רא"ה על ברכות כ״ה א

1 אמר רב יהודה שכח ונכנס בתפליו לבית הכסא מניח ידו עליהן עד שיגמור עד שיגמור סלקא דעתך אלא אמר רב נחמן עד שיגמור עמוד ראשון וניקום וניפסוק סבר לה כדתניא רבן שמעון בן גמליאל אומר עמוד. כלומר צואה. החוזר מביא את האדם לידי הידרוקן. פי' לידי חולי של נפח ששמו הידרוקן. סילון החוזר. כלומר של שתן. מביא את האדם לידי ירקון. ומשום הכי התירו לו.

2 איתמר צואה על בשרו או ידיו בבית הכסא. פי' צואה על בשרו מכוסה בבגדיו, ודוקא שלא במקומה דאי במקומה לכולי עלמא אסור דנפיש זוהמא דידה כדאיתא ביומא ל, א. או ידיו בבית הכסא, פי' באויר בית הכסא שהכניס שם דרך חור ונמצא מחיצה מפסקת בין ידיו לגופו, אבל אינן מלוכלכות, דאילו מלוכלכות הא ודאי אסור.

3 רב הונא אמר מותר לקרות קרית שמע ורב חסדא אמר אסור אמר רבא מאי טעמא דרב הונא כל הנשמה תהלל קה הללוקה. כלומר שעיקר הגוף במקום טהור דבר שהנשמה תלויה בו ובכך ראוי להלל קה אף על גב דקצת איכא שאינו טהור. ורב חסדא מאי טעמיה דכתיב כל עצמותי תאמרנה ה' מי כמוך. כלומר דבעינן כל עצמותיו ראויין לומר שירה. ולהני טעמי ודאי צואה על בגדיו מכוסה בבגד עליון מותר אף לרב חסדא דלא אסר אלא בשרו ממש, והוא הדין צואה על בשר חבירו והיא מכוסה בבגד והוא סמוך לו מותר לו לקרות קרית שמע, והוא שלא ירגיש בריחה.

4 וכתב רבינו ז"ל דקיימא לן כרב הונא חדא דהוא רביה דרב חסדא ועוד דמקשינן מינה ביומא בפרק הממונה ל, א דגרסינן התם אמר רב פפא צואה במקומה אסור לקרות קרית שמע. פי' צואה בפי טבעת. היכי דמי אי נראית. כלומר וחזו לה. פשיטא דאסור אי דלא נראית לא ניתנה תורה למלאכי השרת. כלומר והא לכולי עלמא שרי, כיון דהיא בפנים כל כך דלעולם לא נראית, דינה כשאר צואה שבתוך הגוף ממש, שלא ניתנה תורה למלאכי השרת שיוכלו לנקות עצמן עד כדי כך. לא צריכא דיושב ונראית עומד ואינה נראית ומאי שנא מצואה שעל בשרו דאיתמר צואה על בשרו או ידיו בבית הכסא. נוסחא אחרינא או ידיו מטונפות מבית הכסא, ולהאי נוסחא פי' שמכוסות בבגד כענין צואה על בשרו דמיירי נמי שמכוסה בבגד. רב הונא אמר מותר לקרות קרית שמע. פי' וכיון דעומד ואינה נראית לכי עומד מיהת דינה כמכוסה בבגד ושרי לרב הונא דקיימא לן כותיה. פי' ומתרץ במקומה נפיש זוהמא שלא במקומה לא נפיש זוהמא. פי' אפילו הכי דמכוסה ואפילו מכוסה בבגד אסירא דבמקומה נפיש זוהמא דידה, וכיון שהיא במקומה דנפיש זוהמא והיא במקום חיצון כל כך דכי יושב נראית אסור לו לקרות קרית שמע משום דאפשר היה לקנח יפה ולנקות עצמו מה שאין כן בשאר בשר דלא נפיש זוהמא.

5 איתמר ריח רע שיש לו עיקר. פי' כגון צואה מכוסה. רב הונא אמר מרחיק ארבע אמות וקורא קרית שמע. פי' ובהכי סגי ליה. פי' נוסחא אחרינא מרחיק עד מקום שכלה הריח וקורא. ורב חסדא אמר מרחיק ממקום שכלה הריח וקורא תניא כותיה דרב חסדא לא יקרא אדם קרית שמע לא כנגד צואת אדם ולא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים ולא כנגד צואת תרנגולים. פי' ובנוסחא דילן לית בה תרנגולים. ולא כנגד אשפה שריחה רע ואם היה שם מקום גבוה עשרה או נמוך עשרה יושב בצדו וקורא. פי' כשאין רואה אותה וכשאין שם ריח. וכיון דאין מגיע לו שם ריח, והוא רשות חלוק לעצמו דאיכא מחיצה עשרה, מותר לו לקרות בסמוך לאלתר. הא היכא דליכא רשות חלוק, ואפילו מכוסה ואין שם ריח, צריך להרחיק ארבע אמות דבעינן מחניך קדוש. פי' ומיהו מסתברא דדוקא בחרס שהיא עומדת בעיניה אלא שאינה נראית, אבל עירב בה עפר וכיוצא בזה הרי היא בטלה, ואם עדיין מרגישין ריח ממנה דינו כריח רע שאין לו עיקר שאסור לענין קרית שמע ומותר לענין דברי תורה כדאיתא לקמן. ואם לאו ירחיק מלא עיניו וכן לתפלה. פי' ואם לאו דליכא מקום חלוק לעצמו ירחיק כמלא עיניו. פי' ובהכי שרי אפילו היא כנגדו, אבל אם הצואה לאחוריו סגי בארבע אמות כדאמרינן כב, ב יזרקנה לאחריו ארבע אמות, והוא דליכא ריח. וריח רע שיש לו עיקר. פי' כגון צואה מכוסה בחרס. מרחיק ארבע אמות ממקום שכלה הריח וקורא קרית שמע. פי' והיינו כותיה דרב חסדא.

6 רי"ף טז, ב אמר רבא לית הילכתא כי הא מתניתא אלא כי הא דתניא לא יקרא אדם קרית שמע לא כנגד צואת כלבים ולא כנגד צואת חזירים בזמן שיש בתוכה עורות. פי' דהשתא מאיסי ואפילו ליכא ריח אסור לקרות כנגדן כמלא עיניו. פי' ומסתברא דהשתא אתא למיעוטי הא מתניתא כל מה דמרבינן לעיל, דמרבי שאר צואות לבר מאדם כגון כלבים וחזירים ותרנגולים וכל כיוצא בהן, השתא אתי האי תנא למיעוטינהו דלא אסירי אלא בעורות, אבל באדם כולהו מודו דאסור. ולא אתי האי תנא לחדותי אלא במאי דמרבי תנא דלעיל בלחוד דהיינו שאר צואות כולהו לבר מאדם דבצואת אדם כולהו מודו בה, ובהני פליג האי תנא דאמר דעורות בעינן.

7 בעו מיניה מרב ששת ריח רע שאין לו עיקר מהו. פי' כגון הפחה, אי נמי כגון צואה מכוסה בעפר דכיון דנתערבה בעפר ונתכסית כולה בה בטילה וריח רע היוצא ממנה נקרא ריח רע שאין לו עיקר. אמר להו תו חזו הני ציפי. פי' במחצלאות. דבי רב דהני גאנו והני גרסי. פי' ואף על פי שהן מפיחין כשהן ישנין. ולא אמרן אלא לדברי תורה אבל לקרית שמע לא. פי' דכיון דאיכא ריח רע אסור. פי' והוא הדין בצואת הכלבים וחזירים ותרנגולים וכל כיוצא בהן דאית להו ריח רע אסור לענין קרית שמע דלא גרעי מהפחה דאין לה עיקר בעולם. ובדברי תורה נמי. פי' דאמרן בריח דהפחה דשרי. לא אמרן אלא בדחבריה אבל בדידיה לא. פי' ומסתברא דהיינו לאסרו לעצמו בעוד שמפיח, אבל לאחר הפחה מה לי דידיה מה לי דחבריה הא ליתא להפחה בעולם, אלא ודאי כולהו שרו.

8 איתמר צואה עוברת אביי אמר מותר לקרות קרית שמע ורבא אמר אסור והילכתא כרבא. פי' צואה עוברת כשהיא מכוסה בחרס וכשאין ריחה נודף, ולכולי עלמא כל שהיא עומדת במקום אחד אסור לקרות תוך ארבע אמות ואף על פי שהיא מכוסה דליכא מחניך קדוש, והילכתא כרבא. אמר רב פפא ופי חזיר כצואה עוברת דמי. פי' אמרינן בגמרא דאף על גב דסליק ואתי מנהרא כלומר דהוה ליה כעין צואה מכוסה בחרס, והוא גם כן מתנועע ואין לו עמידה במקום אחד, ואפילו הכי אסור.

9 אמר רב יהודה ספק צואה בבית מותרת באשפה אסורה. פי' דחזקתה יש בה צואה. מי רגלים אפילו באשפה מותרין סבר לה כרב המנונא דאמר מי רגלים לא אסרה תורה אלא כנגד עמוד בלבד הא נפול לארעא מישרי שרי. כלומר מדאורייתא. ורבנן הוא דגזרו בהו וכי גזור רבנן בודאן בספיקן לא גזור רבנן. ובודאן עד כמה אמר רב יהודה אמר שמואל כל זמן שמטפיחין גניבא משמיה דרב אמר כל זמן שרישומן ניכר אמר רבא הילכתא צואה כחרס אסורה מי רגלים כל זמן שמטפיחין היכי דמי צואה כחרס אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן כל זמן שזורקה ואינה נפרכת ואמרי לה כל זמן שגוללה ואינה נפרכת. פי' ואינה מותרת עד שתתפרך בגלילה בלבד.