רא"ה על ברכות ל״א ב

מהדורה: פירוש ההלכות מסכת ברכות, ירושלים תשס"ז

« רא"ה על ברכות ל״א ×¢×´× רא"ה על ברכות ל״ב ×¢×´×‘ »

1 רש"י על יומא פתח ↗

לשמאל דידך - דהיא ימינו של הקב"ה שהמתפלל רואה עצמו כאילו שכינה למול פניו שנאמר שויתי ה' לנגדי תמיד תהלים טז:

2 מנחת חינוך פתח ↗

ונכלל בלאו זה ג"כ דאסור להורות כשהוא שתוי או שכור וגם כן הדינים כנ"ל אך אין לוקין עד אם הורה שכור ובר"מ והרהמ"ח לא נזכר מלקות כאן וכ"ה ברמב"ן בס' המצות דעל לאו זה דהורא' אין לוקין רק באזהר' והרמב"ן דעתו שם דחכמי' בהוראתם אינם באזהרה רק בלאו הבא מכלל עשה דהוי עשה ע"ש בדבריו. והנה הטעם דאין לוקין אף על פי שהוא עובר בלאו ולא הוי לאו שבכללות כיון דיש חילוק בעונשים דבעבוד' מב"ש וחכמים בהוראת' אינם במיתה אך כאן הטעם פשוט דהוי לאו שאב"מ דדיבור אינו מעש' רק במימר כו' עיין ר"מ פ"א מה' תמור'. והנה בהורה כהלכ' שטיהר את הטהור וטימא את הטמא בודאי אינו מעשה וכן טיהר את הטמא ג"כ אינו מעשה כי אין בדבריו כלום ואינו מעש' וכבר כתבתי כ"פ דדברי הר"מ סותרים בד"ז אך אפילו אם נאמר כלל הזה דלוקין אם בדיבורו אתעביד מעשה מכל מקום פשוט אצלי דד"ז דחכם שאסר שאין חבירו רשאי להתיר היינו אם החכם הוא ראוי להורות עפ"י התורה אבל אם אסור להורות עפ"י התורה כגון שא"ר להוראה או שהוא שתוי וכדומ' בודאי אין בהוראתו כלום ויש אריכות דברים בדינים הנזכרים בסי' רמ"ב. והנה במצוה זו ומצות פ"ר וק"ב חוץ מה שעובר על הלאוין עובר על עשה דמורא מקדש ג"כ דכולם מצווים מחמת מורא המקדש חוץ פ"ר ואינו מנוול כגון בל' יום כמ"ש הרהמ"ח א"ע בעשה ונ"מ לענין תשובה ודיני תשובה כבשאר לאוין החמורין ובדבר שאב"מ רק לאו ככל הלאוין ויבואר אי"ה במצות תשובה. ויש לחקור באותם שאין מחללין עבודה וגם אין בהם ח"מ כגון שכור משאר המשכרים שעובר רק בלאו אפשר אם אין שם כהן אחר וצריכין להקריב התמיד דהוי עשה דרבים אפשר דל"ת אף דאין ע"ד ל"ת שבמקדש מכל מקום עשה דרבים אפשר דדחי אף במקדש כמו דל"צ בעידנא ע' בראשונים סוף ר"ה גבי שופר ואין כאן מקומו על כל פנים אם נאמר דדחי אם כן העשה דוחה ומותר לעבוד אך לפמ"ש דאיכא ג"כ עשה דמורא מקדש אם כן אין עשה דל"ת ועשה אף בעשה דרבים ע"ש. עיין השמטות:

2 תוספות על עירובין פתח ↗

שיכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה - ולא יצא כיון שאינו יכול לדבר לפני המלך וצריך לחזור ולהתפלל וכן ההיא דברכות דף כב: שהיה מתפלל ונמצא צואה כנגדו דמסיק כיון שחטא אע"פ שהתפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל וצ"ע אם יש להשוות ברכות לתפלה לענין צואה ושיכור וע"כ לאו לכל מילי דמיין דהא שתוי אל יתפלל עד שיפיג יינו ואפי' ביין מזוג אל יתפלל ביותר מרביעית דאפי' ר"א דכריתות דף יג: לא שרי ביותר מרביעית ואפי' לענין הוראה כדאמרינן התם ופשיטא דשתוי מברך ברכת המזון וכל הברכות כולן כדאמ' בירושלמי דברכות דמפיק ליה מואכלת ושבעת וברכת ואפי' מדומדם ומיהו משום מי רגלים פשיטא דא"צ לחזור ולברך אפי' א"ת דמשוינן ברכות לתפלה בצואה תניא ומי רגלים לא חמירי כמו צואה דהא אמר בסוף פ' מי שמתו ברכות דף כה. לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא שרי ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזרו בהו בודאן אבל בספקן לא גזרו בהו רבנן:

1 ותאמר לא אדוני אשה קשת רוח אנוכי ויין ושכר לא שתיתי אמר ר' אלעזר מכאן לחושדין אותו בדבר ואין בו שצריך להודיעו. פי' שצריך אדם לצאת ידי הבריות כדכתיב והייתם נקיים מה' ומישראל במדבר לב, כב. ויען עלי ויאמר לכי לשלום אמר ר' אלעזר מכאן לחושד בחבירו בדבר ואין בו שצריך לפייסו ולא עוד אלא שצריך לברכו שנאמר ואלהי ישראל יתן את שלתך אשר שאלת מעמו. אני האשה הנצבת עמכה בזה אמר רבי יהושע בן לוי מכאן שאסור לישב בתוך ארבע אמות של תפלה. פי' ה"א דעמכה דה"א יתירתא היא דאיק וחשבונה חמשה, והיא היתה מתפללת ועלי היה יושב על כסא רחוק ממנה ארבע אמות והיא היתה עומדת באמה חמישית, וטעמא דאיסורא משום דשכינה תופשת ארבע אמות של תפלה לכל רוח, ואפילו היה היושב מתפלל לא מיפטר בהכי.

2 גרסינן בפרק הדר עם הנכרי עירובין סד, א אמר רבה בר רב הונא שתוי אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תפלה שכור אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה והיכי דמי שכור והיכי דמי שתוי שתוי כל שיכול לדבר בפני המלך שכור כל שאינו יכול לדבר בפני המלך. פי' ומיהו לענין ברכת המזון אפילו הוא שתוי מברך לכתחלה שהרי לכך הוא נכנס מתחלה אבל לענין הוראה אפילו דיעבד לא. והפגת יין ברביעית או בפחות מרביעית אמרינן התם סד, ב דרך מיל ושינה כל שהוא מפיגה את היין, ביותר מרביעית לא נתנו חכמים שיעור.

2 חידושי רמב"ן על ברכות פתח ↗

ואכתוב דעתי. אין ספק שכל הברכות אסור לברכן כנגד צואה שהרי אמרו בבית המרחץ מקום שבני אדם עומדין ערומין אין שם שאלת שלום. וא"צ לומר ק"ש ותפלה. ואעפ"י שאין בו אדם משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום כדאיתא בפ"ק דשבת ובברכות הא איכא שם ואמר שם בפרק בירה ובכמה מקומות בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא ואמרו דברים של קדש אסור לאמרן בלשון חול אלמא כל ענין של תורה אסור במקום הטנופת כמו שאמר עוד ת"ח אסור לעמוד במבואות המטונפות לפי שאי אפשר לו בלא הרהור תורה ותנן נמי לאחר שיצא אמר לו אין משיבין במרחץ וברכות ד"ת נינהו ודברים של קדש נינהו וכיון שדבר ברור הוא שאין ברכ' במקום הטנופת וכנגד צואה וזה מעולם לא נסתפק אצל רבותינו הצרפתים למה לא נאמר אף דיעבד שאם מצא צואה כנגדו שצריך לחזור ולברך קורא אני כאן כיון שחטא אעפ"י שהתפלל תפלתו תועבה דודאי כולה מילתא דאורייתא היא דרחמנא אמר והיה מחניך קדוש ולא ק"ש ולא תפלה כתיבי התם לא קראי בכל דבר שבקדושה משתמעי. ועוד דק"ש איננה אלא ד"ת ושינון הוא ולא מצינו לענין צואה שום חילוק והפרש בין ק"ש ותפלה. וברוב מקומו' ק"ש הזכירו בה הלכך שאר ברכות נמי כק"ש ותפלה הם וזה שהזכירו כאן תפלתו תועבה ולא הזכירו ק"ש או מפני שתפלה דרבנן וק"ש דאורייתא או שתפסו א' מהן כמו שמזכירין תמיד אסור לקרוא ק"ש וה"ה לתפלה דשקולין הן הלכך שאר ברכות נמי כק"ש ואע"פ שאמרו לגבי ריח רע שאין לו עיקר תא חזי הני כיפי דבי רב דהני גנו והני גרסי. ולא אמרן אלא לד"ת דשרי אבל ק"ש לא. ובד"ת נמי לא אמרן אלא בדחבריה אבל בדילי' לא. אלמא חמיר ק"ש מד"ת לענין צואה התם שאין לו עיקר חומרא מדבריהם היא שהתורה לא אסרי' אלא בשיש לו עיקר כדכתיב ויצאת שמה חוץ ורבנן הוא דגזרו ולא חשו שיהו מדרשין בטלין כשמקצ' התלמידים ישנים הלכך לענין צואה כל שיש לו צואה אין חלוק והפרש בין תפלה לברכות שהרי הותרו הוזכרו ק"ש ותפלה. וק"ש וברכות שוין הם דתרווייהו ד"ת נינהו ומסתברא נמי דלגבי ריח רע שאין לו עיקר ברכות הרי הם כק"ש ולא הקלו אלא בד"ת מן הטעם שפי'.אבל לענין שכור ושתוי נ"ל שאין ברכות בכלל חומר זה לפי שלא הזכירו חכמים אלא תפלה אבל ק"ש וא"צ לומר ברכה קורין הן ויוצאין הם ידי חובתן, דטעמא דתפל' משום דבעי כוונה יתירה מפני שהוא כמדבר בפני המלך ומצינו בכ"מ לכוונה חמיר דין תפלה מק"ש כדאמר בכולה מכילתין גבי שאין דעתו מיושבת ובא מן הדרך ומיצר דכולן לענין ק"ש קורין ומברכין על המזון וכל הברכות כולן. וכדאמר לענין מצות מגלה מתנמנם יצא והיכי' דמי מתנמנם, נים ולא נים תיר ולא תיר דקרי ליה ועני ולא ידע לאהדורי סברא וכי מדכרו ליה מדכר ולכתחלה נמי קרי, ואלו לענין תפלה כיון שאינו מדבר בפני המלך אל יתפלל. ומצאתי בירו' בפ' א' דתרומה אמתני' דתנן ה' לא יתרומו ואם תרמו תרומתן תרומה. האנס והשכור הערום והסומא ובעל קרי ותני עלה יש מהן מפני ברכה ויש מהן שאינן יכולין לתרום מן המובחר אם יתרום ובעל קרי מפני ברכה סומא ושכור מפני שאינן יכולין לתרום מן המובחר. פי' דלברכה ודאי ראויין הם. ותו התם רב זעירא בעי קומי רב אסי שכור מהו לברך. א"ל ואכלת ושבעת וברכת ואפי' מתנמנם לא צריכא דלא. מהו לקרות ק"ש. א"ל ולא יראה בך ערות דבר תני חזקיה בין לקרות בין לברך עד כאן בירושלמי. והנה נתבררה סברתנו בברכה ובק"ש העלוה בספק ומסתברא דקורא כדכתיבנא.

« רא"ה על ברכות ל״א ×¢×´× רא"ה על ברכות ל״ב ×¢×´×‘ »