רא"ה על ברכות כ״א א

1 רי"ף יב, ב אמר רב יהודה אמר שמואל ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא אינו חוזר וקורא קרית שמע ספק אמר אמת ויציב ספק לא אמר חוזר ואומר אמת ויציב קסבר קרית שמע דרבנן אמת ויציב דאוריתא. פי' ובספק לו גם כן אי אמר פרשת ויאמר דאילו אמרה תו לא הוי אמת ויציב דאורייתא, אלא הכא מיירי בספק לו בשתיהן והשתא אמת ויציב דאורייתא משום הזכרת יציאת מצרים דהיא דאורייתא. ובודאי כיון דאית ליה למיהדר עדיפא ליה למימר פרשת ויאמר טפי מאמת ויציב, ומכמה אנפי, דהיא פרשת תורה ואית בה תרתי הזכרת יציאת מצרים ומצות ציצית, אלא דהשתא לא נחית להכי אלא למימר דקרית שמע דרבנן והזכרת יציאת מצרים דאורייתא. והיכא דאית ליה ספיקא בתרוייהו דאית ליה ספיקא בויאמר ואמת ויציב אי אמר חד מינייהו והדר אמר אמת ויציב יצא ואינו חוזר ואומר ויאמר אף על גב דפרישנא דויאמר עדיפא. והאי דנקט רב יהודה אמת ויציב ולא נקט ויאמר לרבותא נקטה דאף על גב דקרית שמע פרשתא דאורייתא ספק קרא אותה אינו חוזר וקורא, ואף על גב דאמת ויציב מטבע דרבנן זימנין דהוי אמת ויציב דאורייתא בספק לו אם הזכיר יציאת מצרים כלל הרי זה חוזר בספק משום דספיקא דאורייתא הוא.

2 וכי תימא ומספיקא היכי אפשר ליה למהדר אמת ויציב ומספק היכי מברך והא איכא ספק איסורא דאורייתא משום ברכה שאינה צריכה ומשום לא תשא, פירש אדוני הרב ר' אשר בן אדוננו זקננו הרב ר' משולם ז"ל דאיסור ברכה שאינה צריכה לאו דאוריתא אלא דרבנן, ופי' דלא תשא דדרשינן להלן לג, א גבי ברכה שאינה צריכה דאסמכתא בעלמא ולאו דאורייתא.

3 פי' ולרב יהודה דאמר קרית שמע מדרבנן ומשום הכי קאמר דאינו חוזר וקורא, מאי דכתיב בשכבך ובקומך בדברי תורה כתיב שאדם חייב ללמוד והכי מפרשינן לה בגמרא.

4 ור' אלעזר אמר ספק קרא קרית שמע ספק לא קרא חוזר וקורא. פי' דקרית שמע נמי דאורייתא וכיון דכן בספיקו חוזר. ואפילו ודאי לו שקרא פסוק ראשון וספק לו על השאר חוזר על מה שספק לו ואף על גב דפסוק ראשון בלחוד דאורייתא מכל מקום כיון דקרית שמע כלל דאורייתא החמירו בספיקו לחזור בכולו. והיינו דאמרינן לעיל טז, א טעה בין כתיבה לכתיבה חוזר לכתיבה ראשונה וכתבה רבינו ז"ל וקבעה הילכתא. והוא הדין נמי לאמת ויציב נמי דאורייתא, ובספיקא נמי היכא דמספקא ליה אי אמר פרשת ויאמר ואמת ויציב הדר חד מינייהו, ואיברא דויאמר עדיפא כדפרישנא אבל היכא דהדר אמת ויציב סגי ליה בהכי.

5 ואפילו לשמואל דאינו מודה לרבי אלעזר דאמר דחוזר וקורא משום דאית ליה לשמואל דקרית שמע דרבנן ומשום הכי אמר דאינו חוזר וקורא קרית שמע, דוקא היכא דודאי ליה דקרא אמת ויציב אבל היכא דמספקא ליה בתרוייהו באמת ויציב ובקרית שמע הדר ואמר להו תרויהו דלא שייכא למימר אמת ויציב דהיא ברכה דתקון אקרית שמע בלא קרית שמע, ונהי דהיכא דאמרה הא נפק ליה בהזכרת יציאת מצרים ואי מספקא ליה תו בקרית שמע לא הדר קרי לה לשמואל דאית ליה דקרית שמע דרבנן, אבל היכא דאית ליה למהדרה לאמת ויציב ומספקא ליה בקרית שמע גופיה הדר ואמר תרוייהו.

6 ספק התפלל ספק לא התפלל אינו חוזר ומתפלל. פי' דתפלה דרבנן. ורבי יוחנן אמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. כתב רבינו ז"ל ולית הילכתא כותיה דשמואל דאמר קרית שמע דרבנן דקיימא לן קרית שמע דאורייתא והילכתא כרבי יוחנן דאמר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו. ומפרשי רבנן הני מילי ביחיד ואדעתא דרשות אבל אדעתא דחובה אסור וציבור בין אדעתא דחובה בין אדעתא דרשות אסור דקיימא לן תפלות כנגד תמידים תיקנום וכשם שאין הציבור מביא עולת נדבה כך אין ציבור מתפלל תפלת נדבה אבל היחיד מתפלל תפלת נדבה שכן היחיד מביא עולת נדבה הילכך אין היחיד מתפלל תפלת המוסף תפלת נדבה שאין היחיד מתנדב קרבן מוסף.

7 והא דאמר רב יהודה אמר שמואל היה עומד בתפלה ונזכר שהתפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה מפרשי רבנן כגון שהתפלל תפלתו אדעתא דחובה ושכח שכבר התפלל ועמד להתפלל אדעתא דחובה ונזכר שכבר התפלל פוסק ואפילו באמצע ברכה שאם בא לגומרה נמצא כמי שהקריב שני תמידין בשחרית שהוא עובר משום בל תוסיף ולפיכך פוסק ואפילו באמצע ברכה ובהא אפילו רבי יוחנן מודה דלא אמר רבי יוחנן ולואי שיתפלל אדם כל היום כולו אלא תפלת נדבה כגון תחנונים וכיוצא בזה אבל תפלת חובה לא קאמר. עד כאן דברי רבינו ז"ל.

8 ומסתברא דהא מילתא לא שייכא כלל בקרבנות, אף על גב דקיימא לן תפלות כנגד תמידים תיקנום לא אתינא עלה מההוא אנפא למימרא כיון דתפלות כנגד תמידין והן עולות ואדם יכול להקריב עולת נדבה כך מתפלל והולך, דאם כן מאי טעמא לא פרישו לה בגמרא עלה דהא. ותו היכי פליג עלה רבי אלעזר. ותו דקיימא לן דרבים מביאים עולת נדבה דמרבינן לה תו"כ ויקרא פ"ג מדכתיב קרבנכם, ואפילו ציבור נמי מייתו לה ממותר תרומת הלשכה. אלא ודאי אף על גב דתפלות כנגד תמידים עיקר תקנתא היא שכנגד תמידים תיקנום ולא שנלמוד לכל דיניה כדמוכח בהדיא בפרק תפלת השחר.

9 אלא הכא בהא פליגי דרבי אלעזר סבר דאינו דרך כבוד בתפלה דהיא צלותא להתפלל ולחזור ולהתפלל שיבוא אדם בכל שעה לפני מלך המלכים אלא שעות שקבעו לו ושהורשה, מה שאין כן בקרית שמע דהוא שינון. ורבי יוחנן סבר הלואי שיתפלל אדם כל היום כולו דרחמי אינון. ואפשר דאפילו רבי יוחנן לא אמר אלא ביכול לחדש בה דבר כי היכי דלא תיפלוג אדרב יהודה אמר שמואל דלקמן, ומיהו קסבר רבי יוחנן כיון דביכול לחדש בה דבר רשאי לחזור להתפלל כל בספק התפלל אפילו בלא מחדש בה כלום שחוזר ומתפלל, אבל כל היכא דנזכר שהתפלל כיון שלא היה בדעתו לחדש בה דבר אבל אלא להתפלל לשם חובה פוסק ואפילו באמצע ברכה וכדכתב רבינו ז"ל לעיל. ונראה ודאי דעד כאן לא קאמר רבי יוחנן אלא בתפלה של חול שהיא שאלת צרכיו ובקשת רחמים על עצמו דהיינו ברכות אמצעיות אבל בשבתות וימים טובים אפילו ספיקו אינו חוזר.

10 רי"ף יג, א ואמר רב יהודה אמר שמואל התפלל ונכנס לבית הכנסת ומצא ציבור שמתפללין אם יכול לחדש בה דבר בתפלתו כדי שתהא תפלתו תחנונים יתפלל ואם לאו אל יתפלל. אמר רב נחמן כי הוינן בי רבה בר אבוה איבעיא לן הני בני בי רב דטעו ומתחלי בתפלת חול בשבת מהו שיגמור אמר להו גומר כל אותו ברכה דבדין הוא דבעי לצלויי שמנה עשרה ומשום כבוד שבת לא אטרחוה רבנן. פי' ובתפלת מוספין דליכא למימר האי טעמא דאמרינן דבדין הוא דבעי לצלויי שמנה עשרה, פוסק ואפילו באמצע ברכה, לבד מאתה חונן שאם התחיל בה גומר שאם אין דעה אין תפלה וכדאיתא התם בירושלמי לא, ב.