רא"ה על ברכות כ״ה ב

מהדורה: פירוש ההלכות מסכת ברכות, ירושלים תשס"ז

« רא"ה על ברכות כ״ה ×¢×´× רא"ה על ברכות כ״ו ×¢×´× »

1 רש"י על ברכות פתח ↗

והרי לבו רואה את הערוה – קס"ד כל אבר שאין דרכו לראות את הערוה ורואה אותו בשעה שקורא בתורה קרינן ביה ולא יראה בך ערות דבר:

2 רי"ף פתח ↗

בעששית מותר לקרות קריאת שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות ק"ש כנגדה מאי טעמא התם דברים כ״ג:ט״ו והיה מחניך קדוש אמר רחמנא והא איכא והכא כתיב דברים כ״ג:ט״ו ולא יראה בך ערות דבר והא קא חזי אמר אביי צואה כל שהוא מבטלה ברוק ואמר רבא וברוק עבה אמר רב צואה בגומא פורש סנדלו עליה וקורא ק"ש בעי מר בריה דרבינא דבוקה בסנדלו מאי תיקו ותיקו דאיסורא לחומרא אמר רב יהודה נכרי ערום אסור לקרות ק"ש כנגדו ואע"ג דכתיב בהו יחזקאל כ״ג:כ׳ אשר בשר חמורים בשרם הא כתיב בהו ערוה שנאמר בראשית ט׳:כ״ג וערות אביהם לא ראו:

3 ברכות פתח ↗

אָמַר אַבָּיֵי: צוֹאָה כׇּל שֶׁהוּ, מְבַטְּלָהּ בְּרוֹק. אָמַר רָבָא: וּבְרוֹק עָבֶה. אָמַר רָבָא: צוֹאָה בְּגוּמָּא — מַנִּיחַ סַנְדָּלוֹ עָלֶיהָ, וְקוֹרֵא קְרִיאַת שְׁמַע. בְּעָא מָר בְּרֵיהּ דְּרָבִינָא: צוֹאָה דְּבוּקָה בְּסַנְדָּלוֹ — מַאי? תֵּיקוּ.

4 ברכות פתח ↗

5 משנה תורה, הלכות מילה פתח ↗

הַמָּל מְבָרֵךְ קֹדֶם שֶׁיָּמוּל אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ עַל הַמִּילָה, אִם מָל בֶּן חֲבֵרוֹ. וְאִם מָל אֶת בְּנוֹ מְבָרֵךְ וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַבֵּן. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ בְּרָכָה אַחֶרֶת. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לְהַכְנִיסוֹ בִּבְרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ. מִצְוָה עַל הָאָב לָמוּל אֶת בְּנוֹ יָתֵר עַל מִצְוָה שֶׁמְּצֻוִּין יִשְׂרָאֵל שֶׁיָּמוּלוּ כָּל עָרֵל שֶׁבֵּינֵיהֶן. לְפִיכָךְ אִם אֵין שָׁם אָבִיו אֵין מְבָרְכִין אַחֲרֶיהָ בְּרָכָה זוֹ. וְיֵשׁ מִי שֶׁהוֹרָה שֶׁיְּבָרְכוּ אוֹתָהּ בֵּית דִּין אוֹ אֶחָד מִן הָעָם. וְאֵין רָאוּי לַעֲשׂוֹת כֵּן: וְאִם הָיוּ שָׁם עוֹמְדִין אוֹמְרִים כְּשֵׁם שֶׁהִכְנַסְתּוֹ לַבְּרִית כֵּן תַּכְנִיסֵהוּ לְתוֹרָה וּלְחֻפָּה וּלְמַעֲשִׂים טוֹבִים: וְאַחַר כָּךְ מְבָרֵךְ אֲבִי הַבֵּן אוֹ הַמָּל אוֹ אֶחָד מִן הָעוֹמְדִין שָׁם. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדַּשׁ יְדִיד מִבֶּטֶן וְחֹק בִּשְׁאֵרוֹ שָׂם וְצֶאֱצָאָיו חָתַם בְּאוֹת בְּרִית קֹדֶשׁ עַל כֵּן בִּשְׂכַר זֹאת אֵל חַי חֶלְקֵנוּ צוּרֵנוּ צַוֵּה לְהַצִּיל יְדִידוּת שְׁאֵרֵנוּ מִשַּׁחַת לְמַעַן בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר שָׂם בִּבְשָׂרֵנוּ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ כּוֹרֵת הַבְּרִית. וַאֲבִי הַבֵּן מְבָרֵךְ שֶׁהֶחֱיָנוּ: הַמָּל אֶת הַגֵּרִים מְבָרֵךְ. בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ׳‎ אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הַגֵּרִים וּלְהַטִּיף מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם הַבְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה לג כה ״אִם לֹא בְרִיתִי יוֹמָם וָלָיְלָה חֻקּוֹת שָׁמַיִם וָאָרֶץ לֹא שָׂמְתִּי״: הַמָּל אֶת עַבְדּוֹ מְבָרֵךְ אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לָמוּל אֶת הָעֲבָדִים וּלְהַטִּיף מֵהֶן דַּם בְּרִית שֶׁאִלְמָלֵא דַּם בְּרִית לֹא נִתְקַיְּמוּ שָׁמַיִם וָאָרֶץ. וְאִם מָל עֶבֶד שֶׁל אֲחֵרִים מְבָרֵךְ עַל מִילַת הָעֲבָדִים. וְהַמָּל אָדָם גָּדוֹל צָרִיךְ לְכַסּוֹת עֶרְוָתוֹ עַד שֶׁיְּבָרֵךְ וְאַחַר כָּךְ מְגַלֵּהוּ וּמָל אוֹתוֹ: גֵּר שֶׁמָּל קֹדֶם שֶׁנִּתְגַּיֵּר וְקָטָן שֶׁנּוֹלַד כְּשֶׁהוּא מָהוּל כְּשֶׁמַּטִּיפִין מִמֶּנּוּ דַּם בְּרִית אֵינָן צְרִיכִין בְּרָכָה. וְכֵן אַנְדְּרוֹגִינוּס אֵין מְבָרְכִין עַל מִלָּתוֹ מִפְּנֵי שֶׁהוּא אֵינוֹ זָכָר וַדַּאי: עַכּוּ״ם שֶׁצָּרִיךְ לַחְתֹּךְ עָרְלָתוֹ מִפְּנֵי מַכָּה אוֹ מִפְּנֵי שְׁחִין שֶׁנּוֹלַד בּוֹ הָיָה אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לַחְתֹּךְ לוֹ אוֹתָהּ, שֶׁהָעַכּוּ״ם אֵין מַעֲלִים אוֹתָם מִידֵי מִיתָה וְלֹא מוֹרִידִין אוֹתָן אֵלֶיהָ, אַף עַל פִּי שֶׁנַּעֲשֵׂית מִצְוָה בִּרְפוּאָה זוֹ, שֶׁהֲרֵי לֹא נִתְכַּוֵּן לְמִצְוָה. לְפִיכָךְ אִם נִתְכַּוֵּן הָעַכּוּ״ם לְמִילָה מֻתָּר לְיִשְׂרָאֵל לָמוּל אוֹתוֹ: מְאוּסָה הִיא הָעָרְלָה שֶׁנִּתְגַּנּוּ בָּהּ הַגּוֹיִם שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה ט כה ״כִּי כָּל הַגּוֹיִם עֲרֵלִים״. וּגְדוֹלָה הִיא הַמִּילָה שֶׁלֹּא נִקְרָא אַבְרָהָם אָבִינוּ שָׁלֵם עַד שֶׁמָּל שֶׁנֶּאֱמַר בראשית יז א ״הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים״ בראשית יז ב ״וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״ וְגוֹ׳‎. וְכָל הַמֵּפֵר בְּרִיתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ וְהִנִּיחַ עָרְלָתוֹ אוֹ מְשָׁכָהּ אַף עַל פִּי שֶׁיֵּשׁ בּוֹ תּוֹרָה וּמַעֲשִׂים טוֹבִים אֵין לוֹ חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא: בּוֹא וּרְאֵה כַּמָּה חֲמוּרָה מִילָה שֶׁלֹּא נִתְלָה לְמשֶׁה רַבֵּנוּ עָלֶיהָ אֲפִלּוּ שָׁעָה אַחַת אַף עַל פִּי שֶׁהָיָה בַּדֶּרֶךְ. וְכָל מִצְוֹת הַתּוֹרָה נִכְרְתוּ עֲלֵיהֶן שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. שֶׁנֶּאֱמַר דברים כח סט ״אֵלֶּה דִבְרֵי הַבְּרִית אֲשֶׁר צִוָּה יְיָ׳‎״, דברים כח סט ״מִלְּבַד הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת אִתָּם בְּחֹרֵב״. וְשָׁם הוּא אוֹמֵר דברים כט ט ״אַתֶּם נִצָּבִים הַיּוֹם כֻּלְּכֶם״ דברים כט יא ״לְעָבְרְךָ בִּבְרִית יְיָ׳‎ אֱלֹהֶיךָ״, הֲרֵי שָׁלֹשׁ בְּרִיתוֹת. וְעַל הַמִּילָה נִכְרְתוּ שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה בְּרִיתוֹת עִם אַבְרָהָם אָבִינוּ. בראשית יז ב ״וְאֶתְּנָה בְרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ״. בראשית יז ד ״אֲנִי הִנֵּה בְרִיתִי אִתָּךְ״. וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי בֵּינִי וּבֵינֶךָ. לִבְרִית עוֹלָם. בראשית יז ט ״וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר״. בראשית יז י ״זֹאת בְּרִיתִי אֲשֶׁר תִּשְׁמְרוּ״. בראשית יז יא ״וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית״. בראשית יז יג ״וְהָיְתָה בְרִיתִי בִּבְשַׂרְכֶם״. לִבְרִית עוֹלָם. בראשית יז יד ״אֶת בְּרִיתִי הֵפַר״. בראשית יז יט ״וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ. לִבְרִית עוֹלָם״. בראשית יז כא ״וְאֶת בְּרִיתִי אָקִים אֶת יִצְחָק״: בְּרִיךְ רַחֲמָנָא דְּסַיְּעָן

5 טור פתח ↗

המל מברך בא"י אמ"ה אקב"ו על המילה וכתב הרמב"ם שאם אבי הבן מל בעצמו מברך א"ק ב"ו למול את הבן ונהגו שלא לחלק וכ"כ בעל העיטור ואבי הבן מברך בא"י אמ"ה אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו וצריך לברך מעומד דילפינן לכם לכם מעומר כתב הרמב"ם שאם אין אבי הבן שם אין אחרים מברכין אותה ברכה ויש מי שהורה שיברכו אותה ב"ד או אחד מהעם ואין ראוי לעשות כן עכ"ל ונוהגין בכל המקומות שיברך אותה מי שתופס הנער וכן כתב הראב"ד. ורשב"ם הנהיג שיברך האב קודם המילה דלהכניס משמע להבא וגם צריך לברך קורם לעשייתן ור"ת כתב שאין צריך ורב שר שלום כתב שאין לו לברך אלא עד לאחר המילה כיון שנעשית ע"י אחר וכ"כ בעל העיטור וא"א הרא"ש ז"ל כתב טוב לברך מיד אחר ברכת המילה קודם שיעשה פריעה וחשיב שפיר עובר לעשייתן ולהכא דמל ולא פרע כאילו לא מל ואם היו אחרים עומדים שם אומרים כשם שהכנסתו לברית כן תכניסהו לתורה ולחופה ולמ"ט. ואבי הבן או המוהל או אחד מהעם אומרים ברוך אתה י"י אמ"ה אשר קדש ידיד מבטן וחוק בשארו שם וצאצאיו התם באות ברית קדש ע"כ בשכר זאת אל חי חלקנו צורנו צוה להציל ידידות שארנו משחת למען בריתו אשר שם בבשרנו בא"י כורת הברית ועל הכוס מברכין אותו שמברך תחלה בפה"ג וכתב בעל העיטור ומנהג ליתן יין בפי התינוק אחר ברכת היין ואחר כורת הברית ולומר קיים את הילד הזה לאביו ולאמו שנקרא שמו פלוני וכו' ובקשת רחמים לא הוי הפסקה בין ברכה לשתייה וי"א כיון שנתן יין בפי התינוק לאו הפסקה היא ויש סדורים שכתוב בהם בא"י כורת הברית ושותהו ובנולד מהול כתבתי למעלה שאין מברכין עליו ובעל העיטור כתב שמברכין עליו וכתב שאפי' לדברי האומר שאין מברכין ברכת על המילה אבל ברכת להכניסו בבריתו ואשר קדש ידיד מבטן מברכין כתב הרמב"ם שאין מברכין על אנדרוגינוס מפני שהוא ספק ור"י פסק שהוא זכר גמור וחייבין עליו סקילה כזכר ולדבריו מברכין עליו תשובה לגאון ממזר אף על פי שהוא מטיפה פסולה כישראל הוא לכל דבר ומברכין עליו ברכת מילה עד כורת הברית אבל אין מבקשין עליו רחמים כתב בע"ה היכא דמיקלע מילה ביומא דתעניתא אשכחן לרבוותא קמאי דקאמרי מכרך על הכוס ומנהג להניחו עד מוצאי יה"כ ושותהו אמו של תינוק והאריך הרבה בדבר והיוצא מכלל דבריו שבי"כ וט"ב לא מברכין כלל אכסא ועבדינן כבדוכתא דלית ביה חמרא ובשאר תעניות מברכינן ומטעמינן לינוקא וכתב עוד היכא דאיכא תרי ינוקי לממהיל בבי כנישתא כיון דלא אפשר למהלינהו כחדא צריכי ברכה אכל חדא וחדא וא"א הרא"ש ז"ל כתב בתשובה מי שיש לו ב' תינוקות למול או לברך לשני חתנים יברך ברכה אחת לשניהם ואפי' אם שנים מלין הראשון יברך על המילה ועולה לשני והשני יברך אשר קדש ידיד מבטן ועולה לראשון ואפי' אין הנער השני לפניו בעת הברכה כיון שדעתו עליו רק שלא יסיח דעתו בינתיים שדר רב צמח גאון היכא דליכא אלא איתתא וגברא תפוש ליה לינוקא ומברכין על המילה והיכא דאיפשר לה עבדינן לה בעשרה והיכא דלא אפשר עבדינן לה בפחות מעשרה כתב הרמב"ם שאבי הבן מברך שהחיינו על כל מילה ומילה ובעל העיטור כתב שאין לו לברך וכן דעת ר"י וי"א שצריך לכסות ערות הקטן בשעת הברכה ובעל העיטור כתב שא"צ דלא הוי ערוה כל זמן שאינה ראויה לביאה וכתב עוד מנהג שאבי הבן עומד על המוהל להודיעו שהוא שלוחו כדאמרינן לגבי קרבן איפשר שיהא קרבנו של אדם קרב והוא אינו עומד על גביו בדברים שבין בני מזרח ובין בני מערב בני מזרח מוהלים על המים ונותנים על פניהם ובני מערב מוהלים על העפר מן הדא דכתיב זכריה ט' גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו ובישיבה רב כהן צדק במתא מחסיא מנהג למול במים שלוקין ובהם הדס ומיני בשמים ונופל דם המילה על המים ורוחצין בהם כל הנועדים כלומר זה דם הברית שבין המקום לאברהם אבינו איתשל מקמי רב יהודאי גאון מהו למימהל על גבי עפרא ואמר שפיר דמי ובלבד שלא יעשה כן בשבת שלא יביא עפר מהחוץ ונוהגין ע"פ המדרש לעשות כסא לאליהו על שאמרמלכים א' י"ט קנא קנאתי לה' כי עברו בריתך בית ישראל א"ל הקב"ה חייך שאין עושין ברית מילה עד שתראה בעיניך מכאן התקינו חכמים לעשות כסא לאליהו שהוא נקרא מלאך הברית:

5 ברכות פתח ↗

אָמַר רַב יְהוּדָה: גּוֹי עָרוֹם אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדּוֹ. מַאי אִירְיָא גּוֹי? אֲפִילּוּ יִשְׂרָאֵל נָמֵי! יִשְׂרָאֵל פְּשִׁיטָא לֵיהּ דְּאָסוּר, אֶלָּא גּוֹי אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ מַהוּ דְתֵימָא, הוֹאִיל וּכְתִיב בְּהוּ ״אֲשֶׁר בְּשַׂר חֲמוֹרִים בְּשָׂרָם״, אֵימָא כַּחֲמוֹר בְּעָלְמָא הוּא, קָא מַשְׁמַע לַן דְּאִינְהוּ נָמֵי אִיקְּרוּ עֶרְוָה, דִּכְתִיב: ״וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ״.

6 ברכות פתח ↗

וְלֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בַּמַּיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה מַיָּא רָמֵי וְאָזֵיל? אֶלָּא הָכִי קָאָמַר לֹא יִתְכַּסֶּה לֹא בְּמַיִם הָרָעִים וְלֹא בְּמֵי הַמִּשְׁרָה כְּלָל. וּמֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם, וְיִקְרָא.

7 מגן אברהם פתח ↗

יש לו מחיצות. אפי' אין גבוהות י' כל שאין קרקע של הבית הכסא נראה מידי דהוה אכפה כלי על הצואה ב"י וב"ח פסק דבעינן דוקא מחיצות גבוהות י' ע"כ ויש להחמיר כדבריו כי נ"ל פשטא תלמודא דמחיצות ב"ה לא מהני דהמחיצות עצמן הוי כגרף של רעי דכי היכי דאסרי' ב"ה חדש שאין בו צואה ה"ה המחיצות של ב"ה ישן וכ"מ מלשון רש"י והמאור שכתבו מחיצות יש בינו לב"ה ופשט ידיו לפנים מן המחיצה ולא כתב מחיצות יש לב"ה משמע דמחיצות ב"ה עצמן לא מהני עמ"ש סי' ע"ו ס"ד וכ"כ בחי' הרשב"א והוא שיהא דבר חוצץ בינו לב"ה דאל"כ תיפוק ליה משום ב"ה עצמו עכ"ל, וכ"כ התו' בסוכה דף ל"ו בכמה הוכחות שבכל מקום שהוזכר ב"ה היינו במחיצות א"כ ש"מ דאף שיש בו מחיצות אסור לקרות כנגדו, אמרי' דף כ"ג הנכנס לב"ה חולץ תפילין ברחוק ד"א משמע אפילו יש לו מחיצות מדקתני הנכנס ומיהו זה יש לדחות כמ"ש הרב"י סי' מ"ג, וע"ק דאי מיירי בלא מחיצות דלא נקרא ב"ה אלא מקום המושב א"כ בחדש מותר לקרות בתוך המחיצות נגד מקום המושב וא"כ מאי בעי רבינא בנדרים דף ז' ע"א אמר הדין ביתא לב"ה והדין נמי מהו הא הבית לא מיתסר כלל רק מקום מושב ובזה לא שייך תשמיש בעלמא וא"ל דאם יש לו מחיצות אסור לקרות בתוכו אפי' בחדש א"כ מאי פריך בגמרא דלמא ר"ח מיירי כשאין לו מחיצות ורבינא ע"כ מיירי ביש לו מחיצות ואז אסור לקרות נגד מקום המושב תוך המחיצות דאילו חוץ למחיצות אפי' בישן שרי, ועוד דאם המחיצות מועילין לאסור לקרות בתוכם אפילו בחדש א"כ מנלן להקל בישן לקרות כנגדם לכן נ"ל לאסור אפי' המחיצות גבוהות י' והא דמייתי הרב"י ראיה מדפריך מרבא דאמר צריך להרחיק מלא עיניו אהא דאמר רפרם עומד אדם כנגד ב"ה ומתפלל ומאי פריך הא מחיצות מפסיקין אע"כ מיירי שאין לו מחיצות עכ"ד, אינה ראיה דתקשי ולטעמיך דלמא אף על גב שאין לו מחיצות מ"מ איירי שאין בו צואה אלא ע"כ המקשן ס"ל דדין ב"ה וצואה שוין כדפריך אח"כ מרב יוסף א"כ אפילו יש לו מחיצות ס"ל דדין צואה יש להם לכן נ"ל דאין להקל והמיקל עכ"פ יראה שיהיו גבוהות י' כנ"ל ואם מגיע לו ריח רע נ"ל דאסור לכ"ע עסי' ע"ט ס"ב וכ"כ הל"ח דמחיצות ב"ה אין מועילות לריח:

8 ברכות פתח ↗

תָּנוּ רַבָּנַן: גְּרָף שֶׁל רְעִי וְעָבִיט שֶׁל מֵי רַגְלַיִם — אָסוּר לִקְרוֹת קְרִיאַת שְׁמַע כְּנֶגְדָּן, וְאַף עַל פִּי שֶׁאֵין בָּהֶן כְּלוּם. וּמֵי רַגְלַיִם עַצְמָן — עַד שֶׁיָּטִיל לְתוֹכָן מַיִם. וְכַמָּה יָטִיל לְתוֹכָן מַיִם — כׇּל שֶׁהוּא. רַבִּי זַכַּאי אוֹמֵר: רְבִיעִית. בֵּין לִפְנֵי הַמִּטָּה בֵּין לְאַחַר הַמִּטָּה. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: לְאַחַר הַמִּטָּה — קוֹרֵא, לִפְנֵי הַמִּטָּה — אֵינוֹ קוֹרֵא, אֲבָל מַרְחִיק הוּא אַרְבַּע אַמּוֹת וְקוֹרֵא. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: אֲפִילּוּ בֵּית מֵאָה אַמָּה — לֹא יִקְרָא עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם תַּחַת הַמִּטָּה.

9 משנה תורה, הלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פתח ↗

בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ מִטָּתוֹ בּוֹ עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ אוֹ עַד שֶׁיַּנִּיחֶנּוּ בִּכְלִי וְיִתֵּן הַכְּלִי בִּכְלִי אַחֵר שֶׁאֵינוֹ מְזֻמָּן לוֹ. אֲבָל אִם הָיָה מְזֻמָּן לוֹ אֲפִלּוּ עֲשָׂרָה כֵּלִים זֶה בְּתוֹךְ זֶה כִּכְלִי אֶחָד הֵם. אוֹ עַד שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ מְחִצָּה גְּבוֹהָה עֲשָׂרָה טְפָחִים אִם לֹא הָיָה לוֹ בַּיִת אַחֵר. אֲבָל אִם יֵשׁ לוֹ בַּיִת אַחֵר אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ עַד שֶׁיּוֹצִיאֶנּוּ:

10 רי"ף ברכות פתח ↗

שנו אלא שהניחן בכלי שאינו כליין אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפילו עשרה מאני ככלי אחד דמי אמר רבא גלימא דף כו. אקמטרא ככלי בתוך כלי דמי:

1 פיסקא. ואם לאו יתכסה במים ויקרא. אוקימנא בגמרא במים עכורין אבל צלולין לא משום דלבו רואה את הערוה. פי' לבו שתחת המים שוה עם הערוה, ומעיניו לא קאמר דפשיטא ליה דאין משגיח במים בעיניו אלא מלבו שהוא שוה עם הערוה ובהא איכפת לן, ולהכי נקט בגמרא טעמא דלבו רואה את הערוה ומשום הכי בעינן מים עכורין. והילכתא עקבו רואה את הערוה מותר. פי' אף על פי שהוא ממש כנגדה והוא הדין וכל דכן נמי לידיו דרואין מותר. נוגע אסור. כלומר אם עקבו נוגע בערוה אסור וכל דכן לידיו דאסור.

2 רי"ף יז, א אמר רבא צואה בעששית מותר לקרות קרית שמע כנגדה ערוה בעששית אסור לקרות קרית שמע כנגדה מאי טעמא התם והיה מחניך קדוש אמר רחמנא ואיכא הכא כתיב ולא יראה בך ערות דבר והא קא חזי.

3 אמר אביי צואה כל שהוא מבטלה ברוק אמר רבא וברוק עבה. פי' כדי שלא תראה. פי' ומכאן נראה דצואה לא בטלה במים צלולין, אבל בעכורין מסתברא דבטלה לגמרי דאין דינם כחרס אלא כעפר וכרוק עבה.

4 אמר רבא צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא קרית שמע. פי' תרתי קא משמע לן שאף על פי שכל גופו עומד על הצואה ורגלו, מותר בקרית שמע כיון דאין נוגע בה כלל לא בגופו ולא ברגלו. וקא משמע לן נמי דאף על פי שהכיסוי אינו עומד קבוע אלא עומד לינטל חשבינן ליה כיסוי מעליא, ועדיף מכיסוי כלי דכיסוי כלי לא חשיב קבע אפילו לההוא שעתא שהוא עשוי לינטל על ידי כל אדם, וכיסוי גופו חשיב קבע לההיא שעתא מיהת לפי שבידו הוא. בעי מר בריה דרבינא דבוקה בסנדלו מאי. פי' כיון דדביקא ביה וכי שקיל כרעיה מתחזיא דילמא כי האי גוונא אסירא. תיקו. וכתב רבינו ז"ל ותיקו דאיסורא לחומרא. פי' דאיסור צואה דאוריתא.

5 אמר רב יהודה גוי ערום אסור לקרות קרית שמע כנגדו ואף על גב דכתיב בהו אשר בשר חמורים בשרם הא כתיב בהו ערוה דכתיב וערות אביהם לא ראו. פי' והוא הדין לערות קטן בשרואה, ולא שנא קרית שמע ולא שנא שאר ברכות, לפיכך המל את הקטן צריך שלא יביט בערותו בשעת שמברך כדאמרינן ולא יראה בך ערות דבר.

6 ולא יתכסה במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים. אוקימנא בגמרא דהכי קאמר ולא יתכסה לא במים הרעים ולא במי המשרה ויקרא קרית שמע כלל וכנגד מי רגלים לא יקרא עד שיטיל לתוכן מים. פי' דאילו ברישא ליכא למימר דיטיל בהן מים דכמה מים אזיל ושדי אלא אמי רגלים. פי' ומסתברא דמים הרעים ומי משרה דינן כצואה בין לענין הרחקת ארבע אמות אפילו בלא ריח בין לענין הרחקת הריח היכא דאיכא ריח. תנו רבנן כמה מים יטיל לתוכן. כלומר למי רגלים. כל שהו ר' זכאי אומר רביעית. כלומר ביצה ומחצה דהוא רביעית לוג דהוא שיעור חשוב, דשיעור חשוב בעינן לביטולינהו. אמר ליה רב לשמעיה עייל לי רביעית כר' זכאי. פי' הכנס לי רביעית מים להטיל לתוך מי רגלים כדי לבטלן. וכן הילכתא לא שנא בתחלה ולא שנא בסוף. פי' לא שנא נתן רביעית מים תחלה ואחר כך נתן מי רגלים עליהן לא שנא היו מי רגלים תחלה ואחר כך נתן עליהם רביעית מים.

7 תנו רבנן גרף של רעי ועביט של מי רגלים. פי' כלי המיוחד לצואה ולמי רגלים. אסור לקרות קרית שמע כנגדן. פי' דדינייהו כצואה גופא. ופירשו בעלי התוספות ז"ל דדוקא בכלים של חרס דמאיסי והוא שמיוחדים לכך, הא בכלים שאינן של חרס או בכלים של חרס ואינן מיוחדים לכך לא, אלא בהדחה סגי להו, אבל אלו אסורין לעולם.

8 בין לפני המטה בין לאחורי המטה. פי' במטה גבוהה עשרה דלא חשיבא הפסקה לגבי הא דמשום הפסקת מטה לאו קדוש מחנה, אלא במחיצה עשרה דמידי אחרינא. רבן שמעון בן גמליאל אומר לאחר המטה קורא מיד. פי' במטה גבוהה עשרה דסבר דשפיר חשיבא הפסקה לכל מילי כיון דגביהה עשרה. לפני המטה מרחיק ארבע אמות וקורא. פי' והוא שיהו לאחוריו שלא יהו כנגדו. רבי שמעון בן אלעזר אומר אפילו בית בן מאה אמה לא יקרא עד שיניחם תחת המטה או עד שיוציאם. כלומר מן הבית. ובגמרא אמרינן דבמטה פחותה משלשה כלבוד דמי ובמניח אותם תחת המטה חשיב כיסוי מעליא, ובעשרה פשיטא להו כיון דגבוהה כולי האי דלענין מה שמונח תחתיה לא חשיב כיסוי כלל, ומשלשה עד עשרה פי' דליכא עשרה שלמים מספקא להו. מאי טעמא דרבי שמעון בן אלעזר קסבר כל הבית כולו כארבע אמות דמי אמר רבא אין הלכה כרבי שמעון בן אלעזר. פי' ולענין שמעתין מיהא קיימא לן כתנא קמא, ומטה לא חשיבא מחיצה ולא חשיבא הפסקה כלל בבית, הילכך בין לפני המטה בין לאחר המטה בעי ארבע אמות. ובהרחקה מודה תנא קמא, והוא שיהא לאחוריו שלא יראם. וכן במניח אותם תחת המטה בשאינה גבוהה שלשה חשיבא כיסוי, ואף על גב דלצואה לא מהניא כיסוי כל זמן שהצואה לתוך ארבע אמות כדפרישנא לעיל כה, א התם כלי המיטלטל אבל הכא דהוא דבר קבוע מהני, תדע דהא צואה על בשרו מותר משום דמכוסה בבגדיו דהוא כיסוי קבוע, ואפילו רב חסדא לעיל כה, א מודה בצואה על בגדו ומכוסה בבגד אחר וכדפרישנא שם וטעמא ודאי משום דהוא קבוע.

9 תניא בית שיש בו ספר תורה או תפלין אסור לשמש מטתו עד שיוציאם או שיניחם כלי בתוך כלי. פי' לענין תפלין אבל לספר תורה לא משתרי בהכי משום הא דרבי יהושע בן לוי דבעי עשרה טפחים כדלקמן. אמר אביי לא שנו אלא שהניחן בכלי שאינו כליין אבל הניחן בכלי שהוא כליין אפילו עשרה ככלי אחד דמי. פי' כיון דכולהו כליין אבל אם האחד אינו כליין בהכי מהני.

10 רי"ף יז, ב אמר רבא גלימא בתוך אקומטרא ככלי בתוך כלי דמי. פי' אקומטרא ארגז, ואם היה בתוכו וגלימא עליו ככלי בתוך כלי דמי ומותר. פי' ודוקא לענין תפלין או לענין ספרים אחרים לבד מספר תורה.

5 שולחן ערוך, אורח חיים פתח ↗

אסור לקרות כנגד ערוה אפי' של עכו"ם וכן כנגד ערות קטן אסור: ויש מתירין נגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי לביאה רבינו ירוחם הרא"ש פרק מי שמתו ומהר"א מפראג וכן עיקר עיין בי"ד סימן רס"ה:

5 משנה תורה, הלכות קריאת שמע פתח ↗

כְּשֵׁם שֶׁאָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד צוֹאָה וּמֵי רַגְלַיִם עַד שֶׁיַּרְחִיק כָּךְ אָסוּר לִקְרוֹת כְּנֶגֶד הָעֶרְוָה עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. אֲפִלּוּ כּוּתִי אוֹ קָטָן לֹא יִקְרָא כְּנֶגֶד עֶרְוָתָן אֲפִלּוּ מְחִצָּה שֶׁל זְכוּכִית מַפְסֶקֶת הוֹאִיל וְהוּא רוֹאֶה אוֹתָהּ אָסוּר לִקְרוֹת עַד שֶׁיַּחֲזִיר פָּנָיו. וְכָל גּוּף הָאִשָּׁה עֶרְוָה לְפִיכָךְ לֹא יִסְתַּכֵּל בְּגוּף הָאִשָּׁה כְּשֶׁהוּא קוֹרֵא וַאֲפִלּוּ אִשְׁתּוֹ. וְאִם הָיָה מְגֻלֶּה טֶפַח מִגּוּפָהּ לֹא יִקְרָא כְּנֶגְדָּהּ:

9 ברכות פתח ↗

רַב אַחַאי אִיעַסַּק לֵיהּ לִבְרֵיהּ בֵּי רַב יִצְחָק בַּר שְׁמוּאֵל בַּר מָרְתָא, עַיְּילֵיהּ לְחוּפָּה, וְלָא הֲוָה מִסְתַּיְּיעָא מִילְּתָא. אֲזַל בָּתְרֵיהּ לְעַיּוֹנֵי, חֲזָא סֵפֶר תּוֹרָה דְּמַנְּחָא. אֲמַר לְהוּ: אֵיכוּ הַשְׁתָּא לָא אֲתַאי סַכֵּנְתּוּן לִבְרִי. דְּתַנְיָא: בַּיִת שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סֵפֶר תּוֹרָה אוֹ תְּפִילִּין אָסוּר לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ אֶת הַמִּטָּה עַד שֶׁיּוֹצִיאֵם אוֹ שֶׁיַּנִּיחֵם כְּלִי בְּתוֹךְ כְּלִי.

« רא"ה על ברכות כ״ה ×¢×´× רא"ה על ברכות כ״ו ×¢×´× »