רא"ה על ברכות מ׳

1 אמר רב טול ברוך טול ברוך לא צריך לברך. פי' אם כך אמר לאחר ברכת המוציא קודם שיטעום אינו צריך לחזור ולברך המוציא דלא הוי הפסק דצורך ברכה הוא. הבא מלח הבא ליפתן צריך לברך. פי' דהא ודאי הוי הפסק. ור' יוחנן אמר אפילו הבא מלח הבא ליפתן אין צריך לברך. פי' דצורך אכילה הוא ולא הוי הפסק. גביל לתורי גביל לתורי צריך לברך. פי' דכי האי ודאי הוי הפסק דשיחה בטילה הוא לאמרה בין ברכת המוציא לאכילה. ורב ששת אמר אפילו גביל לתורי לא הוי הפסק דאמר רב יהודה אמר שמואל אסור שיטעום קודם שיתן מאכל לבהמתו שנאמר ונתתי עשב בשדך לבהמתך והדר ואכלת ושבעת. פי' הילכך הא נמי צורך אכילה הוא.

2 אמר רבה בר שמואל משום רבי חייא אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיביאו מלח או ליפתן לפני כל אחד ואחד. פי' דמקמי הכי לא חזו למיכל, ועד דחזו למיכל לא חזו לברוכי. רבה בר שמואל איקלע לבי ריש גלותא אפיקו ליה ריפתא בצעה לאלתר אמרו ליה הדר ביה מר משמעתיה אמר להו לית דין צריך בשש. כלומר אין זה צריך איחור שהפת כל כך יפה שאינה צריכה ליפתן.

3 פי' בגמרא אמרינן אמר ר' זירא ואיתימא רב חיננא בר פפא מאי טעמא דר' יהודה וכו', פי' דאמר בורא מיני דשאים, ואף על גב דפרישו בגמרא טעמא דר' יהודה, לית הלכתא כותיה דכולה סוגיין בורא פרי האדמה.

4 רי"ף כח, ב מתני'. בירך על פירות האילן בורא פרי האדמה יצא. פי' פרישנא בגמרא משום דעיקר ארעא וכלהו פירות האדמה נינהו, ורבי יהודה הוא דסבירא ליה הכי לענין בכורים דארעא הוא עיקר. ועל פירות הארץ בורא פרי העץ לא יצא. דפירות האדמה ודאי לאו בכלל פרי העץ. ועל כולן אם אמר שהכל יצא. פי' שהרי הכל נכלל בברכה זו. ועל דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי אומר שהכל ורבי יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו.

5 פי' ולענין פרי העץ פרישנא בגמרא דכל היכא דאי שקלת ליה לפירא משתייר אילנא ולאפוקי ומפיק פירא לשתא אחריתי חשיב אילן, ואי לא לא חשיב אילן ולא מברכינן עליה בורא פרי העץ, ואין למדין דין אלא מכלל זה, ואע"פ שלענין כלאים שנינו בהם כלל אחר ששנו שם כל שמוציא עלין מעצו הרי זה אילן משרשיו הרי זה ירק, התם הוא דלענין גופיה אי איכא לחשובי ירק או לא, אבל לענין פריו אי לחשובי פרי עץ או לא אין למדין אותו אלא מכלל זה, אי נמי אפשר דחדא מילתא הוא בהדיה האי, והכי קאמר כל שמתייבש בימות הגשמים וחוזר ומוציא עלין בעצו בימות החמה הרי זה אילן, ואם מתייבש בימות הגשמים ומוציא עליו משרשיו בימות החמה הרי זה ירק, והוא ענין אחד לגמרי עם כלל זה, וכן עיקר וברור.

6 פיסקא. ועל כולן אם אמר שהכל יצא. איתמר רב הונא אמר חוץ מן הפת ומן היין ורבי יוחנן אמר אפילו פת ויין והילכתא כרבי יוחנן. פי' וכיון דכן דשמעינן דיוצא הוא במברך על היין ברכה אחרת, ושמעינן מינה דהוא הדין במברך עליו בורא פרי העץ, ומינה דהוא הדין נמי במברך עליו בורא פרי האדמה, שהרי בברכתו המיוחדת לו מזכיר בה לשון פרי דאמר בורא פרי הגפן, וכיון דכן הוא הדין לבורא פרי האדמה דארעא עיקר והכל בכלל, אבל לענין פת מסתברא דלא, דלחם כתיב בתורה, וכן כל שברכתו בורא מיני מזונות מסתברא דלא נפיק בברכה דאית ביה לישנא דפירי.

7 אמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה ורבי יוחנן אמר כל ברכה שאין בה מלכות אינה ברכה וקיימא לן כרבי יוחנן דאמר בעינן מלכות והזכרת השם. פי' דרבי יוחנן מודה הוא לרב אלא שמוסיף.

8 פי' בגמרא תניא ראה פת ואמר כמה נאה פת זה אומר ברוך המקום שבראה, פי' ואכל ממנה, ראה תאנה ואמר כמה נאה תאנה זו ברוך המקום שבראה יצא דברי רבי מאיר, פי' דהוה ליה כברכת שהכל, ורבי יהודה אומר אומר כל המשנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות לא יצא ידי חובתו. פי' ובירושלמי מו, א פסקינן כרבי מאיר.

9 פי' תו אמרינן בגמרא מנימין רעיא כרך ריפתא, בתר דאכיל אמר בריך מריה דהאי פיתא אמר רב יצא, והאמר רב כל ברכה שאין בה הזכרת השם אינה ברכה דאמר בריך רחמנא מריה דהאי פיתא. פי' והוא הדין לרבי יוחנן דבעי מלכות שמים בדקאמר בריך רחמנא מלכא מריה דהאי פיתא. ופרכינן והא בעינן שלש ברכות ותרצינן מאי יצא דקאמר ידי ברכה ראשונה, ושיילינן מאי קא משמע לן אע"ג דאמרה בלשון חול תנינא ואלו נאמרין בכל לשון וכו' וחדא מינייהו ברכת המזון, ומהדרינן סלקא דעתך אמינא היכא אמרינן דכי אמרה בלשון חול יצא היכא דאמרה כי היכי דתקון רבנן אבל הכא אימא לא קא משמע לן.

10 פיסקא. ועל דבר שאין גידולו מן הארץ אומר שהכל. תנו רבנן על דבר שאין גידולו מן הארץ כגון בשר בהמה וחיה ועופות ודגים אומר שהכל על הפת שעיפשה ועל היין שהקרים ועל התבשיל שעברה צורתו אומר שהכל על החלב ועל הגבינה ועל הביצים אומר שהכל על החומץ ועל הנובלות ועל הגובאי פי' חגבים טהורים אומר שהכל רבי יהודה אומר כל שהוא מין קללה אין מברכין עליו על המלח ועל הזמית ועל כמהין ופטריות פי' בוליט בלעז אומר שהכל. פי' והאי דלא ערבינהו ותננהו משום דכלהו ענינים חלוקים ונקיט לכל חד באפי נפשיה, אי נמי אפשר דהכי שמעינהו תנא חדא חדא ובתר הכי סדרינהו כדשמעינהו. ופרישנא בגמ' מאי נובלות בושלי כומרא, פי' תמרים שרופי חמה.

11 מתני'. היו לפניו מינין הרבה רבי יהודה אומר אם יש ביניהן ממין שבעה עליו הוא מברך וחכמים אומרים מברך על איזה מהן שירצה. פי' כי פליגי רבנן ורבי יהודה דוקא כשדעתו לאכול מכולם, הא לאו הכי אין אומרין לו לאדם לאכול מה שאין בדעתו כדי שיברך.