רא"ה על ברכות מ״ט ב

1 רי"ף לו, ב עד כמה מזמנין עד כזית רבי יהודה אומר עד כביצה. פי' שיטתא דמתניתין דלעיל נקט ליה למיתני לה בזימון, ופלוגתייהו ודאי בחיוב ברכת המזון גופיה. וכתב רבינו ז"ל והילכתא כתנא קמא. פי' ובגמרא איפליגו רבי יוחנן ואביי דרבי יוחנן אמר מוחלפת השיטה ומחליף רבי מאיר לדרבי יהודה דתנא קמא ודאי היינו רבי מאיר, ואביי אמר דלא תיפוך, ובודאי לרבי יוחנן הלכה כרבי יהודה, והכי סוגיין בכל דוכתא דכזית טעון ברכה לאחריו, ורבי יוחנן גופיה אמר לה לעיל, ואע"ג דאמר רבי יוחנן בעלמא הלכה כסתם משנה, הכא תנא קמא לא חשיבא סתם משנה כיון דאית בה פלוגתא כדכתיבנא ביבמות מב, ב בסייעתא דשמיא, ולאביי הלכה כתנא קמא דודאי אע"ג דבאוקימתא דמתניתין פליגי אביי ורבי יוחנן, בעיקר דינא לא פליגי וכולהו מודו דכזית טעון ברכה לאחריו.

2 מתני'. כיצד מברכין, נוסחא אחרינא כיצד מזמנין, בשלשה אומר נברך בשלשה והוא אומר ברכו בעשרה אומר נברך לאלהינו בעשרה והוא אומר ברכו אחד עשרה ואחד עשרה רבוא, כלומר נוסח אחד לכולן. פי' והאי דתנא בשלשה והוא, בעשרה והוא, ולא קתני בארבעה באחד עשר, משום דתני קביעותא לחוד, ושלשה קביעות ועשרה קביעות, וכי הוי הוא מוסיף על הקביעות אומר ברכו לפי שהם ראויין בלא צירופו, אלא כשאינם אלא שלשה ואינם ראויין בלא צירופו אומר נברך.

3 גמ' אמר שמואל לעולם אל יוציא עצמו מן הכלל כלומר שאע"פ שיש לו לומר ברכו נברך עדיף שלא יוציא אדם עצמו מן הכלל והכי מסקנא דנברך עדיף אלא שאם אמר ברכו אין תופסין אותו על כך ותניא נמי הכי בין שיאמר נברך בין שיאמר ברכו אין תופסין אותו על כך, שומברכותיו של אדם ניכר אם תלמיד חכם הוא אם עם הארץ הוא כיצד אמר בטובו חיינו הרי זה תלמיד חכם אמר ומטובו חיינו הרי זה בור. פי' בטובו הגדול חיינו משמע שהוא משפיע לנו מברכותיו אבל מטובו חיינו משמע ממקצת טובו והוא ממעט בתגמולו של הקדוש ברוך הוא. ירושלמי שמואל אמר אני איני מוציא את עצמי מן הכלל התיבון והרי הקורא בתורה אומר ברכו אמר רבי אבין מכיון דהוא אומר המבורך אף הוא אינו מוציא עצמו מן הכלל.