רא"ה על ברכות כ״ד

1 והיכן מניחן אמר רב ירמיה בין כר לכסת שלא כנגד ראשו אמר רב המנונא בריה דרב יוסף יומא חד הוה קאימנא קמיה דרבא ואמר לי זיל אייתי לי תפילאי ואתאי ואשכחתינהו בין כר לכסת שלא כנגד ראשו והוה ידענא דההוא יומא יום טבילה הוה. פי' שטבלה ביתו. ולאגמורינן הלכה למעשה הוא דבעא. פי' כי אמר לי אייתי תפילאי. פי' והוא שהן כלי בתוך כלי דאי לא אסור לשמש מטתו בבית שיש בו תפלין אלא אם כן מונחים כלי בתוך כלי, וכן בית שיש בו ספר תורה אלא אם כן עושה מחיצה עשרה, כדאיתא לקמן כה, ב.

2 ובגמרא אמרינן רב פפא צייר להו בכילתא, פי' בכילה. ומפיק להו למורשיהו, פי' לקציצה לפי שיש בה בתי התפלין. לבר, שלא כנגד ראשו. ואפשר שהיו כלי בתוך כלי חוץ מן הכילה, או אפשר שהיו בכליין וחשיב כילה כלי אחר. רב שישא מנח להו אשרשיפא ופריס סודרא עלייהו. פי' שרשיפא הדום רגליו שלפני המטה. ואפילו הכי בכלי בתוך כלי סגי והיינו דפריס סודרא עלייהו חוץ מכליין.

3 שנים שהיו ישנים בטלית אחת קיימא לן כרב יוסף דאמר אשתו כיון דכגופו היא מותר להחזיר פניו ולקרות. פי' שיחזירו שניהם פניהם וערפו של זה כנגד ערפו של זה דאי לא הוה נוגע בערוה ואסור והשתא מותר, ואף על גב דנגעי עגבות בהדי הדדי לית כאן משום נוגע בערוה אלא כנוגע בשאר בשר שבה. ומיהו באשתו לא קפיד בנגיעתה ולא מהרהר אבל באיניש דעלמא מהרהר משום נגיעת עגבות, ולהכי לא שרי אלא דוקא באשתו. אבל אחר כגון בניו ובני ביתו כיון דלאו כגופיה הוא אסור לקרות קרית שמע עד שתהא טלית מפסקת ביניהן ואם היו בניו ובני ביתו קטנים מותר ועד כמה תינוקת בת אחת עשרה שנה ויום אחד תינוק בן שתים עשרה שנה ויום אחד וזה וזה עד דאיכא שדים נכונו ושערך צמח. פי' שמתחיל בה סימן זה.

4 ובגמרא אמרינן דטפח באשה ערוה, פי' במקום שנהוג להיות מכוסה. ושוק באשה ערוה, וקא משמע לן דאף על גב דזימנין דמגלי. ושער באשה ערוה. וכולהו לענין קרית שמע ואפילו באשתו. ובכולהו אסור לקרות כנגדן משום דבמראה איכא משום הרהור.

5 תנו רבנן היה ישן בטליתו ואינו יכול להוציא ראשו מפני הצינה חוצץ בטליתו עד צוארו וקורא קרית שמע ויש אומרים עד לבו ותנא קמא הרי לבו רואה את הערוה. פי' דודאי גילוי ערוה לא משום חזיתא בלחוד איתסרא, דהא סומא ערום בודאי אסור לקרות קרית שמע, וכן מי שמעצם עיניו והוא ערום או בלילה ואינו רואה והוא ערום בכולן אסור לקרוא קרית שמע, אלא שאין ראוי שתהא ערותו גלויה כנגד האברים הנכבדים והם העליונים, וכיון שכן גם כן יש לחוש כל זמן שהיא גלויה כנגד הלב, ומתרץ קסבר לבו רואה את הערוה מותר. פי' לפי שהוא אבר פנימי. והילכתא לבו רואה את הערוה אסור.

6 תניא אמר רבי חנינא אני ראיתי את רבי שתלה תפליו מיתיבי התולה תפליו יתלו חייו דורשי חומרות אמרו. פי' דורשין מקראות כמין חומר, כלומר כמין טבעת, כלומר שדורשין יפה. והיו חייך תלואים לך מנגד זה התולה תפליו. פי' דכתיב בהו למען ירבו ימיכם וימי בניכם. ואסיקנא דרבי בכיסיה תלה אבל תפלין גופייהו אסור לתלותן בין ברצועה בין בקציצה. אבל בכיסיה שרי, וקא משמע לן דלא בעו הנחה כספר תורה.

7 רי"ף טו, ב המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה. פי' שנראה שדעתו שהבורא יתברך אינו שומע בחשאי. והמגביה קולו בתפלתו הרי זה מנביאי השקר. פי' שכן היה דרכן וכדאמרינן במעשה אליהו זכור לטוב מלכים א יח, כז אולי ישן ויקץ. גיהק. רוטאר בלע"ז. ופיהק. בדלאר בלע"ז. לרצונו הרי זה מגסי הרוח שלא ברצונו אין בכך כלום והמתעטש מלמטה סימן רע לו ויש אומרים ניכר שהוא עכרן. כלומר שהוא מכוער. אבל המתעטש מלמעלה סימן יפה לו כשם שעשו לו נחת רוח מלמטה כך עושין לו נחת רוח מלמעלה והרק בתפלתו כאילו רק בפני המלך אבל אם נזדמן לו רוק כשהוא עומד בתפלתו מבליעו בטליתו ואם היתה טליתו יפה מבליעו באפרקסותו ואי אנינה דעתיה שדי ליה לאחוריה. פי' ויש אומרים שאם יש שם גמי שיתכסה בו הרוק מותר אפילו בלפניו. ואסור לו להתעטף. פי' לתקן טליתו בעוד שהוא מתפלל. ולהניח ידו על סנטרו כשהוא עומד בתפלה. פי' קרוב לפיו תחת לחיו לפי שהוא ענין גסות, וכן כל כיוצא בזה.

8 המשמיע קולו בתפלתו הרי זה מקטני אמנה אמר רב הונא לא שנו אלא שיכול לכוין דעתו בלחש אבל אינו יכול לכוין דעתו בלחש מותר והני מילי בינו לבין עצמו אבל בהדי ציבורא לא מאי טעמא דילמא אתי למיטרד בציבורא. פי' דהוא מטריד לציבור. תניא היה עומד בתפלה ונתעטש. פי' למטה. ממתין עד שתכלה הרוח ויתפלל. פי' וחוזר למקום שפסק. ביקש להתעטש. פי' והיה עומד בתפלה. מהלך אחריו ארבע אמות ומתעטש וממתין עד שיכלה הרוח וכשיכלה הרוח אומר רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלימתנו חרפה וכלימה בחיינו ורמה ותולעה במותנו ומתפלל. פי' וחוזר למקום שפסק, ולפי שחוזר למקום שפסק צריך לומר וידוי זה. וכן הדין למים שותתין לו על ברכיו למאן דאמר דחוזר למקום שפסק דצריך לומר וידוי זה גם כן. אבל כשחוזר לראש כיון שחוזר ואומר כל התפלה בודאי לא תיקנו בו וידוי זה.

9 אמר רב חסדא תלמיד חכם אסור לעמוד במקום הטינופת לפי שאי אפשר לו בלא הרהור תורה ואמר רבי יוחנן בכל מקום מותר להרהר חוץ מבית המרחץ ובית הכסא תניא לא יהלך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא ולא עוד אלא אם היה קורא ובא פוסק לא פסק מאי אמר ר' מיאשא בר בריה דרבי יהושע בן לוי עליו הכתוב אומר וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים. כלומר דאינם טובים להם כיון שענושים בקיומם כגון זה שענוש כשקורא קרית שמע. רב אדא בר אהבה אמר כגון כי דבר ה' בזה. פי' והיינו דיבור השם יתברך. רבא אמר הוי מושכי העון בחבלי השוא. כלומר מושכו, כאילו אונס אותו שיבוא עליו, בזה שדוחק לקרות במקום שקריאתו עון. פסק מאי אמר רבי אבהו עליו הכתוב אומר ובדבר הזה תאריכון ימים. כלומר בדיבור זה דהיינו בקריאה זו, כיון שמקיימה כהוגן, יתקיים בו מקרא שכתוב למען ירבו ימיכם.

10 כתב רבינו ז"ל וכשהוא חוזר. כלומר לקרות את שמע. חוזר למקום שפסק ואף על פי ששהה כדי לגמור את כולה והכי מסקנא בסוף מסכת ראש השנה לד, ב וכן בתקיעת שופר וכן בהלל וכן במגילה אבל בתפלה אם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. פי' לא בשוהה כדי לגמור ממקום שפסק ואילך אלא כדי לגמור את כולה. פי' ומסתברא כשהן שמין, שמין באדם בינוני.

11 רי"ף טז, א אמר רב הונא היתה טלית חגורה לו על מתניו קורא קרית שמע תניא נמי הכי היתה טלית של בגד ושל עור ושל שק חגורה לו על מתניו קורא קרית שמע ולתפלה עד שיכסה את לבו. פי' משום כבוד תפלה.