רא"ה על ברכות ל״ג א

1 פיסקא. ואפילו נחש כרוך על עקבו לא יפסיק. אמר רב ששת לא שנו אלא נחש אבל עקרב פוסק. פי' והא דאמרינן בברייתא ראה נחש מרתיע ובא כנגדו פוסק מרתיע שאני משום דכעוס. אמר רב יצחק ראה שורים פוסק דתני רב הושעיא מרחיקין משור תם חמשים אמה ומשור מועד כמלא עיניו. פי' דסתמן סכנתא. ומיהו שורים תמים שלנו שהם סריסים אנן בקיאינן בהו ומסתמא לא סכנתא.

2 רי"ף כג, ב מתני'. מזכירין גבורות גשמים בתחיית המתים. פי' ענין הגשם שהוא דבר פלא קרי גבורה. ולהכי פותחין בה באתה גבור שכל עניני אותה ברכה נסים, ואין שואל בה צרכיו כלל אלא שמזכיר שבח הקדוש ברוך הוא ולהכי אמר מזכירין גבורות גשמים. ומפרשינן בגמ' דקבעוה בתחיית המתים ששקולה כתחיית המתים, ולא עוד אלא שהיא תחיית המתים מתוך שעל ידם העולם חי וניזון ואם לא היא מוטלין חללי רעב. ושואלין את הגשמים בברכת השנים. פי' מפרשינן בגמ' מתוך שהיא פרנסה קבעוה בברכת פרנסה. והבדלה בחונן הדעת. פי' מפרשינן בגמרא מתוך שהיא חול דהא היא הבדלה בין קודש לחול קבעוה בברכת חול דהיינו אמצעיות וקבעוה בראשונה משום דזריזין מקדימין, ואיכא דאמרי התם מתוך דהבדלה דבר חכמה שכל ענין הבדל והפרש ודאי דבר חכמה לפיכך קבעוה באתה חונן שהיא כולה בענין חכמה ודעה. רבי עקיבא אומר אומרה כלומר להבדלה ברכה רביעית בפני עצמה. פי' אחר שלש ראשונות, והיינו דקרו לה ברכה רביעית. רבי אליעזר אומר בהודאה. פי' כולל אותה בהודאה.

3 גמ' אמר ר' חייא בר אבא אנשי כנסת הגדולה תיקנו להם לישראל ברכות ותפלות קדושות והבדלות. פי' רובן דודאי מקצתן הוו מקמייהו דהואי ברכת המזון, והוו אחריני דאפשר דהוו כגון ברכות דקרית שמע ועבודה והודאה וברכת כהנים כדאמרינן לעיל בגמרא בפירקא קמא יא, ב אמר להם הממונה ברכו ברכה אחת והן בירכו והיו אומרים עבודה והודאה וברכת כהנים, וברכת המלך שהיה מברך בפרשת הקהל, כולן ואחרות אפשר שהיו תחלה, אבל מכל מקום רובן של הברכות כולן אנשי כנסת הגדולה תיקנום. בתחלה קבעוה בתפלה העשירו קבעוה על הכוס. פי' וסילקוה מן התפלה ולפיכך שכחו ונחלקו באיזה מקום נתקנה בתפלה. חזרו והענו קבעוה בתפלה והם אמרו המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס. פי' היכא דאפשר ליה דאית ליה כוס.

4 ומיהא שמעינן דאין מבדילין על הפת מיהא דאמרינן חזרו והענו קבעוה בתפלה אמאי מי הענו דלית להו פת אלא ודאי כדפרישנא. וכן בדין דקידוש מתוך שהוא בא על הסעודה דאפילו למאן דאמר פסחים ק, ב יש קידוש שלא במקום סעודה מכל מקום חייב הוא לאכול לכבוד שבת לפיכך מקדשין על הפת מה שאין כן בהבדלה.

5 איתמר נמי אמר ר' בנימין בר יפת שאל רבי אסי את רבי יוחנן בצידון ואנא שמעית המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אמר ליה אין המבדיל בתפלה צריך שיבדיל על הכוס אמר ליה רבינא לרב אשי הילכתא מאי אמר ליה כקידושא מה קידושא אף על גב דמקדש בתפלה מקדש אכסא אף הבדלה אף על גב דאבדיל בתפלה מבדיל על הכוס. פי' ואם הבדיל על הכוס תחלה צריך שיבדיל בתפלה.

6 בעו מיניה מרב ששת טעה בזו ובזו מהו. פי' כשאכל ולא הבדיל דאף על גב דקימא לן פסחים קו, ב טעם מקדש טעם מבדיל מכל מקום מצותה מן המובחר עד שלא יטעום כלל, וכיון שזה טעה בתפלה שלא הזכיר אותה כלל וטעה שלא הזכירה בכוס כראוי איכא למיבעי, מאי הוי עלה, ואמרינן דטעה בזה ובזה חוזר לראש. פי' וחוזר ומתפלל ואומר הבדלה בתפלה ואחר כך מבדיל על הכוס, והוא הדין אם קדם והבדיל על הכוס דחוזר ומתפלל ומבדיל בתפלתו.

7 והילכתא כתנא קמא דאמר הבדלה בחונן הדעת. וביום טוב שחל להיות אחר השבת קיימא לן כרב ושמואל דתקינו לן מרגניתא בבבל ותודיענו. פי' והיינו מעין הבדלה בחונן הדעת דמכל מקום אומרה בברכה הסמוכה לשלש ראשונות.