רא"ה על ברכות מ״ח

מהדורה: פירוש ההלכות מסכת ברכות, ירושלים תשס"ז

מפרשים:
1 אמר רב נחמן קטן היודע למי מברכין מזמנין עליו וכן הלכתא. כתב רבינו ז"ל ואמרי רבוואתא ז"ל והוא שנכנס לכלל שלש עשרה שנה ואע"ג דלא פרח. פי' שלא התחיל להביא סימנין כלל. אבל קטן שלא הגיע לכלל שלש עשרה אע"ג דפרח אין מזמנין עליו. ופי' פורח שהתחיל להביא סימנין אלא שלא גמרו, שלא גדלו שיהא בראשן כדי לכוף לעיקרן. ואנן לא סבירא לן הכי כיון דקרו ליה קטן אפילו בן עשרה ובן תשע, פי' ואפילו פחות מכאן, כשהוא יודע למי מברכין מזמנין עליו והכי חזינא לגאון ז"ל. פי' והשתא אתיא מתניתא שפיר דמייתינן בגמרא דתניא קטן שהביא שתי שערות מזמנין עליו, פי' לעולם ואפילו אינו יודע למי מברכין דלא גרע משאר מצות שחייב בהן כיון דגדול הוא, ושלא הביא שתי שערות אין מזמנין עליו, בשאינו יודע למי מברכין, ואין מדקדקין בקטן בשערות דאם יודע למי מברכין אפילו בן חמש שנים מזמנין עליו, והאי דלא מייתינן בגמרא מינה סייעתא לרב נחמן משום דאיכא לאוקומא באנפא אחרינא כדאיתא בגמרא. פי' והוא הדין לענין עשרה שמצטרפין קטנים כשיודעים למי מברכים משבעה בני אדם ואילך דאיכא רובא דמינכר, דרובא דמינכר בעינן כדמוכח בגמרא, וכן לענין תפלה.
2 רי"ף לה, ב אמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב תשעה שאכלו דגן ואחד ירק מצטרפין ואפילו טבל עמהם בציר או ששתה כוס אחד מצטרף. פי' לענין עשרה. ואפילו שבעה שאכלו דגן ושלשה ירק מצטרפין לומר נברך לאלהינו אבל ששה לא דבעינן רובא דמינכר והני מילי לענין לאיצטרופי לבי עשרה אבל להוציא את הרבים ידי חובתן עד שיאכל כזית דגן וקאמרי רבנן דוקא אצטרופי לבי עשרה אבל לבי תלתא אינו מצטרף עד שיאכל כזית דגן. פי' ומתניתין היא בהדיא לקמן מט, ב עד כמה מזמנין עד כזית, ומתניתין להצטרף לשלשה.
3 אמר רב נחמן משה תיקן להם לישראל ברכת הזן בשעה שירד להם מן ויהושע תיקן להם ברכת הארץ בשעה שנכנסו לארץ ודוד ושלמה תיקנו בונה ירושלים דוד תיקן על ישראל עמך ועל ירושלים עירך ושלמה תיקן על הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. פי' ונוסח שלהן על קיומו, ונוסח שלנו על בנינו שיהא במהרה בימינו. הטוב והמטיב ביבנה תקנוה. פי' והיא דרבנן והשאר דאורייתא, ותקנוה בברכת המזון לפי שכולה הודאה תיקנו בסופה גם כן הטוב והמטיב שהיא הודאה, כנגד הרוגי ביתר שניתנו לקבורה.
4 פי' ותימה דהא קיימא לן ברכת המזון דאורייתא והיכי אמרינן דמשה ויהושע ודוד ושלמה תיקנום, וכי תימא כי אמרינן אנן דאינהו תיקנוה, מטבע שלה אמרינן דתקון, אבל ברכת המזון גופה דאורייתא, והרי תפלה דעיקרה דאורייתא כדאמרינן תענית ב, א ולעבדו בכל לבבכם זו תפלה, ומשום דמטבע שלה דרבנן אמרינן בכל דוכתא בכולהו דינהא דתפלה דרבנן, הכא נמי נימא דברכת המזון דרבנן כיון דרבנן תיקנו מטבע שלה, איכא למימר דתפלה אין לה עיקר מן התורה במטבע שלה כלל אלא כל דהוא מודה כלל סגי ולית לה משום נוסח, הילכך האי תפלה בהאי נוסחא ודאי דרבנן היא, אבל ברכת המזון יש לה קצת נוסח מן התורה שהוא צריך לברך על מזונו ולהזכירו כדכתיב ואכלת ושבעת וברכת, ולהזכיר הארץ וירושלם כדכתיב על הארץ הטובה ודרשינן ליה לירושלם מלשון הטובה, אשתכח דכולהו בקרא בהדיא, ואין צריך לומר בית המקדש שיבנה במהרה בימינו, אשתכח דברכת המזון כולה דאורייתא שהרי נוסח זה שלנו אינו אלא דברים אלו ובודאי אי אמרינהו באנפי אחרינא נפיק.
5 תנו רבנן סדר ברכת המזון ראשונה ברכת הזן שניה ברכת הארץ שלישית בונה ירושלים רביעית הטוב והמטיב ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה ואומר קדושת היום באמצע. פי' מדקתני שלישית בונה ירושלים והדר תני ובשבת מתחיל בנחמה ומסיים בנחמה, לא סגיא דלא משני למימר מידי דנחמה בשבת, דלא מסתבר למימר דברכת בונה ירושלים קרי נחמה דהוה ליה למימר ובשבת כולל קדושת היום בבונה ירושלים. ומסתברא נמי, דחתימתה בודאי הוא דמשני ואומר בה נחמה, דודאי כי קרינן לה בונה ירושלים על שם חתימתה דהוי הכי בונה ירושלים קרי לה לברכת בונה ירושלים, וחתימתה דבחול ודאי בונה ירושלים וכדאמרינן לקמן מט, א מהו חותם בה בונה ירושלים, וכי קאמר דמסיים בנחמה לומר ודאי דמשני חתימתה וחותם בנחמה, אבל לענין פתיחתה אין לנו שום ראיה אם משנה בה בשבת מן החול דאפשר דבין בחול בין בשבת פותח בנחמנו. והאי דאמרינן ורבי אליעזר אומר רצה לאמרה בברכת הארץ אומרה וכו' וחכמים אומרים אינו אומרה, פי' לקדושת היום. אלא בנחמה בלבד, פי' קרי לה לברכה שלישית נחמה משום דבשבת איירינן ובשבת מסיים בנחמה. ורבינו ז"ל כתב מתחיל בנחמה שאומר נחמנו ה' אלהינו ומסיים בנחמה והעלנו לתוכה ונחמנו בה כי אתה הוא בעל הנחמות ברוך אתה ה' מנחם עמו ישראל בבנין ירושלים.
6 תניא רבי אליעזר אומר כל שלא אמר ארץ חמדה טובה ורחבה בברכת הארץ לא יצא ידי חובתו נחום הזקן אומר צריך שיזכור בה ברית רבי יוסי אומר צריך שיזכור בה תורה פלימו אומר צריך שיקדים ברית לתורה שזו ניתנה בשלש בריתות וזו ניתנה בשלש עשרה.