אומרים נוטלין לידים תחלה ואחר כך מוזגין את הכוס. פי' דידים שניות דגזרו עליהם חכמים להיותן שניות כדאיתא בשבת יג, ב ופוסלין את התרומה, ומשום סרך תרומה גזרו חכמים שלא לאכול בלא נטילת ידים חולין קו, א וכל הפוסל התרומה מטמא משקין להיות תחלה פרה ח, ז ומשקין טמאין מטמאין כלים הנוגעים בהן, ואף על גב דאין כלי מקבל טומאה אלא מאב הטומאה ואוכלין ומשקין לא אפשר להו למיהוי אב דכל שאין לו טהרה במקוה ונטמא מאחרים אינו נעשה אב הטומאה, אפילו הכי גזרו חכמים במשקין לטמא כלים גזירה משום משקה הזב כלומר רוקו ומימי רגליו שהם אבות ומטמאים כלים, לפיכך אמרו בכל משקה טמא שיטמא כלים שלא יבוא לטעות בין משקה למשקה נדה ז, ב ולהכי אמרי בית שמאי דנוטלין לידים תחלה שאם מוזגין את הכוס תחלה פעמים משקה טופח לו מאחוריו ויגע בו בידים טמאות ויטמאו המשקין ונטמא הכוס מחמת המשקין ונטמא גם כן מפני מה שבתוכו. ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. פי' דלא חיישינן להכי וטעמיהו מפרש בגמרא, וטעמא אחרינא לבית הלל כדי שיהא סמוך לנטילה סעודה.
7 גמ' תנו רבנן אלו דברים שבין בית שמאי ובית הלל בסעודה בית שמאי אומרים מברך על היום ואחר כך מברך על היין שהיום גורם ליין שיבוא. כלומר שבשביל הקידוש בא היין. וכבר קדש היום ועדיין יין לא בא. הילכך קדושת היום קודמת וברכתו קודמת. ובית הלל אומרים מברך על היין ואחר כך מברך על היום שהיין גורם לקידושא שתאמר. פי' שאם אין יין אין קידוש, ואם בא לקדש על הפת הרי פת במקום יין. דבר אחר ברכת היין תדירה וברכת היום אינה תדירה ותדיר ושאינו תדיר תדיר קודם. פי' בזבחים צא, א ילפינן לה מקראי דכתיב במוספין מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה, מלבד משמע לאחר שהקרבתם התמיד תעשו המוספין, וקא דרשינן אשר לעולת התמיד קרא יתירא למילף שבשביל שהוא תמיד הקדימו התורה, ומכאן אתה למד לכל התדירין.
8 רי"ף לח, ב פיסקא. בית שמאי אומרים נוטלין לידים ואחר כך מוזגין את הכוס ובית הלל אומרים מוזגין את הכוס ואחר כך נוטלין לידים. כתב רבינו ז"ל האי כוס כוס של קידוש הוא. פי' והוא הדין בחול ביין הבא קודם סעודה ולאפוקי כוס הבא בתוך סעודה דדינא אחרינא הוא כדאיתא בגמרא מג, א.
9 מתני' בית שמאי אומרים מכבדין את הבית ואחר כך נוטלין לידים. פי' מים אחרונים. ובית הלל אומרים נוטלין לידים ואחר כך מכבדין את הבית.