רא"ה על ברכות כ״ו א

1 אמר רבי יהושע בן לוי ספר תורה עושה לו מחיצה עשרה טפחים. כתב רבינו ז"ל והני מילי היכא דאין לו בית אחר אבל יש לו בית אחר מנח ליה התם.

2 פיסקא. וכמה ירחיק מהם ומן הצואה ארבע אמות. אמר רבה אמר רב סחורה אמר רב הונא לא שנו אלא לאחריו אבל לפניו כמלא עיניו וכן לתפלה. לא יעמוד אדם כנגד בית הכסא ויקרא קרית שמע ויתפלל ואף על פי שאין בו צואה ודוקא ישן אבל חדש לא. פי' לא מיתסר כנגדו. אמר רבא הני בית הכסא דפרסאי אף על פי שיש בהן צואה כסתומות דמו. פי' להתפלל כנגדן לפי שהיו עשויות במדרון ואין הצואה כנגד פיהם.

3 גרסינן בפרק יציאות השבת י, א אמר רב אדא בר אהבה מתפלל אדם תפלתו בבית המרחץ ואוקימנא במרחץ חדש שעדיין לא רחץ בו אדם אבל מרחץ ישן לא ותניא הנכנס לבית המרחץ מקום שבני אדם עומדים שם לבושים קורין שם קרית שמע ותפלה ואין צריך לומר שאילת שלום ומניח תפלין ואין צריך לומר שאינו חולץ נכנס למקום שמקצתן עומדין שם לבושין ומקצתן עומדין שם ערומים יש שם שאילת שלום ואין שם קרית שמע ותפלה ואינו חולץ תפליו ואינו מניח לכתחלה מקום שבני אדם עומדים שם ערומים אין שם שאילת שלום ואין צריך לומר קרית שמע ותפלה אמר רב המנונא משמיה דעולא אסור לו לאדם שיתן שלום לחבירו בבית המרחץ משום שנאמר ויקרא לו ה' שלום כלומר שלום שמו של הקדוש ברוך הוא. אמר רבה בר מחסיא אמר רב חמא בר גוריא אמר רב שרי ליה לאיניש למימר הימנותא בבית הכסא ואע"ג דכתיב הקל הנאמן ההוא כמה דאת אמר אלהא מהימנא אבל שם גופיה לא איקרי נאמן.

4 והזמנה למיקם בגויה דבית הכסא ולצלויי בגויה בעיא ולא איפשיט. פי' ואפילו בית הכסא חדש הואיל ואזמניה לבית הכסא, ובהא חמיר בית הכסא מבית המרחץ. ובכל הני מסתברא דדעתיה דרבינו ז"ל לחומרא דספיקייהו איסורא דאורייתא, ואף על גב דקיימא לן סנהדרין מז, ב דהזמנה לאו מילתא היא, התם בשדעתו לשנותו ולבטל הזמנה ראשונה, אבל כאן שדעתו ודאי קיים על ההזמנה, זו ודאי הזמנה מילתא היא, ואפשר נמי דדוקא לענין תפלה דבעינן קדושת מחנה דהוא מחנה אלהים יתברך.

5 מתני'. זב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע צריכין טבילה. פי' אף על פי שעדיין אחר טבילה עומדין בטומאתן משום זובו ומשום נדתה, אף על פי כן צריכין טבילה לקירויין משום תקנת עזרא, שתיקן טבילה לבעלי קריין ולא לטמאין. ומשום הכי תיקן לבעלי קריין ולא לטמאין לפי שהוא ענין קלות ראוי לאדם שיטהר ממנו לתורה ולתפלה, ועוד לגדור ישראל מן הקלות. ורבי יהודה פוטר. פי' כיון שאינו עולה בטבילה זו לגמרי מטומאתו. כתב רבינו ז"ל מיהא מתניתין שמעינן דזבים וזבות ונדות כולהו חייבין בתפלה דדיקינן טעמא דזב שראה קרי ונדה שפלטה שכבת זרע הוא שצריכין טבילה הא נדה שלא פלטה שכבת זרע וזב שלא ראה קרי אין צריכין טבילה וחייבין בתפלה לדברי הכל. פי' והאידנא הא ביטלוה לטבילותא דהיינו ארבעים סאה ולנטילותא דהיינו ט' קבין וכדכתיבנא לעיל כב, א בסייעתא דשמיא.

6 סליק פירקא בסייעתא דשמיא

7 רי"ף יח, א תפלת השחר עד חצות. פי' דקסברי רבנן עד חצות מיקרי בוקר, דבוקר כתיב ביה בקרבן שחרית את הכבש אחד תעשה בבוקר במדבר כח, ד, ותפלות נסמכו לקרבנות כדאיתא בגמרא. רבי יהודה אומר עד ארבע שעות. פי' דעד כאן מיקרי בוקר. תפלת המנחה עד הערב רבי יהודה אומר עד פלג המנחה. פי' תפלת המנחה עד הערב, עד חשכה. רבי יהודה אומר עד פלג המנחה, דהיינו עד אחת עשרה שעות פחות רביע כדמוכח לקמן. וכעין שחלוקין כאן, כך חלוקין בהקרבת תמיד של בין הערבים, ולפיכך הם חלוקין בתפלה. תפלת הערב אין לה קבע. פרישנא בגמרא כז, ב דאינה קבע, דאינה חובה אלא רשות. ושל מוספין כל היום רבי יהודה אומר עד שבע שעות. פי' שכן חלוקין בקרבן מוסף.

8 גמ' תפלת השחר עד חצות ורמינהו מצותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. פי' אלמא דתפלת השחר מצותה עם זריחת השמש. כי תניא ההיא לותיקין דאמר רבי יוחנן ותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה כדי שיסמוך גאולה לתפלה ונמצא מתפלל ביום. פי' כלומר דותיקין היו עושין כן שמדקדקין על עצמן יותר מדאי להשלים מצוה מן המובחר. אבל לכולי עלמא לדברי רבנן עד חצות ואע"ג דליתא לרבנן דאמרי עד חצות היכא דטעה וצלי לאחר ארבע שעות שכר תפלה יהבי ליה שכר תפלה בזמנה לא יהבי ליה. והכי איתא בגמרא.

9 אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים טעה ולא התפלל שחרית יתפלל מנחה שתים. פי' הא דרבי יצחק למאן דאמר תפלת ערבית חובה, דפלוגתא דתנאים היא, דאילו מאן דאמר רשות טעה ולא התפלל אותה אינו משלים אותה למחר. והכי מוכח ביומא פז, ב דאמרינן התם דאמר רב תפלת נעילה פוטרת של ערבית והאמר רב תפלת ערבית רשות ומתרצינן למאן דאמר חובה, אלמא דלמאן דאמר רשות אפילו פטורה אמטולתה דתפלת נעילה לא מיתמר ליה, כל שכן דלא שייך למימר ליה בה תשלומין למחר.

10 איבעיא להו טעה ולא התפלל מנחה מהו שיתפלל ערבית שתים. פי' בגמרא מפרשינן לה דבשלמא טעה ולא התפלל ערבית יתפלל שחרית שתים, וכן לא התפלל שחרית משלים במנחה, משום דחד יומא הוא, אבל הכא ממנחה לערבית תרי יומי נינהו עבר יומו בטל קרבנו, או דילמא תפלה רחמי אינון וכל אימת דבעי מצלי לה. פי' והא דאמרינן עבר יומו בטל קרבנו לאו דוקא שיהו תפלות שוות לגמרי לקרבן, דאי הכי טעה ולא התפלל שחרית אי אפשר לו להשלים במנחה דקרבן השחר אם אינו קרב עד ארבע שעות שוב אינו קרב, אלא הכי קאמר לא משכחת שום קרבן אפילו באותו שהוא ראוי לכל היום כמוספין שהם כל היום שאחר שעבר היום לא יבטל הקרבן. תא שמע דאמר רב הונא בר יהודה אמר רבי יצחק אמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל מנחה יתפלל ערבית שתים ואין בזה משום עבר יומו בטל קרבנו. פי' משום דתפלה רחמי אינון. ודוקא דשכח אבל ביטל לא ועליו נאמר מעוות לא יוכל לתקון.

11 פי' ודוקא בתפלת המנחה הוא שאמרו, אבל תפלה הבאה לחובת היום כגון מוסף דשבת ודראש חדש אם טעה ולא התפלל אותה ביומו שוב בטל הוא ואין לו תשלומין כלל שעבר זמנו לגמרי.

12 פי' והא נמי דאמר רבי יוחנן טעה ולא התפלל ערבית מתפלל שחרית שתים טעה ולא התפלל שחרית מתפלל מנחה שתים דוקא דקתני דבערבית משלים בשחרית ותו לא ושחרית משלים במנחה אבל טעה ולא התפלל שחרית ולא השלימו במנחה שוב אין לו תשלומין, זה הכלל כל שטעה ישלים לתפלה הסמוכה לו ולא ליותר מכאן.