רא"ה על ברכות כ״ד א

1 והיכן מניחן אמר רב ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו אמר רב המנונא בריה דרב יוסף יומא חד הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילאי ואתאי ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דההוא יומא יום טבילה הוה. פי' שטבלה ביתו. ולאגמורינן הלכה למעשה הוא דבעא. פי' כי אמר לי אייתי תפילאי. פי' והוא שהן כלי בתוך כלי דאי לא אסור לשמש מטתו בבית שיש בו תפלין אלא אם כן מונחים כלי בתוך כלי, וכן בית שיש בו ספר תורה אלא אם כן עושה מחיצה עשרה, כדאיתא לקמן כה, ב.

2 ובגמרא אמרינן רב פפא צייר להו בכילתא, פי' בכילה. ומפיק להו למורשיהו, פי' לקציצה לפי שיש בה בתי התפלין. לבר, שלא כנגד ראשו. ואפשר שהיו כלי בתוך כלי חוץ מן הכילה, או אפשר שהיו בכליין וחשיב כילה כלי אחר. רב שישא מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עלייהו. פי' שרשיפא הדום רגליו שלפני המטה. ואפילו הכי בכלי בתוך כלי סגי והיינו דפריס סודרא עלייהו חוץ מכליין.

3 שנים שהיו ישנים בטלית אחת קיימא לן כרב יוסף דאמר אשתו כיון דכגופו היא מותר להחזיר פניו ולקרות. פי' שיחזירו שניהם פניהם וערפו של זה כנגד ערפו של זה דאי לא הוה נוגע בערוה ואסור והשתא מותר, ואף על גב דנגעי עגבות בהדי הדדי לית כאן משום נוגע בערוה אלא כנוגע בשאר בשר שבה. ומיהו באשתו לא קפיד בנגיעתה ולא מהרהר אבל באיניש דעלמא מהרהר משום נגיעת עגבות, ולהכי לא שרי אלא דוקא באשתו. אבל אחר כגון בניו ובני ביתו כיון דלאו כגופיה הוא אסור לקרות קרית שמע עד שתהא טלית מפסקת ביניהן ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד תינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד וזה וזה עד דאיכא שדים נכונו ושערך צמח. פי' שמתחיל בה סימן זה.

4 ובגמרא אמרינן דטפח באשה ערוה, פי' במקום שנהוג להיות מכוסה. ושוק באשה ערוה, וקא משמע לן דאף על גב דזימנין דמגלי. ושער באשה ערוה. וכולהו לענין קרית שמע ואפילו באשתו. ובכולהו אסור לקרות כנגדן משום דבמראה איכא משום הרהור.