רא"ה על ברכות מ״ג

1 וסמלק וחילפי ימא מברכינן עלייהו בורא עצי בשמים. פי' סמלק וחילפי ימא הם עשבים בעלי ריח בגופן, ואינן רכים כעשבים אלא גדלים הם על גבי קרקע, ואילו אית פרי ודאי בורא פרי האדמה מברכינן ביה ולא בורא פרי העץ, דלישנא דעץ בברכה דבורא פרי העץ בעי למימר אילן והני לאו אילן נינהו, אבל כל מידי דקשי מיקרי בלישנא דעלמא עץ, וההוא לא בעי למימר אילן אלא דבר קשה, והילכך הני דאית להו ריח טוב בגופן, לענין גופן עץ מיקרו ומברכינן בהו בורא עצי בשמים, ובגמרא מייתינן עלה ראיה דמידי דלאו אילן משום דקשי מיקרי עץ מדכתיב ותטמנם בפשתי העץ, והא פשתים לאו אילן הוא ואיקרי עץ.

2 ונרקום דגינונייתא. עשבים הם בעלי ריח בגופן והן קשין, מברכינן עלייהו בורא עצי בשמים. דדברא בורא עשבי בשמים. שהן רכין. וסגלי בורא עשבי בשמים. פי' עשבים הם בעלי ריח בגופן והן רכין.

3 פי' אבל בפרחים ודאי בין של אילן בין של עשבים בכלהו מברכינן ברוך שנתן ריח טוב בפירות וכדכתיבנא לעיל בגמרא.

4 אמר רב זוטרא האי מאן דמורח באתרוגא או בחבושא מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות. פי' ואע"פ שעיקרן לאכילה ולא עבידי לריחא, כיון שמתכוין להריח מברך, הא בשאינו מתכוין להריח אע"פ שמריח ונהנה אינו מברך אלא במידי דעביד לריחא כדאיתא לקמן בפרק אלו דברים נג, א.

5 אמר רב יהודה האי מאן דנפיק ביומי ניסן וחזא אילני דקא מלבלבין אומר ברוך שלא חסר מעולמו כלום וברא בו בריות טובות ואילנות טובות להנות בו בהם בני אדם. וקבעו ברכה זו לפי שהוא ענין בא מזמן לזמן, והוא ענין מחודש שאדם רואה עצים יבשים שהפריח הקדוש ברוך הוא, ומסתברא דהיא בשם ומלכות. אמר מר זוטרא בר טוביה אמר רב מנין שמברכין על הריח שנאמר כל הנשמה תהלל קה אי זהו דבר שהנשמה נהנית ממנו הוי אומר זה הריח.

6 תנו רבנן הביאו לפניהם שמן והדס בית שמאי אומרים מברך על השמן ופוטר את ההדס ובית הלל אומרים מברך על ההדס ופוטר את השמן. פי' להאי נסחא מדקאמר דכי מברך אחד מינייהו פטר אידך, ודאי במשחא מיירי דברכתו בורא עצי בשמים מיירי, ולאו היינו משחא דאפרסמא דברכתו בורא שמן ערב כדאיתא לעיל מג, א אלא כושרתא ומשחא כבישא או משחא טחינא, והשתא הוו להו ברכותיהן שוות, ומיירי דליכא חד מינייהו דחביב ליה טפי וכיון דכן ודאי חשוב בגופו עדיף, ובהא פליגי דבית שמאי סברי דמשחא עדיף דהוא חשוב בגופו טפי מהדס, ובית הלל סברי הדס כברייתו וקיים בגופו עדיף. ואיכא נסחי דכתיב בהו וחוזר ומברך על השמן, ולפום האי נסחא ודאי מיירי בשאין ברכותיהן שוות, ומיירי במשחא דאפרסמא דברכתו בורא שמן ערב, ובדליכא חד מינייהו דחביב עליה טפי מאידך, ובהא פליגי בית שמאי סברי ודאי משחא עדיף דהוא ודאי חשוב בגופו טפי מהדס, וחשוב ודאי בברכתו שמזכיר ומיחד שמן, ובית הלל סברי הדס עדיף שהוא כברייתו וקיים בגופו. אמר רבן שמעון בן גמליאל אני אכריע שמן זכינו לריחו וזכינו לסיכתו הדס לריחו זכינו לסיכתו לא זכינו. פי' אע"ג דבסיכה ליכא ברכה מכל מקום חשיבותא היא גביה דאשתמשי ביה בתרתי. אמר רבי יוחנן הלכה כדברי המכריע רבא אמר הלכה כבית הלל והלכתא כרבא דבתרא הוא.

7 תנו רבנן הביאו לפניהם שמן ויין. פי' הני ודאי אין ברכותיהן שוות, והם ענינים חלוקים שזה לריח וזה לאכילה, ואיכא למימר דאתיא בשאין אחד מהם חביב עליו יותר, אי נמי אליבא דהילכתא בהא כיון דאין ברכותיהן שוות אפילו איכא חד מינייהו דחביב עליה טפי בתר חשוב אזלינן, ובהא פליגי הי חשיב אי ריחא דמקרבא הנאתה לאלתר אי שתייה דהנאתה מרובה, ובית שמאי סברי דשמן חשוב טפי ולהכי נקיט ליה בימינו ובריך עליה ברישא, והיינו דאמרינן בית שמאי אומרים אוחז את השמן בימינו. פי' כדי שיברך עליו מתחלה, ואת היין בשמאלו מברך על השמן ואחר כך מברך על היין ובית הלל אומרים אוחז את היין בימינו ואת השמן בשמאלו מברך על היין וחוזר ומברך על השמן וטחו בראש השמש. פי' כדי שיריח הריח. ואם שמש תלמיד חכם הוא טחו בכותל מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם שיצא כשהוא מבושם לשוק.

8 פי' והוי יודע דבשמן לא מברכינן עליה לעולם ברוך שנתן ריח טוב בפירות, ואפילו הוא שמן זית שנתן בו בשמים, ואע"ג דשמן זית פרי מיקרי, משום דהשתא האי ריחא לאו מיניה הוא, אלא מברך עליו בורא עצי בשמים על שם שהבשמים שעדיין בו, ואע"פ שעל ידי השמן ריחן נודף יותר ועל ידו ריחן מגיע לנו, אפילו הכי חשיבותא דבשמים בדינה בעינה קיימא וראוי לברך עליהן, ואם הבשמים שבו היו פירות, עכשיו מברכין עליו ברוך שנתן ריח טוב בפירות, מיהו כאן וכאן בשסיננו השמן אין מברכין עליו על ריחו אלא בורא שמן ערב, ואפשר שאין מברכין עליו כלל שאין ערבות זו ממנו אלא שקלט אותו מאחר השתא הוה ליה כריח שאין לו עיקר וכמוגמר שאין לו עיקר האי נמי חשיב שאין לו עיקר כיון שאין ריח זה מגופו של שמן ואע"פ שנתלה בו אין בכך כלום וכן עיקר.

9 תנו רבנן ששה דברים גנאי הוא לתלמיד חכם אל יצא כשהוא מבושם לשוק ואל יצא יחידי בלילה ואל יצא במנעלים המטולאים ואל יספר עם אשה בשוק ואל יסב בחבורה של עמי הארץ ואל יכנס באחרונה לבית המדרש ויש אומרים אל יפסיע פסיעה גסה ולא יהלך בקומה זקופה. אל יצא כשהוא מבושם לשוק במקום שחשודין על משכב זכור ולא אמרן אלא בבגדו אבל בגופו זיעה מעברא ליה ואל יצא יחידי בלילה משום חשדא ולא אמרן אלא דלא קביע ליה עידנא אבל קביע ליה עידנא פי' ללמוד לפני רבו מידע ידעי דלעידניה קא אזיל ואל יצא במנעלים המטולאים בטלאי על גבי טלאי ובפנתא פי' עור של מעלה ובימות החמה אבל בגלדא פי' עור של מטה או בימות הגשמים לית לן בה ואל יספר עם אשה בשוק ואפילו היא אשתו או בתו או אחותו לפי שאין הכל בקיאין בקרובותיו ואל יצא יסב בחבורה של עמי הארץ דילמא אתי לאמשוכי בתרייהו ואל יכנס באחרונה לבית המדרש דילמא חשדי ליה בפושעים ואל יפסיע פסיעה גסה דאמר מר פסיעה גסה נוטלת אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם מאי תקנתיה ליהדריה בקדושא דבי שמשי ואל יהלך בקומה זקופה משום שנאמר מלא כל הארץ כבודו. פי' שחייב לראות את עצמו כאילו שכינה על ראשו.