רא"ה על ברכות י״ג

1 רי"ף ז, א היה קורא בתורה, פי' וקורא בפרשת שמע. והגיע זמן המקרא, פי' זמן קרית שמע. אם כיון לבו יצא, כלומר לצאת, יצא. ואם לאו לא יצא.

2 פי' וכי קתני כיון לבו יצא ידי קרית שמע, אבל לא יצא ידי ברכות, ושמעינן מינה ממתניתין דקתני אם כיון לבו יצא דברכות אינן מעכבות, אע"פ שאינן כשאר ברכת המצות שהן מטבע קצר, דהנהו פשיטא דלא מעכבי, אלא אפילו הני שהן מטבע ארוך ובנוסח מיוחד וקבועות לקרית שמע, אפילו הכי אינן מעכבות, והכי דאיק בירושלמי עלה דהא, דקרית שמע דברכות דקרית שמע אינן מעכבות בירושלמי.

3 והאי דקתני היה קורא בתורה אף על גב דקרי בתחלה פרשת ציצית והדר שמע שכן הוא סידורן בתורה, אף על פי כן אין בה משום קורא למפרע דאמרינן בגמרא דלא יצא, דלא חשיב קורא למפרע אלא בפסוק אחד שקורא התיבות למפרע שקורא תיבה אחרונה ראשונה אבל בפרשיות לא חשיב מפרע, אי נמי איכא למימר דכי אמרינן היה קורא בתורה לאו למימרא שיקרא כסדר הכתוב בתורה אלא שקורא בתורה מעט כאן ומעט בכאן שלא כסדר ונזדמן לו וקרא הפרשיות כסדר יצא, ואי נמי איכא למימר דלא אמר יצא אלא מאותה שקרא כראוי.

4 בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב. בגמרא אמרינן ואין צריך לומר שמשיב. ובאמצע. כלומר באמצע הפרק. שואל מפני היראה ומשיב. פי' ואין צריך לומר שמשיב, אבל אינו משיב מפני הכבוד. רבי יהודה אומר בפרקים שואל מפני הכבוד ומשיב שלום לכל אדם ובאמצע שואל מפני היראה ומשיב מפני הכבוד. פי' מפני היראה לאו דאיכא סכנה דהא לא צריכא למימר אלא כלומר מפני היראה שלא יזיקנו.

5 פי' ובגמרא דיקינן אמתני' שמעת מינה מצות צריכות כונה, פי' מדקתני דאם לא כיון לבו לא יצא, ומתרץ מאי אם כיון לבו לקרות, פי' דלא כיון לצאת קאמר כדקא סלקא דעתין וכדפרישנא לעיל במתני', אלא אם כן כיון לבו לקרות, ודיקינן לקרות הא קא קרי ומתרצינן בקורא להגיה, פי' שאין דעתו ואין מתכוין לקריאה מכוונת, וכל שאין מתכוין לקריאה מכוונת לא חשיב קריאה כלל, ואפילו למאן דאמר מצות אינן צריכות כונה משום דלא חשיב תקיעה קריאה כלל.

6 פי' ובגמרא אפליגו עלה בברייתא עד היכן בעינן כונה בקרית שמע ואיתמרו ביה סברי טובא, ותימה לפום מאי דכתיבנא אנן בפסחים קיד, ב דמצות אינן צריכות כונה לצאת היכי אתו כולהו הני תנאי בקרית שמע דלא כהילכתא, ויש לומר דשלשה דיני כונה הם, שנים מהם בכל המצות ואחד בקרית שמע, האחד כונה שלא יהא מתעסק כגון שלא יקרא להגיה בקרית שמע אלא שיתכוין לקרות, ומתעסק דכותה לגבי שופר שלא היה מתכוין לתקיעה ראויה וזו לכולי עלמא לא כלום, ועדיפא מינה תוקע לשיר ר"ה כח, א דאפילו דלמאן דאמר מצות אין צריכות כונה לצאת יצא דמתכוין הוא לתקיעה ראויה, והשני כונה לצאת יצא והיא בכל המצות, והיא במחלוקת אי בעינן לה או לא, וכבר כתיבנא אנן דמצות אין צריכות כונה לצאת ידי חובה דאם שמע שופר אין צריך שיתכוין לצאת ידי חובה, אבל יצא בשהיה יודע שזה ששמע הוא שופר ושזה היום חייב אדם בשופר, והשלישי כונת הלב בכל תיבה ותיבה, לא שיתכוין לצאת ידי חובה למצוה אלא שיתכוין בכל תיבה ותיבה לשם יתברך כפי מה שיודע בה, ועל כונה זו נחלקו בגמרא, ואליבא דהילכתא היא בפסוק ראשון כדבעינן למימר קמן, ומיהו במתניתין לא איירינן בהא מדקתני לה בכל קרית שמע בשתי פרשיותיה ובפרשת ציצית, ולכולי עלמא לא בעינן בכולהו פרשיותיה כונה זו, ומשום הכי מוקמינן למתניתין בקורא להגיה, ומינה אמרינן אם כיון לבו כלומר לקרית שמע שלא יקרא להגיה יצא ואם לאו לא יצא.

7 גמ' תנו רבנן קרית שמע ככתבה דברי רבי. פי' מצותה לקרותה בלשון הקודש כמו שהיא נכתבת דברי רבי. וחכמים אומרים בכל לשון מאי טעמא דרבי אמר קרא והיו בהוייתן יהו. כלומר בהוייתן כמות שהן דהיינו בלשון הקדש. ורבנן מאי טעמיהו אמר קרא שמע בכל לשון שאתה שומע אבל והיו לרבנן שלא יקרא למפרע הוא דאתא. פי' להכי בעינן להו בהוייתן שלא יקרא למפרע, כלומר שלא יקרא תיבה אחרונה ראשונה שבפסוק תחלה ויקרא בענין זה תיבות שבפסוק.

8 וכתב רבינו ז"ל וקיימא לן כרבנן חדא דיחיד ורבים הלכה כרבים ועוד דסתם לן תנא דמתניתין כותיהו דתנן סוטה לב, א ואלו נאמרין בכל לשון פרשת סוטה וודוי מעשר וקרית שמע ותפלה וברכת המזון ושבועת העדות ושבועת הפקדון. פי' שבועת העדות כגון שאדם השביע לעדים אם יודעים לו עדות והם כפרו בו ואמרו שאין יודעים לו עדות, וכן שבועת הפקדון כגון שתבע לאדם אחד שיש לו פקדון בידו והשביעו על כך וכפר בו וחזר והודה דמחייב קרבן שבועה, ואמרינן דשבועה זו שמשביעין לעדים או לנפקד בכל לשון היא שאין זה שבאיזה לשון שהשביעו אותם כך דינם כאילו השביעו אותם בלשון הקודש ומחייבי קרבן שבועה. וקיימא לן דסתם מתניתין ומחלוקת בבריתא הלכה כסתם מתניתין.

9 כתב רבינו ז"ל הא דקתני תפלה בכל לשון הני מילי בציבור. פי' דשריא שכינתא. אבל ביחיד לא דאמר רב יהודה אמר רב לעולם אל ישאל אדם צרכיו בלשון ארמי שאין מלאכי השרת נזקקין לו לפי שאין מלאכי השרת מכירין בלשון ארמי.

10 תנו רבנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד עד כאן צריכה כונת הלב דברי רבי מאיר אמר רבא הלכה כרבי מאיר. תניא ספקוס בן יוסף אומר כל המאריך באחד מאריכין לו ימיו ושנותיו אמר רב אחא בר יעקב ובדל"ת אמר רב אשי ובלבד שלא יחטוף בחית. ר' ירמיה הוה יתיב קמיה דרבי חייא בר אבא חזייה כלומר רבי חייא בר אבא לר' ירמיה דהוה קא מאריך טובא כלומר באחד אמר ליה למה לך כולי האי אמר ליה ואלא עד כמה אמר ליה כדי שתמליכהו על השמים ועל הארץ ועל ארבע רוחות העולם. פי' בחי"ת ימליכהו על השמים ועל הארץ ובדל"ת ועל ד' רוחות העולם כלומר כי הוא יתעלה המשגיח ממכון שבתו על כל בריותיו.

11 רי"ף ז, ב אמר רב נתן בר מר עוקבא אמר רב יהודה עד על לבבך בעמידה פירוש שאם היה מהלך והתחיל בקרית שמע צריך שיעמוד עד על לבבך ואחר כך יהלך ומפורש בירושלמי רב הונא ורב יוסי בר אידי בשם שמואל צריך לקבל עול מלכות שמים מעומד מה אם היה יושב עומד, פי' בתמיהה כלומר הא ודאי לא, אלא שאם היה מהלך עומד ורבי יוחנן אמר כל הפרשה כולה בעמידה. כתב רבינו ז"ל ולית הילכתא לא כרב נתן ולא כרבי יוחנן דקיימא לן כרבי מאיר דלא צריך כונה אלא פסוק ראשון בלבד וכבר ראינו מי שדחה דברי רבי יוחנן דאמר כל הפרשה כולה בעמידה מדפסק רבא הלכה כרבי מאיר ופסק כרב נתן דאמר עד על לבבך בעמידה והדין פיסקא לאו מעליא הוא דכי היכי דדחו דברי רבא דברי רבי יוחנן הכי נמי דחו דברי רב נתן.

12 אמר רב יצחק בר שמואל בר מרתא משמיה דרב אמר שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד ונאנס בשינה יצא. פי' בקרית שמע של ערבית, ויצא ידי קרית שמע, ואע"ג דאכתי בעי לאדכורי יציאת מצרים, אפשר דיציאת מצרים בלילה דרבנן היא אע"ג דאסמכוה אקרא, ולא עדיפא ליה משאר קרית שמע דקאמר רב נחמן לעבדיה דלא ליצעריה אלא בפסוקא קמא.

13 ומיהא איכא למישמע דהלכה פסוק ראשון דהא רב נחמן עבד בה עובדא דאמרינן אמר ליה רב נחמן לדרו עבדיה בפסוקא קמא צערן, כלומר שלא תניחני לישן עד שאקרא פסוק ראשון טפי לא תצערן. פי' ואי משום תפלה, דאע"ג דרבנן היא הויא לה ודאי מילתא דעדיפא, הא קיימא לן ודאי תפלת ערבית רשות.

14 פי' ובגמרא אמרינן תנו רבנן שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד זו היא קרית שמע של רבי יהודה הנשיא. פי' שהיתה תורתו אומנותו ולא היה רוצה להפסיק ולהתבטל לקרותה כולה, פי' ביום, כיון דמדאורייתא ליתא חובה אלא בפסוק ראשון.

15 ובגמרא מספקא לן אם חוזר וגומרה לאחר שעמד מבית המדרש או לא, ואמרינן דרבי שמעון ברבי אמר חוזר וגומרה, ואפילו הכי מהדר רבי בבי מדרשא אשמעתא דאית בה ענין דיציאת מצרים משום דהזכרת יציאת מצרים ביום ודאי דאורייתא כדאיתא בגמרא כא, א ואף על גב דאפשר ליה כולי יומא מכל מקום כיון דקבעוה בקרית שמע הוה ניחא ליה למימרא בקרית שמע וסמוך.

16 פי' והא דאמרינן חוזר וגומרה פי' חוזר וגומרה בברכות, דכיון דחוזר וגומרה ודאי מסתמא בברכות הוא, דאף על גב דנפק רבי ידי חובתיה דקריאת שמע דאוריתא חוזר ואומרה בברכות והוי קרית שמע גופיה וברכות דרבנן, ושמע מינה דאף על גב דנפיק איניש ידי קרית שמע דאוריתא אפשר ליה למיקרי קרית שמע בברכותיה בתר הכי, הילכך אנן דקרינן בצפרא רבונו של עולם ואמרינן ביה ומיחדים את שמך פעמים באהבה ואומרים שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד מקמי דניקרי קרית שמע בברכות ונפקינן בה ידי קרית שמע דאוריתא אפילו הכי קרינן בתר הכי שמע דרבנן בברכות דרבנן, ואפשר לן דהא רבינו הקדוש הוה עביד הכי, מיהו לא מיחוור שפיר דאילו רבינו משום דוחקא דגירסיה הוה עביד הכי ומשום דתורתו אומנותו, וטפי בטפי עדיף לציבורא למימרא ברכות דקרית שמע אקרית שמע דאורייתא, הילכך הכי מיבעי לן למימר ומיחדים את שמך פעמים באהבה ואומרים ה' אלהינו ה' אחד, וכן קיבלתי מפי מורי רבנו ז"ל.

17 פי' והשתא שמעינן דאף על גב דקרא איניש קרית שמע דאוריתא בלא ברכות אפשר לו לחזור ולקרות קרית שמע בברכות, אף על גב דהשתא ליכא קרית שמע דאורייתא כלל, ודוגמא לזו איכא למידן מינה דאפשר למיקרי ברכות דרבנן אקרית שמע דערבית מקמי זמנה אף על גב דליכא קרית שמע דאורייתא, ואהא איכא למימר דסמכו למקרי קרית שמע בברכות מקמי צאת הכוכבים דרבנן שריוה משום דוחקא דציבורא, וכיון דשקעה חמה ומטא זמן תפלת ערבית כדאיתא לקמן בתפלת השחר כז, ב שרו ליה רבנן למיקרי ברכות דקרית שמע דרבנן בהדי קרית שמע, ולמיסמך גאולה דברכות דרבנן בהדי צלותא ולצלויי ציבורא צלותא בהדדי דלא ליצלו ביחיד. ולפי זה ראוי אחר כך לכל אדם קודם שיאכל בלילה וכן קודם שיישן לקרות קרית שמע כולו ולקרות פרשת ציצית להזכיר יציאת מצרים בלילה, ואפשר לדון דבפסוק ראשון סאגי ליה דאידך דרבנן הוא וכבר נפיק ידי חובתיה דרבנן בההוא קרית שמע דאמר בהדי ברכות, ומכל מקום פסוק מיהת חובה למי שנוהג בזה הרי פסוק ראשון חובה, ואפילו לתלמיד חכם דאמרינן לעיל ה, א דלא צריך אלא פסוקי דרחמי. אמר ליה רב יוסף לרב יוסף בריה דרבא אבוך היכי עביד אמר ליה בפסוקא קמא מצער נפשיה מכאן ואילך לא מצער נפשיה.

18 אמר רב יוסף פרקדן לא יקרא קרית שמע. פי' פוריא קיד או פוריא קדל כלומר פניו למטה או ערפו למטה ופניו למעלה ושניהם בכלל פרקדן ושניהם קשים להרהור. מיקרא הוא דלא ליקרי הא מיגנא שפיר דמי והא רבי יהושע בן לוי לייט מאן דגני אפרקיד מיגנא כי מצלי פורתא שפיר דמי. פי' לישן כשמוטה מעט על צדו מותר. מיקרי אף על גב דמצלי אסור. פי' לקרות קרית שמע אע"פ שמוטה קצת אסור דלענין קרית שמע חשו יותר להרהור. והא דרבי יוחנן דמצלי וקרי שאני רבי יוחנן דבעל בשר הוה. כלומר ולא אפשר ליה.