רא"ה על ברכות כ״ב א

מהדורה: פירוש ההלכות מסכת ברכות, ירושלים תשס"ז

מפרשים:
1 פיסקא. רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם. פי' בקרית שמע ובמזון כדאיתא לעיל. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה ומעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה בן בתירא ואמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה.
2 אמר רב נחמן נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה כרבי יאשיה בכלאים. פי' לענין כלאי הכרם, דכלאי זרעים דהיינו כל שני מיני זרעים, דבארץ גופה לא אסירי בהנאה מדאורייתא, בחוצה לארץ שרי, אבל כלאי הכרם דבארץ גופה אסירי בהנאה מדאורייתא, בחוצה לארץ אסרינהו רבנן, וקאמרינן השתא דנהוג עלמא אפילו בארץ בכלאי הכרם כרבי יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. והני מילי דבעינן במפולת יד לענין מלקות, אבל לענין איסור הנאה אף על פי שאינו זורען באחת אלא כל המקיים שני מינין בכרם נאסר הכל בהנאה, בזורען בתחלה בכרם נאסר בהשרשה, ואם צמחו שם מאליהן והוא מקיימן הרי הכל נאסר בתוספת ודינו כמו שמפורש בכלאים ה, ו. וכר' אלעאי בראשית הגז. פי' דאמר דאין ראשית הגז נוהג בחוצה לארץ.
3 כי אתא רב זעירי אמר ביטלוה לטבילותא ואמרי לה לנטילותא מאן דאמר לטבילותא כרבי יהודה בן בתירא. פי' דאמר דאין דברי תורה מקבלין טומאה. ומאן דאמר לנטילותא. פי' דהיינו נטילת ידים. כדרב חסדא דרב חסדא לייט מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. פי' והא פרישנא לעיל טו, א דדוקא לקרית שמע משום דזמנה עוברת כדכתיבנא לעיל.
4 פי' וכי תימא והא קיימא לן דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין וכיון דכן היכי בטלי לטבילותא דהא קיימא לן עדיות א, ה דאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין, איכא למימר מיקם הוה קים להו דעזרא מעיקרא הוה תקין דאי חזו בית דין לבטלה יבטלנה, אי נמי אפשר דמעיקרא לא פשטה ברוב ישראל והיא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה וכי האי גונא אפשר לבטל ואפילו בבית דין שאין גדול כמותו כדאיתא בעבודה זרה לו, א.
5 כתב רבינו ז"ל ואיכא מאן דאמר הא דאמרינן ביטלוה לטבילותא בין לתפלה בין לדברי תורה ואיכא מאן דאמר הני מילי לדברי תורה אבל לתפלה צריך טבילה ולאו טבילה דוקא דהיא בארבעים סאה אלא רחיצה בתשעה קבין וכתב רבינו האי גאון ז"ל כיון דבגמרא ליכא בהא מילתא נקוט מנהג כל ישראל שבעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללים עד שירחצו עד כאן. ועיקרא דהא מילתא דודאי לגמרי ביטלוה, ובגמרא כב, ב איתא לענין ברכת המזון דאמרינן רב פפא ורבה בר שמואל ורב הונא בריה דרב יהושע כרוך ריפתא בהדי הדדי אמר להו רב פפא איבריך אנא דנפול עלי תשעה קבין ורבה בר שמואל אמר איבריך אנא דטבלי בארבעים סאה ואמר להו רב הונא איבריך אנא דלא הא ולא הא כלומר שלא טבלתי כלומר דלגמרי ביטלוה, אלמא דלגמרי ביטלוה בין לברכות בין לדברי תורה בין לתפלה והכי נהוג עלמא, ודברי מרנא ורבנא רבינו האיי גאון ז"ל לדורו או במקומו אבל במקומות אלו לא נהגו בה כלל בין לדברי תורה בין לקרית שמע בין לתפלה וברכות.