רא"ה על ברכות י״ח א

1 ופטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה. ובשבת מיסב ואוכל. כלומר אפילו דרך כבוד ותענוג. ואוכל ושותה יין ומברך ומזמן ומברכין עליו. פי' כאדם אחר דעלמא, והיכא דהוי בור ואידך סופר מברך האיך ובור יוצא. ומזמנין עליו וחייב בכל מצות האמורות בתורה. פי' מדנקט בשבת דוקא בשבת דאין לו עסק קבורה כלל, אבל ביום טוב אפילו ביום ראשון כיון דאיכא עסק קבורה דאפשר על ידי גוים דינו שיפטר מכולן כחול.

2 פי' ומדאמרינן הכא בשבת כיון דאין המת עומד ליקבר בו ביום חייב בכל המצות האמורות בתורה, מכאן הורו רבותינו בעלי התוספות ז"ל במי שתפשו שלטון ומת בתפישה ולא הניחו השלטון ליקבר דאף על גב דלא חל עליהו אבילות דלא נתיאשו ממנו ואין אבילות חל בכיוצא בזה אלא כשנתיאשו ממנו, אפילו הכי אין דינו כמתו מוטל לפניו כיון שאין המת עומד ליקבר ומותרין לאכול בשר ולשתות יין, אבל היה האבל בבית האסורין, אף על פי שאין בידו להתעסק בקבורתו, כיון שהמת עומד ליקבר וזה ראוי להתעסק בקבורתו, זה כבודו של מת שלא יסיח מי שחייב באבילותו דעתו ממנו לענין אחר כלל, ודינו כמתו מוטל לפניו ואסור לאכול בשר ולשתות יין.

3 רבן גמליאל אומר מתוך שנתחייב באלו נתחייב בכולן ואמר רבי יוחנן תשמיש המטה איכא בינייהו. פי' דלתנא קמא דאמר דחייב בכל המצות האמורות בתורה לא מחייב אפילו הגיע עונתו דאיכא חיוב מצוה אפילו הכי לא מחייב, וכל היכא דלא מיחייב בודאי מיתסר דענין קלות הוא אצל אבל אף על גב דאכתי לא חיילא עליה אבילות, ורבן גמליאל סבר דחייב בעונה כשאר מצות אבל כל היכא דלא מיחייב במצות עונה אלא ברשות לכולי עלמא ודאי אסור.

4 קתני מיהת אוכל בבית אחר ואפילו הכי פטור מקרית שמע ומן התפלה. פי' ואף על גב דלאו מתו מוטל לפניו. אמר רב אשי כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי. פי' ומוטל לפניו מיקרי דכתיב ואקברה מתי מלפני, אטו ההיא שעתא קמיה הוה רמיא, אלא כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי, כלומר כל זמן שעומד ליקבר.

5 תנו רבנן המשמר את המת אף על פי שאינו מתו פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפלין ומכל מצות האמורות בתורה היו שנים זה משמר וזה קורא וזה משמר וזה קורא. פי' ומתניתין דקתני מתו משום דמתו אף על פי שאינו משמרו פטור.

6 תנו רבנן לא יהלך אדם בבית הקברות ותפלין בראשו וספר תורה בזרועו ולא יקרא בהן ויתפלל. פי' ולא יקרא בהן אפילו על פה ולא יתפלל שם. ואם עשה כן עובר משום לועג לרש חרף עושהו ודוקא בתוך ארבע אמות דאמר מר מת תופס ארבע אמות לקרית שמע. פי' ולכל דכותה. אבל חוץ לארבע אמות שרי.

7 פי' ובגמרא אמרינן רבי חייא ורבי יונתן הוו שקלי ואזלי לבית הקברות הוה שדיא תכלתא דרבי חייא על קבריא אמר ליה רבי יונתן דלייה שלא יאמרו למחר באין אצלנו ועכשיו מחרפין אותנו. פי' והשתא ודאי לא אסרינן ליה משום לועג לרש דהא לא מדכרינן ליה להאי טעמא כלל, ולא אסרינן ליה משום דלבוש טלית בבית הקברות וכדאמרינן לעיל לא יהלך אדם בבית הקברות ותפלין בראשו וספר תורה בזרועו דהתם הוה מצוה מיוחדת בפני עצמה אבל כאן שהיא מצוה שבטליתו אין אומרין שלא ללבוש טליתו משום הכי לא אשכח ליה לאיסורא שום טעמא, אלא דאמר ליה למדלייה דלא לרמא תכלתא על קבריה. ואהא דייקינן בגמ' אי ידעי אי לא ידעי, למימרא אי איכפת להו אי שדי תכלתא על קברא, ואילו לעיל גבי לועג לרש לא דיקינן הכי כלל דאפילו לא ידעי כלל איכא משום הכי, אבל בהא דקפידא משום דתכלתא שדיא אקברא בהאי איכא אי ידעי וקפדי בהכי או לא.

8 ומיהא ליכא למישמע מינה דלא רמינן ציצית בטלית של מת דאפילו אית להו איכא חלישות הדעת משום דלא מחייבי במצות כלל. ואדרבה משמע קצת דציציות היו להם מההיא דבבא בתרא עד, א דמתי מדבר דאמרינן התם דאית להו ציציות אף על גב דלא ראיה היא דהתם מחיים נכנסין לשם ולמחר בדלין החיים מתוך המתים. אבל ראיה גמורה דבטלית של מת בעינן ציצית מההיא דמנחות מא, א דאמרינן דזקן שעשה לפי כבודו טלית לכבודו שהיא פטורה מן הציצית, ואפילו למאן דאמר חובת מנא ומחייב בציצית בטלית אפילו אינו לובשה, כאן פוטר משום שאין טלית זה לחיים דאיהו לאחר מיתה קא עבדיה, ואמרינן התם עלה, דההיא שעתא רמינן ליה, כלומר מטילין לה ציצית, משום לועג לרש אי מכסינן ליה טלית בלא ציצית.

9 אלא קשיא לן הא דתניא בשמחות פי"ב אבא שאול צוה את בניו קברוני תחת מרגלותיו של אבא והתירו תכלת מאפליוני. ותי' מורי רבינו ז"ל דההיא דהתם בציצית שעשאה לטליתו בחיים שנשתמש בה למצוה ומשום קדושה נגעו בה דסבר אבא שאול דשירי מצוה אין נזרקין אלא יש בהן משום קדושה, ורבנן דפליגי עליה דקתני בהדיא בסיפא וחכמים אומרים אין בהן משום קדושה אלא עושין אותו מרדעת לחמור ותכריכין למת דקסברי רבנן דשירי מצוה נזרקין בכל שנעשית מצותו, וזהו כל זמן שיסלק דעתו מטליתו לאפוקי עודה במצותו דהתם ודאי אסור לנהוג בה מנהג בזיון וכדאיתא התם בשבת כב, א אבל לדברי הכל בטלית של מת וציצית שעושין להם אין בהם משום קדושה דההוא ציצית לא חייל עליה מעיקרא שם מצוה כלל, הילכך אפילו לאבא שאול כשעושין להם טלית עושין להם ציצית.

10 וכי תימא ולאבא שאול דאסר ציצית בטלית של מת בשעשאה לצרכו מחיים ואסר לה משום קדושה, מי חמיר ציצית מספר תורה דקימא לן מגילה כו, ב שגונזין אותה אצל תלמיד חכם ששונה הלכות. לא קשיא דהתם בספר תורה שבלה שראוי לגניזה אבל כאן בעודו ראוי למצותו סבר אבא שאול דיש בו משום קדושה דשירי מצוה אין נזרקין ואין מבטלין אותו ממצותו, ורבנן סברי נזרקין ורשאי לבטלן ממצותן במסלק דעתו מהן.

11 וכי תימא ומאי שנא ציצית דרמינן להו משום לועג לרש, ואילו בכלאים מכסינן להו וכדתניא נדה סא, ב לענין כלאים ועושין אותו תכריכין למת, איכא למימר דההיא דהתם בהדיא איירי בבגד שאבד בו כלאים ולא מינכרא מילתא וליכא למימר בהכי לועג לרש. והתם דיקינן מינה מצות בטלות לעתיד לבא דאילו אין בטלות אסור, וכי אמרינן דדיקינן מינה מצות בטלות לעתיד לבוא לאו במיתתן דהא ודאי דכולי עלמא הוא במתים חפשי דכיון שמת נעשה חפשי מן המצות אלא לתחיית המתים קאמרינן דאילו לא בטלות אסור להלבישן באיסורין שהן עומדין בלבושיהן ונמצאו עוברין, ולמאן דאמר בטלות אף על פי שהן עומדין בלבושיהן מותר משום דאין עוברין.

12 אמר ר' זריקא אמר ר' אמי אמר ר' שמעון בן לקיש אין אומרים בפני המת אלא דבריו של מת. כלומר הצריכין לו. אמר רב אבא בר כהנא לא נצרכא אלא לדברי תורה אבל מילי דעלמא לא. כלומר דדברי תורה אסור אבל מילי דעלמא שרי. ואיכא דאמרי אמר רב אבא בר כהנא לא נצרכא אלא לדברי תורה וכל שכן מילי דעלמא. וקא כתב רבינו האי גאון ז"ל משמא דקמאי דכלישנא קמא עבדינן ואין אומרים דברי תורה בפני המת אלא דבריו בלבד כלומר הצריכין לו אבל מילי דעלמא אמרינן.

13 תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה לא יתנם בדסקיא ויתנם על גבי החמור וירכב עליהם מפני שנוהג בהן מנהג בזיון ואם היה מתירא מפני הגנבים או מפני הלסטים מותר וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה שאם היה מתירא מפני הגנבים או מפני הלסטים מותר להניחו על גבי חמור שהוא רוכב עליו. פי' לא אסרו אלא לרכוב עליהם אבל להטפילן לאחריו מותר וכן הוא בירושלמי כח, א.

14 אמר רחבא אמר רב יהודה כל הרואה את המת ואינו מלוהו עובר משום לועג לרש חרף עושהו ואם ליוהו מה שכרו אמר רב אסי עליו הכתוב אומר מלוה ה' חונן דל וגמולו ישלם לו.