רא"ה על ברכות ה׳

1 אמר רב נחמן בר יצחק אם תלמיד חכם הוא אינו צריך אביי אמר אפילו תלמיד חכם בעי למימר חד מפסוקי דרחמי כגון בידך אפקיד רוחי. אמר רבי אלעזר כל הקורא קרית שמע על מטתו כאילו אוחז חרב פיפיות בידו שנאמר יעלזו חסידים בכבוד ירננו על משכבותם רוממות קל בגרונם וחרב פיפיות בידם.

2 פי' ועכשיו נהגו לקרות קרית שמע בברכותיה בבית הכנסת מבעוד יום קודם צאת הכוכבים ויש לתמוה בדבר, ויש שפירש שסמכו על מה שאמרו בירושלמי א, ב תנא הקורא קודם לכן לא יצא אם כן למה קורין אותה בבית הכנסת, פי' קודם לכן, כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה, אף אנו נהגנו כן ושאחר כך ראוי לכל אחד לאומרה בביתו כדי לצאת ידי חובה, ואינו נכון דאינהו לא קרו בברכות ואנן קרינן בברכות, וכי תימא אינהו נמי קרו בברכות אע"ג דאכתי לא מטא זימניה וכדאמרינן לקמן ט, ב לענין קרית שמע של שחרית הקורא קרית שמע מכאן ואילך לא הפסיד כאדם הקורא בתורה ופירשו י, ב לא הפסיד בברכות אע"ג דעבר זימניה הכא נמי אע"ג דאכתי לא מטא זימניה אפשר בברכות, ליתא דהא לא דמיא כלל דכי אמרינן לא הפסיד התם הוא כשמתפלל של יום ביום ואי אפשר לו לתקן שכבר עבר זמנו, אבל במתפלל של לילה ביום ואפשר לו והוא דבר שבידו לתקן ולהמתין, בהא ודאי לא אפשר למימר דלא הפסיד, אלא ודאי לא היו מתפללין בברכות והם כשהיו עושין כן היו עושים מפני הדחק שהיו בתי כנסיות שלהם רחוקין ולא היו יכולין להתקבץ שם בלילה ולא היו מקפידין אם לא היו סומכין גאולה לתפלה כיון דטריחא להו מילתא משום דקיימא לן תפלת ערבית רשות ואע"פ שעושין תפלות באמצע שהרי היו קורין אחר כן קרית שמע בעונתה מכל מקום לא היו חוששין לכך כדי שיתפללו עם הציבור, ותפלה היה אפשר להם מבעוד יום מתחלת שקיעת החמה וכדאמרינן לקמן כז, ב דרב צלי של שבת בערב שבת וכדבעינן לפרושי עלה, וכל עיקר לא היו קורין שמע אלא כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וקורין אותה שלא בברכותיה וכן נראה שם בירושלמי י, א שהיו נוהגין כן אף בתפלת המוספין לקרות לפניה קרית שמע, מכל מקום קשיא לן אנן היכי קרינן קרית שמע בברכות מבעוד יום, ואיכא למימר דאע"ג דודאי הילכתא כרבנן דמתניתין, כיון דברכות דקרית שמע דרבנן וקרית שמע גופיה דרבנן חוץ מפסוק ראשון כדאיתא לקמן יג, ב בהדיא ואפילו פרשת ציצית דכתיב בה יציאת מצרים דרבנן היא כדאיתא לקמן, והוא דבר שיש בו דחק וסכנה לציבור בהרבה מקומות לעמוד בלילה בבית הכנסת ואי לא קרו לה כי מכנפי איכא עמי הארץ ואינשי טובא דלא זהירי כולי האי כדמבעי להו ואתו למנשי ולא קרו ובטלת קרית שמע בברכותיה לפיכך הלכו אחר המיקל כיון שכל אדם קורא פסוק ראשון על מטתו שהוא מן התורה וקורהו בעונתו, מכל מקום יחידים ובעלי נפש יש להם להיזהר שלא לקרות בציבור אלא שיתפללו עמהם משום דתפלה בציבור עדיפא ולקרות אחר כן קרית שמע בברכותיה בעונתה.

3 גרסינן פרק ידיעות הטומאה שבועות טו, ב שיר של פגעים פי' של מזיקין בכנורות ובנבלים ובתופים ואומר יושב בסתר עליון פי' דהיינו שיר של פגעים וכו' עד כי אתה ה' מחסי ואומר ה' מה רבו צרי עד כי לה' הישועה. פי' בשבועות מתפרשא הא לענין תוספת העיר דהיינו ירושלם והעזרות שיהא התוספת קדוש כעיקר ואמרינן התם דבעיא שיר ואמרינן שהיו אומרין שיר זה דהיינו מזמור זה דיושב בסתר עליון, וקרי ליה שיר של פגעים לפי שהוא מגין מן המזיקים בלילה למי שקורא אותו. רבי יהושע בן לוי מסדר להו להני קראי וגאני בהו והיכי עביד הכי והאמר רבי יהושע בן לוי אסור להתרפאות בדברי תורה להגן שאני. פי' דלהתרפאות במקום חולי אסור דנראה כאילו עושה דברי תורה קמיעין ולחישות, אבל להגן בזכות קריאתן ולפי שיש בהן ענין שמירה, בכענין זה ודאי מותר.

4 תניא אבא בנימין אומר כל ימי הייתי מצטער על שני דברים על תפלתי שתהא סמוכה למטתי. פי' שיתפלל לאלתר כשיקום בבוקר קודם שיעשה שום דבר. ועל מטתי שתהא נתונה בין צפון לדרום דאמר ר' חמא בר חנינא ואיתימא רבי יצחק כל הנותן מטתו בין צפון לדרום הויין לו בנים זכרים שנאמר ממתים ידך ה' ממתים מחלד חלקם בחיים וצפונך תמלא בטנם. פי' מטתו בין צפון לדרום ראשה ומרגלותיה זה לצפון וזה לדרום משום דשכינה למזרח או למערב ונכון לשכב דרך שאר רוחות, ודריש מקרא דכתיב וצפונך תמלא בטנם ישבעו בנים ויאכלו, דריש ליה מלשון צפון.

5 תניא אבא בנימין אומר שנים שנכנסו לבית הכנסת וקדם אחד מהן והתפלל ולא המתין לחבירו ויצא טורפין לו תפלתו בפניו שנאמר טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו. פי' טורף נפשו לחבירו של חבירו, והיינו כשמניחו יחיד ואין דעתו מיושבת עליו בתפלתו, הלמענך תעזב ארץ ויעתק צור ממקומו, פי' וכי סבור אתה שתסתלק שכינה מן הארץ בשבילך ולא תשמע תפלת חבירך, ולפיכך טורפין תפלתו מדה כנגד מדה. ואין צור אלא הקדוש ברוך הוא שנאמר צור ילדך תשי ואם המתין לו מה שכרו אמר רבי חנינא זוכה לברכות הללו לו הקשבת למצותי ויהי כנהר שלומך. פי' דריש לה מלשון צות. כתב רבינו ז"ל הא פרשוה רבנן ואוקמוה בתפלת ערבית שאם מניחו ויוצא חוששין שמא יבוא לידי סכנה לפיכך צריך להמתין לחבירו עד דמסיים תפלתו.

6 תניא אמר רבי יוסי פעם אחת הייתי מהלך בדרך ונכנסתי לחורבה אחת מחורבות ירושלים להתפלל בא אליהו זכור לטוב ושימר לי על הפתח והמתין לי עד שסיימתי תפלתי לאחר שסיימתי תפלתי אמר לי שלום עליך רבי אמרתי לו שלום עליך רבי ומרי אמר לי בני מפני מה נכנסת לחורבה זו אמרתי לו להתפלל אמר לי היה לך להתפלל בדרך אמרתי לו מתיירא אני שמא יפסיקוני עוברי דרכים אמר לי היה לך להתפלל תפלה קצרה באותה שעה למדתי שלשה דברים למדתי שמתפללין בדרך ולמדתי שמתפללין תפלה קצרה ולמדתי שאין נכנסין לחורבה.

7 פי' לקמן כט, ב מפרש מאי תפלה קצרה, ובודאי תפלה קצרה דהכא היינו הביננו דאי תפלה קצרה דעלמא דאיתמרא לקמן ל, א דלא נפיק בה ידי חובתיה מסתמא ודאי לא הוה אמר ליה להתפלל תפלה קצרה דלא נפיק בה ידי חובתיה, ותו דההיא ליתה אלא במקום גדודי חיות ולסטים כדלקמן כט, ב, אלא ודאי תפלה דהכא היינו הביננו ושמעינן מינה דכולי עלמא בדרך שארי לצלויי לכתחלה הביננו ובהכי סגי ליה.

8 רי"ף ג, ב תנו רבנן מפני שלשה דברים אין נכנסין לחורבה מפני חשד ומפני מפולת ומפני המזיקין.