רא"ה על ברכות כ״ב

מהדורה: פירוש ההלכות מסכת ברכות, ירושלים תשס"ז

מפרשים:
1 פיסקא. רבי יהודה אומר מברך לפניהם ולאחריהם. פי' בקרית שמע ובמזון כדאיתא לעיל. תניא רבי יהודה בן בתירא אומר אין דברי תורה מקבלין טומאה ומעשה בתלמיד אחד שהיה מגמגם וקורא למעלה מרבי יהודה בן בתירא ואמר לו בני פתח פיך ויאירו דבריך שאין דברי תורה מקבלין טומאה שנאמר הלא כה דברי כאש נאם ה' מה אש אינו מקבל טומאה אף דברי תורה אין מקבלין טומאה.
2 אמר רב נחמן נהוג עלמא כתלתא סבי כרבי יהודה בן בתירא בדברי תורה כרבי יאשיה בכלאים. פי' לענין כלאי הכרם, דכלאי זרעים דהיינו כל שני מיני זרעים, דבארץ גופה לא אסירי בהנאה מדאורייתא, בחוצה לארץ שרי, אבל כלאי הכרם דבארץ גופה אסירי בהנאה מדאורייתא, בחוצה לארץ אסרינהו רבנן, וקאמרינן השתא דנהוג עלמא אפילו בארץ בכלאי הכרם כרבי יאשיה דאמר אינו חייב עד שיזרע חטה ושעורה וחרצן במפולת יד. והני מילי דבעינן במפולת יד לענין מלקות, אבל לענין איסור הנאה אף על פי שאינו זורען באחת אלא כל המקיים שני מינין בכרם נאסר הכל בהנאה, בזורען בתחלה בכרם נאסר בהשרשה, ואם צמחו שם מאליהן והוא מקיימן הרי הכל נאסר בתוספת ודינו כמו שמפורש בכלאים ה, ו. וכר' אלעאי בראשית הגז. פי' דאמר דאין ראשית הגז נוהג בחוצה לארץ.
3 כי אתא רב זעירי אמר ביטלוה לטבילותא ואמרי לה לנטילותא מאן דאמר לטבילותא כרבי יהודה בן בתירא. פי' דאמר דאין דברי תורה מקבלין טומאה. ומאן דאמר לנטילותא. פי' דהיינו נטילת ידים. כדרב חסדא דרב חסדא לייט מאן דמהדר אמיא בעידן צלותא. פי' והא פרישנא לעיל טו, א דדוקא לקרית שמע משום דזמנה עוברת כדכתיבנא לעיל.
4 פי' וכי תימא והא קיימא לן דעזרא תיקן טבילה לבעלי קריין וכיון דכן היכי בטלי לטבילותא דהא קיימא לן עדיות א, ה דאין בית דין יכול לבטל דברי בית דין חבירו אלא אם כן גדול ממנו בחכמה ובמנין, איכא למימר מיקם הוה קים להו דעזרא מעיקרא הוה תקין דאי חזו בית דין לבטלה יבטלנה, אי נמי אפשר דמעיקרא לא פשטה ברוב ישראל והיא גזירה שאין רוב הציבור יכולין לעמוד בה וכי האי גונא אפשר לבטל ואפילו בבית דין שאין גדול כמותו כדאיתא בעבודה זרה לו, א.
5 כתב רבינו ז"ל ואיכא מאן דאמר הא דאמרינן ביטלוה לטבילותא בין לתפלה בין לדברי תורה ואיכא מאן דאמר הני מילי לדברי תורה אבל לתפלה צריך טבילה ולאו טבילה דוקא דהיא בארבעים סאה אלא רחיצה בתשעה קבין וכתב רבינו האי גאון ז"ל כיון דבגמרא ליכא בהא מילתא נקוט מנהג כל ישראל שבעלי קריין אף על פי שאין להם מים אין מתפללים עד שירחצו עד כאן. ועיקרא דהא מילתא דודאי לגמרי ביטלוה, ובגמרא כב, ב איתא לענין ברכת המזון דאמרינן רב פפא ורבה בר שמואל ורב הונא בריה דרב יהושע כרוך ריפתא בהדי הדדי אמר להו רב פפא איבריך אנא דנפול עלי תשעה קבין ורבה בר שמואל אמר איבריך אנא דטבלי בארבעים סאה ואמר להו רב הונא איבריך אנא דלא הא ולא הא כלומר שלא טבלתי כלומר דלגמרי ביטלוה, אלמא דלגמרי ביטלוה בין לברכות בין לדברי תורה בין לתפלה והכי נהוג עלמא, ודברי מרנא ורבנא רבינו האיי גאון ז"ל לדורו או במקומו אבל במקומות אלו לא נהגו בה כלל בין לדברי תורה בין לקרית שמע בין לתפלה וברכות.
6 מתני'. היה עומד בתפלה ונזכר שהוא בעל קרי לא יפסיק אלא יקצר. פי' למאן דאמר בעל קרי אסור, ואפילו הכי לא יפסיק אלא יקצר כלומר נוסח כל ברכה וברכה. ירד לטבול אם יכול לעלות ולהתכסות ולקרות עד שלא ינץ החמה יעלה ויתכסה ויקרא. פי' ומתניתין למי שקורא כותיקין כדאיתא לעיל ט, ב ולהכי נקיט שיעורא דהנץ החמה, והכי איתא בגמרא כה, ב. ואם לאו יתכסה במים ויקרא. פי' בעודו במים. ולא יתכסה במים הרעים ולא במי המשרה עד שיטיל לתוכן מים. פי' אסיקנא בגמרא כה, ב בפירושא דמתניתין דהכי קאמר ולא יתכסה במים הרעים ולא במי משרה כלל ולא יתפלל כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן מים. כמה ירחיק מהם. פי' ממים הרעים וממי משרה וממי רגלים. ומן הצואה ארבע אמות.
7 רי"ף יד, א תנו רבנן היה עומד בתפלה וראה צואה כנגדו מהלך לפניו כדי שיזרקנה לאחוריו ארבע אמות. פי' וחוזר לראש תפלתו. והתניא לצדדין לא קשיא הא דאפשר הא דלא אפשר. פי' דאפשר יזרקנה לאחוריו דלא אפשר לאחוריו יזרקנה לצדדין.
8 התפלל ומצא צואה במקומו הואיל וחטא. כלומר דאיבעי ליה לעיוני שפיר. אין תפלתו תפלה אלא צריך לחזור ולהתפלל במקום טהור.
9 היה עומד בתפלה ומים שותתין על ברכיו ממתין עד שיכלו המים וחוזר. פי' ממתין עד שיכלו המים יפה מגופו. ומדקאמר חוזר משמע שלא ירחיק כלל וכן יפה לו לחזור למקום תפלתו, ומיירי ודאי בשנבלעו המים במקומן שאין בהם טופח. ובשביל מים שעל בשרו אינו אסור, אפילו למאן דאמר לקמן כה, א צואה על בשרו אסור אף על פי שמכוסה בבגדיו, מי רגלים קילי טפי, שלא אסרה תורה אלא כנגד העמוד בלבד אבל על בשרו מותר ואפילו מדרבנן כיון שמכוסה בבגדיו, ומאותן מים שעל בגדיו אינו אסור שהרי יש בגד עליון שמכסה הכל. להיכן הוא חוזר רב המנונא ורב חסדא חד אמר חוזר לראש וחד אמר חוזר למקום שפסק וכתב רבינו האי גאון ז"ל דהילכתא כמאן דאמר חוזר למקום שפסק ואם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש. פי' דוקא בתפלה ומשום דאסור להפסיק בה אית לה האי דינא, אבל בהלל ובמגילה וקרית שמע ובשאר ברכות באותן שיש לו רשות להפסיק בהן אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו חוזר לראש.
10 גרסינן בפרק בני העיר שמכרו רחובה של עיר מגילה כז, ב תני תנא קמיה דרב נחמן בר יצחק המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין והמשתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל אמר ליה רב נחמן בשלמא משתין מרחיק ארבע אמות ומתפלל דתנן כמה ירחיק מהן ומן הצואה ארבע אמות אלא המתפלל מרחיק ארבע אמות ומשתין אי הכי קדישתינהו לכולהו שבילי דנהרדעא. פי' אם תאמר שאסור להשתין בארבע אמות במקום שהתפללו, שהרי העם פעמים מתפללין במקום זה ופעמים במקום זה ונמצא כל נהרדעא מקודשת. תני ישהה כלומר הא דתני ירחיק ישהה הוא ואמרינן בשלמא משתין ישהה כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך יתפלל משום ניצוצות. פי' שברגליו של אדם וכדי שייבשו. אלא המתפלל ישהה כדי הילוך ארבע אמות ואחר כך ישתין מאי טעמא אמר רב אשי כל כדי הילוך ארבע אמות תפלתו של אדם סדורה לו בפיו ורחושי מרחשן שפוותיה.